השביל הזה מתחיל כאן: הסיפור מאחורי שיר המסע של אהוד בנאי

"אתה רואה את השביל הזה של הואדי? תדע לך שהוא ממשיך עד לצפת ומשם לחיפה ומשם הוא ממשיך על הים עד לכרתים, וגם בכרתים הוא ממשיך, ואתה תעלה עליו ותגיע בדיוק לאן שאתה צריך ותפגוש את מי שאתה צריך לפגוש." על הסיפור מאחורי "יוצא לאור" ועל אלוף הבריחות והנביא נחמן פרקש שבזכותו נולד השיר

צילום: רויטל טופיול

הַשְּׁבִיל הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן

בֵּין סְנִיף בַּנְק לְמַעְיָן

לֹא סָלוּל, לֹא תָּמִיד מְסֻמָּן

הַשְּׁבִיל הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן.

אז איפה באמת מתחיל השביל ואיפה מתחיל השיר?

אהוד בנאי כתב ושר וסיפר, אבל אפשר שעדיין לא יצא לאור הסיפור מאחורי כתיבת השיר, ושלא כולם מכירים אותו. לא מכירים את המסע שהוליד את השיר ולא מכירים את המפגש שהוליד את המסע, מפגש עם נביא, פושע נמלט, מתבודד, אלוף אִגרוף, תימהוני ועוד ועוד מילות תואר שנקשרו בשמו של איש יחיד ומיוחד בשם נחמן פרקש. את המקום שהוליד את המפגש ואת השיר ואת השביל אתם ודאי מכירים – ראש-פינה.

קבר יהונתן בן עוזיאל בעמוקה, צילום: נורית ליסובסקי

באוגוסט 2014 כשהלך לעולמו נחמן פרקש, בנסיבות שלא התבררו עד היום (גופתו נמצאה בבית העלמין שבמירון ועליה סימני אלימות), פרסמו חבריו "מראש-פינה העתיקה" מודעת אבל לזיכרו: "על נחמן פרקש, חבר, אלוף איגרוף, שודד בנקים ביש מזל, חוטף נמרים, שחמטאי טוב, חלילן בינוני, פילוסוף הומניסט, קורא מעמיק, איש שיחה קשוב, מרחיק נדוד, שוחר חופש וטיפוס ססגוני – "

מודעת האבל לזכרו של נחמן פרקש שפירסמו חבריו מראש-פינה העתיקה

החברים מראש-פינה העתיקה לא הגזימו. חיפוש באתר "עיתונות יהודית היסטורית" מגלה מאות ידיעות שנכתבו על נחמן פרקש בין שנות החמישים לשנות התשעים של המאה העשרים. הן מספרות תחילה על מתאגרף צעיר ומוכשר, מכסות את קורות נצחונותיו בזירה וממשיכות לתאר את נפילתו המהירה והידרדרותו לחיי פשע של האיש שיכונה בהמשך "אלוף הבריחות".

מעריב, יום שישי, אוגוסט 01, 1958; עמוד 20, מתוך "עיתונות יהודית היסטורית"

כותרות העיתונים מספרות על איש שלקח חלק באחד ממעשי השוד המפורסמים שקרו בישראל: ב-1955 נשדדו באיומי נשק 8,000 ל"י מהקופאי במשרדי תנובה בתל אביב. הכותרות מספרות על שוד בשדרות ח"ן, על בריחה נועזת מכלא רמלה. על חיפושים אחרי אסיר נמלט. על אסיר נמלט שהסגיר עצמו, וברח. ושוב ברח. נתפס, נעצר, נמלט, נלכד. נידון שוב לשנות מאסר ארוכות. נמלט מעבר לגבול, אל מצרים. הוחזר ארצה ממצרים. הוסגר מדנמרק. נחשד באחזקת גור נמרים גנוב.

