ארוכים | חרוט פעמון כנסייה

.

ללא כותרת (הגרניום כל כך אופטימי)

הַגֵּרַנְיוּם כָּל כָּךְ אוֹפְּטִימִי הַבֹּקֶר, אַתָּה מַבִּיט בּוֹ כְּשֶׁהוּא מְתַכְנֵן אֶת הַתְקָפַת הַפְּרִיחָה שֶׁלּוֹ,

כַּדּוּר עָגֹל, שֶׁנּוֹצַר מִתְּנוּעָה מֻשְׁלֶמֶת שֶׁל כָּל פֶּרַח שֶׁנִּפְתַּח בְּתוֹךְ תְּמוּנָה שֶׁמִּישֶׁהוּ תִּכְנֵן, שִׂרְטֵט וְעִגֵּל (לְעוֹלָם לֹא תֵּדַע אֶת שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי)

בְּעוֹד הַפְּרָחִים מוּשָׁטִים כְּיָדִית עֲגֻלָּה שֶׁל דֶּלֶת בְּאַרְמוֹן אָדֹם,

הוּא כְּבָר מְתַכְנֵן אֶת הַיָּדִיּוֹת הַבָּאוֹת,

פֶּרַח נוֹבֵּל בְּאַרְגָּמָן כֵּהֶה יוֹתֵר וְיוֹתֵר

וְתִפְרָחוֹת מִתְפַּקְּעוֹת לָצֵאת מִתּוֹךְ עֵינַיִם יְרֻקּוֹת פְּתוּחוֹת לִרְוָחָה,

הָעָצְמָה שֶׁל כָּל פֶּרַח

מַנִּיחָה אֶת מִשְׁקָלָהּ

עַל מַצַּע עָלִים מְבֻשָּׂמִים

לְהַבְדִּיל מִמִּשְׂחַק הֶעָלִים הַשּׁוֹקְעִים לְתוֹכָם שֶׁל הַשּׁוֹשַׁנָּה

הַגֵּרַנְיוּם לֹא זָקוּק לַקּוֹצִים, וַעֲנָפִים אֲרֻכִּים, הוּא כִּמְעַט גִּבֵּן בְּעָצִיץ הַגָּדוֹל,

וּבְכָל זֹאת נִשָּׂא עַל תִּקְווֹת הָאָבִיב, לְהוֹצִיא כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר קוֹלֶקְצִיּוֹת שֶׁל פְּרָחִים

ןאֲדֻמִּים, (לְמִי הֵם קוֹרְאִים? וּמָה הֵם אוֹמְרִים?)

קְפֹץ לְתוֹךְ דְּלִי הַצֶּבַע,

מְשֹׁךְ כָּעֵת  עַצְמְךָ בְּצֶבַע שֶׁהֵפַקְנוּ

הַבְּרֵכָה כְּבָר כֻּלָּהּ אֵרוֹמָטִית

שְׂחֵה עֵירֹם בְּתוֹכֵנוּ וְאַל תִּשְׁכַּח אוֹתָנוּ

כְּשֶׁתִּשְׁכַּח אֶת עַצְמְךָ

.

ללא כותרת (על הקבר שלך במקלנבורג)

הַצָּמָא גּוֹבֵר עַל הָרְעָלִים שֶׁנִּגְּרוּ מֵהַשָּׂדוֹת,

הַכְּלָבִים מְלַקְּקִים מֵהַמַּיִם

הָאֲגַם נוֹתֵן לָנוּ אֶת מְתִיקוּתוֹ,

כְּשֶׁהַצִּפּוֹרִים הַקְּטַנּוֹת הַשְּׁחֹרוֹת חוֹצוֹת כְּמוֹ מַגָּל אֶת אַרְבַּע רוּחוֹת הַשִּׁנַּיִם

פִּרְחֵי הַמַּיִם הַצְּהֻבִּים לְבוּשִׁים בְּשִׂמְלָה יְרֻקָּה, וְשָׁרְשֵׁיהֶם מְדַגְדְּגִים אֶת קְנֵי הַסּוּף

