טקסט שיכולנו למצוא ביומנו של תושב ירושלים לפני כמאה שנה:
"… בבוקר יצאתי מפגישה בארמון הממשלה; לאחר סיום ענייני הבירוקרטיים, נסעתי לבית הסמים כדי לקנות תרופה לשיכוך כאבים. משם המשכתי לג'ורת אל ענאב לאסוף מהסנדלר זוג נעליים שהשארתי לתיקון. אחר הצהרים אפגוש בבתי יהודא טורא את בן דודי שהגיע מיפו…"
מתקשים לפענח את המסלול? בהמשך הכתבה נבהיר הכל ונגלה את שמות האתרים.
תושב שנדרש לערוך סידורים במשרדי הממשלה סביר שנצרך להתייצב במתחם אוגוסטה ויקטוריה על הר הצופים שם שכן "ארמון הממשלה" שנודע גם בשם "ארמון הנציב". מלבד היותו מקום מגוריו של הנציב הבריטי, גם מוסדות השלטון שכנו במתחם זה – זאת עד שנבנה בפסגת הר אצל [ג'בל מוכבר] בדרום מזרח ירושלים המבנה החדש שנחנך ב- 1933.
אזכור של מתחם האוניברסיטה העברית על הר הצופים מופיע אף הוא במפות מאותה תקופה: לאחר 1918 – מועד הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה – ועד טקס הפתיחה ב-1925, המקום מוזכר לעתים כ"מכללה" ולעתים כ"מגרש האוניברסיתה". נראה שאנשי היישוב התגאו במוסד העתיד להבנות שם אף כי טרם נפתח רשמית או פעל בצורה מלאה.
במפה מספרם של זוטא וסוקניק "ארצנו" (1920), ניתן לראות את הכיתוב "המכללה" המתייחס לשטחי האוניברסיטה העברית על הר הצופים, שנתיים לאחר טקס הנחת אבן הפינה.
במפתו של ישעיהו פרס שפורסמה ב-1921 מסומן מתחם אוגוסטה ויקטוריה כ"ארמון הממשלה". שטח האוניברסיטה העברית על הר הצופים מסומן אף הוא בצד בית הקברות הבריטי לחללי מלחמת העולם הראשונה; בצדו המערבי מציינים ארבעה מגיני דוד את החלקה בה קבורים החיילים היהודים.
הילד אינו מרגיש טוב? זקוקים לתרופה לשיכוך כאבים? במפת אברהם גרייבסקי מ-1909 באינדקס העוסק במוסדות רפואה נוכל למצוא בתי מרפא, בתי חולים, בתי סמים, בית מסחר רפואות ובית מרקחת.
המוסד האחרון ברשימה, בית ישע אהרן לחולי הרוח וחשוכי מרפא לחברת עזרת נשים שכן ברחוב יפו בכניסה לירושלים; ממנו המשיך והתפתח בית החולים הרצוג של ימינו.
במפת גרייבסקי רחובות העיר מכונים על פי שם המוסד הנמצא בהם. למשל רח' הנביאים נקרא רחוב האספיטאל ראטהשילד [בית החולים ג'יימס מאיר רוטשילד. כיום מכללת הדסה], מכיוון שבו נמצא "בית החולים לשרי בית רוטשילד" כפי שהמקרא מציין.
רחוב בית הספרים גנזי יוסף הוא רחוב בני ברית ובו שכנה הספרייה הלאומית בראשיתה.
כיום שוכנת בבנין ישיבת "עץ החיים" לחוזרים בתשובה, הפועלת מטעם ארגון "שלום לעם".
ממערב נמצא רחוב ביה"ס לאמעל [רחוב ישעיהו של היום] על שם בית הספר שהוקם ב-1856 ע"י משפחת למל האוסטרית בתכנונו של האדריכל תאודור זנדל. בית הספר פעל עד שנות ה- 60 של המאה הקודמת. כיום משמש המבנה את תלמוד תורה "עץ חיים".
