נתן אלתרמן אהב את החיילים. אהב את סיפורי הגבורה והאמין בצדקת הדרך.
כולנו מכירים את "מגש הכסף", וטורי שיריו שפורסמו מדי שבוע ב"טור השביעי" משקפים זאת היטב.
אבל יום אחד החליט אלתרמן כי לא הכל נופת צופים. וב-19 בנובמבר, 1948 הוא מפרסם ב"טור השביעי" בעיתון "דבר" את הטור מעורר המחלוקת "על זאת", המתאר פשע מלחמה של לא אחרים מאשר בנינו. חיילנו.
תחשבו על זה. הימים הם ימי מלחמת העצמאות. העם היהודי נלחם על קיומו, ועדיין אלתרמן מוצא לנכון לפרסם טור שכזה. טור שכולו אצבע מאשימה על "פשעי מלחמה" שעשה עם הסגולה.
לא ברור האם מדובר היה באירוע ספציפי שקרה באמת או על מעשים ברוח מה שכתוב בשיר. החוקרים עצמם מתלבטים, ומנסים "להלביש" לאירועים ספציפיים במלחמת העצמאות את נסיבות כתיבת השיר.
אחת הסברות היא שמדובר באירוע שהתרחש בכפר דווימה בסוף אוקטובר 1948. לפי הדיווחים, במהלך מבצע "יואב", גדוד 89 של חטיבה 8 הרג כמה עשרות עד מאה תושבים מן הכפר שלא היו מעורבים במלחמה. עוד נטען כי יצחק שדה שהיה מפקד החטיבה הזדעזע מהמקרה ושיתף את אלתרמן במקרה. ואלתרמן – לאחר ששמע על הפרשיה – חיבר עליו את השיר. נזכיר שאלתרמן עצמו לחם גם כן במלחמת העצמאות ואף לקח חלק באותו "מבצע יואב".
בארכיונו של השר לשעבר יוסי שריד מצאנו הערות שמאששות גם כן את הסברה הזו:
ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, היה בקשרי ידידות עם נתן אלתרמן. השניים התכתבו ביניהם מספר פעמים ואף נפגשו פעמים אחדות. בן גוריון התרגל לקרוא מאלתרמן טורים המהללים את המדינה הצעירה וחייליה, ולפתע פתאום הוא קורא בעיתון את כתב האישום הנחרץ מ"על זאת".
בין אימוץ לגינוי, בחר דוד בן גוריון באימוץ מלא ואוהב של הטור. וכך הוא כותב לאלתרמן יומיים אחרי פרסום השיר:
במכתב בן גוריון מבקש רשות להדפיס ולחלק את השיר לחיילי צה"ל. וכך עשה. "נתתי הוראה להדפיס שירו של אלתרמן מיום שישי ולחלקו לצבא", כתב בן גוריון ביומנו.
בארכיון הספרייה מצאנו את השיר, כמו גם את דברי בן גוריון על השיר, כפי שחולק לחיילים:
האפיזודה של אלתרמן במלחמה העצמאות הייתה קצרה. אלתרמן לא היה ככל הנראה מהעזים שבלוחמים. אך מלחמתו הייתה גם מלחמת הרוח למען האנושיות וצדקת הדרך.
לקריאה נוספת
״הטור השביעי״ ו״טוהר הנשק״ – נתן אלתרמן על ביטחון, מוסר ומשפט – מנחם פינקלשטיין
משא התוכחה של נתן אלתרמן מנקודת תצפיתו של שופט – זיוה שמיר
