עם תחילת הנסיגה של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית מצפון אפריקה, מיהרו יהודי מרוקו ואלג'יריה לחבר ולהדפיס שורה ארוכה של פיוטים, שירי הלל ופארודיות על שאיפות הכיבוש של הפיהרר.

​בשמונה בנובמבר 1942 פלש צבא ארה"ב לקזבלנקה שבמרוקו במבצע 'לפיד'. ההשפעה הגרמנית על צפון אפריקה התקרבה לקיצה. בפיקודו של הגנרל והנציב העליון של מרוקו פאול נוגס נאבקו כוחות צבא צרפת בכוחות המשחררים. הם החזיקו שני ימי קרבות עד שנכנעו. חיילי ארצות הברית נכנסו לקזבלנקה ב-11 בנובמבר והתקבלו בתשואות על ידי יהודי העיר.

לא עבר זמן רב עד שיהודי צפון אפריקה מצאו את הדרך לחגוג את מה שראו בו 'נס ההצלה' מידיי הצורר הנאצי והצורר האיטלקי: פיוטים, שירי הלל ומגילות המכוונות לשים את הפיהרר ואת הדוצ'ה ללעג.

 

ההשפעה הנאצית מגיעה לצפון אפריקה

"המלחמה המדומה" בין צרפת לגרמניה הסתיימה ב-10 במאי 1940 עם פלישתה של גרמניה הנאצית לצרפת וארצות השפלה. קו מז'ינו – מערך הביצורים האימתני שהעמידה צרפת נגד אפשרות של פלישה גרמנית – התגלה כחסר תועלת מול הווארמכט המתקדם דרך הרי הארדנים. תוך חודש וחצי איגף הכוח הגרמני את ביצורי מאז'ינו, כבש את פריז והכניע את האויבת הוותיקה – צרפת.

צרפת חולקה בין אזור הכיבוש הגרמני ובין מדינת בובות בחסות ממשל וישי – אשר נקראה על שם עיירת הנופש שבה הוקמה ממשלת משתפי הפעולה בראשות המרשל אנרי פיליפ פטן.

ככל שהתבססו הכיבוש הגרמני מחד גיסא ושיתוף הפעולה הצרפתי מאידך גיסא הלך והורע מעמדם של כל יהודי האימפריה הצרפתית. החוקים האנטי-יהודיים הראשונים חוקקו בשלושה באוקטובר 1940. תוך חודשים ספורים הוקמה לשכה מיוחדת לענייני יהודים. הסולטאן של מרוקו התבקש ליישם את חוקי הגזע החדשים כנגד יהודי הממלכה, ולמרות שראה בהם פגיעה בנתיניו החוקיים ובכלכלה המרוקנית – נענה למרבית הצווים והאיסורים החדשים. באלג'יריה הוקם משרד להפקעת נכסים יהודים, תלמידים יהודים הורחקו ממוסדות החינוך ופורסמו מכסות הקובעות את האחוז המותר של השתתפות יהודים במקצועות החופשיים ובמוסדות להשכלה גבוהה. ברחבי לוב ותוניסיה הוקמו מספר מחנות מעצר בהם הועבדו היהודים בפרך. אולם רק בתוניסיה נתקלו היהודים בשלטון גרמני ישיר, שלמרבה המזל לא האריך ימים.

קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המק[ו]ללה

עם שחרורה של מרוקו ב-11 בנובמבר 1942 ממלתעות שלטון וישי, התחלפו הפחד והמועקה בפרץ אדיר של שמחה: יהודי מרוקו חיברו פיוטים, שירי הלל ופארודיות על ספרי קודש ותפילות מוכרות ושיבחו בהם את המלחמה הצודקת של בעלות הברית באויב הנאצי והאיטלקי. כבר ביום השחרור חגגו יהודי קזבלנקה את חג הפורים בקריאת "מגלת היטליר" שחיבר המורה לעברית פ' חסין.

המגילה, אשר נכתבה כפארודיה על מגילת אסתר, נכתבה כולה בעברית. מחברה סוקר את מאורעות המלחמה מעלייתו של "הקאפוראל המושל על כל גרמניא" ועד כניסת האמריקאים למלחמה "ויבואו לעזרת בריטאניא". את המגילה מסיים חסין באזכור עשרת בני המן: היטליר, מוסוליני, הימליר, גורניג, גובילס ועוד.

חסין לא היה היחיד שבחר לחגוג את ניצחון בעלות הברית באמצעות שימוש בטקסט דתי ידוע: מחבר "מעאודע פלחן די מי כמוך עלא היתליר" (סיפור בלחן 'מי כמוך' על היטלר) מתבסס אף הוא על חיבור יהודי מוכר: פיוט 'מי כמוך'. כל המעיין בו מגלה שהוא נכתב בעוד המלחמה משתוללת באירופה.

