נעמי ופאולה: סוד השירים הטבעתיים

נעמי שמר כינתה אותה "קוסמת" וניסתה להפיץ את תורתה ושיטתה לקהל הרחב. מי הייתה פאולה גרבורג - מפתחת שיטת פאולה, ומה היה טיב הקשר שלה עם אחת מגדולות היוצרות הישראליות?

832 629 Blog 1

נעמי שמר, 1972, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית; ופאולה גרבורג בגיל 49, מתוך הספר "הישראלים שביקשו לרפא את העולם" מאת משה כהן-גיל.

היא הייתה יקית פדנטית שהחמירה עם תלמידיה ודרשה מהם תרגול יומיומי, ולמרות זאת גדולי עולם התרבות הישראלי פקדו את הסטודיו הצנוע שלה באופן קבוע, ביניהם הדודאים ישראל גוריון ובני אמדורסקי, האומן דני קרוון, ולוחמת הפלמ"ח נתיבה בן יהודה. חלקם אמרו שהם חבים את הצלחתם המקצועית לתרגילים הפשוטים והיעילים שלימדה אותם פאולה גרבורג, מפתחת שיטת ההתעמלות המבוססת על עבודת השרירים הטבעתיים בגוף, הידועה כיום כשיטת פאולה.

והייתה גם עוד מישהי שסמכה את ידיה על פאולה גרבוג ואף כינתה אותה "קוסמת". 

שש שנים לאחר פטירתה של נעמי שמר, הועבר הארכיון הגדוש שלה לידי הספרייה הלאומית. רובו הגדול, כפי שניתן לצפות, מורכב מטיוטות של מילות שירים ולחנים שכתבה לאורך עשרות שנות הקריירה שלה והתכתבויות עם יוצרים איתם שיתפה פעולה. בין כל אלה מצאנו תיקייה דקה, שמכילה מספר קטעי עיתונות שכתבה שמר בעצמה. אותה תיקייה היא עדות לקשר יוצא דופן שנרקם בין שתי נשים מיוחדות. 

10380 003 28
נעמי שמר, בעלה מרדכי הורוביץ ובנם אריאל הורוביץ, 1976. צילום: יוסי רוט, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

*****

פאולה הייתה אישה צנועה שמעולם לא רדפה אחרי פרסום, אלא יותר אחר הכרתו של הממסד הרפואי בשיטתה. בשני התחומים לא צלחה במיוחד. אולי זו הסיבה שעד היום שיטתה אינה מפורסמת בכל בית בישראל, למרות שהיא עדיין מתורגלת ברחבי הארץ ונלמדת אצל מורים שחלקם הוסמכו על ידה.

היא גדלה למשפחה יהודית סוציאליסטית בגרמניה. בברלין למדה בלט ואופרה, אך עם עליית הנאצים לשלטון נאלצה המשפחה לעזוב, והם עלו לישראל. התנאים בארץ היו קשים והפרנסה דחוקה עבור משפחה שלא הייתה רגילה לחיים בלבנט. בארץ נישאה פאולה ליוסף גרבורג והפכה די מהר אם לתינוקת קטנה, כשגופה החל לקרוס. העבודה הפיזית הקשה במטבח פועלים בחיפה, גרמה לה כאבי גב קשים שהגבילו אותה. הרופאים רמזו לה שאין פתרון או תקווה לבעיותיה והיא עלולה למצוא עצמה מרותקת לכסא גלגלים לשארית חייה.

Whatsapp Image 2024 07 31 At 14.13.24 (1)
פאולה גרבורג, בת 40. מתוך הספר "הישראלים שביקשו לרפא את העולם" מאת משה כהן-גיל.

גרבורג בת ה-35 לא יכולה הייתה להשלים עם גורלה. היא נזכרה שבצעירותה, כשלמדה בגרמניה מחול ושירה, חוותה "תחושות מוזרות" (כך סיפרה לתלמידיה ולא פירטה מה הן היו) בזמן התרגול, ואותן ניסתה כעת לשחזר.

בהדרגה הצליחה לרפא את עצמה. הרופא שלה התפעל מהתוצאות אליהן הגיעה בכוחות עצמה והחל להפנות אליה מטופלים שלו, למרות שהייתה חסרת הכשרה רשמית. כשהוא נפטר, היא פתחה מכון עצמאי משלה, ושמה עבר מפה לאוזן. 

"סוד השרירים הטבעתיים", ספרה היחיד של גרבורג, יצא לאור ב-1982. זהו ספר המסביר בשפה פשוטה וברורה את עקרונות השיטה, ומדגים את המקרים השונים בהן השיטה סייעה בפתרון בעיות פיזיות ואף נפשיות שונות. בספר יש גם הצעות לתרגילים בסיסיים שכל קורא יכול לבצע בעצמו בקלות בביתו.

