צביה ליטבסקי
שירים מתוך "ערוגות האינסוף" (הוצאת הקיבוץ המאוחד)
ראשית קיץ
א
הָאֲדָמָה פּוֹלֶטֶת דְּמָמָה
וְחֻמָּהּ נוֹשֵׂא אֶת עַלְוַת הָאַלּוֹנִים.
הַקַּיִץ הֶעָתִיד לָבוֹא
נִכְרָך רַכּוֹת סְבִיב גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב
וְשִׁבֳּלֵי הַבָּר הָרְכוּנוֹת.
אַט אַט
פּוֹשֶׂה
לַחֲשׁוֹ שֶׁל צָהֹב
כְּנָחָשׁ.
ב
גִּבְעוֹלֵי הַקַּשׁ כּוֹרְעִים מֵחֶלְזוֹנוֹת
וְחַיַּי נִזְרִים לָרוּחַ
כְּרִבֹּאוֹת הָאוֹר דֶּרֶךְ נָפַת הָאֲוִיר.
הֶעָבָר לֹא עָבַר מֵעוֹדוֹ
וְהַבִּלְתִי צָפוּי
שָּׁרוּי, נִינוֹחַ, עַל הַכֹּל.
ג
מַבָּטִי מְחַלֵּץ נִיצָן מֵעֳבִי הָעַלְוָה
מְפַתֵּח כֹּתֶרֶת מִסְּגֹר הַגָּבִיעַ
יוֹנֵק בִּתְשׁוּקָה אֶת זִקְפַּת
הָעֵלִי, אֶת זְלִיפַת
הַזֶּרַע, עֲנַן
נִיחוֹחַ
ד
הָאֲדָמָה חוֹמֶדֶת אוֹתִי,
מְשַׁלַּחַת הֶבְלָהּ הַחַם לְאֹרֶךְ שׁוֹקַי לְעָטְפֵנִי.
גַּם הַסִּרְפָּדִים
מַעֲמִיקִים לְעֻמָּתִי את יַרְקוּתָם
אפיריון
בְּעֵינַי הֲרֵינִי בֶּן הַמִּקְרִיּוּת / רַבַּת הַחֶסֶד
(סופוקלס: אדיפוס, ש' 1080-1)
הֲרֵינִי בַּת הַמִּקְרִיּוּת הַנְדִיבָה,
צְפוּנָה בְּחֵיקָהּ.
אַחַי הַקְּטַנִּים רוֹחֲצִים בַּזֹּךְ,
מְטַפְּסִים עַל שׁוֹקֶיהָ, זְרוֹעוֹתֶיהָ,
בְּשִׁבְתָהּ עַל הַגָּדָה.
פָּנֶיהָ חוֹלְמוֹת.
עַל פְּנִים עַפְעַפֶּיהָ מֻקְרָנוֹת קוֹרוֹתַי הַגְּלוּמוֹת.
יָדַי וְרַגְלַי הַקְּטַנּוֹת בּוֹטְשׁוֹת בַּשָּׁמַיִם
בְּחֶדְוַת הֶעְדֵּר הַתַּכְלִית,
וִירִיעַת הַחֵרוּת הַגְּדוֹלָה
הִיא לִי אַפִּירְיוֹן.
דָּנָאֵה*
דָּנָאֵה הֲרָתּוּ לְגֶשֶׁם הַפָּז מִשָּׁמַיִם
(אובידיוס: מטמורפוזות, ד' 611)
בֵּין קִירוֹת הַנְּחֹשֶׁת יָרַד גֶּשֶׁם זָהָב
עַל אֵבָרַי הַחִוְּרִים, הַנִּלְאִים מִתְּשׁוּקָה,
וְהַיָּם הִתְדַּפֵּק מִבַּחוּץ
כְּלִבִּי
אֶל סְגוֹר צַלְעוֹתַי.
וּכְשָּיָצָאתִי לַחוֹף
וְהָרַךְ הַנּוֹלָד חָגוּר אֶל חָזִי,
יָרַד הַזָּהָב עַל סִירוֹת, רְשָׁתוֹת, דַּיָּגִים,
כִּנְחָשִׁים הִשְׁתַּלְחוּ לִקְרָאתוֹ עֲנָפִים
וְגוּפֵי אֲנָשִׁים מָלְאוּ בּוֹ,
סָמוּי וְנִרְאֶה
נֶעֱלָם וְנוֹדָע
נֶסֶךְ תָּמִיד
*דנאה – אמו של פרסאוס, הופרתה על ידי זאוס בדמות גשם זהב בהיותה כלואה במצוות אביה בתיבת נחושת שהושלכה לים.
אשוח
טֶרֶם עִידָנִים הָיִיתִי תָּא נֶבֶג קָטָן
בְּעֹמֶק קַרְחוֹן.
וּכְשֶׁנָּסֹג הַיָּם
וּמַיִם עֶלְיוֹנִים הָיוּ שַֹלְמָה לַשֶּׁמֶשׁ
וּמַיִם תַּחְתּוֹנִים חָפְזוּ בְּחֶדְוַת הַקִּלּוּחַ
לַחֲשֹף
אֶת קָדְקָדֵי הָרֶכֶס לְמַבָּט עֶלְיוֹן,
בָּקַע דְּבַר מָה אֶת חֲלוֹמִי
חֲדַל הַמִּשְׁאָלָה
וְנִשְׁלְחוּ מִמֶּנִּי אֶצְבָּעוֹת זְקוּפוֹת,
מְחֻשָּׁלוֹת כְּפוֹר, מַתְרִיסוֹת, עַזּוֹת רָצוֹן,
וּבְדַהֲרוֹת צְמִיחָה כִּסִּיתִי אֶת מוֹרְדוֹת הָהָר.
וּבְתֹם עִידָנִים
תָּא נֶבֶג אֶשְּכֹּן בְּעֹמֶק קַרְחוֹן.
חְַלוֹם נֶעֱדָר מִשְּׁאָלָה.
צביה ליטבסקי, מרצה לספרות במכללה לחינוך ע"ש דויד ילין. זמרת קלסית בעבר. הוציאה עד כה שבעה ספרי שירה וספר מסות אחד.
ספריה אחרונים: אמוּת כנולדת, עיתון 77, 2013 (שירה); הכול מלא אלים, העצמי והעולם במיתוס, רסלינג 2013 (מסות). זכתה בפרס ע"ש נתן יונתן לכתב-יד בעילום שם מטעם אקו"ם לשנת 2014.
המוסך – גיליון מס' 1 – כל הכתבות:
