.
ענבר שפרוני
סדק
הָעֶרֶב הַשָּׁמַיִם מִסְתָּרְקִים בְּזָהָב
צִפּוֹרִים מַמְרִיאוֹת בְּאֵין פַּחַד
מֵרַעַם מְטוֹסִים.
.
בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה נֶאֱלָמוֹת מִלִּים כְּמוֹ רָעָב אוֹ מַגֵּפָה
וּמָה שֶׁהֶחְזַקְתְּ בְּכוֹחַ – מִתְרוֹפֵף
כְּשׁוּלֵי מַחְשָׁבָה.
אַל תְּשַׁנְּנִי עַכְשָׁו כָּל שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לָדַעַת
כְּדֵי לִשְׂרֹד בָּעוֹלָם. אַל תָּנִיחִי מָה חָשׁוּב מִמָּה.
זוֹ הָרוּחַ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נוֹשֵׂאת אֵלַיִךְ בְּכַפֶּיהָ
עוֹד לְגִימָה.
.
בְּכָל רֶגַע רִבְבוֹת לְבָבוֹת בּוֹדְדִים מִתְהַפְּכִים
עַל מִשְׁכָּבָם. יֵשׁ מִי שֶׁכּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו מוּל חַלּוֹן נִסְגָּר.
יָד הַמְּגַשֶּׁשֶׁת אַחַר מֵצַח.
מָה מְבַקֵּשׁ תִּקּוּן? מִי שָׁב לְבֵיתוֹ
וּמָה מִתְעוֹרֵר עַכְשָׁו?
.
זֶה לֹא הַזְּמַן לִקְרֹא לַדְּבָרִים בְּשֵׁמוֹת אוֹ לִמְדֹּד
אֶת עֶרְכָּם. יֵשׁ סֶדֶק שֶׁקּוֹרֵא לָךְ
לְהוֹשִׁיט בַּעֲדוֹ יָד וּלְמַשֵּׁשׁ
אֶת קִרְבֵי הָעוֹלָם.
.
מערכת אזעקה
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה תַּרְחִיקִי בְּמַעֲלֵה הַזֶּרֶם אֶל הַמְּקוֹרוֹת כַּמָּה לָעֹמֶק תִּזְחֲלִי בַּשּׁוּחָה תִּתְקַדְּמִי עַל מַרְפְּקַיִךְ, נִמְרַחַת בַּבֹּץ הַתַּת קַרְקָעִי, גּוֹרֶסֶת בְּשִׁנַּיִךְ חָצָץ, לֹא תְּגַלִּי מָתַי נִדְרְכָה נִצְרַת הַבְּדִידוּת, מָה הִדְלִיק אֶת הָעַיִן הַפְּנִימִית לְאֵין עָצוֹם, מַדּוּעַ זָקְפוּ רֹאשָׁם הַכְּלָבִים, הֵאִיצוּ צַעֲדָם אֶל הַגָּדֵר, אֵיךְ הִתְגַּבְּרוּ נְבִיחוֹתֵיהֶם. מַעֲרֶכֶת אַזְעָקָה קְלוֹקֶלֶת, סִירֵנָה מִזְדַּעֶקֶת לְנֹכַח מָה, נוּרָה מְהַבְהֶבֶת, מַזְנִיקָה אוֹתָךְ בְּאַמְבּוּלַנְס הַהַכָּרָה בַּחֲרִיקַת בְּלָמִים צוֹפֶרֶת בְּאָדֹם וּמַמְשִׁיכָה מָתַי הִתְכַּוְּצוּ שְׁרִירֵי הַצַּוָּאר, הִתְהַדְּקָה הַלֶּסֶת, נִנְעֲצוּ הָאִישׁוֹנִים אֶל הַסַּכָּנָה. גּוּפֵךְ נִשְׁעָן אֲבָל נַפְשֵׁךְ נִצֶּבֶת זְקוּפָה מִתְהַדֶּקֶת אֶל הַצִּיר שֶׁמִּתְרוֹמֵם בְּתוֹכֵךְ וְאֵין לָךְ מָקוֹם לִהְיוֹת מֻנַּחַת בּוֹ כְּמוֹ מִשְׁאָלָה.