Whatsapp Image 2024 07 17 At 13.58.58 1

גרבורג התמקדה בחלוקת הגוף האנושי לצינורות שלהם סוגרים (היא השתמשה בביטוי הלועזי – ספינקטרים) ביניהם אלה המוכרים לנו כשרירים טבעתיים עליונים – הפה, האף, העיניים והאוזניים – וגם התחתונים, באיזור השופכה או הוואגינה וגם כל מערכת העיכול עד החלחולת (פי הטבעת). גם הסרעפת ורצפת האגן הן שרירים להם אופי מעגלי וכולם – הרצוניים והלא רצוניים – מאופיינים בכך שהם מתכווצים ומשתחררים לחליפין. לפי גרבורג, ישנם קשרים בין המערכות – השרירים הטבעתיים והסוגרים השונים והם משפיעים ומושפעים אחד מהשני. אם אחד לא עובד כמו שצריך הוא יכול לגרום לנזקים בכל הגוף. הפתרון, לשיטתה, הוא לעזור לחזק סוגר חלש בעזרת הסוגרים האחרים התקינים בגוף. 

כך למשל, גרבורג טענה כי חיזוק שרירי הפה והלסת יכול לסייע בהפחתת אכילה מופרזת ובהפסקת עישון (למשל על ידי תרגול החזקת קיסם עץ קצר בין השפתיים בצורה שדורשת מהן להתכווץ, במקום הסיגריה). תרגול קבוע וחיזוק הסוגרים השונים נמצא כמועיל גם בטיפול בדיכאון, בהפרעות קשב ועוד. 

Whatsapp Image 2024 07 31 At 14.13.23 1
פאולה גרבורג מטפלת בתינוקת במכון שלה. מתוך הספר "הישראלים שביקשו לרפא את העולם" מאת משה כהן-גיל.

השיטה של גרבורג מעולם לא נחקרה אקדמית או הוסברה לעומק. כמה מחקרים ספציפיים נעשו בשיטה, למשל על השפעתה לטובה על ילדים הסובלים תסמונת דאון. אך ככל הידוע לנו, טרם נעשה מחקר מקיף על השיטה, שהתקבלה בחשדנות על ידי הממסד הרפואי. 

*****

שמר ופאולה נפגשו לראשונה כאשר מכרה משותפת סיפרה לשמר על "גברת יקית מקסימה, ועל פטנט שהמציאה". אותה מכרה הדגימה בפני שמר פרצופים משונים וטענה שזהו סוג חדשני של התעמלות שמשפיעה על האיברים הפנימיים, פוטרת את האדם מכל מיני צרות ובכלל משפרת את חייו. שמר הסתקרנה ונדבקה בהתלהבות: "הלכתי לראות מה העניין ומאז אני עולה לרגל אל פאולה גרבורג פעמיים בשבוע", כתבה.

לא ידוע באילו נסיבות הפכה שיטת ההתעמלות של פאולה לחלק מחייה של נעמי שמר, אבל מאוסף הכתבות עולה שלשיטת פאולה היה מקום נכבד בחייה של שמר, והיא העריכה את פועלה מאוד. לשתי הנשים האלה, כל אחת מובילה בתחומה – היה מן המשותף ואולי האחת, שזכתה לפרסום ולהכרה ציבורית, רצתה לעזור לחברתה לקבל את ההכרה שהיא חשבה שמגיעה לה.

אין תיעוד רב על הידידות בין השתיים, אבל 3 כתבות שכתבה שמר בעצמה על פאולה גרבורג ושיטתה, שופכות אור על האהבה וההערכה ההדדית בין השתיים.

בשלב מסויים ניצלה שמר את הבמה שנתנה לה על גבי עיתוני התקופה כדי לספר לישראלים על האישה שסייעה לה. בכתבה "פאולה גרבורג, מורתי" במוסף "סגנון" של מעריב בשנת 1985, מגוללת שמר את סיפורה של גרבורג ומספרת עליה ועל חבריה מהברנז'ה שנהנו משיטתה. 

Whatsapp Image 2024 07 17 At 13.59.09 1
כתבתה של שמר מתוך מגזין "סגנון" של עיתון מעריב, דצמבר 1985. תוך ארכיון נעמי שמר, השמור בספרייה הלאומית.

"לפני שבועיים קיבלתי את חיי במתנה." פתחה שמר את כתבתה על פאולה. "ביום ראשון, ד׳ בתשרי. לקחה אותי חברתי בתיה שטראוס הביתה במכוניתה. בדרך לרמת־אביב פגעה בנו מכונית אחת מאחור, אוטובוס כיסח אותנו מלפנים. ויצאנו שתינו ללא פגע. את האמבולנס שהגיע מיד שילחנו בתודה לדרכו. לעצמי חשבתי, מה אני צריכה חדר־מיון כשיש לי פאולה גרבורג?".