החיבור מכיל שני חלקים מובחנים: ראשית, סיכום מעשה הניצחון המתבסס על הפיוט המוכר:

מי כמוך אב הרחמים – ואין דומה לך חי העולמים –

כי חסדיך מרובים – רחום וחנון ה' :

אדון חסדיך אזכור – תמיד בכל דור ודור –

ולעד לא אגמור – תהלות ה' :

בימי היטליר האכזר – רצה לאבד העם הנפזר –

כי כן משפטו גזר – גמולו ישלם ה' ;

גמלנו טובו כפלים – בביאת האמיריקאים –

באלף תשע מאות ארבעים ושתים – בשמונה לנובאמר אשירה לה'

חלקו השני של החיבור הוא ה"מעאודע" – סיפור ארוך בערבית-יהודית על כיבושיו האדירים של היטלר ונסיגתו מצפון אפריקה. הוא מסתיים בתפילה לאל שיעמוד לצד בעלות הברית ויאפשר להן לנצח את היטלר ולשוב הביתה בשלום: נטלב מן רב למולא/ יפך אדניא מן האד לבלא/ ויקררבלנא לגאולה/ אמן יא רב לעאלמין. ובתרגום לעברית: אבקש מאל עליון, שיציל את העולם מצרה זו, יקרב לנו את הגאולה, אמן! אדון העולמים.

 

לא לחלוטין ברור מתי התפרסם חיבור מרתק נוסף: "קול ברומא נשמע ביללה קול נהי מברלין עיר המק[ו]ללה". העובדה שהמחבר כלל לא מודע לשואה המתחוללת (כפי ששני המחברים הקודמים לא היו מודעים לה) מעוררת את ההשערה שהחיבור נוצר ממש לקראת סוף המלחמה או מיד לאחריה. מדובר ביצירה פארודית דו-לשונית שהתפרסמה בעברית ובערבית-יהודית החוגגת את היללות וזעקות האימה הבוקעות מבירות מדינות הציר המפסידות.

על היהירות הרצחנית של גרמניה כותב המחבר:

אוי כי גדול מִנְשׂוֹא עֲוֹנָי

כי בטחתי ברוב נשק ואוני

כליון קראתי על הפולני

אבדון לאירופא המהוללה"

לבסוף צלחו בעלות הברית במאבקן הצודק:

"העם הבריטי וארצות הברית

יצמיתו כל תנועה היטלרית

(…)

היטליר ומוסוליני שמם ימח

ותבל כולה תגיל ותשמח

חרב לא יִרָאֶה עוד ורומח

ובת יהודה תרון בצהלה

 

החיבור האחרון שלפנינו "מגלת המלחמה וישראל" נכתב בסוף המלחמה ומי שכתב אותו היה מודע למאורעות ולזוועות שקרו בה. זה חיבור נוסף בסגנון מגילת אסתר שמכיל כותרת משנה שמסבירה היטב את תוכן המגילה: 'היסטוריה של המלחמה משנת 1939 עד 1945; נצחון בעלי הברית והרוסים האדירים על הגרמנים והפשיסתים [הפשיסטים], נפילת גרמניה והיטלר האכזר המן השני יש"ו [ימח שמו וזכרו]".

יצחק הלוי, מחבר מגילה זו, ראה בכניסת בעלות הברית למרוקו נס בעל חשיבות יוצאת דופן. הוא הרגיש צורך עמוק לחבר מגילה זו: "בשביל שיבינו את התוכן ועניין הנס הגדול שנעשה בימינו באחד עשר בנובמבר שנת 1942 על ידי האמריקאים והאנגלים שהצילונו מיד היטלר האכזר (…) ובאמת ראינו שהנס נעשה לנו במרוקו ואלזיר (אלג'יר) הוא גדול מהנס שנעשה בימי מדרכי ואסתר, שבימיהם המן יש"ו לא זכה לעשות אף מעט מחפצו ורצונו ביהודים."

מבין מילות ההקדמה נוכל להרגיש את הידיעה על זוועות יהודי אירופה ואכן, בתוך המגילה עצמה מתגלה שהמחבר מודע לזוועה במלוא עוצמתה: "אויבינו האכזר שבקש לכלות כל זרעינו חלילה והצליח בראשונה בהריגת כחמשה מליונים מבני עמנו".