הָעֲרָבוֹת הַבּוּכְיוֹת מְלַטְּפוֹת אֶת רַגְלֵי הַיְּלָדִים בִּזְמַן שֶׁהָאִמָּהוּת מִתְפַּשְּׁטוֹת וּמִתְלַבְּשׁוֹת כְּמוֹ עוֹנוֹת הַשָּׁנָה,

הַשַּׁפְרִירִיּוֹת הַכְּחֻלּוֹת, כְּמוֹ עֶצֶם בִּלְתִּי מְזֹהֶה בְּיָפְיוֹ, חוֹצוֹת אֶת הַדְּמָמָה הָעֲצֵלָה,

רַק אִם תִּשְׁחֶה פְּנִימָה אֶל הַסּוֹד, תְּגַלֶּה אֶת הַבַּיִת שֶׁל הַמֵּפִיק, שֶׁהָפַךְ לְבֵית שָׁהוּת שֶׁל אָמָּנִים צִבְעוֹנִיִּים

שֶׁעוֹמְדִים מוּל גַּן עֵדֶן, עֵירֻמִּים מִמִּכְחוֹל אוֹ מִצֶּבַע,

פַּעַם עָבַרְתָּ אֶת הַגְּבוּל שֶׁל הַשְּׂחִיָּה וְגִלִּיתָ יֹפִי שֶׁהִתְפּוֹגֵג מִיָּד בְּעֵינֶיךָ,

פַּעַם נָפַל הַמָּשׁוֹט וְלֹא חָזַר לְחַיָּיו,

פַּעַם עָמַדְתָּ בַּמַּיִם הַקְּפוּאִים וְשָׁכַחְתָּ אֵיךְ לִקְפֹּץ

פַּעַם הַצָּלַת יֶלֶד שֶׁכִּמְעַט טָבַע

פַּעַם בִּקַּשְׁתָּ שֶׁהָאֵפֶר שֶׁלְּךָ יְפֻזַּר פֹּה רָחוֹק כָּל כָּךְ מִכָּל מָה שֶׁהִכַּרְתָּ וּמִכָּל מִי שֶׁהִכִּיר אוֹתְךָ

.

ללא כותרת (הנה על מדרכות קפואות מוטלות גופותינו)

גִּדַּלְתֶּם אוֹתָנוּ בִּגְזָעִים קְטַנִּים, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא צָמְחוּ

לֹא זָכִינוּ לְסַפֵּר לְצֶאֱצָאֵינוּ סִפּוּרִים עַל חֻרְשׁוֹת עַתִּיקוֹת יוֹתֵר מֵהַזְּמַן עַצְמוֹ

לֹא זָכִינוּ לִרְאוֹת אֶת הַנְּכָדוֹת וּנְכָדִים שֶׁלָּנוּ מִתְרוֹצְצִים וּמְטַפְּסִים עָלֵינוּ

לֹא שָׁמַעְנוּ אוֹתָם שׁוֹאֲלִים אוֹתָנוּ, מֵאֵיפֹה הִגַּעְנוּ וּלְאָן הַכֹּל

הוֹלֵךְ

וְעַכְשָׁו

עַל מִדְרָכוֹת קְפוּאוֹת מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ

בְּלִי הַלְוָיָה, בְּלִי קִינָה, בְּלִי סְנָאִים וַסְנָאִיּוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ לְהַסְפִּיד אֶת נְפִילָתֵנוּ

אֵין חֶמְלָה בְּמוֹתֵנוּ,

אַל תִּשְׁכְּחוּ

שֶׁמִּלֵּאנוּ אֶת הַחַגהַיָּרֹק בְּעֵינֵי הַיְּלָדִים, הַיָּרֹק שֶׁבָּאֲוִיר, הַיָּרֹק שֶׁלֹּא נִכְנַע לַמְּקָרֵר הַגָּדוֹל