בכתבה מוקדמת יותר ממגזין "את" מ-1978, "לעשות פאולה", מצטטת שמר את גרבורג, כשזו נותנת זווית מעט שונה על סיפורה כיצד פיתחה את שיטתה: 

"הייתי בת 35 וחולה מאוד. לא יכולתי להתכופף, לא יכולתי לטפל בבתי. החלטתי לעזור לעצמי. מתוך מאמץ בלתי פוסק להבין מה קורה בתוך גופי – נזכרתי בלימודי הזמרה והריקוד שלי בימי נעורי בגרמניה. שמתי לב שכאבי פוחתים כשאני שרה. היתכן שהפקת הקול, כשהיא נתמכת בתחתית האגן, יכולה להקל על כאבי הגב שלי? וכך, מתוך התבוננות עצמית, גיליתי לראשונה את חשיבות השרירים הטבעתיים, וכשהתחלתי להפעיל אותם באופן רציני ומבוקר, הן באגן והם בפנים – חלפו כאבי הגב שלי". 

Whatsapp Image 2024 07 17 At 13.59.02 1
כתבתה של שמר על שיטת פאולה, מתוך הירחון "את", מאי 1978. תוך ארכיון נעמי שמר, השמור בספרייה הלאומית.

בכתבותיה נחשף חלק מהאופי הייחודי של פאולה והשיטה שפיתחה ולפיה טיפלה ולימדה כמעט 50 שנה. שמר משתמשת בכתבות הללו כי להסביר את שיטתה של גרבורג, לשבח אותה ולהביא עדויות מהשטח של אחרים, מהממסד הרפואי ומחוצה לו, שנסמכים על השיטה. 

היא למשל מצטטת את נתיבה בן יהודה שאומרת: "הספר הזה הציל אותי. סבלתי מכאבי ארתריטיס שנבעו מן הכתיבה המאומצת שלי, ושבע שנים לא נגעתי בגיטרה שלי, מה שהיה בשבילי אבידה נוראה. רכשתי את הספר, התחלתי לתרגל בעצמי ומעשה ניסים – חזרתי אל הגיטרה. אני מתרגלת בעזרת הספר 10 דקות כל בוקר ועוד מחצית השעה כל יום ואין יום שאני לא אומרת – תודה לך אלוהים ששלחת אליי את הספר, ואת האיש הזו – פאולה גרבורג". 

Whatsapp Image 2024 07 17 At 13.59.07 1
כתבה של שמר, ככל הנראה משנות ה-80, "פרחים לפאולה גרבורג". מתוך ארכיון נעמי שמר, השמור בספרייה הלאומית.

אולי שמר התחברה לגרבורג בזכות האופטימיות שהייתה טבועה בה ובשיטתה, כפי שמתארת זאת אחת מתלמידותיה של גרבורג, איה גולדהמר: "יש משהו בשיטת התעמלות של פאולה שמנחם בצורה בלתי רגילה – הכל משתנה כל הזמן. אין מצב קבוע שאי אפשר שהוא ישתנה לטובה. כשאדם מסתכל על החיים שלו זה דבר שמאוד מנחם ונותן כוח. היא בלתי הישגית לחלוטין".

פאולה מתוך הסרט מהו הסוד
צילום מסך מתוך הסרט "מהו הסוד" שנעשה אודות פאולה גרבורג, אולפני קיבוץ יגור.

שמר הגדילה ולחצה על גרבורג שתוציא ספר המסכם את ידיעותיה. את הספר שגרבורג כתבה על השיטה שפיתחה, ערך בעלה של שמר, מרדכי הורביץ, שהיה גם הוא חסיד של שיטתה. ההקדשה שבתחילתו מעידה על מקומה של שמר בחייה:

"תודתי החמה והעמוקה לנעמי שמר ומרדכי הורוביץ, שללא עידודם, עזרתם הפעילה והנפלאה, ודאי לא הייתי מתחילה, לא כל שכן מסיימת, ספר זה". 

"סוד השרירים הטבעתיים", פאולה ורבורג.
Whatsapp Image 2024 07 17 At 13.58.58

מכתב אחרון הנוגע לקשר המיוחד בין שתי הנשים, שמר וגרבורג, נשלח לשמר עם מותה בשיבה טובה של גרבורג בגיל 97. הוא שמור בארכיונה של שמר בספרייה הלאומית. במכתב, שנשלח אליה מאגודת המוסמכים לשיטת פאולה ורבורג בישראל, הוזמנו שמר והורביץ לטקס השלושים לפטירתה של גרבורג: 

"הייתם מאוד קרובים וקשורים אל פאולה" כותבת נציגת האגודה, "אולי תרצו להעלות דברים על הכתב, כמה מילים על פאולה, לשתף אותנו ממשיכי דרכה, ברשמים ממי שזכו להכיר את האישה המיוחדת הזו כל כך מקרוב".

פאולה גרבורג הלכה לעולמה ב-4 במאי 2004. שלושה חודשים לאחר מכן נפטרה גם חברתה ומעריצתה, נעמי שמר, שהייתה צעירה ממנה ב-24 השנים. האם שיטתה של פאולה עזרה להשאיר את כשרונה של נעמי שמר איתנו למשך זמן רב יותר? לא נדע, אבל אין ספק שהיא עזרה לשמר להרגיש בטוחה ומוחזקת, כשתקפו אותה מיחושים גופניים.

