רוברט דיר נולד ב-1880 להורים קתולים מהעיר מילהויזן שבמרכז גרמניה. כך מתחיל סיפורה המיוחד של משפחת דיר (Dirr). בגיל 17 גויס רוברט לצבא הגרמני וטיפס בסולם הדרגות, ואף קיבל דרגות קצונה ב-1904. במקביל, הוא החל לשמש כשוליה בתחום הבנייה, התקדם במקצועו האזרחי ועבד כאדריכל במיץ, בירת חבל לורן, היום בתחום צרפת. בשנת 1907 פגש רוברט את פרידה רוטשילד, בת למשפחה יהודית דתית בת 12 ילדים מיונקרת (Jünkerath) שבאזור הריין. למרות שם המשפחה המשותף אין קשר למשפחת הבנקאים הנודעת.
הוריה של פרידה התקשו לקבל את היחסים המתהווים בין השניים, וכשרצו להתארס הציבה בפניהם האם אתגר: היא הציעה שייפרדו למשך שנה תמימה שבה לא יקיימו כל קשר כדי לבחון את עומק אהבתם. אם לאחר שנה עדיין ירצו להינשא זה לזה ייאותו ההורים לתת את הסכמתם. במהלך שנת 1908 שבה נפרדו בני הזוג כתב רוברט יומן. הוא מילא יותר מ-250 עמודים שבהם סיפר לפרידה על שגרת יומו וביטא את מחשבותיו. בין היתר כתב לה:
"בזכות אהבתי אלייך וביטחוני בך אני יכול להתגבר בשמחה על הכל".
בסיום השנה הוא כרך את היומן בעטיפת עור והגיש אותו לאהובתו. בהקדשה כתב:
"עלייך לחוש איך בכל הווייתי, בכל טיפה מדמי ובכל פעימה של לבי, חייתי אך למענך … רק פעם אחת יכול אדם לאהוב באמת ובאמונה ולהקדיש את עצמו למישהו".
השניים נישאו ב-1909 או ב-1910, ונולדו להם שתי בנות – מרים קרולין וארגונה – ובן זקונים בשם וולטר יוליוס הרמן סטפן שנולד ב-1923. וולטר, שגויס לוורמכט במהלך מלחמת העולם השנייה, שמר את אוסף המכתבים, היומנים, הצילומים והמסמכים המתעדים את ההיסטוריה המשפחתית, ובהמשך העביר אותם לקרוב משפחה מצד האם. כל החומרים, לרבות היומן והמכתבים, נמסרו לאחרונה לארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי של הספרייה הלאומית.
ביומנים ובמכתבים שכתבה פרידה בין השנים 1915-1945 נותרו מעט רמזים היכולים להסביר את נסיבותיה של הקריירה הצבאית הקצרה של וולטר כחייל גרמני. מתברר שנישואיהם המאושרים של פרידה ורוברט לא נמשכו זמן רב, למרות הניסיונות שבהם עמדה אהבתם בראשית הדרך. במשבר הכלכלי שפרץ בגרמניה ב-1923 בעקבות מלחמת העולם הראשונה נאלץ רוברט למכור את הבית שרכש עבור המשפחה, והקשיים הכלכליים הובילו גם למשבר בזוגיות.
פרידה תיארה ביומנה את רגשותיה במהלך אותו משבר, אך בהשוואה למה שהייתה צפויה לעבור בהמשך, תקופה זו נראית כאידיליה.
מיד לאחר מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה ב-1933 הוכרחו הזוגות המעורבים להתגרש. הגזרה לא פסחה על רוברט ופרידה ובני הזוג התגרשו, אך באמצעות קשריו עם הכנסייה הקתולית הצליח רוברט להעביר את המשפחה אל מעבר לגבול הגרמני, לדוכסות העצמאית של לוקסמבורג.
לוקסמבורג נותרה ניטרלית אחרי הפלישה הגרמנית לפולין, אך במאי 1940 נפלה קרבן לתוקפנות הגרמנית כשהכוחות הגרמנים חצו את הגבול. מתוך 35 אלף היהודים שהיו בלוקסמבורג, רובם פליטים מגרמניה, שרדו רק מאות.
בשלב הזה הופך הסיפור למיוחד ומרתק מאוד: בלוקסמבורג הצליח רוברט לרשום את המשפחה כקתולית, וכך למרות שהם מעולם לא התחבאו, ועל אף שם נעוריה היהודי המובהק של פרידה, הם הצליחו להיטמע היטב בקהילה של גרמנים גולים. מכתבים אחדים שקיבלו ממכריהם מעידים כי הם לא ידעו דבר על שורשיה היהודיים של המשפחה. לנוכח הגורל שהיה צפוי ליהודים שמצאו מקלט בלוקסמבורג, הכיסוי שארגן רוברט דיר למשפחתו התברר כהצלה ממוות בטוח.
בין המכתבים השמורים בארכיון העם היהודי בולט מכתב ששלח מפקד המשטרה הגרמנית בלוקסמבורג ב-26.11.1944 לוולטר, אז בן 21. בלי שמץ של מושג באשר לשורשיה היהודיים של המשפחה הביע המפקד את דאגתו בעקבות החלטתה של המשפחה להישאר בלוקסמבורג למרות התקדמותן של בעלות הברית. לפני שסיים באיחולים להצלחתה של המולדת המשותפת לו ולוולטר הוא הזהיר אותו מפני הזעם שיפנה העם הלוקסמבורגי כלפי גרמנים הנאמנים לרייך שנותרו בקרבם.
העדויות הללו, המתועדות ביומן המיוחד, עדיין מותירות את התעלומה הגדולה: למה גויס וולטר דיר לוורמכט? הסבר אפשרי הוא שמוצאו פשוט נשמט מעיניהם של הפקידים שגייסו אותו.
במסמכים הצבאיים של וולטר הוא רשום כקתולי למרות ששם נעוריה של אמו – רוטשילד – מופיע כעבור שורות אחדות, בצורה די בולטת.
וולטר גויס בינואר 1944 ונלחם בשורות הצבא הגרמני, אך נפצע ברגלו מכדור רובה וכך בילה את המשך המלחמה בבית חולים שדה עד שחזר לחיק אמו ואחיותיו לאחר חודשיים בלבד בחזית.
על אף שאמו לא ניזוקה בגופה במהלך המלחמה, הרי שפרידה רוטשילד הייתה לאדם אחר. עצביה קרסו תחת המאמץ להסתיר את זהותה ובשל חרדתה לבנה. מאישה פתוחה ובוטחת בעצמה שאהבה ליהנות מהחיים היא הפכה לאם רכושנית ותלותית. היא אמרה לילדיה כי לא יתחתנו ובמשך כל חייהם החזיקה אותם קרוב אליה מחשש לאבדם. הילדים מילאו אחר ציפיותיה וארגונה (הבת האמצעית) חיה לצד אמהּ עד לפטירתה.
ככל הידוע לנו – וולטר, שבשלב מאוחר יחסית בחייו גילה כי הוא למעשה יהודי, המשיך להתגורר בגרמניה וככל הנראה במשך השנים הוא יצר קשר עם בני משפחה מצד אימו שהתגוררו בחיפה.
הסיפור התפרסם לראשונה בכתב העת "סגולה"