אחת השכונות ברשימת האינדקס היא "בתי יהודא טורא" – ימין משה של ימינו. טורא היה איש עסקים יהודי-אמריקאי. כאשר נפטר בשנת 1854, הותיר בצוואתו סכום כסף לטובת עניי ירושלים והטיל את ההוצאה לפועל של הצוואה על משה מונטיפיורי.
האזכור במפה משמר את העובדה שחלק מבתי השכונה הוקמו מכספי אותו עיזבון (כמו גם שכונת משכנות שאננים).
במפה ניתן לראות גם את שכונת היהודים ג'ורת אל ענאב (סימון מס' 46) מצפון לבריכת הסולטן, באזור חוצות היוצר ופארק טדי של היום. השכונה נוסדה בסוף המאה ה-19 ע"י יהודים מארצות מערב צפון אפריקה. היא ננטשה ב-1948 ונהרסה ב-1967.
המפות סיפקו מידע שימושי רב לתושבי העיר ולמבקרים בה, למשל, רשימת צלמניות בעיר:
גאראבד קריקוריאן היה צלם ממוצא ארמני שהגיע לירושלים בגיל 12 כדי ללמוד בסמינר כמורה. הוא נעשה מורה לצילום ומ-1885 עד 1918 היה בעל חנות ברחוב יפו, בסמוך לעיר העתיקה. בנו המשיך את דרכו בחנות.
בתמונה המלאה: בפינה השמאלית העליונה (ליד הדגל) נראה מגדל הפטריארכיה הלטינית של ירושלים. ניתן לראות כי בתחילת המאה ה-20 נבנו בתים בצמוד לחומת העיר העתיקה, עד לשער יפו.
במרכז התמונה, בחלקה העליון, אפשר לראות את מגדל השעון שנבנה על השער.
מי שנזקק לשירותי בנקאות, יכול היה לגשת לבנק ולירו ליד שער יפו. הבנק שייסד חיים ולירו פעל עד 1915. הכספים להקמת בית החולים מאיר רוטשילד הועברו באמצעות בנק זה.
תייר שרצה לרכוש מזכרות מהעיר, יכול היה לגשת לאחד מ"מוכרי זכרוני ירושלים":
למשל חנותו של יחיאל צבי צימרינסקי
באינדקס הופיעה גם רשימת מלונות:
התייר יכול היה לשהות, למשל, במלון אמדורסקי (צנטרל) של ירחמיאל אמדורסקי (בן-דוד סבו של בני אמדורסקי). המלון שכן בעיר העתיקה בסמוך לשער יפו, מול המצודה ומגדל דוד. מלון חליפי יוכל למצוא התייר אם יצא משער יפו ובהליכה קצרה יגיע למלון קמיניץ, שעבר ב-1908 ממיקומו בין רח' יפו לרחוב הנביאים למבנה סמוך לשער החדש (מספר 10 במפה):
במפה בהוצאת חברת "הכשרת הישוב" מ-1923 ניתן לראות את אזור גן אנטימוס (בין רחוב המלך ג'ורג', רחוב יפו ורחוב בן יהודה), את המרכז המסחרי [ממילא] ואת זנזיריה.
איך שגלגל מסתובב – בחלוף מאה שנה, הכינוי "מרכז מסחרי" לממילא חזר לתאר מציאות של מסחר לאחר עשרות שנים בהן המתחם היה נטוש והרוס. גן אנטימוס וזנזיריה התחלפו בפי התושבים בשמות העדכניים, רחוב בן יהודה ושכונת רחביה, בהתאמה.
לנוכח עבודות הבנייה הרבות בעיר, ודאי בעוד מאה שנים ישתנו שוב פניה. יהיה מעניין לחזור ולהשוות בין העבר וההווה בכתבה שתיכתב מן הבניין החדש של הספרייה הלאומית ההולך ונבנה למרגלות הכנסת.
