.
אפרת בלום
חזור בךָ
כְּבָר לֹא כָּל כָּךְ טוֹבָה בַּפְּעָלִים. טְפֵלָה לְכָל הָעֲבָרִים, בְּדִידוּת
סְבִיב הַטַּבּוּר, צִוְחַת אֲוָז מִתְמַהְמֵהַּ. וּמְשֻׁנָּה. שָׂפָה מְשֻׁנֶּנֶת, גַּבּוֹת
דַּקּוֹת, מְצֻעְצַעַת, מְצֻנֶּנֶת מִקָּצֶה לְקָצֶה, מְמֻצַּעַת. רַגְלֵי תּוּתִים.
מֻקֶּפֶת רְחוֹבוֹת לְלֹא מוֹצָא, נְשִׁימוֹת עַל רֶקַע צָהֹב בְּקֶצֶב קָבוּעַ.
מַחְשָׁבוֹת בַּאֲפָסִים וַאֲחָדוֹת, עִבְרִית שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת בַּלּוּל, זְהִירוּת
יְתֵרָה בַּמִּשְׁפָּט. מַעֲרֶכֶת עֲצַבִּים רְעוּעָה. טֵרוּף
בִּשְׁנֵי צִדֵּי הַגֻּלְגֹּלֶת. וּצְחוֹק נָמוּךְ בַּגָּרוֹן, וְהַר עַצְבוּת בַּשַּׁרְווּלִים,
עֲדַיִן. שׁוּרוֹת יָם יְשָׁנוֹת בְּשִׁירִים חֲדָשִׁים, מַבָּט מִן הַצַּד, יַחַס שָׁוֶה
לַשָּׁדַיִם. תָּמִיד. וּמְנֻכֶּרֶת: לַנִּצָּנִים, לַגּוֹזְלִים, צוּרוֹת הַשֶּׁמֶשׁ
עַל הָעוֹר. הַסְּתָיו אֶצְלִי דָּבָר מִתּוֹךְ גּוֹרַל הַגּוּף. חֲזֹר בְּךָ מִיָּדֶיךָ,
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת לָעוּף.
.
שתיקתךָ
כְּאִלּוּ יָדַעְתָּ, הַבֹּקֶר רַק סְחַרְחֹרֶת קַלָּה. כְּאִלּוּ חָשַׁבְתָּ, הָעֶרֶב לֹא כְלוּם
לִלְטִיפָה, רַק טִיּוּל בֵּין רַגְלֶיהָ, שֶׁקֶט כָּתֹם נוֹטֵף מֵעַנְפֵי הָעֵצִים. אַלְגֶּבְּרָה
וַאֲנִי. קָפֶה וַאֲנִי. טֵלֵוִיזְיָה וַאֲנִי. בְּרֹאשְׁךָ הָרוֹאֶה כָּל דָּבָר כְּשָׁוֶה,
אֲנִי. מְקַבֵּל אֶת פָּנַי כְּמוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת
בְּרֶקַע תְּמוּנַת נוֹף מַרְהִיבָה.
דִּמְמָתְךָ עִפָּרוֹן בְּיָדִי וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת דֻּבְדְּבָנִים אֶל תּוֹךְ עוֹרְךָ, שִׁירֵי עֶרֶשׂ
עַל קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיךָ. וְעוֹשָׂה לְהַפְלִיא. לְהַפְלִיאֲךָ מְאֹד. עוֹנֶדֶת עֲגִילִים
לִכְבָשִׂים, קוֹשֶׁטֶת כּוֹכָבִים לְמִזְוָדוֹת. סוֹפֶרֶת בְּקוֹל עַד עֶשְׂרִים, עַד מִילְיוֹן,
מְחַכָּה, מֵישִׁירָה מַבָּט אֶל עֵינֶיךָ.
