כעשר שנים לאחר שעלה לארץ, חזר יעקב דוד קמזון לבקר את הוריו בליטא. השנה הייתה 1938 ובידיו היה מכשיר נדיר לתקופתו – מצלמה. הוא חש שניתנה לו הזדמנות חד פעמית להנציח את הקהילה שממנה צמח. מאתיים תמונות צילם קמזון במסעו ברחבי מזרח אירופה ודבר קיומן הגיע להיסטוריון האגדי, שמעון דובנוב שישב בעיירה קייזרואלד שליד ריגה (לטביה). ההיסטוריון שיגר בקשה לראות את התמונות וקמזון מיהר לפוגשו בביתו. דובנוב הסתכל בתמונות ואמר: "רוחות רעות משתוללות כעת בעולם. מי יודע אם לא ימחו כל זאת מעל פני האדמה".
עם המסר המזעזע הזה חזר קמזון ארצה ובמזוודתו צילומיו, שמהר מאוד היו לתיעוד דרמטי של עולם שחרב. יעברו עוד עשרים שנה והאוצר שבידיו ייצא כספר – "יהדות ליטא – תמונות וציונים". את הסיפור הזה על השליחות ההיסטורית שעמס על גבו, כתב בהקדמה לספרו.
כאן, אם תרצו, טמון הסבר לפשרו של "ומשה היכה על סלע". מכאן מקורו של הדחף לכתוב שירים על השואה והתחיה. קמזון, שהרבה לכתוב לילדים, ראה גם בכתיבת שיריו שליחות. איך מחבר שירו של קמזון בין פסח, יום הזיכרון לשואה ולגבורה וחגיגות העצמאות? זהו סיפורו של השיר:
הפלא ופלא – מניפסט בחרוזים
וּמֹשֶׁה הִכָּה עַל צוּר
בַּמַּטֶּה הִכָּה עַל סֶלַע (סֶלַע)
בַּמַּטֶּה הִכָּה עַל סֶלַע
וַיֵּצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם (מַיִם)הַפְלֵא וָפֶלֶא
אָמֵן סֶלָהוּמֹשֶׁה הֵבִיא גְּדִי
וַיֵּנִיקֵהוּ דְּבַשׁ מִסֶּלַע (סֶלַע)
וַיְהִי קוֹלוֹ כַּמַּעְיָן
זַךְ וְצָלוּל כַּמַּיִם (מַיִם)הַפְלֵא וָפֶלֶא
אָמֵן סֶלָהוְקַרְנָיִים צָמְחוּ לַגְּדִי
קַרְנֵי צוּר, וְקַרְנֵי סֶלַע (סֶלַע)
וּזְאֵבִים שִׁבְעִים נָגַח בָּן
וְעָבַר בָּאֵשׁ בְּמַיִם (מַיִם)הַפְלֵא וָפֶלֶא
אָמֵן סֶלָה.("הפלא ופלא". מילים: יעקב דוד קמזון, לחן: ידידיה אדמון)
יעקב דוד קמזון היה משורר וסופר יליד ליטא שגדל בגרמניה. הוא עלה ארצה ב-1926, וחי מרבית חייו בירושלים, עד מותו ב-1980. קמזון כתב שירים רבים למבוגרים ולילדים, המפורסמים שבהם הם "אל המעין" (בא גדי קטן) והשיר הזה, "הפלא ופלא", המוכר גם על פי מילותיו הראשונות: "ומשה היכה על סלע".
"הפלא ופלא" התפרסם בשבועון "דבר לילדים" ב-3 באפריל 1947. היה זה שנתיים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה וכחצי שנה לפני החלטת האו"ם על הקמת המדינה. דרך דפי "דבר לילדים", דיבר המשורר אל ילדי בית ישראל החיים בארץ, במחשבה שצריך לספר להם מה קרה באירופה החרבה לטעת בהם אהבת הארץ וידיעת הארץ ואולי אף לחזק רוחם לקראת המאורעות הגדולים שיגיעו בקרוב.
קמזון כתב בעצם שיעור בהיסטוריה. "הפלא ופלא", הוא שיר שליחות. שיר "מטעם", שיר חינוכי למהדרין, עם הַסְמָלָה ברורה. גיבור השיר, הגדי, זה אנחנו, עם ישראל, ושבעים הזאבים התוקפים אותו, הם כמובן שונאינו ברחבי העולם ובמרחבי ההיסטוריה. והנה הגדי גובר על כולם.
הבית הראשון הוא הסיפור התנ"כי על משה המכה בסלע ומוציא מים לבני ישראל הצמאים ולבהמתם: "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם" (במדבר כ', י"א). בבית השני מפליג המשורר בדמיונו אל המדרש (שמות רבה) המספר אגדה על משה המציל גדי ומשקהו מסלע. לא, לא מים, אלא דבש. הקשר בין הבית הראשון והשני ברור. הסלע. גם הדבש מהסלע מקורו במקורות. "ויניקהו דבש מסלע" "ויניקהו דבש מסלע" (מופיע בדברים ל"ב, י"ג, ובמסכת סוטה). בבית השלישי הגדי כבר גיבור של ממש, מצמח קרניים. כאן מערבב קמזון עוד כמה מקורות, הסיפור נזכר במדרש אסתר רבה (פרשה י, פסקה י"א) ובעוד מקורות. האמת היא שבמדרש הזה אין גדי אלא כבשה, אך שירנו החל עם גדי, וכבשה הרבה פחות אטרקטיבית, לפעמים היא אפילו סמל לפחד וחיל, וייתכן שבשל כך המיר קמזון את הכבשה בגדי.