הַיָּרֹק שֶׁמִּמֶּנּוּ בּוֹקֵעַ הַמִּסְתּוֹרִין, הַיָּרֹק שֶׁמּוֹלִיד אֶת הָעֲרָפֶל הַמֻּקְדָּם שֶׁל הַבֹּקֶר,

הַיָּרֹק שֶׁמִּסְתַּתֵּר מֵאִתָּנוּ בֵּין הָאֲבָנִים, הַיָּרֹק שֶׁאֱלֹהִים מַחְזִיק בְּתוֹכוֹ אֶת הַכּוֹכָבִים,

הַיָּרֹק שֶׁיִּשָּׁאֵר אַחֲרֵינוּ מִבְּלִי מִלָּה

.

ללא כותרת (רק אתה והכבשה שלך)

כָּל הָעוֹלָם מַתְחִיל בְּבֵית קָפֶה שֶׁכְּבָר שָׁקַע בְּאֶבֶן, בְּפּוֹמְפֵּי שֶׁל הַזִּכָּרוֹן,

רַק אַתָּה בַּבֹּקֶר מִתְעוֹרֵר אִתָּהּ, לָצֵאת לַיַּעַר לָצוּד אֶת הַכְּאֵב,

לְנַסּוֹת לְטַפֵּס אֶת נְקִיק הַגִּיר הַמַּחְלִיק, שׁוּב לְלֹא הַצְלָחָה,

לְהַבִּיט בְּעֵינֶיהָ הַצְּהֻבּוֹת הַפְּתוּחוֹת לִרְוָחָה, בְּדֶרֶךְ שֶׁמִּלִּים מִתְקַשּׁוֹת לְתָאֵר

לִגְזֹר אֶת הַצֶּמֶר הַזָּהָב שֶׁלָּהּ, וְלִתְפֹּר לְעַצְמְךָ עוֹד סְוֵדֶר לִתְקוּפַת הַקֶּרַח

הֶחָלָב שֶׁלָּהּ, הֶחָלָב שֶׁלְּךָ,

בִּבְקָרִים רְטוּבִים אַתָּה זוֹכֵר אֶת הַהַבְטָחָה שֶׁבַּחֲלוֹם

עֲלָווֹת עֲצֵי הַתִּרְזָה כְּבָר נוֹגַעַת בַּקַּרְקַע, כְּמוֹ חֲרוּט פַּעֲמוֹן כְּנֵסִיָּה

שֶׁמְּצַלְצֶלֶת בְּאִוְשַׁת הָרוּחַ,

הָאֻרְוָה שֶׁהָפְכָה לַבַּיִת שֶׁל הָאַרְכִיטֶקְטִית, בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה הִתְגּוֹרְרָה פַּעַם

הַפְּרוֹפֵסוֹרִית שֶׁהִזְמִינָה אוֹתְךָ לִקְרֹא בָּאַרְמוֹן שֶׁל הַבֵּן שֶׁל פְרִידְרִיךְ הַשֵּׁנִי

כָּל הָעוֹלָם מַתְחִיל בִּכְפָר קָטָן

פַּעַם דָּפַק עַל הַדֶּלֶת פֵלִיקְס וְשָׁאַל אִם אַתָּה נִמְצָא, פִּתְאוֹם הֵבִינוּ הַמְּקוֹמִיִּים שֶׁגַּם אַתָּה מַכִּיר אֶת בְּנֵי הַכְּפָר הַקָּטָן הַסָּמוּךְ, הִתְוַדִּיתָ שֶׁהִכַּרְתָּ אוֹתוֹ בְּקָפֶה תָּמָר מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת בָּעוֹלָם.