וּמוֹשִׁיטָה יָדַי לִקְרָאתְךָ –
יָדַי הַסּוֹעֲרוֹת –
אוּלַי זֶה שִׁירְךָ. אוּלַי אֲנִי קְרֵבָה עַכְשָׁו אֶל רַגְלֵי הַיֶּלֶד שֶׁהִנְּךָ. אֵינֶנִּי מַפְרִידָה
בֵּין נַעֲלָיו לְבֵין נְעָלֶיךָ. וּמְנַסָּה דְּבָרִים מְטֻפָּשִׁים כְּמוֹ צִפּוֹרִים בְּטוּרְקִיז,
כְּמוֹ גִּיטָרָה. מְפִיקָה כַּמָּה צְרָחוֹת בְּהִתְבַּסֵּס עַל נִסְיוֹנִי, צוֹעֶדֶת מַרְשׁ חֲצוֹת
בְּשֶׁטַח בְּדִידוּתִי, עַד שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה זָר וַאֲנִי מְאַבֶּדֶת אֶת הַיְכֹלֶת לְהַשְׁגִּיחַ
עַל קַטְנוּתִי. דַּבֵּר אֵלָי, דַּבֵּר כְּבָר, נוּ. עַל אֵלּוּ מִלִּים אַתָּה מֵגֵן בְּגוּפְךָ.
.
למה נכנסתָ
לָמָּה נִכְנַסְתָּ כְּמוֹ מַיִם. הָעֶרֶב יָרַד וְלֹא הֶחֱזַקְתִּי כְּלוּם בְּיָדִי וְנִכְנַסְתָּ כְּמוֹ מַיִם
וְעָשִׂיתָ שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה בִּצְבָעֶיךָ. לָמָּה. מִנַּיִן הַתְּנוּעָה. מִנַּיִן הַהַרְבֵּה הַמִּתְרוֹצֵץ הַזֶּה,
הַמִּשְׁתַּפֵּךְ. אֵיפֹה לָמַדְתָּ כָּךְ לִרְצוֹת לִהְיוֹת. וְיָדַעְתָּ שֶׁבִּימוֹת הַשָּׁבוּעַ אֲנִי עֲשׂוּיָה
מִנְּיָר. בְּכָל זֹאת נִכְנַסְתָּ כְּמוֹ מַיִם, כָּל כֻּלּוּתְךָ הַמִּשְׁתַּכְשֶׁכֶת הַזֹּאת, הַמִּסְתַּכְסֶכֶת
נוֹזֶלֶת הַזֹּאת לְרַגְלַי כְּמוֹ כְּלַבְלַב עַלִּיז. לָמָּה חָשַׁבְתָּ שֶׁאַתָּה לְבַדְּךָ. אֶצְלִי
כָּל שְׁנוֹתַי וְהַקְּמָטִים וּפִצְעֵי הָעוֹר, יָדַי הַמִּתְיַתְּמוֹת דָּבָר אַחַר דָּבָר. וּבָאתָ אַתָּה
מִתּוֹךְ חֲלוֹמוֹת וְשָׁרָשִׁים, מִתּוֹךְ שָׁלוֹשׁ בַּבֹּקֶר וְהַאֵקָלִיפּטוּס הַזָּקֵן וְהַתְּרִיסִים,
מִתּוֹךְ הַזֹּהַר הַפַּטְפְּטָנִי שֶׁל מָה, שֶׁל מָה, כְּמוֹ מַיִם נִכְנַסְתָּ, כְּמוֹ צְחוֹק, שֶׁכְּבָר
נָתַתָּ לִי אֶת עַצְמְךָ וְלֹא הָיְתָה בְּזֶה אֲדָמָה וְלֹא הָיָה בְּזֶה חוֹף, וְרַק אֲנִי
זוֹ שֶׁהִתְבַּלְבְּלָה וְהָלְכָה לִישֹׁן פְּשׁוּטָה כְּמוֹ דֶּלֶת, כְּמוֹ מִכְסֵה. אוּלַי כָּךְ הָיָה, אוּלַי
כָּךְ רָצִיתָ אֶת הַפִּתְאוֹם וְנִכְנַסְתָּ כְּמוֹ אַפְלוּלִית וַאֲנִי לֹא הָיִיתִי מֻגְזֶמֶת בְּךָ
וְרַק נָשַׁמְתִּי עִם הָאֲבָנִים הַכְּבֵדוֹת שֶׁיֵּשׁ לְכָל יְצוּר חַי, דְּבֵקָה בַּסֵּדֶר הַנָּכוֹן
שֶׁל הַדְּבָרִים וְנוֹתֶנֶת לַאֲוִיר לְהִכָּנֵס וְלָצֵאת, נָשַׁמְתִּי, כֵּן, בְּכָל כֹּחַ שְׁרִירַי, חָזֶה וּבֶטֶן
עַד קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, פָּתוּחַ, סָגוּר, פָּתוּחַ, לָמָּה נִכְנַסְתָּ כְּמוֹ מַיִם, זֹאת הָיְתָה
הַנְּשִׁימָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנָּשַׁמְתִּי מֵעוֹדִי.