נחמן פרקש אחרי מעצרו. מעריב, יום רביעי, מאי 24, 1961, עיתונות יהודית היסטורית

ידיעה אחת מספרת על ניסיונו לחזור לאִגרוף שנבלם בגלל עסקן ספורט שהקשה את ליבו. מסופר שכבר באותו ערב חזר פרקש לעסקי הפשע ולמחרת נעצר שוב. פרקש סיפר באחד הראיונות איתו שאת ההשראה לקריירת האִגרוף שלו ובהמשך, לקריירת הפשע, קיבל מסרטי הקולנוע שעליהם גדל. אפשר שהדבר נכון לגבי האגרוף, אבל לגבי חיי הפשע, נראה שהנושא קשה ומורכב מכך. נתן דונביץ, בספרו "נאשמים, דרמות מבית המשפט" (הוצאת זמורה ביתן). כתב על נחמן פרקש וכינה אותו "אלוף האִגרוף שחבטה בראשו הפכה אותו לפושע אלים ואלוף הבריחות הנועזות מהכלא."

אולי באמת פגיעת ראש שלא זוהתה ולא טופלה היא שעשתה את פרקש למי שמתקשה לשלוט בדחפיו ובהתנהגותו, למי שמתקשה לחיות חיים נורמטיביים ולהסתגל למסגרות. אולי עשתה אותו לפושע, נווד ומתבודד, ואולי זה השביל שבחר בו.

"מאז המאסר שלי כל המחשבה שלי הייתה נתונה רק לדבר אחד – לחופש", סיפר פרקש באחד הראיונות. בראיון אחר הוא קרא לעצמו "רובינזון קרוזו של ישראל" וסיפר שהחברה הוציאה אותו מתוכה ושהוא רואה את מקומו מחוץ לחברה. אולי גם שם משפחתו של פרקש סימן את השביל שיצעד בו – פרקש שפירושו "זאב" בהונגרית, באמת היה זאב בודד. הוא ביקש להיות חופשי וביקש שיניחו לו. הוא נשא עיניו אל מרחבים פתוחים ובהפוגות שבהן לא היה כלוא, מספרים העיתונים, התבודד על חוף הים התיכון, בים המלח ובגליל המערבי.

קבר רבי ינאי, נחל עכברה, סמוך לצפת

"נחמן פרקש חי במערה משחק שח וקורא על סין"

הדעות חלוקות אם פרקש ניסה לחיות את חייו בשקט והתקשורת לא הניחה לו או אם הוא זה שלא הניח לתקשורת. כך או כך, ב-1971, התפרסמה עליו הידיעה הבאה: "נחמן פרקש שהתפרסם בשעתו בבריחתו מכלא רמלה, חי כמתבודד, במערה הנמצאת בוואדי החוצה את השכונה הישנה של ראש-פינה.

פרקש המסתובב פרוע-שיער ובעל זקן עבות, מתערב לפעמים בחבורת ה'היפים' המתגוררת בשכונה הישנה. הוא משחק בשחמט ומרבה לקרוא על בודהיזם, על יוגה ועל סין. נודע כי הוא מתקיים על קיצבה חודשית ששולח לו אביו מארה"ב. במערה אין ריהוט והוא ישן על האדמה.

בקיץ שעבר חי פרקש בצפון-מזרח הכנרת, באיזור חורשת האקליפטוסים ליד שפך הירדן, ודייגים טבריינים נהגו לספק לו דגים למאכל."

 

מעריב, יום חמישי, נובמבר 04, 1971; עמוד 4, מתוך "עיתונות יהודית היסטורית"
 
נחמן פרקש. צילום מסך מתוך סרטון וידאו ארט ב-youtube על נחמן פרקש
 

בחזרה לשיר ובחזרה לשביל. בסופו של דבר מצא פרקש את מקומו סמוך לקבר הרשב"י, בין ביקתה במירון למערה בקדיתא. הוא חי בדלות אך חי חיים מלאי שאר רוח, לבדו ולפי דרכו. זו התקופה וזה המרחב שבהם הכיר אותו אהוד בנאי.