האזינו: "היה ברור שנעמי שמר לא תהיה חקלאית"

מ"חורשת האקליפטוס" ועד "ירושלים של זהב": ללי שמר חושפת בפנינו את הסודות מאחורי שיריה של אימה, המשוררת הנפלאה נעמי שמר

Listen on Spotify
Listen on Apple Podcasts

הסכת הספרנים: כל הפרקים 

בגיל 6 החלה נעמי שמר ללמוד לנגן בפסנתר; בגיל 8 פרסמה את שירה הראשון ב"דבר לילדים"; ובגיל 25 כבר כתבה והלחינה ללהקות צבאיות ולחבורות זמר.

אימה, רבקה ספיר, ידעה כי נעמי שלה אינה ילדה רגילה – היא לא תהיה חקלאית בקבוצת כנרת, לא תעבוד בגן הירק, וככל הנראה גם לא תהיה קיבוצניקית, אף על פי שהאם כל כך רצתה וקיוותה.

ואכן כבר בשנות העשרים לחייה של נעמי התגלו ובלטו כישרונותיה יוצאי הדופן לשלב ולמזג בין המילה ללחן ולתת ביטוי אישי ולאומי לרחשי הלב של העם. מאז ובמשך יותר מחמישים שנים שמר כתבה והלחינה כאלף שירים, ואלו הפכו לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית.

בפרק חגיגי זה נעבור בין כמה תחנות בחייה באמצעות שיחה עם בתה ללי שמר וגם דרך כמה מהשירים הידועים שכתבה, המסמלים, כל אחד בדרכו, את אישיותה המיוחדת.

האזנה נעימה!

מגישה: ורד ליון-ירושלמי

אורחת: ללי שמר, בתה של נעמי שמר

מפיק: דניאל גל

עורך: נתי גבאי


עוד בנושא:

לשירים, תעודות אישיות, מכתבים ומידע נוסף על נעמי שמר

לכתבות מרתקות על נעמי שמר בבלוג "הספרנים"

 

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

בשיר קצרצר וחינני מתארת נעמי הילדה בוקר טיפוסי בחייה: הטבע כולו שמח בבואה; הרוח מלטפת ולוחשת, הציפורים הכחולות והשושנים הוורודות.

נעמי ספיר (לימים שמר) ולצדה שירה הראשון

"נוׂעָה נוׂלְדָה בַּשָֹדֶה בֵּין דֶשֶא לְאֶבֶן / נוֹעָה הָיְיתָה כְּמוֹ אֵגֶל שֶל טַל / חַרְצִית הִיא קָטְפָה בַּשָֹּדֶה וּמִן הַכּוֹתֶרֶת / תָּלְשָה עַלְעַל עַלְעַל" כתבה נעמי שמר בשלהי שנות החמישים ללהקת "בצל ירוק". נועה שהיא גם נעמי, בת כנרת הקטנה, זו ש"נולדה בשדה בין דשא לאבן", גדלה ובגרה והפכה "נעמי שמר" – פזמונאית ומלחינה שחתומה על שירים רבים ומוכרים.

"בדרך כלל אני מאמינה שנטיות לבו של אדם נכרות בילדותו" אמרה נעמי שמר בתכנית טלוויזיה לילדים, "ואצלי זה היה המקרה. נולדתי בקבוצת כנרת, ושם עבודת האדמה הייתה ערך עליון ומהתחלה ראו שאני אהיה חקלאית רעה מאוד, ולעומת זאת ראו שאני בקלות רבה יכולה ללוות את השירה בציבור בקבלות שבת, ככה שמגיל רך מאוד ליוויתי את השירה". קובץ שירי הילדים "שירים מכנרת" ("הדואר בא היום", "אשכולית", "שיר סתיו", "אחינו הקטן", "גדי קטן", "דוגרת", "בגינה" ו"שבת") נחשב בדרך כלל לקובץ השירים הראשון המוכר שכתבה נעמי שמר. קובץ השירים שנכתב בראשית שנות החמישים בעבור ילדי קבוצת כנרת פרץ אל מחוץ לגבולות הקבוצה ובהמשך בוצע בידי הזמרת ריקה זראי ונתפרסם בביצועה של הזמרת יפה ירקוני בשלהי שנות החמישים. בדומה לדבריה של שמר כי "נטיות לבו של אדם נכרות בילדותו" ניתן לשער שכבר בשנות ילדותה הראשונות חברה שמר יצירות מפרי עטה.

בתאריך ב" בחשון תרצ"ט, ה-27 באוקטובר 1938, הופיעו בעיתון "דבר לילדים" במדור "דברי ילדים" מספר קטעים וכותרתם "מחיבורי ילדי כנרת ליובלה" ("ביום ב" חשון מלאו עשרים וחמש שנים לקבוצת כנרת". כך לפי מאמר הפתיחה). בין הקטעים השונים שנכתבו בידי לאה, רות, ה-ה, נח ונגה, בולט הקטע הפותח "בּׂקֶר בַּגָן" שהודפס באותיות גדולות ומנוקדות.

