כיצד נשמר האיזון בטבע? באמצעות שלוש חיות מהמיתולוגיה היהודית, שאף חיה אחרת לא מעיזה להתעסק איתן: לווייתן בים, זיז באוויר ובהמות ביבשה. מפלצות העל, גרסת היהדות
תת־ז'אנר מיוחד בסרטי האסונות מנסה להפחיד אותנו עם החיה או המפלצת שמאיימת להחריב את העולם. לא משנה אם מדובר בקינג קונג או בגודזילה, כמעט תמיד המפלצת המאיימת למחוק את האנושות נוצרה בהתערבות אדם ושוחררה לחופשי בידיו כדי להמיט אסון רבתי על כולנו, או לפחות על כל מי שגר בניו יורק.
יהודי ימי הביניים חשבו אחרת. לפני שהספיקו לחזות בשינויים הקטסטרופליים שגורמת האנושות לכדור שלנו, ובהשפעת השקפת העולם הדתית ששלטה בדרך הסתכלותם, ראו אנשי ימי הביניים (יהודים, נוצרים ומוסלמים) בטבע מערכת הרמונית הדואגת שאף גורם אחד בתוכה לא יתעצם וישתלט ובכך יפר את האיזון במערכת כולה ויטה את הכף לצד הקטסטרופה.
התפיסה הזו משתקפת גם באמונה בשלוש החיות הענקיות הנזכרות בתנ"ך ובמיתולוגיה היהודית. כל אחת מהן מייצגת קטגוריה אחרת של חיות: חיות הים, חיות היבשה וחיות האוויר. וכל אחת בדרכה האימתנית שומרת על אותו איזון עדין שבטבע.
בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה וְהַגְּדוֹלָה וְהַחֲזָקָה, עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִחַ, וְעַל לִוְיָתָן נָחָשׁ עֲקַלָּתוֹן; וְהָרַג אֶת-הַתַּנִּין אֲשֶׁר בַּיָּם.
(ישעיהו כז, א)
החיה־מפלצת הראשונה היא לווייתן, הנזכר בספר איוב ובמקומות נוספים במקרא כמי ששולט בחיות הים. מדובר בדמות אמביוולנטית היות שבתנ"ך היא נזכרת לא פעם כחיה מיתולוגית שאיימה על שלטון האל, בדומה לתנינים הגדולים. חוקרי המקרא רואים בכך הוכחה שהלווייתן הוא שריד מהמיתולוגיות של עמי האזור – למשל האימפריה האוגרית – שהשפיעו על התנ"ך וחדרו אליו. הנצרות אימצה את הדימוי המרושע וראתה בלווייתן סמל לכוח שטני ומרושע. כמה שטני? כדאי להיזכר במובי דיק, הלווייתן הלבן העצום מהרומן הקלאסי של הרמן מלוויל כדי להבין את האיום הנורא.
בימי הביניים השלימו היהודים עם הלווייתן, הוא צורף לנבחרת המפלצות והיה לאחת משלוש החיות המגינות על העולם. וכך הוא הפך את עורו ממין נחש מימי אדיר או תנין עצום (ויש המתארים אותו אף כדרקון אימתני) לדג ענק ממדים הדואג שאף אחד מהדגים בים לא יגדל יתר על המידה ויחסל את שאר הדגים. רק לימים יזוהה הלווייתן עם היונק המוכר לנו.
החיה־מפלצת השנייה שולטת על חיות האוויר, ובפשטות הכוונה לציפורים בעיקר. אבל כדי לסבך מעט נספר שיש לה שני שמות: זיז ובר יוכני. אכן שמות לא שגרתיים בימינו, אבל שניהם מופיעים בתנ"ך. זיז מוזכר בתהלים פ, יד:
יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר וְזִיז שָׂדַי יִרְעֶנָּה.
אומנם לא ברור מיהו זיז המצוין בטקסט המקראי, אך חכמינו הבינו את השם המסתורי הזה ככינוי של עוף פלאי, שהיה כה גדול עד שיכול היה לחסום את השמש עם כנפיו הפרושות. וכך נכתב במדרש החז"לי בראשית רבה יט, ד:
אמר רבי יהודה בר סימון: זיז עוף טהור הוא, ובשעה שהוא פורח מכסה גלגל חמה, ואדם נברא אחר הכל לשלוט בכל.