קבר רבי ינאי, נחל עכברה, סמוך לצפת

הַשִּׁיר הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן

כָּחֹל עַל הָדַף הַלָּבָן

לֹא גָּמוּר, לֹא תָּמִיד מְכֻוָּן

הַשִּׁיר הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן.

"שכנו הטוב ביותר בוואדי ראש-פינה היה אהוד בנאי, בחור צעיר שהשתחרר מהצבא והתחיל ללמוד גיטרה. אהוד גר שם בחירבה ולידו גר נחמן. הם היו מדליקים בלילה מדורות ומנגנים, אהוד בגיטרה ונחמן היה מחלל. זה היה צוות רעים של ואדי ראש-פינה", מספר בראיון עמיחי ישראלי, מאנשי ראש-פינה ויוזם מודעת האבל על פרקש.

אלה אטלנטית (בין הגדולות בארץ) על קבר רבי טרפון בקדיתא

וכך סיפר אהוד בנאי, במילים שלו, על המפגש עם פרקש ועל השביל ועל המסע שהעניקו לו השראה:

"נחמן גר היום בקדיתא, לא רחוק מצפת, בדרך למירון.

הוא כבר איש זקן וקטוע רגל. אבל שומר על החיוניות החייתית שלו, ועל האמת הנבואית. לפני כחודשיים נסעתי לבקר אותו. אמרתי לו שבאתי לסגור איתו חוב ישן, כי אני חייב לו כסף בעבור תמלוגים שקיבלתי על השיר 'יוצא לאור', ואולי הוא לא יודע אבל יש לו חלק בכתיבה של השיר הזה. הוא אמר שהוא לא ממש מכיר את השיר הזה.

ישבנו בבית של משה, מסביב הילדים, הבלגן, השמחה, הניגונים, ועשן הבישולים והטיגונים, מישהו העביר לי גיטרה ושרתי לו את השיר.

הוא אמר שזה שיר יפה מאוד, הדליק עוד סיגריה, ושאל מה בדיוק החלק שלו בשיר הזה.

שאלתי אותו אם הוא זוכר את הלילה ההוא ליד האש בואדי ואת מה שאמר לי.

'לא', הוא אמר, 'אני לא זוכר שום דבר'.

סיפרתי לו שפעם בשנת 1977 הוא ביקר אצלי בצריף שבואדי ואני אמרתי לו שאני עומד להפליג מחיפה לכרתים, והוא אמר:

'אתה רואה את השביל הזה של הואדי? תדע לך שהוא ממשיך עד לצפת ומשם לחיפה ומשם הוא ממשיך על הים עד לכרתים, וגם בכרתים הוא ממשיך, ואתה תעלה עליו ותגיע בדיוק לאן שאתה צריך ותפגוש את מי שאתה צריך לפגוש.'

ואני חשבתי לעצמי שזה עוד דיבור הזוי של נחמן, אבל דבריו התקיימו כמו נבואה, וכרתים אכן הייתה לי כמו חתיכת גליל שנסחפה לים הכחול, והיה שם שביל שכזה, שהלכתי עליו, חוצה את האי מצד לצד, ישן בכפרים, עובר בין כרמים, בין עצי זית שקדיות וקקטוסים, ושם פגשתי את אריק וסטפן, שאחר כך הגיעו אלי לצריף לביקור של חודש, ואיתם אני עדיין בקשר עד היום הזה.

שנים אחר כך בקיץ 1993, ביקרתי בראש פינה, ורגע לפני שעזבתי את המושבה אמרתי לעצמי שהנה אני כאן כבר שלושה ימים בחדר ששכרתי, כותב ומנגן, ולא הייתי בואדי, והחלטתי להציץ, להגיד שלום, להיפרד.