 

בּׂקֶר! הַטַל טֶרֶם נָמוֹג
אָקוּם מִמִטָתִי וְלַגָן אֵצֵא.
שָׁם רוּחַ קַלָה מְלַטֶּפֶת וְלוׂחֶשֶת:
קוּם רֵיקָא! קוּם! צֵא!
כֻּלָם: הַצִּפֳּרִים הַכְּחֻלוׂת
בְּכַנְפֵי-זְהָבָן,
הַשּׁוֹשַׁנִּים הַוְרֻדוׂת
בְּאׂדֶם רֹאשָׁן –
כֻּלָם שְׂמֵחִים לִקְרַאת בּוֹאִי…
וְהַשַחַר בַּעֲטֶרֶת זְהָבוֹ
נוֹהֵג לְאִטּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַיָּפָה.
עַמוּד אֵשׁ מֵאֲחוׂרֵיהֶם.
וְלִפְנֵיהֶם צִפּוֹר פָּז עָפָה.
קִיר בֵּיתֵנוּ מְסֻיָד,
יָפָה מִמֶּנּוּ עֲרוּגַת שׁוֹשַׁנִּים,
יוֹם יוֹם אַשְׁקֶנָּה,
אָרִיחַ רֵיחָהּ יָמִים וְשָׁנִים.

 

על הקטע חתומה "נעמי (בת 8)". נעמי בת השמונה היא נעמי ספיר, לימים נעמי שמר. בשיר קצרצר וחינני מתארת נעמי הילדה בוקר טיפוסי בחייה.

 

השיר "בּׂקֶר בַּגָן" מאת "נעמי (בת 8)" בעיתון "דבר לילדים", כרך ו", חוברת ב", ב" בחשון תרצ"ט, 27 באוקטובר 1938

 

הטבע כולו שמח בבואה; הרוח מלטפת ולוחשת, הציפורים הכחולות, השושנים הוורודות. השחר והשמש מפציעים אט אט, קירות הבית מתרעננים גם הם ומתחרים ביופייה של ערוגת השושנים. קשה לקבוע האם מדובר בשירה הראשון של שמר, עם זאת סביר להניח שהשיר "בּׂקֶר בַּגָן" משתייך לקבוצת השירים הראשונים שכתבה.

 

נעמי ספיר בסרפן ושתי צמות

 

בארכיון נעמי שמר שבמחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית מצויות מחברות שונות של שמר מתקופת ילדותה. על אחת המחברות מופיע הכיתוב "נעמי לחבורים: כתה ה"-ו.תש"א-תש"ב". במחברת מספר חיבורים שכתבה נעמי שמר מלווים בהערות מורהּ עמינדב ישראלי. ברשימה שכתבה נעמי שמר וכותרתה "ספרים שאהבתי בילדותי" כתבה שמר:

"מורתי עליה השלום שושנה ישראלי נהגה לקרוא לנו ספרים בקול (אז היו נוהגים לומר "להקריא" ואני עדיין מעדיפה את הביטוי הזה). ילדי שנות-השלושים נהנו מסדרות ארוכות של תרגומי-מופת מספרות העולם, בניקוד מלא. שושנה נהגה לסיים את השבוע בקריאה בהמשכים של ספרים נבחרים. כך בכינו וצחקנו, אהבנו ושנאנו את גיבורי "עלובי החיים" של ויקטור הוגו, "באין משפחה" של הקטור מלו, ועוד ועוד. עד היום יש לי הכרות אינטימית עם נל ו-סטש גיבורי "בישימון ובערבה" של הנריק סנקביץ. לפעמים ההקראה הזאת הייתה נערכת בחוץ; מדובר בבית-החינוך המשותף לעמק-הירדן בדגניה, שהגינון שלו היה לשם דבר, והרבה שיעורים – אם לא התרחשו בקיץ בתוך הירדן ממש, היו מתרחשים בתוך הצמחיה העשירה שלו. "בן המלך והעני" גם הוא היה חלק מילדותנו. אפשר לומר שההיכרות המוקדמת הזו עם ספרי-מופת פתחה לנו שער לעולם הספרות בכלל".