הָאִכָּר שָׂכַר נַעַר צָעִיר לַחֲרֹשׁ אֶת הַשָּׂדוֹת, הוּא מִתְגּוֹרֵר בִּכְלָל בְּמַעֲרַב גֶּרְמַנְיָה

הַשֹּׁד הַגָּדוֹל שֶׁל מִזְרַח גֶּרְמַנְיָה כְּבָר הִתְרַחֵשׁ, אֲבָל תּוֹצְאוֹתָיו שְׁקוּעִים בִּקְרָבוֹת הַנּוֹף הָעֲנָק שֶׁל שְׂדוֹת הַתִּירָס, הַחַמָּנִיּוֹת וְהַחִטָּה, כְּמוֹ צִיּוּר נוֹף גָּדוֹל שֶׁל וִילְיָאם טֶרְנֶר, הַפַּרְלָמֵנְט בּוֹעֵר עֲדַיִן וְאִי אֶפְשָׁר לְכַבּוֹת אֶת הֶעָשָׁן,

הַשְּׁבִיל מִתַּחַת לְעֵץ הַפְקַאן, חַלּוּקֵי הַנַּחַל, שֶׁהִתְקַבְּעוּ בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה מוֹבִילִים אוֹתְךָ לְפָרָשַׁת הַדְּרָכִים,

וּכְבָר הֶחְלַטְתָּ שֶׁכָּאן תִּשָּׁאֵר, כְּבֵן חוֹרֵג, חוֹרֵג מִמָּה? נֶשֶׁר חוֹלֵף, פַּעַם צָפִינוּ בְּתוֹךְ אֲסַם הַתְּבוּאָה בִּגְמַר הֲמוֹנְדִּיָּאל, הֲלוּאִיזָה חוֹלֶטֶת מִמְּךָ עוֹד תֶּה, וְאַתָּה מַעֲנִיק לְךָ אֶת הָאָרוֹמָה שֶׁלְּךָ וּמִתְעַנֵּג עַל רֵיחוֹת הַיְּרָקוֹת הַקְּלוּיִים עַל מַכְשִׁיר הַבַּרְבִּיקְיוּ, אִישׁ בַּרְזֶל מְמֻחְזָר, גִּנַּת הַיְּרָקוֹת הִתְמַלְּאָה בְּשַׁבְּלוּלִים, הַתַּרְנְגוֹלִים צוֹוְחִים לְמַרְאֵהוּ הָאָיֹם שֶׁל הַבֹּקֶר, הַשֶּׁמֶשׁ נִלְחֶמֶת לְהִכָּנֵס בַּתְּמוּנָה, עוֹד כַּמָּה רְגָעִים תַּחֲזֹר לָעִיר, אַךְ הַלֵּב שֶׁהִשְׁאַרְתָּ מֵאֲחוֹרֶיךָ בְּמַשְׁבֵּר לֹא פּוֹסֵק שֶׁקּוֹרֵא לְעַצְמוֹ מְדִינָה, הִפְשִׁיר, וְגַם אִם תַּחֲזֹר לַכְּרַךְ, לֹא יַצְלִיחוּ לְהוֹצִיא מִמְּךָ, אֶת הַחַיָּה שֶׁהִבִּיטָה בְּךָ בְּחִיּוּךְ, כְּשֶׁרַצְתָּ בַּשְּׁבִיל גַּלֵּי הָאוֹקְיָינוֹס שֶׁקָּפָא, הָיְתָה  לָהּ פַּרְוָה לְבָנָה וּשְׁחֹרָה, וְהִיא לֹא פָּחֲדָה, אַךְ לֹא נִגַּשְׁתָּ אֵלֶיהָ, וְהִיא הִמְשִׁיכָה בְּדַרְכָּהּ, לְרֶגַע אֶחָד, חֲזַרְתֶּם לַפֶּרֶא

וּבַלֵּילוֹת, לִישֹׁן לְצִדָּהּ, שֶׁלֹּא יָבוֹא הַצַּיָּד בֵּינֵינוּ,

שֶׁלֹּא יָבוֹא הַיַּעַר בֵּינֵינוּ

שֶׁלֹּא תָּבוֹאוּ אַתֶּם בֵּינֵינוּ

.

מתי שמואלוף הוא סופר, משורר ועורך. ספרו האחרון "באושר הזה רצית שאגע" פורסם בהוצאת פרדס, 2024.

.

» במדור ארוכים בגיליון קודם של המוסך: "קוטלא", פואמה מאת אלברט סויסה

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן