ארבעה שירים מאת המשוררת האמריקנית ריטה דאב, בתרגומה של כרמית רוזן
אחרי קריאת "במטבח הלילה" בפעם השלישית לפני השינה
בִּתִּי פּוֹשֶׁטֶת אֶת רַגְלֶיהָ
לִמְצֹא אֶת הַנַּרְתִּיק שֶׁלָּהּ;
חַף מִשֵּׂעָר, חֵלֶק קָט זֶה הַנָּתוּן בְּטָעוּת
בְּמַעֲרֶכֶת-הַמִּנּוּחַ,
הוּא מָה שֶׁזָּר לֹא יָכוֹל לָגַעַת
בּוֹ בְּלִי שֶׁתִּצְרַח. הִיא תּוֹבַעַת
לִרְאוֹת אֶת שֶׁלִּי, וּבוֹ בָּרֶגַע
אָנוּ כּוֹכָב נָטוּי
בֵּין הַצַּעֲצוּעִים הַשְּׁפוּכִים,
קוֹנְכִיּוֹתַי הַמַּפְלִיאוֹת
נֶחְשָׂפוֹת בִּפְנֵי הַקָּמֵעַ הַנָּקִי שֶׁלָּהּ.
וַעֲדַיִן מַבְרִיקָה
בִּשְׁתֵּינוּ אוֹתָהּ נִקְבָּה מַמָּשׁ, אוֹתָם קִפּוּלִים רַב־שִׁכְבָתִיִּים,
הִיא בַּת שָׁלוֹשׁ, זֶה מָה שֶׁהוֹפֵךְ אֶת הָעִנְיָן
לְתָמִים. אֲנַחְנוּ וְרֻדּוֹת!
הִיא צוֹהֶלֶת בִּקְפִיצָה.
מִדֵּי חֹדֶשׁ הִיא מְבַקֶּשֶׁת
לָדַעַת אֵיפֹה זֶה כּוֹאֵב
וּלְמָה מִתְכַּוֵּן הַחוּט הַמִּסְתַּלְסֵל
בֵּין רַגְלַי. זֶה דָּם טוֹב
אֲנִי אוֹמֶרֶת, אֲבָל זוֹ גַּם טָעוּת.
אֵיךְ לוֹמַר לָהּ שֶׁזֶּה מָה שֶׁעוֹשֶׂה אוֹתָנוּ –
אִמָּא שְׁחֹרָה, יַלְדָּה שַׁמֶּנֶת.
שֶׁאֲנַחְנוּ בְּוָרֹד
וְהַוָּרֹד בְּתוֹכֵנוּ.
כנרית
קוֹלָהּ הֶחָרוּךְ שֶׁל בִּילִי הוֹלִידֵיי
מִתְמַלֵּא צְלָלִים וְאוֹרוֹת בְּמִדָּה זֵהָה,
נִבְרֶשֶׁת בּוֹכִיָּה מוּל פְּסַנְתֵּר מַבְהִיק,
הַגַּרְדֵנִיָּה שֶׁלָּהּ עַל הַפָּנִים הַהֲרוּסוֹת הָאֵלֶּה.
(עַכְשָׁו אַתְּ מְבַשֶּׁלֶת, תֹּף לְבָּס,
כַּף שֶׁל כֶּשֶׁף, מַחַט כֶּשֶׁף.
קְחִי אֶת הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אִם אַתְּ חַיֶּבֶת,
עִם הָרְאִי שֶׁלָּךְ וְעִם רְדִיד שִׁירֵךְ.)
עֻבְדָּה: הַהַמְצָאָה שֶׁל נָשִׁים בִּמְצוּקָה
לִטְּשָׁה אַהֲבָה לְפִי צָרְכֵי הַמִּיתוֹס.
אִם נִבְצַר מִמֵּךְ לִהְיוֹת בַּת־חוֹרִין, הֲיִי מִסְתּוֹרִין.
סוד הגן הנעלם
חָלִיתִי, שָׁכַבְתִּי עַל מִטַּת הַנְּיָרוֹת הַיְּשָׁנִים שֶׁלִּי,
כְּשֶׁבָּאתָ עִם אַרְנָבִים לְבָנִים בִּזְרוֹעוֹתֶיךָ;
וְהַיּוֹנִים הִתְפַּזְּרוּ מַעְלָה, מִתְעוֹפְפוֹת אֶל אִמָּהוֹת,
וְהַחֶלְזוֹנוֹת נֶאֶנְחוּ מִתַּחַת לְמַשָּׂא הָאֶבֶן שֶׁלָּהֶם…
עַכְשָׁו לְשׁוֹנְךָ צוֹמַחַת כְּמוֹ סֵלֵרִי בֵּינֵינוּ:
בִּגְלַל צַעֲקוֹת אַהֲבָתֵנוּ כְּרוּב מַאֲפִיל בְּקִנּוֹ;
הַכְּרוּבִית חוֹשֶׁבֶת עַל פָּעוֹטוֹתֶיהָ הַצְּחֹרִים הַתְּפוּחִים,
וְנִהְיֵית יְרַקְרַקָּה־לְבָנָה בְּאוֹר שֶׁכָּמוֹהוּ כָּאוֹקְיָנוֹס.
הָיִיתִי חוֹלָה, מְעֻלֶּפֶת בְּרֵיחַ שַׂקִּיקֵי הַתֵּה,
כְּשֶׁבָּאתָ עִם עַגְבָנִיּוֹת, עִם שִׁירָה טוֹבָה.
אֲנִי מִתְפַּתָּה, אֲנִי נִכְנַעַת לְכִבּוּשׁ
תַּחַת מְצוּק אֶבֶן־סִיד, הַמּוֹתִיר גִּיר עַל שָׁדַי.
שחר – ביקור מחדש
דַּמְיְנִי שֶׁאַתְּ מִתְעוֹרֶרֶת
לְהִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת: הָעוֹרְבָנִי הַכָּחֹל
מַצִּיג מַרְכָּלְתּוֹ הַיָּפָה לְרַאֲוָה,
וְהָאַלּוֹן עוֹדוֹ נִצָּב, פּוֹרֵשׂ
צֵל מַרְהִיב. אִם לֹא תַּבִּיטִי לְאָחוֹר,
הֶעָתִיד לֹא יִתְרַחֵשׁ לְעוֹלָם.
מָה טוֹב לְהִתְעוֹרֵר לְאוֹר שֶׁמֶשׁ,
בְּרֵיחַ הַמּוֹתָרוֹת שֶׁל מַאֲפִים –
בֵּיצִים וְנַקְנִיקִיּוֹת צְלוּיוֹת.
כָּל הַשָּׁמַיִם שֶׁלָּךְ
לִכְתֹּב עֲלֵיהֶם: דַּף רֵיק
פָּתוּחַ לִרְוָחָה. בּוֹאִי,
קוּמִי עַל רַגְלַיִךְ! לְעוֹלָם לֹא תֵּדְעִי
מִי שָׁם לְמַטָּה מְטַגֵּן אֶת הַבֵּיצִים הָהֵן,
אִם לֹא תָּקוּמִי וְתִרְאִי.
» במדור וּבְעִבְרִית בגיליון קודם של המוסך: שירים מאת קרול אן דאפי, לכבוד יום האישה הבינלאומי
תגובות על כתבה זו