על מערכת היחסים המורכבת בין פרופ' גרשם שלום ובין תלמידו האהוב, פרופ' יוסף וייס, כבר נאמר ונכתב רבות. כל המעיין בהתכתבות הענפה ביניהם שראתה אור לפני כעשור שנים מיד יתרשם מעוצמת הקשר האינטלקטואלי והרגשי שנרקם בין השניים במשך כשלושים שנה.
בכתבה זאת ברצוננו להאיר זווית אחרת של הדו-שיח שהתקיים בין המורה והתלמיד. במשך שנים רבות וייס טרח למסור תדפיסים של מאמריו לשלום, במיוחד בשנים הרבות שווייס שהה באנגליה. שלום כדרכו שמר על תדפיסים אלה, שחלקם הגיעו עם הקדשות מעת וייס, ואת חלקם שלום כרך יחד. את אחד מהמאמרים של וייס צילם שלום לעצמו בעותק נוסף מתוך כתב העת המקורי וכרך אותו מחדש עם דף חלק ליד כל דף של טקסט על מנת להשאיר לעצמו מרחב גדול לכתיבת הערות, כמו שהוא עשה עם כמה וכמה ספרים חשובים, כדוגמת ספר הזהר, ועם ספריו של עצמו, בזמן שהכין אותם למהדורות חדשות. את מאמר אחד שווייס עצמו צילם וכרך ככה, שלום אימץ לספרייתו לאחר פטירתו של וייס. על שניהם שלום רשם בכתב עברי מרובע את המידע הביבליוגרפי על עמודי שער שהוא בעצמו יצר. העובדה ששלום עשה כן למאמר של אחד מתלמידיו, היא עוד עדות להערכה העצומה שהרגיש כלפי וייס.
נעיין יחד בכמה מהפריטים הרלבנטיים, לפי הסדר הכרונולוגי של הוצאת המאמרים לאור.
1: מאמרו המוקדם של וייס, "ה'קושיא' בתורת ר' נחמן מברסלב", שנחשב אחד ממאמרי היסוד של וייס על רבי נחמן, יצא לאור בספר "עלי עי"ן: מנחת דברים לשלמה זלמן שוקן אחרי מלאות לו שבעים שנה", ירושלים תש"ח – תשי"ב (הוצאת הספר לאור התעכבה עקב מלחמת השחרור), עמ' 245-291. שלום לא כתב הערות על המאמר בתוך הספר, אבל לקח לעצמו עותק נוסף של וייס שהיה כרוך עם דף חלק ליד כל דף של טקסט, אבל בסופו של דבר גם בעותק זה הוא לא הוסיף הערות.
2: מאמר מכונן אחר של וייס בתורת החסידות היה "ראשית צמיחתה של הדרך החסידית" ("ציון" טז' תשי"א, עמ' 46-105). שלום כתב הערות רבות לאורך כל המאמר בתוך "ציון", כולל הצעה לשינוי כותרת המאמר! לטעמו של שלום היה עדיף לקרוא למאמר, "מחשבת חוג המוכיחים ומקומו של הבעש"ט בתוכם".
שלום לא הסתפק רק בהערותיו שבתוך "ציון", אלא גם כאן צילם וכרך לעצמו עוד עותק עם דפים חלקים להערותיו. וגם כאן הוסיף עוד משלו.
הנחתי היא ששלום כתב קודם בתוך המאמר ב"ציון", ולאחר מכן צילם וכרך לעצמו עותק שני, שבו המשיך לרשום את הערותיו. מעניין להשוות בין שני העותקים של שלום ולבדוק מה הוא כתב בכל אחד מהם. לדוגמה בעמ' 75 שלום מתח קו מתחת למילים של וייס, "מכל מקום ברור כי יש היסטוריה ארוכה לרעיון [של ירידת המשיח לתוך הקליפות] מחוץ לגבולות השבתאות ולפניה". לצד שלום רשם "?", וגם שני מילים לועזיות קשות לפיענוח. כנראה שכתוב "ha ha", או אולי "na na", או "no no", או אולי אפילו "nu nu".