מִישֶׁהוּ מַחְזִיק בָּךְ עוֹטֵף אוֹתָךְ כְּשֶׁלֶד חִיצוֹנִי, כְּקוֹנְכִיָּה וְאַתְּ לֹא מַרְפָּה מִישֶׁהוּ אוֹמֵר לָךְ מִלִּים מַרְגִּיעוֹת מִבְּלִי שֶׁתַּאֲמִינִי הַזִּכְרוֹנוֹת שׁוֹעֲטִים אֵלַיִךְ מִן הֶעָתִיד, שׁוֹטְפִים אֶת הַהוֹוֶה גּוֹאִים עַל הַסִּיד הַלָּבָן כְּתֵאַטְרוֹן צְלָלִיּוֹת. אַתְּ מְחַיֶּכֶת בְּבֶהָלָה מְמַהֶרֶת לֶאֱסֹף אֶת מָה שֶׁהִתְפַּזֵּר לְהַצִּיל אֶת עַצְמֵךְ מִן הַנְּטִישָׁה שֶׁכְּבָר קָרְתָה מָתַי לָמַדְתְּ לְהַרְגִּיעַ אֶת מִי שֶׁצָּרִיךְ הָיָה לְהַרְגִּיעַ אוֹתָךְ לִדְאֹג לְמִי שֶׁאָמוּר הָיָה לִדְאֹג לָךְ מָה הֶעֱמִיד אוֹתָךְ עַל הָרַגְלַיִם. אוֹמְרִים שֶׁיֶּדַע זֶה כּוֹחַ וְיֶדַע אָכֵן נוֹתֵן לְךָ הֲגָנָה. כְּמוֹ מִגְדַּלּוֹר אַתְּ רוֹאָה לְמֵרָחוֹק. אוֹסֶפֶת אִינְפוֹרְמַצְיָה. מְמַיֶּנֶת מִשְׁפְּחוֹת מִלִּים. הַמִּלִּים הוֹדְפוֹת אוֹתָךְ הַרְחֵק. אַתְּ מִתְאַמֶּצֶת לְדַבֵּר בְּכָל זֹאת.
בַּלַּיְלָה אִיִּים גְּדוֹלִים מִתְפָּרְקִים מִמֵּךְ וְנִסְחָפִים לְטֵרִיטוֹרְיָה אַחֶרֶת
אַתְּ נוֹתֶנֶת אֶת עַצְמֵךְ וּמַשְׁקִיפָה.
.
ענבר שפרוני היא מטפלת בתנועה, מנחת מיינדפולנס ותנועה אותנטית, עוזרת הוראה בחוג לפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס באוניברסיטת בר־אילן. שיריה פורסמו בכתבי עת שונים. ספר שיריה הראשון, "אם כל זה ממש", עתיד לראות אור השנה בהוצאת טנג'יר.
.
.
אפרת בלום
מחסן העץ
גּוּיָבָה בְּשֵׁלָה נוֹשֶׁרֶת בַּלַּיְלָה עַל גַּג פַּח —
הַאִם כָּךְ נִשְׁמָע יָרֵחַ הַנִּשְׁמָט מִמְּקוֹמוֹ אֶל בֵּין עַנְפֵי עֵץ חוֹלֵם.
.
הַאִם נְפִילָה הִיא דֶּרֶךְ
שֶׁבָּהּ הַחֹמֶר מַבִּיעַ אֶת עַצְמוֹ.
.
אֲנִי פּוֹרֵשׂ יָדַי לְהָכִיל אֶת הַגּוּיָבָה,
אֲנִי חוֹשֵׁב עָלֶיהָ כְּעַל יֶלֶד, אֲנִי
.
מְפַנֶּה לָהּ מָקוֹם בְּתוֹכִי.
כָּךְ לִמֵּד אוֹתִי הַגּוּף: לִמְצֹא אֶת הַמִּרְוָח
שֶׁלֹּא הָיָה בִּי קֹדֶם.
.
וְהִיא, הַגּוּיָבָה, הֲפוּכָה מִמֶּנִּי: מְגַדֶּלֶת בְּתוֹכָהּ
אֶת הַהַתְחָלָה עַצְמָהּ, מְטַפַּחַת אֶת הַשֶּׁפַע.
.
אֲנִי מוֹשִׁיט יָדַיִם לִקְרָאתָהּ וְהִיא
נוֹפֶלֶת אֶל בֵּין זְרוֹעוֹתַי
.
וְנֶחְבֶּטֶת בַּפַּח,
נִבְקַעַת
.
וּדְבַשׁ שַׁלֶּכֶת צְהֻבָּה וְאוֹר יָרֵחַ מִתְפַּזְּרִים בַּגַּן וְרֵיחַ
מְתִיקוּת
.
סיפךָ
אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֵלֶיךָ, מַשְׁמָע:
יֵשׁ בֵּינֵינוּ תְּהוֹם.
.
בְּפֶתַח חֲדַר הַשֵּׁנָה אֲנִי עוֹגֶנֶת בְּכוֹחַ
עֶשְׂרִים אֶלֶף וּשְׁנַיִם סוּסִים, בְּלִי
מִנְחוֹת אַהֲבָה. סֻלַּם מַבָּטְךָ בִּי, רַעַד יָדְךָ
עַל הַסָּדִין. דְּבָרִים שְׁלֵמִים
כְּבָר נְחוּצִים לָנוּ פָּחוֹת.
.
אַתָּה אוֹמֵר לִי: אַתְּ יָפָה כְּמוֹ צַעֲצוּעַ
שֶׁל יֶלֶד אַחֵר.
