"כמו טבחית של מישלן במטבח של מקדונלדס" נכתב באחת הביקורות שהכי הפתיעו את יובל אטיאס על ספר הביכורים שלה, "הרואה": "היה מעניין לראות את הציפייה המובנת מאליה שספר פנטזיה-רומנטי לנוער [רומנטזי בפי הנוער -י.ק] יהיה זבל, ולכן ההפתעה של כתיבה איכותית. אבל לי תמיד היה ברור שיש לז'אנר הזה איכויות ושזו לא ספרות זולה. אני חושבת שלכן אנשים היו בשוק מהספר, שהפתיע אותם לפגוש את השילוב של 'דמדומים' ובאר שבע, ושזה יכול להיות ממש טוב ביחד".
הספרות מתה והיא חיה בטיקטוק
יובל אטיאס, בת 32, נולדה בחצור הגלילית, "מעבר להרי החושך" כמו שאטיאס מגדירה אותה בחיוך. כבר בגיל 14 החליטה שהיא רוצה להיות סופרת ושלחה סיפורים על מפרי עטה, על מכשפות, להוצאות הספרים. הם לא התקבלו. "לא למדתי לכתוב עד גיל מאוחר כי בפריפריה לא היו דברים כאלה, כלומר היו סדנאות כתיבה ספורדיות, אבל זה לא נחשב תחביב מוכר במקום בו גדלתי".
אחרי הצבא היא למדה פסיכולוגיה וניהול באוניברסיטת בן גוריון אבל מהר מאוד חזרה לכתיבה, עם ההבנה שאם היא רוצה להיות סופרת היא חייבת להתמקצע בתחום. את התואר השני שלה היא כבר עשתה בספרות באוניברסיטת בן גוריון.
"כל חיי הבוגרים עבדתי עם נוער, הדרכתי במכינה קדם צבאית ובעמותות שמתעסקות בחינוך ובנוער וזו עבודה שנתנה לי פרספקטיבה אמיתית בשאלה מה מעסיק את הנוער".
מה מעסיק נוער?
"הרבה שאלות על זהות אישית בעולם ויחסים עם בני המין השני. שאלה שמאוד מעסיקה אותם באיזשהו מקום היא גם איך להיות אדם יותר טוב – איך להיות אדם טוב ומשפיע בתוך המרחב שאני חי בו?".
פנטזיה היא סוגה ספרותית ואומנותית המתארת עולמות דמיוניים שבהם מתקיימים כוחות על-טבעיים, יצורים קסומים וחוקים שאינם כפופים למציאות המוכרת. החל מקלאסיקות כמו "שר הטבעות", דרך "משחקי הרעב", ו"הארי פוטר" ועד "דמדומים" ו"משחקי הכס". אטיאס מתמחה בכתיבת פנטזיה רומנטית, כלומר סיפורי אהבה על רקע מופלא וקסום.
לפי אטיאס, אחת הסיבות לפופולאריות הרבה של ז'אנר הפנטזיה בקרב בני ובנות נוער היא שפנטזיה היא כלי לבטא את תהפוכות הנפש של גיל ההתבגרות. "זה גיל שהכל בו טוטאלי ודרמטי – אם לא יזמינו אותי למסיבה, אם האהבה הראשונה שלי לא תתאהב בי בחזרה – פנטזיה נותנת דרך לבטא את הסערה הזאת". כך גם העיסוק הרב באהבה וברומנטיקה, והתאהבות טוטאלית. "אהבה היא לא רק אהבה, היא גם אישוש עצמי – שאני שווה, שרואים אותי ומבינים אותי כפי שאני באמת".
מפתיע ביחס לטענה המוכרת על כך ש"הנוער של היום" לא קורא ספרים.
אני פוגשת נוער שקורא. לא רק קורא אלא שולח אימיילים בשתיים לפנות בוקר לסופרת כדי לספר לה שהוא סיים לקרוא את הספר, עם פירוט ארוך של מה שהוא אהב או לא אהב ואז גם מודיע לך שהוא משאיל את הספר לחברים. המבט העקום על נוער בימינו מקורו לדעתי בנוסטלגיה של מבוגרים שמסתכלים לאחור, ושוכחים שגם הם בעצמם היו בני נוער בעבר.
בנוסף קיימים גם חוסר הבנה והסתייגות של מבוגרים מטיקטוק ואינסטגרם [רשתתות חברתיות לצעירים ונוער – י.ק] כי הם לא מבינים את זה. אבל הקריאה בספרים לא "מתה" הם פשוט קיבלו חיים חדשים בטיקטוק, שם נוער כותב ומשתף על ספרים שהוא אוהב. פשוט שם לא חשוב רק התוכן של הספר אלא גם הכריכה, ואיזו מוזיקת רקע את שמה. יש שם ממש אסתטיקה של ספרות".