כך או כך, נראה ברור ששלום בא לחלוק, אולי מתוך זלזול מסוים, בקביעתו של וייס. אם נשווה את הכתוב למה ששלום רשם בעותק השני שלי, התמונה מתבהרת. שם הוא כותב בהדגשה רבה, "זה אינו "ברור" כלל!" שלום הפריד בין הרעיון הזהרי ובין זה השבתאי, שלדעתו וייס ערבבם יחד שלא בצדק.
במקום אחר (מול עמ' 54) בעותק השני שלום רשם על משפט של וייס, "ר' יעקב יוסף [מפולנוי]…מעז לדרוש על הציטאט שהוא עצמו בדאו מלבו!". על זה מאיר שלום, "כל זה טעות", ומציין שהמקור לדברי רי"י נמצא בספרי זוטא. הוא מסיים "וכבר העמיד על זה חיים ליברמן (בלשון ארסית ללא רסן!)". כוונתו לביביוגראף החב"די המפורסם, הרב חיים ליברמן, שבמאמרו הפולמוסי "כיצד 'חוקרים' חסידות בישראל" (מתוך "אוהל רח"ל" כרך א', ניו יורק תש"מ) עמ' 1-49, תקף את שלום, ובמיוחד את וייס, בחריפות רבה, וציין כמה וכמה טעויות גסות (לדעתו) של וייס.
3: עוד הערה מעניינת של שלום נרשם בגיליון של מאמרו של וייס, "A Circle of Pneumatics in Pre-Hasidism", שהופיע בכתב העת מלונדון שוייס ערך, The Journal of Jewish Studies V111 (מס 3-4, 1957). עמ' 199-213.
כאן הערתו מתייחס, לא למה שווייס כתב, אלא לחוקר אחר, ושלום מציין שפרופ' אברהם יהושע השל, במאמרו "ר' נחמן מקוסוב, חבירו של הבעש"ט" ("ספר היובל לכבוד צבי וולפסון (כרך ג' עמ' קיג'-קמא'), ירושלים תשכ"ה, היה צריך לצטט מתוך מאמרו של וייס, וכנראה שלא הכירו! (על מאמרו זה של השל שלום לא רשם הערה מקבילה).
4: ב1958 פרסם וייס מאמר על "כוונות" בתפילה החסידית המוקדמת. הוא רשם הקדשה לשלום בהתאם, "אחר כוונת הלב הן הן הדברים".
5: חוץ ממחקריו הרבים על רבי נחמן מברסלב, וייס ידוע גם בעקבות שני מאמריו המכוננים על האדמו"ר רבי מרדכי יוסף ליינר מאיזביצא, בעל "מי השלוח". וייס היה הראשון לפרסם מאמר המוקדש כולו לר' מרדכי יוסף. לדברי שלום, בהרצאה שנשא בלונדון לזכרו של וייס,
"Only an exceptional personality such as that of Rabbi Mordecai Joseph Leiner of Izbitsa could arouse his scholarly interest in the generations after Rabbi Nahman's death."
מאמרו הראשון בתחום היה "תורת הדטרמיניזם הדתי לר' יוסף מרדכי לרנר מאיזביצא", שיצא לאור ב"ספר היובל ליצחק בער", ירושלים תשכ"א, עמ' 447-453. כהקדשה לשלום רשם וייס "כהקדמה להקדמה" ובזה כנראה רצה להודיע לשלום את כוונתו להמשיך את עיסוקו בתורתו של ר' מרדכי יוסף, ושמאמר קצר זה לא היה בבחינת "סוף פסוק". בעותק שקיבל שלום תיקן את שם משפחתו של ר' מרדכי יוסף מ"לרנר" ל"ליינר", אבל לא טרח (אולי לא שם לב) לתקן את שמו הפרטי מ"יוסף מרדכי" ל"מרדכי יוסף". אותו התיקון רשם שלום גם במאמר המקורי בתוך ספר היובל ליצחק בער.