אַתָּה אוֹמֵר לִי: אֲנִי אוֹהֵב לִפְתֹּחַ בָּךְ
אֶת הַמְּגֵרוֹת הֲכִי קְטַנּוֹת.
בָּעֶרֶב נִדְלָק אוֹר הַיּוֹם בְּחַדְרֵי גּוּפְךָ
וּמְסַמֵּן לִי אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה.
.
אֲבָל מַשֶּׁהוּ אָפֵל הִתְחַפֵּר בָּרְקָמוֹת,
לָמַד אֶת כָּל דַּלְתוֹת הַגּוּף.
וְכָל מָה שֶׁעָמַד בִּי מִלֶּכֶת
נָע עַכְשָׁו לִקְרָאתְךָ מִן הַמִּפְתָּן
עָגֹל וְקַר
כְּמוֹ בְּלִקּוּי חַמָּה.
.
לחזור
מָתַי אַתְּ חוֹזֶרֶת הַבַּיְתָה, אַתָּה שׁוֹאֵל לִפְנֵי הַשֵּׁנָה, וַאֲנִי
מְאַבֶּדֶת אֶת דַּרְכִּי בַּחֲלוֹם, תּוֹעָה בְּחַדְרֵי מַדְרֵגוֹת, נֶהֱדֶפֶת, כּוֹשֶׁלֶת, יָדַיִם שְׁלוּחוֹת בִּי
מִבַּעַד דְּלָתוֹת מוּגָפוֹת, נִכְרָכוֹת בְּאָרְכֵי אֵיבָרַי, מוֹשְׁחוֹת אֶת פָּנַי בְּחֹשֶׁךְ, וְהִנֵּה
דֶּלֶת נִפְתַּחַת אֶל חֲדַר יַלְדוּתִי, שָׁטִיחַ כָּחֹל, שְׂמִיכַת צֶמֶר צְהֻבָּה, בֵּית הַבֻּבּוֹת, וַאֲנִי
מִתְנַפֶּלֶת לִטְרֹף מְעֵי קֻפְסָאוֹת יְשָׁנוֹת, מְגֵרוֹת, אַרְנָקִים, מְחַפֶּשֶׂת מִכְתָּב
לֹא קָרוּא, שֵׁם שֶׁנִּשְׁמַט, פָּנִים שֶׁאֵינָן, אֲבָל מַעַטְפוֹת הַשָּׁנִים נְשׁוּכוֹת, נְגוּסוֹת,
חַיּוֹת מֵתוֹת מְבֻתָּרוֹת עַל צַלַּחְתִּי, הַכֹּל יֶשְׁנוֹ, זָכוּר לִי כִּלְשׁוֹנוֹ, וְאֵין מִרְוָח
לִפְסֹעַ לְתוֹכוֹ, לֹא דָּבָר שָׁלֵם לְהַצְמִיחַ, וְלֹא נוֹתְרוּ בִּי חַלְלֵי מָקוֹם,
מְבוֹאוֹת הָאוֹר —
.
הַאִם הָיִיתִי שָׁם, בַּחֶדֶר, הַאִם זָכַרְתִּי אֵיךְ לִהְיוֹת
הַאִם הָפַכְתִּי עַל פִּיהֶן אֶת כָּל הַקֻּפְסָאוֹת
וְנִפְצַעְתִּי בְּכָל אוֹתָם הַמְּקוֹמוֹת —
מֵצַח, קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת, גָּרוֹן —
הַאִם מִהַרְתִּי לַעֲזֹב בִּגְלַל הַפַּחַד לִרְצוֹת
אֶת הַמָּוֶת שֶׁשָּׂרַד מִתַּחַת לַצַּלֶּקֶת, הַשֹּׁרֶשׁ הַחַי
הַמַּמְתִּין לִפְרֹץ
וְאֶת הַדָּבָר הַדּוֹמֵם שֶׁמִּכּוֹחוֹ יָכֹלְנוּ לִנְשֹׁם בְּיַחַד
וְשֶׁלִּפְעָמִים קָרָאנוּ לוֹ אַהֲבָה
הַאִם יָצָאתִי מִכָּל מְקוֹמוֹת הַמִּסְתּוֹר
תַּחַת הַשְּׂמִיכָה, מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן הָאָרֹךְ מִדַּי
כְּדֵי לְהַיְשִׁיר מַבָּט אֶל מִי שֶׁהָיִיתִי, אֶל הַמְּעַט
בַּחֶדֶר שֶׁמִּמֶּנּוּ, לַיְלָה לַיְלָה, עוֹדֶנִּי עוֹשָׂה
אֶת הַדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה
.
אפרת בלום עוסקת בכתיבה ובתרגום. שירים פרי עטה פורסמו בכתב העת משיב הרוח ובגיליונות 35, 77 ו-95 של המוסך.
.
»במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת מרב מדינה קרניאל, גלית ארז ואיה סומך
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