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

 

בני הזוג שושנה ועמינדב ישראלי, מחנכים ומורים שגידלו תלמידים רבים בעמק הירדן של אותן השנים, היו למוריה המשפיעים והמעצבים של נעמי שמר. "חבור מס" 9" מהתאריך ט"ז טבת התש"א, 16.1.41, שפותח את מחברת החיבורים של התלמידה נעמי נושא את הכותרת "מעשה במלך ובנו ובתו". וזה לשונו:

ליל אפל עיר הקדש לוטה בערפלי שחור דומיה אטומה וסודית שוררת בכל. בין הסמטאות הצרות והאפלוליות נחבאת חורבה עתיקה. דשא קמל מכסה את קרקעה, אבנים שבורות זרועות פה ושם, שיחים קוצניים סמוך לכתלים המטים לנפול… לפתע בקע את החורבה קול המית יונה, המיה נכאה ונוגה, המדובבת בלאט אגדת קסמים טמירה מלאת בלהות ואימים… מעשה במלך גדול, שהיו לו בן ובת. שם הבן "ישראל" ושם הבת "שבת" ויחטא הבן לאביו וייסרו האב ויגרשו מהיכלו אל רועיו ואל צאנם, לחיות את חייהם ולרעות את הצאן. והיה הבן מתענה בגלותו עד כי הסכין עמה ולא זכר את אביו עוד מעט ונטמע בין הרועים וכלביהם לעד… ואולם האב לא שכח את בנו, ומדי שבוע בשבוע תעזב בתו את היכלה. תרד אל מכלאות הצאן המבאישות והפיצה באפלה את אורה הרך – וזכר ישראל לפתע את עברו המזהיר, ונדלקו בלבו הגעגועים לשוב אל בית אביו כקדם, וזמר לאחותו ממיטב זמירותיו אשר שמע בילדותו בבית אביו, ושפך לפניה את כל המרורים אשר נצפנו עמק-עמק בלבו, ויערה לפניה את כל נפשו – ורוח לו… ואולם עוד לא הגיעה העת לחוננו, ובצאת השבת הפך שוב לגלגולו הקודם… ואולם יום יבוא, ונצר בן המלך המקולל את זיק התקוה אשר נפחה, ולבה אותו מים רבים בלבבו, עד כי יהיה למדורה גדולה ויוקדת, ונכמרו רחמי המלך על בנו, אשר אש הכסופים והנחם תאכלנו, והשיב את המנודה להיכלו הנאדר, וטפחהו באהבה כמקדם… נדם קול היונה. רק מבין הדשאים תתעורר מנגינת תוחלת חשאית:                                                                         "מנעי קולך מבכי                                                                          ועיניך מדמעה! יש-שכר לפעולתך                                                                         – ושבו בנים לגבולם!

 

אם ממשיכים ומעלעלים במחברת נגלים חיבורים נוספים "וכתתו חרובתיהם (כך במקור. ת.ז.) לאתים", "חבור מס" 11 ע"פ "האולר" לשלום עליכם", "הנביא", "ירמיה (מחזה)", "משיח ע"פ "משיח לדוד פרישמן", "…יהודי במרחקים", "על משמרת (ע"פ ספורו של אוקראינצב)", "בשולי דמויותיהם של עזרא ונחמיה".

בסמוך לחיבור האחרון שבמחברת מופיעה פיסת נייר קטנה שמסכמת אולי בצורה הטובה ביותר את ניצני כישורי הכתיבה של נעמי, הילדה הקטנה מכנרת, שתהפוך ברבות הימים ליוצרת נעמי שמר:

"הערה: היות ואת העבודה המתארת את פעולות עזרא ונחמיה כבר כתבתי, כתבתי את החיבור בצורה יותר "חבורית" כמו שאנו רגילים להבדיל "חבור" מ"עבודה". נעמי". 

בין דת לחילוניות: מפגש בין שטיינזלץ, שמר וזלדה

האם יש דבר כזה "יהדות חילונית"? האם יש חשש מפילוג של ממש בחברה הישראלית? שיח מרתק עם שלושה אנשים גדולים: הרב עדין שטיינזלץ, נעמי שמר וזלדה

בתמונה (מימין לשמאל): נעמי שמר (צילום: גל יחיעם, אוסף דן הדני, 1987), הרב עדין שטיינזלץ (צילום: ישיבת תקוע) וזלדה

פעמים שמפגש עם חומרי ארכיון נושנים מוביל את המתבונן בהם מבלי משים אל פריטים חבויים שהמעיין כלל לא נתכוון לפוגשם. לפני שנים אחדות נתבקשתי על ידי מחלקת התוכן הדיגיטאלי בספרייה לכתוב על נסיבות כתיבתו של שיר לרגל יום השואה. בחרתי בשירה של המשוררת הירושלמית זלדה "לכל איש יש שם".

בניסיון לאתר את כתב היד המקורי של השיר בקשתי לעיין בחומרים ארכיונים קשורים. ד"ר גיל וייסבלאי שטיפל בארכיון עזה צבי, חברתה הקרובה של זלדה, הגיש לי ערמת מסמכים ואמר: "את הראשונה שמעיינת בזה." אלו היו בעיקר מכתבים בכתב ידה של זלדה אל ידידתה המחנכת והסופרת רחל לרר. בכמה מהם נוסף בחלקו העליון של הדף משפט מתומצת כתוב בעיפרון בכתב יד שונה: "זהו כתב ידה של עזה" אמר. דפדפתי בין המסמכים מנסה לאתר את השיר ללא הצלחה. בין מכתב למכתב נתקלתי באופן מפתיע באזכורים של דמויות שונות. חלקן, ידעתי או שיערתי, קיימו קשר כזה או אחר עם זלדה, ובכל זאת הרגע בו מצאתי עדויות ארכיוניות לכך היה חריג ומעניין.