גם לנוכח התופת שומר מחבר המגילה על אופטימיות ואמונה באל. הוא מסיים את המגילה בברכה אחרונה: "ברוך שנתן כח ועצמה לבעלי בריתנו להחריב את ערי גרמניה הגאיוניות להשמיד את חייליה העצומים, ולהרבות את חללי הרוצחים הנאצים, ברוך נוקם את נקמתו".

 

אחרית דבר

עיון במגילות, הפיוטים ובשירי ההלל לאל ולבעלות הברית מלמד אותנו על הזיקה של יהדות מרוקו וכלל צפון אפריקה לגורל היהודים באירופה (וכמובן, לגורלם שלהם עצמם). על אף הנאמנות הבלתי מסויגת שהפגינו יהודי מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה ל"פראנצייא, מולאת לחקק ולחורייא" – צרפת, מולדת החוק והחירות (מתוך 'קצידא די היטליר' של מתתיה בן סמחון). היחס הקשה שנתקלו בו בזמן המלחמה מצד שלטונות וישי והאוכלוסייה הערבית סייעו לדחוף רבים מהם לזרועות התנועה הציונית. בסוף יצירתו צירף מתתיה בן סמחון את הבקשה לאל שיאחד את כל עמו בארץ ישראל, שם יוכלו לחיות כבני חורין: "יזמע ישראל כמאלין, פי ארצהום פאליסתין, ונרזעו מן למחררין".

 

 

התרגומים בכתבה לקוחים מתוך הספר 'מגילת היטלר בצפון אפריקה: ספרות יהודית במרוקו ובתוניסיה על מפלת הנאצים' מאת מיכל שרף. לספר בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

ביוני 1955 נשלח העיתונאי הבלגי ז'ק רום (Jacques Rom, 1920-2009) למשימת סיקור הסכסוך היהודי-ערבי במזרח התיכון. מצויד במצלמת רוליפלקס, עבר רום ברחבי מדינת ישראל, ירדן, לבנון ומצרים במסע שארך עשרה ימים.

בכל המדינות שאליהן הגיע, התקבל העיתונאי הבלגי, שעבד בשירותו של עיתון קתולי באנטוורפן, בזרועות פתוחות. גם הערבים וגם היהודים היו מעוניינים שישוב למולדתו עם סיקור אוהד לעמדותיהם, ולכן העמידו לרשותו את כל האמצעים שיסייעו לו במשימתו, ובכלל זה אפשרו לו לצלם בחופשיות.

במקומות שבהם רום לא היה בטוח כי כישוריו כצלם יספיקו, הוא ביקש מרשויות אותה מדינה תצלומים רשמיים, ואלה ניתנו לו בנדיבות – על ידי לשכת העיתונות הממשלתית בישראל, לשכות העיתונות הממלכתיות במצרים ובלבנון ורשויות האו"ם ברחבי ירדן.

רום שב לבלגיה לאחר מסעו ופרסם את רשמיו בסדרת כתבות תחת הכותרת: "ארץ קדושה, ארץ מסוכסכת". את עשרות התצלומים שצילם ורכש בזמן אותו מסע, שהיה בעבורו, ללא ספק, חוויה מרגשת, הוא סידר בקפדנות רבה בארבעה אלבומים, על-פי סדר כרונולוגי של מהלך הביקור. תחת מרבית התצלומים נוספו בכתב ידו כתוביות הסבר קצרות בשפה הצרפתית.

אל ארבעת האלבומים נוספה גם מחברת שבה הדביק רום גזרי עיתונים ובהם הכתבות שהתפרסמו. בקיץ האחרון תרם בנו של רום את כל האלבומים הללו לספרייה הלאומית בירושלים.

האלבומים כוללים תיעוד נדיר באיכותו של ישראל ושכנותיה, משני עברי הגבול. מרבית התצלומים, כמו עיקר הכתבות שפרסם העיתונאי הבלגי, התייחסו לירושלים, שהייתה בשנת 1955 עיר שעדיין אותות מלחמת העצמאות הקשה ניכרו בה. עיר מחולקת, ענייה ובכל זאת – בעלת קסם רב של מסתורין. תצלומיו של רום והדברים שכתב על חוויותיו – בייחוד במעבר מן החלק הישראלי לחלק הירדני של ירושלים – הם עדות נדירה, בלתי שגרתית של אדם מן החוץ שהצליח להעביר לנו גם היום, לאחר שישים שנה בדיוק, זווית ראייה בלתי שגרתית של החיים כאן לפני מלחמת ששת הימים.

האלבומים של רום נוספו לאוסף העשיר והגדול של תצלומי ארץ ישראל וירושלים, השמורים במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית.

צפו באלבומים המלאים:

אלבום מס' 1

אלבום מס' 2

אלבום מס' 3

אלבום מס' 4