סטן לי, איש מארוול הנצחי, מגיע כמעט במקרה לשרת במחלקת ההסרטה של הצבא האמריקאי אחרי ששמעו שם כי הוא עוסק בכתיבה ותסריטאות. כאשר לי מתייצב ביחידה, הוא פוגש את לא אחר מתיאודור גייזל, המוכר יותר בשמו ד"ר סוס על אף שהוא לא היה ד"ר ולא נראה כמו סוס. עוד נספר על האפיזודה הזו שהתרחשה ב־1942 בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. אבל לפני כן נחזור שלוש שנים אחורה.
סטן לי (1922–2018), האיש המזוהה ביותר עם הקומיקס האמריקאי, התחיל את עבודתו בתחום בשנת 1939 בחברת הקומיקס TIMELY COMICS. הקשר הראשוני עם החברה נוצר דרך בת דודתו, שהייתה נשואה למוציא לאור של החברה. וכפי שהעיד על עצמו שוב ושוב הקומיקסאי היהודי־אמריקאי, בתחילה כלל לא רצה לעבוד שם. הוא בכלל חלם לחבר את "הרומן האמריקאי הגדול", שם קוד ליצירת מופת ספרותית שתנציח את שמו בפנתאון הספרות העולמית. למען האמת שמו המקורי היה סטנלי ליבר, ואת השם סטן לי העניק לעצמו בתור שם עט. נאמן לחלומו, את השם סטנלי ליבר ביקש לשמור עבור אותו רומן גדול וחמקמק שיחבר כשרק יצליח להתפנות מעבודתו המייגעת בתעשיית הקומיקס. בסופו של דבר את המטרה של חקיקת שמו בפנתאון העולמי הוא השיג בדרך שונה מזו שציפה לה.
כבר ביומו הראשון ב־TIMELY COMICS פגש לי שניים מענקי הקומיקס האמריקאי, ג'ק קירבי וג'ו סיימון. הקרדיט הראשון שלו הופיע בחוברת מספר 3 של "קפטן אמריקה", תחת שמו החדש סטן לי. כשקירבי וסיימון עזבו בשנת 1941, התמנה לי בן ה־19 לעורך זמני, משרה (זמנית, כמובן) שבה ימשיך להחזיק בעשורים הבאים עד שנת 1972 – אז יקודם לתפקיד המוציא לאור. את השם "מארוול" הגה לי בתחילת שנות השישים כחלק מהחלטתו לדבוק בתחום ולזנוח סופית את חלומו הספרותי.
חזרה למלחמה: בדיוק כשבניו יורק ממריאה הקריירה של לי בעולם הקומיקס, באירופה מתלהטת מלחמה. בשנת 1942 גויס לי לשרת במלחמת העולם השנייה. תחילה היה אמור לשרת מעבר לים בחיל הקשר האמריקאי, אך מהר מאוד זיהו בצבא את יכולות הכתיבה והניסוח של החייל הטרי ושיבצו אותו לתפקיד נדיר ביותר, "תסריטאי". לימים יטען לי שאת התפקיד הזה ימלאו במלחמה הוא ועוד שמונה אנשים בלבד בכל הצבא האמריקאי. לי נשלח ליחידת ההסרטה הצבאית. שם פגש כמה כישרונות גדולים, ביניהם הבמאי פרנק קפרה והמאייר תיאודור גייזל – הוא ד"ר סוס.
בתפקידו החדש התבקש לי לחבר תסריטים לסרטונים שיעלו את מורל החיילים, כרזות תעמולה לציבור האמריקאי ומעת לעת אף קומיקסים תעמולתיים. המחויבות של לי לתחום שכמו נכפה עליו ולתפקיד שמונה אליו בגיל כה צעיר עמדה למבחן ראשון במלחמה. למרות המרחק מהמשרד שבו עבד בניו יורק, הוא ניהל התכתבות שבועית שבה הציע רעיונות לקומיקסים, עבר על תסריטים ושלח את תיקוניו.
אחרי המלחמה חזר לי לעבודתו כעורך מחלקת הקומיקס. בשנות החמישים חווה משבר מקצועי, אך בשנות השישים החליט סוף סוף, בעידודה של אשתו, לחבר את הקומיקסים שהוא רוצה – כמעין מוצא אחרון לפני שיגיש את מכתב ההתפטרות שייחל לו. הסיפור שחיבר, יחד עם המאייר ג'ק קירבי, היה "ארבעת המופלאים". יחדיו יצרו קירבי ולי את הפנתאון הגדול של גיבורי־העל מבית מארוול: הענק הירוק, האקס־מן, איירון־מן, דוקטור סטריינג' ועוד ועוד. אה, וכמובן את הדמות המוכרת והאהובה ביותר שלהם, ספיידרמן. כאשר לי נפטר בשנת 2018 בגיל 95, בין המספידים היו גם נציגי הצבא האמריקאי, שהוקירו את היוצר הגדול על תרומתו.
ושוב נחזור אל המלחמה ההיא ואל סיפורו של היוצר שפגש לי בזמן שירותו, הלוא הוא ד"ר סוס, שעבר שינוי תפיסתי עמוק בעקבות מלחמת העולם.