מכתב אחד הסב את תשומת לבי במיוחד, שלושה עמודים מהודקים בסיכת מתכת קטנה: "שלום רחל יקירתי," כתבה זלדה, "ותודה על האור שבלבך ועל הזהב של הפרחים שהביאו חג לחדר ופאר לבית ומן תנועה על כנפי פרפרים באוויר. איזה שפע איזה עושר ואיזו רעננות. האיש הצעיר שאני שומעת מפיו על ספר 'התניא' יש לו זקן זהב שדומה לכריזנטמה מתולתלת ורוחנית. פתאום הם נראו לי הפרחים הללו כפסוקים בוערים מספר הקבלה.

"תמיד מול היופי יש רצון להשיר את כל הקליפות ואת כל הקרומים שנאספו ונדבקו לגוף ולנפש במשך השנים ולחזור לשורש ולחזור לעיקר. כי החיים קצרים עד אימה גם כאשר הם נמשכים 90 שנה. ויפים ומסוכנים ועצובים ושמחים. היי בריאה ושמחה יפה ומאושרה ותודה על הפרחים ורק חבל שאת עצמך לא באת כי לעיתים פגישה איתך היא גם כן כעין כריזנטמה של זהב." למעלה, בצדו השמאלי של הדף הוסיפה עזה צבי בכתב ידה את המשפט: "שטיינזלץ עם זקן הכריזנטמה / שושנים שעלים לה כתומים."

 

 

 

 

מכתב מאת זלדה אל חברתה רחל לרר. (ארכיון עזה צבי, ARC. 4* 2009 04 65)

 

הרב אברהם יהודה חן נולד בשנת 1878 בצ'רניגוב למשפחה מיוחסת שהשתייכה לחסידות חב"ד. אביו, הרב דוד צבי חן (כונה: הרד"ץ), היה מגדולי וחשובי חסידי חב"ד. הרב אברהם חן כיהן כרב ברוסיה, בפולין ובצרפת. בשנת 1935 עלה ארצה והתגורר תחילה בתל אביב ובהמשך בירושלים. הוא היה איש הגות, עסקן ופעיל ציבור. בשנת 1957 הלך לעולמו. זמן קצר לאחר פטירתו החליטו ידידיו לייסד שיעור בתורת החסידות לזכרו. השיעור התקיים בביתו שבשכונת רחביה בירושלים ונמסר על ידי הרב שלמה יוסף זוין. בין משתתפי השיעור ניתן היה למנות את נשיאה השלישי של מדינת ישראל זלמן שז"ר, פרופ' שמואל הוגו ברגמן ומלומדים ואישי ציבור נוספים. לימים נבצר מהרב זוין להמשיך להעביר את השיעור והוא פנה אל בחור צעיר, אדמוני, ירושלמי ומשכיל – עדין שטיינזלץ שמו, בבקשה שימלא את מקומו. ברבות השנים זכה השיעור לשם "חוגי חן למשנת חב"ד".

זלדה הייתה אחייניתו של הרב אברהם חן וסביר להניח שהלימוד בספר התניא (ספר היסוד של חסידות חב"ד) שהזכירה במכתבה התרחש במסגרת זו. את השיעור העביר כהגדרתה "איש צעיר" בעל "זקן שדומה לכריזנטמה מתולתלת ורוחנית", מי שהרב חן היה סנדקו ובין האישים שטבעו בו את חותמם בנעוריו בירושלים. ה"איש הצעיר" הלך וגדל ובשנת 1965 הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" שמטרתו הייתה הנגשת התלמוד באופן השווה לכל נפש.

"שבשבת" היה שמו של מדור שכתבה נעמי שמר לעיתון דבר בין השנים 1979-1976. בטור שכותרתו "תלפיות בגשם" משנת 1977 כתבה: "בשכונת תלפיות, מדרום לירושלים, מחתל הערפל האפור של סוף דצמבר את הבתים הקטנים והפיוטיים. לכל בית גינה פרועה, עזוּבית, רטובה ורבת-חן: עץ חרוב בפניני-גשם, רקפות, רוזמרין בתכלת-עשן, ירוק חי של שיחי דפנה, ירוק אפל של הברושים ולפעמים נרקיס. בבית-עגנון אשר בקצה רחוב קלוזנר עוסק הרב עדין שטיינזלץ במלאכתו האינסופית: הוצאתו המחודשת של התלמוד כשהוא מנוקד, מתורגם לעברית ומבואר, לטובת בורים שכמותנו."

