החל מן המאה ה-12 החלו קבוצות חשאיות של מלומדים יהודים לדבר על ה'קבלה' – שם קוד החדש לתורת הסוד העברית, שעל אף היותו חדש – מדגיש דווקא שמדובר במסירה (קבלה) של ידע אזוטרי ועתיק, ולא חידוש גמור ופורץ דרך. כחלק מהפרשנות החדשה-ישנה הזאת למסורת ישראל, החלו המקובלים (העוסקים בקבלה) להציע מערכת חדשה, חסרת תקדים, שמתייחסת לאלוהות: מערכת הספירות הקבליות.
את המילה ספירות מצאו המקובלים בספר מסתורי וקדמון. מדובר ביצירה הידועה בשם 'ספר יצירה', המתוארך למאות הראשונות לספירה. לא נמצא בו כל זכר לתפילה, לחיים אחרי המוות, לאחרית הימים או לגאולה משיחית. אפילו עם ישראל לא נזכר בו.
מה שיש בספר, ובשפע, הוא התייחסות אל הבריאה. אך זו לא הבריאה שאנחנו מכירים מספר 'בראשית', אלא בריאה שונה לחלוטין. אז כיצד נברא העולם לפי ספר יצירה? כ"ב אותיות האלף-בית העברי יחד עם עשר הספירות (כנראה עשרת המספרים הראשונים) הן אבני הבניין המרכיבות את העולם. הבריאה, אם כן, על פי ספר היצירה, מבוססת על חוקי הלשון.
את המילה הייחודית 'ספירה' (וברבים: ספירות) לקחו המקובלים מאותה יצירה מסתורית, אך שינו את משמעותה. לאל של המקובלים יש שני אספקטים מובחנים: האין סוף שלא ניתן לדעת עליו דבר – הוא האל הנסתר. והנוכחות האלוהית בעולם – הנובעת מן האין סוף דרך עשר הספירות המייצגות כוחות, איכויות, תכונות (ועוד כל כך הרבה) של האל הנגלה.
מאז המאה הארבע-עשרה, בד ובד עם התגבשותה של אותה מערכת אלוהית בקבלה המוקדמת – על שמות מרכיביה (הן הספירות) ועל התכונות והאיכויות שלהן – החלו המקובלים לייצר ייצוג חזותי לקודד בו את רעיונותיהם. מדובר בייצוג גראפי של האלוהות; וגם, כפי שמלמדים אותנו המקובלים – של העולם. זהו דימוי חזותי ורעיוני לגופו הנגלה של האל, והצצה לסדר המושל ביקום.
לא פעם דיברו המקובלים על מערכת הספירות כעל מערכת של צינורות שבהן זורם (או נובע) השפע האלהי מלמעלה – אותו אין סוף נסתר – עד אלינו, בני האדם, הנמצאים שם למטה, על האדמה. מובן, וזאת יודע כל מי שמכיר את הקבלה, שיש גם לאדם תפקיד במערכת הזאת. ביכולתו של כל אדם להשפיע, לתקן ולהתקין (במובן של להעמיד ולשמר) את המערכת האלהית כולה. כי מה שקורה ב(עולמות) תחתונים משליך על העליונים ולהפך. למקובלים הייתה מילה לכך: תיקון. תיקון מתבצע באמצעות 'כוונות' – תפילה שמכוונת אל ספירה אלוהית מסוימת על איכויותיה וכוחותיה – כדי להגשים את מטרת התיקון בעולם.
למפעל האילנות של אוניברסיטת חיפה
חשוב להבין, ואת זה מדגיש פרופ' יוסי חיות בספרו המונומנטלי החדש (והמומלץ בחום) על אילן הספירות הקבלי: הייצוג הגרפי של הספירות הוא לא כלי לשינון פסיבי, אלא מכשיר דתי. המקובל ר' משה קורדוברו, למשל, קרא לדמיין את אילן הספירות בזמן התפילה כדי להיטיב ולכוון אל הספירה המסוימת בכל תפילה ותפילה. מכאן שהאילן הוא גוף שבו מלבישים המקובלים את המציאות הרוחנית. מקרה מיוחד במינו של "דיברה הקבלה בלשון בני-אדם", לשון המשלבת בין טקסט לתמונה.
עם התקדמות המאות, כבשה הקבלה את העולם היהודי, ויחד איתה התפשטה גם הטכניקה הייחודית הזאת. אנחנו מוצאים ייצוגים של אילן הספירות בקהילות יהודיות בכל העולם. בספרד, מולדת הקבלה, נוצר גם האילן הקדום ביותר הידוע לנו, בשנת 1284 – שצורתו גלגל עגלה דווקא.
אך כאמור, אילן הספירות נפוץ בכל רחבי העולם היהודי – באירופה, צפון אפריקה, ארץ ישראל ואפילו המזרח. אילן ספירות ייחודי שהתגלה בכורדיסטאן היה הדבר שעזר לחוקרים לגלות את קיומה של קהילת מקובלים שלא ידעו דבר עליה קודם לכן.
אילנות הספירות מחולקים במחקר לשני סוגים: אילן הספירות של הקבלה המוקדמת ואילן הספירות שאחרי תורת האר"י (שחי בין 1534 ל-1572). ה"אילן הקלאסי" מציג את האלוהות באמצעות הידרשות לתרשים האילן. האילן של הקבלה הלוריאנית (משמע, קבלת האר"י) משמר את תרשים האילן אך מסבך את המערכת האלוהית, מעשיר ומציג מורכבות רבה יותר. בסוף הכתבה צירפנו אילן ספירות לוריאני שלם, ממרוקו – כדי שתוכלו להתרשם מהמורכבות שלו.
זה לא אומר שאילן הספירות הקלאסי לא יכול היה להיות מורכב מפרטים רבים, ואף איורים שנוספו לטקסט שלו. למעשה, כל אילן – קלאסי או לוריאני – "הכריח" את הלומד אותו לקרוא קריאה שאינה רציפה, אלא לקפוץ מפרט לפרט ולנסות לתפוס את השלם, את המערכת האלוהית הפועלת והפועמת.
לקראת המעבר למשכנה החדש, רכשה הספרייה הלאומית אוסף נדיר וחשוב של כתבי יד ואיורים קבליים (אילנות קבליים), המצטרפים לאוסף הקבלה הקיים בספרייה הלאומית, באוסף גרשום שלום, שהינו אוסף הקבלה הגדול בעולם.
אוסף ה'אילנות' כולל 36 מגילות קלף ונייר – חלקן הארוכות ביותר בעולם מסוגן (באורך של עד 11 מטרים!!), מצטרפות ל-25 מגילות מאותו סוג שכבר קיימות באוסף הספרייה הלאומית. בעקבות קבלת האוסף החדש תאצור כעת הספרייה הלאומית את האוסף הגדול בעולם של אילנות קבליים, עם למעלה משישים מגילות המתוארכות לשנים 1660 עד 1920, שנוצרו בכל רחבי התפוצות והקהילות היהודיות בעולם: ממערב ומזרח אירופה, מתימן, כורדיסטן, מרוקו, עיראק ועוד.
ולסיום, כמובטח. אילן ספירות לוריאני שנוצר במרוקו בשנת 1800. לחצו על הקישור כדי להגיע לפריט. צילום: ארדון בר-חמא:
לקריאה נוספת
J. H. Chajes, The Kabbalistic Tree (Pennsylvania University Press, 2022)