מכשפות בקיוסק, אנשי זאב על הברזלים
גיבורת הספרים של אטיאס היא תרז, שגדלה באמריקה ומגיעה לישראל להלוויה של אביה שנטש אותה. כל מה שהיא רוצה הוא לחזור הביתה כמה שיותר מהר ולהשלים את האימונים שלה לתחרות האיגרוף בה היא חולמת להשתתף. אלא שבמעמד קריאת הצוואה של אביה היא מגלה שהוא הוריש לה די הרבה נדל"ן ונכסים, אה, וגם ככה בקטנה, שבט שלם של משני צורה.
היא מגלה שאביה היה ראש שבט של אנימאלים, מעין גזע אנושי מקביל שמשנה צורה בין בעלי חיים ובני אדם. עולם מופלא שלם שהיה נסתר מעין כל, שמתקיים ברחובות באר שבע והמדבר שמסביבה.
"העצה הראשונה שנותנים לכותבים מתחילים היא לכתוב על מה שהם מכירים", אומרת אטיאס. "בהתחלה ניסיתי לכתוב את זה כ'נערה בניו יורק מגלה שהמשפחה שלה הם אנשי זאב, ואז ניסיתי להעביר את הסיפור לתל אביב, אבל זה לא היה זה. הבנתי שאני לא יודעת כל כך הרבה על ניו יורק או אפילו על תל אביב, אבל אני יודעת הרבה מאוד על שכונה ד' באר שבע. כאן אני מכירה את הריחות של הירקניה ואפילו את הצלילים של המסוממים של השכונה".
קסם בשולי הדרך
הרצון לכתוב ספרות פנטזיה ישראלית יוצר אתגרים ספרותיים רבים. פנטזיה טובה משתמשת בעולמות קסומים כדי לספר אמיתות עמוקות על העולם שלנו. כל יצירות הפנטזיה הגדולות השתמשו ב"משחק המסכות של הפנטזיה" כדי לומר משהו על החברה ועל הערכים שלה ולפעמים גם לבקר אותה.
דמויות הזאבים משני הצורה של אטיאס תמוהים לכאורה בגלל שהם מהגרים מאירלנד אל החור שכוח האל שנקרא המזרח התיכון.
"מהר מאוד הבנתי שאין זאבים בישראל", אטיאס מסבירה, "הם קטנים מאוד, בגודל של תן, ועל דובים בכלל אין מה לדבר, כי הם הוכחדו לפני כמה מאות שנים. אבל דווקא סיפור ההגירה שלהם מהדהד את סיפור ההגירה והעליה של הרבה מאוד ישראלים. כולנו עלינו ונפגשנו כאן. וכמדינה של עולים ומהגרים זה מהדהד את הסיפור שלנו באופן הגיוני".
בספרי פנטזיה רבים גם יש צורך לענות על השאלה – איפה מחביאים את העולם הקסום? אם יש פה גזע קסום למה אנחנו "המוגלגים" לא שמנו לב לזה קודם?
"נכון, אין לנו יערות, אז איפה הם יוכלו לרוץ? איפה אני יכולה להחביא מפלצות? אצלנו בישראל ה"יער" הוא המדבר. השוליים והפריפריה הם יתרון כאן, לא החיסרון. גם המועצה של האנימלים מתרחשת בצפת, כי גם היא נמצאת בשוליים. זה לא היה יכול לעבוד בתל אביב. השוליים מאפשרים לקסם לקרות.
"בסוף יש כאן גיבורה, שגרה בשוליים, היא מתעסקת במקצוע של שוליים, ילדה לאמא חד הורית, והיא מגיעה לשוליים של כאן." אומרת אטיאס. "הכוח של הסיפור הזה הוא שהוא מאפשר לנוער שנמצאים עכשיו בשוליים להאמין שהם יכולים לנוע ולהתקדם."
"זה גם קצת הסיפור שלי כנערה שגדלה בחצור הגלילית ובעצם כאילו יצאה מהפריפריה אבל לא באמת. כי באר שבע היא פשוט פריפריה יותר גדולה." היא מוסיפה. "זה גם מה שעשיתי בעבודה עם נוער, לאפשר להם לעשות תהליך של ניידות חברתית. אתה לא חייב להיות במקום שבו ההורים שלך היו – אתה יכול לגדול משם. זה קצת הדבר שהייתי רוצה שבני נוער ירגישו שהם יכולים לעשות. אני חושבת שבישראל של 2025 יש פערים גדולים בין מרכז ופריפריה, ולכן זה משמעותי אם ספרות עוזרת לך להרגיש שיש לך סיכוי כן לעשות את זה."
*
יובל אטיאס תגיע לספרייה הלאומית ביום שני, כ' בסיוון, 16 ביוני, לפאנל "דרקון בבאר שבע? ספרות הפנטזיה הישראלית כובשת את הנוער", על הטרנד החדש בקרב ספרי נוער, להביא את הקסם לשכונה הישראלית. הכניסה חופשית אך יש צורך בהרשמה בקישור הזה.
לכל אירועי שבוע הספר בספרייה הלאומית לחצו כאן.