"באותם הימים הייתי מאוד פסימי," סיפר שטיינזלץ לשמר "חשבתי שהעם בישראל עתיד להתפלג באופן ברור לשני עמים נפרדים, חילוני ודתי – ממש כמו ממלכת ישראל וממלכת יהודה… עדיין אני חש כי חובתי לבנות גשרי נייר קטנים, עדינים, בין שני המחנות – וזה פשר המלאכה… אינני חושש מפני האפיקורסים, אלא מפני הבורים. אפיקורסים יודעים לפחות במה מדובר, וכעומק ידיעתם כן להט כפירתם. אבל הבור הממוצע, פרי החינוך הישראלי, כלל אינו יודע מה הוא סח כשהוא אומר 'יהדות' וזה כבר מצב בלי הפיך, שמפניו אני חרד ושאותו הייתי רוצה למנוע בעבודתי."

הוא גם סיפר על "תהליך השיבה עצמו" המכאיב והאינטימי ש"כל החפץ בו חייב להתנסות בו אישית, ממש כמו בלידה, אהבה, מוות. אם אני מוכן לשוחח עליו – הרי זה שוב מאותה סיבה: עוד גשר-נייר, עוד מעבורת בין שני המחנות."

"אני עצמי חציתי פעם את מחסום האמונה" אמר, "בגיל הנעורים התברר לי כי יהדות חילונית היא מצב כלאיים חסר שחר וחסר תקוה, לפחות בשבילי. התברר לי כי כל האמונות החילוניות שבהן דבקתי עד אז – ערכן כקליפת השום לעומת האמונה העמוקה האחת."

 

 

 

 

"תלפיות בגשם" (ארכיון נעמי שמר, MUS 0250 A 105). להגדלה לחצו על התמונה

 

לימים דיברה שמר גם היא על פרדוקס "היהדות החילונית". בראיון לרבקה מיכאלי בשנת 1991 (תוכנית הרדיו "לחם האוהבים" בעריכת דליה און-פריזנט) אמרה: "גאולת היהדות נורא מסקרנת אותי. אני כבר הרבה פעמים הכרזתי שבעיניי זה הנס הבא – אחרי גאולת האדמה ואחרי גאולת השפה. אלו שני נסים שמאוד מרתקים אותי ושאני גדלתי איתם ולאורם. אלו שני נסים, גם השפה וגם האדמה, שנחשבו בלתי אפשריים. האדמה הייתה חולה, מורעלת, יבשה וריקה, וכל מי שמספר לכם אחרת משקר… השפה – זה היה בשעתו נראה כמו משימה בלתי אפשרית להוציא את השפה מן הקודש אל החול, ואל הרחוב ואל החיים ועשינו את זה.

"להוציא את הדת מהדתיות לשתול את היהדות במאה שלנו ובתוך העתיד במאות הבאות זה גם נראה משימה בלתי אפשרית. אבל בעיניי גם יהדות חילונית זה בלתי אפשרי, זה חסר שחר. המילים נושכות את עצמן בתוך הצירוף הזה. זה כמו 'שלג שחור'. אז אמנם אומרים לי שעכשיו אחרי השריפה בהימלאיה יש שלג שחור, ועובדה אנחנו 'שלג שחור' – הקיום הפרום שלנו, המלא סתירות, החילוני. הציונות החילונית שלנו היא בכל זאת אפשרות זמנית לקיום. אבל הסתירה קיימת והגחלת לוחשת ונצטרך לנסח יהדות חדשה, לא חילונית, אחרת. וזה בעיניי הנעלם הבא וצריך להשאיר משהו גם לדורות הבאים לעשות…"

לאחרונה במסגרת סידור וארגון ארכיון הצליל נתקלתי בקטע וידאו מהלווייתה של נעמי שמר. הלילה כבר ירד על בית הקברות של כנרת ורבים נצבו סמוך לקברה הטרי: "שעה ארוכה אחרי שנטמנה נעמי שמר עוד נותרו בבית העלמין רבים רבים ששרו משיריה שהם נחלת הכלל" דיווח הכתב. תהיתי על הקושי האנושי בפרידה מגופו הפיזי של אדם קרוב שהלך לעולמו ועל תופעת השירה והנגינה הספונטנית בסמוך לקבר שנכרה זה עתה.

לא חלפו ימים רבים והרב עדין אבן-ישראל (שטיינזלץ) הלך לעולמו. שם, בירושלים, בבית העלמין העתיק שבהר הזיתים, בתפר שבין ימי החול והשבת, התקשו המלווים להיפרד. הם שרו, ניגונים, וביניהם ניגונו של שאמיל, האימאם הַסוּפִי, מנהיג השבט הפראי, החופשי, איש ההרים, שנפל בשבי, שניגן, מתגעגע לשוב למקורו.

כי אז "יש רצון להשיר את כל הקליפות ואת כל הקרומים שנאספו ונדבקו לגוף ולנפש במשך השנים ולחזור לשורש ולחזור לעיקר."

 

כתבות נוספות

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ

לוחם החופש הסופי שהיה השראה לרבי מליובאוויטש

1967: חגיגות ראש השנה לחסידות בבית הכנסת 'צמח-צדק' בירושלים המשוחררת