.
אפרת בלום פרסמה שירים בכתבי עת שונים. שירים פרי עטה התפרסמו במוסך בגיליונות מרץ 2021, מאי 2022, ואפריל 2024. ספרה ״אקרוס/תיכון״ יצא לאור בשנה שעברה בהוצאת כרמל (2023).
.
איתן דקל
תעופה
"אֵין הוּא אֶלָּא יְדִידִי לָאוֹר וּבִקֵּשׁ לַעֲבֹר דַּרְכִּי
אֶל תַּעֲנוּגוֹת הַמָּעוֹף הַנָּמוּךְ מֵעַל הָאֲדָמָה: סְגִידָה וְהִשְׁתָּאוּת"
שרון אס
*
דְּבַר מָה יְכֻנֶּה מַפֹּלֶת־גּוּף,
וּנְכַנֵּהוּ תְּעוּפָה, וּנְאַפְיְנֵהוּ בַּכֹּרַח
וּבְאִי הַיְּכֹלֶת לָעוּף, וּבְאִי הָאֶפְשָׁרוּת
לְהַעְתִּיק דִּמְיוֹן חָטוּף אֶל הַנְּיָר וּבָאֶפְשָׁרוּת
שֶׁבְּנֵנוּ זֶה שָׁקוּף נִשְׁאָר
עָטוּף, חָנוּק בִּנְשִׁימוֹתֵינוּ.
.
וּבָאֶפְשָׁרוּת הַזּוֹ אַחַת, שֶׁמְּכֻנָּה הַמְּצִיאוּת,
שֶׁנִּתְכְּנָה כִּתְעוּפָה. וְנִקְרָאֶהָ בְּשֵׁם: נוֹכְחוּת,
וְנִדְחָפָהּ מִמֶּנּוּ, חוּט בֵּינֵינוּ
מְרַחֵף, חֶבֶל טַבּוּר לִבְנֵנוּ
זֶה הַמִּשְׁתַּקֵּף.
.
*
הוֹרָתֵנוּ בַּתְּנוּפוֹת:
עַמּוּד עָנָן אָצוּר בִּתְאוּצוֹת.
.
הֲרֵינוּ כְּבָסִים תְּלוּיִים,
אֲנָךְ לְאֵינְסוֹפִים.
.
*
בְּנֵנוּ, חֵדֶק־מַחֲשָׁבָה,
בְּדַל־חִיּוּךְ, שְׁבִיב תִּקְוָה וְיִסּוּרִים
כָּרוּךְ בַּחֲבָלֵינוּ.
יָתוֹם כְּעִיר, הָדוּף מֵאֲדָמָה,
נִזְהָר מִלִּהְיוֹת מֻתָּר.
.
*
לִהְיוֹת מֻשְׁלָךְ עַל פִּי רָצוֹן
אֵינוֹ נָעִים אַף לִרְצוֹנֵנוּ, אֲבָל
מַגַּע הָעַיִן בַּשָּׁמַיִם
וְשֵׁם הַתְּעוּפָה,
קִנְאַת הָרְקִיעִים הַגּוֹבֶרֶת
כְּשֶׁמַּגְבִּיהִים.
.
*
קִלְלַת הַדֹּפִי שֶׁנִּמְצָא בָּאֲדָמָה, אֲבָל
הַהֵאָלְמוּת.
.
*
דְּבַר מָה עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ אֶל אֲדָמָה,
סִימָן לוֹ צֵל הַמְּאוֹרוֹת: בְּנֵנוּ זֶה
נְהָמָה מִמְּקוֹרוֹת צִפּוֹרִיִּים,
הֶבֶל רוּחַ טָבוּל בָּאוֹר.
.
פֶּצַע מִן הָרְפָאִים,
הֶרֶף, בֶּצַע חַיִּים לִנְטֹר
תִּקְווֹת הָאוֹר לְהִתְנוֹפֵף
לְהִשְׁתּוֹפֵף אֵלָיו.
.
איתן דקל הוא זוכה פרס היצירה ע"ש זולטן ארניי בתחום השירה (תשפ"ד) ופרס הרי הרשון לספרות (פרס שני, תשפ"ד). חבר מערכת המוסך.
.
>> במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת רמי לאון יולזרי, עירית ענבר ואדוה מגל כהן
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