בדומה לסטן לי, גם הסופר והמאייר תיאודור גייזל (1904–1991) אימץ לעצמו שם עט שתחתיו יפרסם את סיפוריו לילדים, רק עד שיכתוב את אותו רומן ספרותי גדול למבוגרים. שם העט שלו הורכב מצירוף שם הנעורים של אימו, סוס, יחד עם התואר ד"ר – לזכר לימודי הדוקטורט באוקספורד שנטש כדי להתמקד באיור ובכתיבה. לאורך שנות העשרים עבד כמאייר עבור עיתוני הומור שונים עד שהחל לחבר ספרי ילדים מאוירים ומחורזים. אולם ההיסטוריה התדפקה על הדלת, וד"ר סוס נענה לה.
אחרי שפרסם ב־1940 את ספר הילדים המצליח הראשון שלו, "הורטון דוגר על ביצה", מצא את עצמו לוקח הפסקה יזומה מכתיבה לילדים. ההפסקה התארכה לשבע שנים, ובמהלכה הוא אייר וכתב מאות קריקטורות המציגות את הצד הרצחני של היטלר ומוסוליני. הוא השאיל את עטו למאבק בפשיזם ובנטיות הבדלניות של ארצות הברית. הוא לא הטיף למלחמה, אך הרגיש שהיא בדרך ושעל אמריקה לשמש בתפקיד המגינה והמושיעה של העולם מהפשיזם הרצחני.
את הכישרון הזה ביקש הצבא האמריקאי לנצל לצרכיו עם הצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם השנייה. ד"ר סוס עבר ללוס אנג'לס בשירות המאמץ המלחמתי. הבמאי פרנק קפרה ציוות את ד"ר סוס עם האנימטור צ'אק ג'ונס – היוצר האגדי של באגס באני ודאפי דאק – והשניים חיברו שורה של סרטוני תעמולה מונפשים לחיילים האמריקאים. בין היתר הפיקו השניים סדרת סרטונים על החייל סנאפו, חייל שלא מצליח לעשות דבר כמו שצריך. לימים הוטחה בד"ר סוס ביקורת נוקבת, אך לא על סרטונים אלו אלא דווקא על כרזות תעמולה אנטי־יפניות שאייר ויצר בזמן המלחמה.
אם נסתכל עליהן היום, נתקשה לחבר בין הכרזות הגזעניות האלה ובין ספרי הילדים אוהבי האדם שד"ר סוס כל־כך מזוהה עימם. בתקופת המלחמה דחה את הביקורת שהוטחה בו בטענה שמטרתה של אמריקה כרגע היא "להרוג כמה שיותר יפנים" כדי לנצח במלחמה. אולם לאחר המלחמה שינה את הטון ב־180 מעלות, ושינוי זה הוביל ליצירת אחד מספריו האהובים והמפורסמים ביותר. מנחשים?
בשנת 1953 יצא ד"ר סוס מטעם מגזין לייף לביקור ביפן כדי לכתוב על השפעות המלחמה על ילדים יפנים. בליווי דיקן אוניברסיטת דושישה שבקיוטו, מאייר ומחבר ספרי הילדים האהוב הסתובב ברחבי יפן ונפגש עם ילדי המדינה. הוא ביקש מהילדים לצייר מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים. הציורים הללו השפיעו עליו באופן ניכר. כאשר חזר לאמריקה הביע חרטה עמוקה על הדימוי המעוות שעזר להנציח בימי המלחמה.
את החרטה הזאת בחר לבטא, איך לא, בדרך הכי טובה שידע: סיפור מאויר בשם "הורטון שומע מישהו", המתאר את סיפורו של הורטון הפיל, העושה מאמצים כבירים להציל את העיירה WHOVILL. זוהי עיירה פצפונת השוכנת על גרגיר אבק. כמו בספרו הקודם על הורטון, גם הפעם נתקל הפיל בהשמצות ובצחקוקים מצד חבריו החיות. וכאשר כמה מהם מנסים לפגוע בגרגיר האבק, הורטון וראש העיר מתאגדים יחד למאבק ההצלה. בספר אפשר למצוא רמזים ואזכורים עדינים למלחמת העולם השנייה. הדוגמה הבולטת ביותר היא הציפור השחורה הנוחתת מהשמיים כדי להשמיד את העיירה – רמז ברור לשתי פצצות האטום שהטילה ארצות הברית על יפן.
הרוח ההומניסטית של ד"ר סוס באה לידי ביטוי במשפט המפורסם ביותר מהספר: "אדם הוא אדם, לא משנה כמה קטן הוא" ("A person's a person, no matter how small").
הספר זכה לעיבודים קולנועיים ונחשב עד היום לאחד מספריו האהובים והמוכרים ביותר. וכך גם מחברו: ד"ר סוס נמנה עם סופרי הילדים האהובים והפופולארים ביותר בעולם. ספריו מספקים שילוב של הומור, אינטליגנציה ואהבה לאדם. בעידן שבו אומנים ויוצרים נשפטים (ובצדק) על דעותיהם ומעשיהם, המקרה של ד"ר סוס ויחסו לעם היפני מזכיר לנו שהאדם – כל אדם – הוא מורכב יותר מכפי שדמותו מצטיירת לעתים לקוראיו דרך ספריו. כך שבפעם הבאה שתקראו את ד"ר סוס, זכרו שהשינוי יכול להתקיים רק כאשר אנחנו נרצה בו. אומנם פחד מייצר שנאה, אך הדרך לנצח את השנאה עוברת באהבה, חמלה והבנה של השונה ממך.