במיתולוגיה היהודית זיז מזוהה עם ציפור אגדית אחרת מהתלמוד, הנקראת בר יוכני. "פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה שישים כרכים, ושברה שלוש מאות ארזים", נכתב במסכת בכורות נז, עב. והרמז, למקרה שפספסתם, הוא שאם ביצת הציפור כה גדולה, הציפור עצמה גדולה שבעתיים.
החיה־מפלצת השלישית והאחרונה, הסוגרת את המעגל, שולטת על ממלכת היבשה. שמה הוא בהמות (ולא במובן שאנחנו מכירים היום, בתור הרבים של בהמה). בהמות מתואר בכתבי יד עבריים כשור ענק ממדים.
הִנֵּה-נָא בְהֵמוֹת, אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי עִמָּךְ; חָצִיר, כַּבָּקָר יאכֵל.
הִנֵּה-נָא כחוֹ בְמָתְנָיו; וְאוֹנוֹ, בִּשְׁרִירֵי בִטְנוֹ.
יַחְפּץ זְנָבוֹ כְמוֹ-אָרֶז; גִּידֵי פַחֲדָו יְשׂרָגוּ.
עֲצָמָיו, אֲפִיקֵי נְחֻשָׁה; גְּרָמָיו, כִּמְטִיל בַּרְזֶל.
הוּא, רֵאשִׁית דַּרְכֵי-אֵל; הָעשׂוֹ, יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ.
כִּי-בוּל, הָרִים יִשְׂאוּ-לוֹ; וְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה, יְשַׂחֲקוּ-שָׁם.
תַּחַת-צֶאֱלִים יִשְׁכָּב– בְּסֵתֶר קָנֶה וּבִצָּה.
יְסֻכֻּהוּ צֶאֱלִים צִלְלוֹ; יְסֻבּוּהוּ, עַרְבֵי-נָחַל.
הֵן יַעֲשׁק נָהָר, לא יַחְפּוֹז; יִבְטַח, כִּי-יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל-פִּיהוּ.
בְּעֵינָיו יִקָּחֶנּוּ; בְּמוֹקְשִׁים, יִנְקָב-אָף.
(איוב מ, טו–כד)
אבל עם כל הכבוד לעליונותן של שלוש המפלצות על פני חיות אחרות, חשוב היה להכפיף את המפלצות אל האל כי כמובן אין דבר אדיר וחזק ממנו, ואף אחד לא מאיים על שלטונו הבלתי מעורער. לכן, מספרת לנו הספרות היהודית, שתי החיות הראשונות (לווייתן וזיז) נבראו ביום הרביעי, ואילו בהמות ביום החמישי.
כך או כך, שלוש המפלצות פעילות בכל השנה, אך בתחילת עונות הקיץ, הסתיו והחורף משתתפות שלוש החיות בטקס מיוחד. בהמות שואג, זיז צווח ולווייתן מרעיד את הים. וכל זה כאות אזהרה מיוחד לכל החיות האחרות שמא ירהיבו עוז ויתפתו להתרבות ולגדול יתר על המידה ובכך יביאו קץ לחיים בעולם.
לשלוש החיות האדירות הללו יוחס גם תפקיד משיחי. באחרית הימים מתואר קרב איתנים בין לווייתן לבהמות. בשיאו ייהרגו שתי החיות, ובשרן יוגש לכל הצדיקים המגיעים למשתה המרהיב בשמיים. לאורך המאות ניסו חוקרים לפענח את זהותן של שלוש החיות האגדיות. מהמאה ה־17 מזהים חוקרי תנ"ך את בהמות עם היפופוטם.
לכאורה המסר שמאחורי שלוש המפלצות נשמע מעט משונה לאוזנינו המודרניות. אבל אולי נוכל ללמוד ממנו משהו על האיזון שבטבע. הרי כבר הזהירו אותנו המומחים שוב ושוב (ושוב) שהשתלטות יתר של חיה אחת – במקרה שלנו האדם – בכוחה להמיט אסון על המערכת כולה: ביבשה, באוויר ובים.
תגובות על כתבה זו