החניתי את המכונית ליד השער, הבטתי אל הואדי שנפתח אלי כמו רחם, ונזכרתי במה שנחמן אמר לי בלילה ההוא כשבא לבקר אותי בצריף, על השביל הזה שמתחיל כאן וממשיך לכרתים, וראיתי את מי שהייתי אז, צעיר בודד ותמהוני בן עשרים וארבע, עם שיער בעננים וגיטרה, עושה צעדים ראשונים, מהוססים, בעולם הכתיבה והנגינה, חולמני משהו, חסר בטחון, מתחיל ללכת לאט לאט על השביל הזה, ויוצא ממנו לחיים חדשים בעיר הגדולה, ורגע לפני שחזרתי למכונית, בעודי עומד שם בפתח הואדי, הוצאתי את העט ורשמתי במחברת בשטף צלול ופתאומי את כל השיר ההוא:

הַשְּׁבִיל הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן

בֵּין סְנִיף בַּנְק לְמַעְיָן

לֹא סָלוּל, לֹא תָּמִיד מְסֻמָּן

הַשְּׁבִיל הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן.

חוֹצֶה אֶת הָעִיר

עוֹלֶה עַל הָהָר

מַמְשִׁיךְ עַל הַיָּם

מַמְשִׁיךְ גַּם מָחָר

חוֹתֵךְ בָּאֲוִיר, בֵּין הַבָּתִּים

יוֹצֵא אֶל הָאוֹר, אֶל חַיִּים חֲדָשִׁים.

לֵךְ עָלָיו, עֲלֵה עָלָיו עַכְשָׁו

לֵךְ עָלָיו, עֲלֵה עָלָיו עַכְשָׁו

מַלְאֲכֵי צִפֳּרִים מֵעָלֶיךָ

מְלַוִּים אֶת צְעָדֶיךָ

מֵרָחוֹק נִדְלָק אוֹר

אַל תִּסְטֶה כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לַחְזֹר

הַשִּׁיר הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן

כָּחֹל עַל הָדַף הַלָּבָן

לֹא גָּמוּר, לֹא תָּמִיד מְכֻוָּן

הַשִּׁיר הַזֶּה מַתְחִיל כָּאן.

חוֹצֶה אֶת הָעִיר

עוֹלֶה עַל הָהָר

מַמְשִׁיךְ עַל הַיָּם

מַמְשִׁיךְ גַּם מָחָר

חוֹתֵךְ בָּאֲוִיר, בֵּין אֲנָשִׁים

יוֹצֵא אֶל הָאוֹר, אֶל חַיִּים חֲדָשִׁים.

לֵךְ עָלָיו, עֲלֵה עָלָיו עַכְשָׁו

לֵךְ עָלָיו, עֲלֵה עָלָיו עַכְשָׁו

מַלְאֲכֵי צִפֳּרִים מֵעָלֶיךָ

מְלַוִּים אֶת צְעָדַיִךְ

מֵרָחוֹק נִדְלָק אוֹר

אַל תִּסְטֶה כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לַחְזֹר.

   

בראיון ליעל (פרוינד) אברהם, אחרי מותו של פרקש סיפר אהוד בנאי: "נחמן נתן לי השראה רבה, וצר לי מאוד על מותו. הוא היה בעיניי נביא יחפן ומרדן, שחי לעומק את ההוויה הכנענית־יהודית־גלילית, עם רוח חופשייה, ללא יכולת או רצון להיכנס לשום קופסה או מסגרת. יש לא מעט בדידות וכאב בדרך שהוא הלך בה, וכך גם נפטר. אהבתי אותו באמת. יהי זכרו ברוך“.

 

מצבתו של נחמן פרקש
  תודה לאלחנן ריינר על עזרתו ועל הרעיון לכתבה

לאתר של אהוד בנאי

לפייסבוק של אהוד בנאי

הדר בן-יהודה

מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו. צילום: טל ניניו
לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו