כשלוי זרודינסקי (זורע) עלה מאוקראינה לישראל בשנת 1925, הוא לא יכול היה לדמיין שהחזון והיוזמה שלו יוגשמו בקיבוץ אחד בנגב. הוא לא תיאר לעצמו שהקיבוץ הקטן הזה יהפוך עם השנים למעצמת דפוס בישראל ובין בתי הדפוס המתקדמים בעולם.
לוי, שהיה ציוני נלהב, יזם ואיש תעשייה, התיישב בעיר חיפה והקים בה בית דפוס מצליח. בנו האידיאליסט והנועז בן ה-18, לזר זורע, היה אחד מקבוצת החלוצים שהקימו את קיבוץ בארי.
במבצע חשאי, במוצאי יום כיפור, ה-6 באוקטובר 1946, עלו על הקרקע ברחבי הנגב לזר זורע וחבריו החלוצים והקימו בן ליל 11 ישובים חדשים. היישובים הללו וביניהם קיבוץ בארי, נקראו מאז "11 הנקודות" והיו משמעותיים מאוד בחיזוק ההתישבות היהודית בנגב.
חברי הקיבוץ הצעיר חיפשו אחר מקור פרנסה יציב שייתן ביטחון כלכלי לישוב שנמצא ממש צמוד לגבול ישראל עם עזה. זורע, שראה את הצלחת בית הדפוס של אביו, יזם יחד עם 3 חברים נוספים את הקמת בית דפוס הראשון בנגב. הרעיון של מפעל דפוס היה מאוד לא מקובל בתנועה הקיבוצית; אך לזר וחבריו התעקשו ובית הדפוס קם ונהיה לאחר שיחות מרובות בין חברי הקיבוץ ובאישורם. אביו המנוסה של זורע התגייס לתמוך ולעודד וכך גם הסוכנות היהודית, כדי להבטיח את שגשוגו של המפעל הקיבוצי.
יגאל זורע, בנו של לזר, מספר על ההתחלה מכמעט כלום: "הדפוס היה בהתחלה לא יותר מבית אבן נטוש ובו מכונת דפוס בלט אחת, סדרייה שאותיות העופרת שלה נרכשו במחיר מציאה וכריכיה צנועה. הדפיסו בו בהתחלה טפסים פשוטים ביותר וכמה מסמכים של מוסדות המדינה החדשה".
יגאל מספר איך כבר כנער צעיר בקיבוץ בארי עבד בסידור אותיות העופרת בבית הדפוס, לפני שעבר לעבודה בפרדס שהיה "נחשב" יותר. לאחר שירותו הצבאי הוא המשיך את המסורת המשפחתית, ולאחר לימודי עיצוב גרפי בבצלאל השתלב בדפוס בארי, שם עבד כ-50 שנה והוביל כמעצב בכיר את כל המעבר מגרפיקה ידנית לממוחשבת.
עם השנים חברי בארי לא הפסיקו להמציא ולפתח המצאות חדשניות, רעיונות חדשים ודרכים לשכלל ולהגדיל את טווח השירותים שנתן בית הדפוס לכל עסק, חברה או ארגון שנזקקו לשירותיו. כך בית הדפוס הלך וגדל, עבר למבנה קבע, שגם הוא גדל ומדי כמה שנים השתנה לפי הצורך. עם השנים בית הדפוס של קיבוץ בארי פרנס עוד ועוד תושבים מכל רחבי עוטף עזה.
אבל דפוס בארי היה מפעל חשוב מאין כמותו לא רק ליישובי עוטף עזה. עם הזמן הפך דפוס בארי להיות הדפוס של ישראל. הידע והטכנולוגיה שלו איפשרו תהליכי מודרניזציה כלכליים שהיו הכרחיים לישראל הגדלה וצומחת – המעבר מהלירה לשקל, הכנסת השיקים המגנטיים לשימוש כל הבנקים בישראל, ועוד.
אולי אתם לא מודעים לכך, אך דפוס בארי הוא חלק אינטגרלי ויומיומי מהחיים של כולנו, כל מי שמתגורר בישראל: כל כרטיסי האשראי ורישיונות הנהיגה, כולם מודפסים בו. כך גם כל המעטפות שנשלחות אליכם מהבנקים וממוסדות המדינה הרשמיים. למעשה, בדפוס בארי הומצאה ה"מעטפית", המכתב שמודפס על המעטפה עצמה ובכך חוסך נייר רב.
בשבת השחורה של השבעה באוקטובר 2023 ספג קיבוץ בארי אבידות קשות. לפחות שמונים וחמישה מחבריו נטבחו. קרבות הירואיים התרחשו בין שביליו ואזורים רבים בקיבוץ היפהפה נחרבו לחלוטין. בנס או במזל, מבנה בית הדפוס לא נפגע.
למרות האבל הכבד על בני ובנות הקיבוץ שנרצחו, אבל שלא תם, ולמרות הנעדרים והחטופים, החליטו חברי הקיבוץ שניצלו לחדש את פעילות בית הדפוס מהר ככל הניתן ולא לוותר על המפעל המפואר שהקימו וטיפחו במשך עשרות שנים. מנהל המפעל בשנים האחרונות, בן סוכמן, ושאר חברי הקיבוץ, לא נתנו לחדשות המזעזעות ולמצב הקשה לייאש אותם. עשרה ימים אחרי הטבח בקיבוצם הם הכריזו "דפוס בארי פתוח", כאשר הכוונה שלהם היא להחזיר את בית הדפוס לפעילות מלאה.
יגאל ומשפחתו היו בין המחולצים מקיבוץ בארי, והם שוהים כרגע בקיבוץ עין-גדי, המארח רבים ממי שנותר מקהילת בארי. בשיחה עימו, הוא עובר שוב ושוב בין עבר להווה. כל שם וכל אירוע מהעבר של דפוס בארי מתקשר לאסון שאירע כעת לקהילת הקיבוץ המרשימה, היצירתית ומגובשת.
כולנו תקווה שדפוס בארי שקם וחזר לעבודה, יהיה כחלוץ שלפני המחנה, וכך גם קהילת בארי היקרה וכל ישובי עוטף עזה ישתקמו ויקומו מן האפר כעוף החול.
_
ניתן לתמוך בדפוס בארי על ידי הזמנת מדבקות "לחיי העם הזה״; בהזמנת תמונות ואלבומי תמונות מ'אלבומי' – 'albume', שהוא אתר מבית דפוס בארי, או באתר PIX מבית דפוס בארי להזמנת חותמות, מעטפות, מדבקות, שלטים ועוד.