מי העלים את הבית הרביעי בשיר ולמה?
אבל בכך לא מסתיים שירו עמוס הסמליות של קמזון. הפתעה. יש לשיר גם בית רביעי. בית שנעלם במרבית פרסומי מילות השיר ובמרבית הביצועים המוקלטים:
וְהִנֵּה עוֹד גַּם כַּיּוֹם
אֶל יְשִׁימוֹן, אֶל צוּר, אֶל סֶלַע (סֶלַע)
הַגְּדִי אָרוֹךְ קַרְנַיִם
יַעֲלֶה מֵאֵשׁ, מִמַּיִם (מַיִם)יַעֲלֶה שׁוֹתֵת דָּם
גְּדִי עוֹלָם חַי וְקַיָים (קיָים)
הַפְלֵא וָפֶלֶא
לאורך השנים הוקלט השיר עשרות פעמים. באתר "זמרשת" מופיעים 13 ביצועים, אף לא אחד מהם כולל את הבית הרביעי. מילות השיר פורסמו מאות פעמים, בשירונים ובספרים (למשל באוסף הענק של אפי נצר) ברובם נעדר הבית הרביעי. מדוע? ׂאנסה להביא הסבר.
תשובה אחת יכולה להיות פשוטה, השיר היה ארוך מדי והבית האחרון קוצץ על מנת להתאימו לטקסים, לשיעורים, לפעולות התנועה ולשירה בציבור בחדר האוכל. זו אכן תשובה פשוטה. אבל פשוטה מדי. יש לנו שירים רבים אחרים, שהם ארוכים במקורם ונמחקו להם כמה בתים, אבל לא היו אלו הבתים האחרונים. (דוגמה קטנה, בגליל בתל-חי, דוגמאות גדולות, האינטרנציונאל, התקוה, ירושלים של זהב ועוד ועוד ועוד). האם היה משהו דווקא בבית הזה שהביא לנטישתו?
ההסבר השני, שאפשר לדלותו גם מתוך מילות הבית הרביעי, הוא שהשמטת הבית הרביעי הייתה כיוון שהוא נתפס כחינוכי מדי, הַכְרָזָתִי מדי, הַצְהָרָתִי מדי. הבית האחרון מנוסח כמעט כנאום או מניפסט מחורז. הוא מסביר את המשל שהובא לאורך שלושה בתים, ו"מאכיל" את השומעים בכפית. וזה היה יותר מדי אפילו לזמרים, לפוליטרוקים ולמדריכי התנועה, והבית נזנח ונעלם.
הבית הרביעי נותן תחושה שהמשורר החליט להפוך את השיעור בהיסטוריה לשיעור באקטואליה, ולהסביר את הרלוונטיות של המסר ההיסטורי לימיו – ימי שלהי המנדט, פסע מההחלטה ההיסטורית של כ"ט בנובמבר. ובכן ילדים, רצה קמזון להבהיר לקוראיו הצעירים, זה איננו רק שיעור בהיסטוריה, אלא משהו שקורה ממש בזמננו ולנו : "והנה עוד גם כיום", הוא מבהיר בבית הרביעי, הגנוז. בבית זה, הגדי עולה, ולא במקרה נעשה כאן שימוש במילה משורש ע.ל.י – רמז לעליה לארץ. לאן עולה הגדי? "אל ישימון", ארצנו הרחוקה והמדברית, אך הארץ היא גם "צור" וגם "סלע". ומאין הגיע הגדי אחרי כל תלאותיו? "שותת דם" עלה הגדי שברח "מאש ומים", השואה והתקומה, אלו שני האירועים שעוטפים את השיר הזה. האחד שלא מכבר הסתיים בדרמה נוראה, השני שכבר נשמעו פעמיו מתדפקים על דלתנו בתקווה גדולה.
ערכנו לשיר הילדים הפשוט והחביב הזה מסע ניצחון, שהחל בתמונות פרידה מדכאת מיהדות ליטא, והסתיים – לא בלי להותיר חללים בדרך – בהגדה ישראלית, חלוצית, קיבוצית, עברית, מודרנית וגאה.
למרות הדידקטיות הברורה שבו, ואולי בזכותה, השיר "הפלא ופלא" זכה להצלחה עצומה. תנועות נוער קלטו אותו באהבה, הזמרים העממיים שרו אותו, המקהלות והמעבדים האמנותיים הכניסו אותו לרפרטואר שלהן. "הפלא ופלא" גם ואומץ לסדר הקיבוצי, הן בגלל אזכור משה, (שבהגדה המקורית לא נזכר כלל), והן כהדהוד לגדי שבפיוט חד גדיא המושר בארמית הבלתי מובנת. מבנה "שירת המענה" שלו התאים מאד לפעולות התנועה, לטיולים, לקומזיצים. הוא זכה לביצועים רבים, והוא חוזר ומושר עד ימינו. הפלא ופלא.
***
בהכנת הטור נעזרתי בעבודת המאסטר של שרה חפרי-אפלל – "שיר הזמר הישראלי משוחח עם המקרא", תשנ"ה 1995.