6: מאמרו השני של וייס על רבי מרדכי יוסף התפרסם בעקבות הרצאה שנשא בכנס "ארונוס" באסקונה שוויץ שהתקיים באוגוסט-ספטמבר 1963. נושא הכנס היה "אוטופיה", ודן בין היתר בספרים "1984" של ג'ורג' אורוול ו"עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי. וייס נשא הרצאה על רבי מרדכי יוסף בגרמנית בשם
"Eine Spatjudische Utopie Religioser Freiheit"
("אוטופיה יהודית מאוחרת של חופש דתי"). המאמר הגרמני יצא לאור ב-Eranos Jahrbuch 1963, ושנה אחר מכן כתדפיס שוייס העביר לשלום. יותר מאוחר המאמר גם יצא לאור בתרגום לאנגלית,
"A Late Jewish Utopia of Religious Freedom".
בהקדשה שרשם וייס לשלום בתדפיס הוא רשם "לזכרון ימי אסקונה בשלהי תשכ"ג". שלום היה נוכח באותו כנס בתור מאזין בלבד ולא נאם. לכן אין לו מאמר בספר השנה על "אוטופיות" כמו שיש לווייס.
7: ולסיום, כשנה לפני מותו הטראגי, וייס חיבר מאמר נוסף על רבי נחמן עבור ספר היובל שיצא לאור לכבוד יום הולדתו השבעים של שלום. בתדפיס שהעניק לשלום רשם וייס, "ברכה שלוחה ממרחקים". ניתן להבין את ההקדשה כפשוטה, געגועים מתלמיד השוהה בלונדון עבור מורו הגדול הישב בירושלים. אבל בהתחשב במצב הנפשי המעורער שבו נמצא וייס באותם הימים, אולי ה"מרחקים" מבטאים רובד נוסף, קיומי יותר, געגועים שהם מעבר למרחק הפיזי שבין השנים.
בהערה אחת בגיליון של התדפיס, וייס שיפר הסגנון העברי של עצמו בהערת שוליים. במקום "לפני" מחליף וייס ל"עד לאחר" כעברית יותר תקנית.
יוצא שבהקדשה לשלום באחת מיצירותיו האחרונות בחר וייס לבטא את געגועיו למורו הגדול "ממרחקים". וראוי לשים לב שווייס, במאמר על רבי נחמן, שלכאורה נכתב לכבודו של שלום, בחר לפתוח בציטוט מ"ספר השעות" למשורר הגרמני ריינר מריה רילקה, האהוב על שלום. וכך כתב;
היה זה האיש שתמיד שב
כאשר עידן שמסתיים
שואף לסכם את ערכו.
מישהו מרים שוב את כל משקלו
ומשליך אותו לתהום חזהו.
מי הוא האיש שתמיד שב כאשר עידן מסתיים? רבי נחמן, שמת כה צעיר ממחלתו? או שמא וייס עצמו, שצפה שגם זמנו שלו היה קצוב? האם בשלב זה וייס הרגיש צורך "לסכם את ערכו"? האם בקשתו היא להשליך את ה"משקל" הכבד שווייס נשא על עצמו לתוך חזהו של שלום? לא נוכל לדעת, אבל אולי יש כאן "דברים בגו".
לקריאה נוספת
נועם זדוף (עורך), "גרשם שלום ויוסף וייס: חליפת מכתבים 1948-1964", ירושלים תשע"ב.
יונתן מאיר, "תיקון הפרודוקס: יוסף וייס, גרשם שלום ופרשת הדוקטורט האבוד על ר' נחמן מברסלב", בתוך "כתב עת "מחשבת ישראל" 4 (2022), עמ' 151-206.
Gershom Scholem, "The Neutralization of the Messianic Element in Hasidism", in "The Messianic Idea in Judaism and Other Essays on Jewish Spirituality", New York 1971, p. 177.
David Goldstein (editor), Joseph Weiss, "Studies in Eastern European Jewish Mysticism and Hasidism", London and Portland 1997, pp, 209-248.
