בואו לטייל בירושלים של לפני 100 שנה

מה ראה תושב ירושלים שחי בה לפני כמאה שנים? אילו מוסדות ביקר, אילו שירותים רפואיים עמדו לרשותו, איזה בנקים וחנויות שירתו אותו? מפות העיר שהתפרסמו בתחילת המאה ה-20 מאפשרות לנו לשחזר את עברה של ירושלים

רחוב יפו, ירושלים, תחילת המאה ה-20. מתוך אוסף צלמי המושבה האמריקנית - ספריית הקונגרס

טקסט שיכולנו למצוא ביומנו של תושב ירושלים לפני כמאה שנה:

"… בבוקר יצאתי מפגישה בארמון הממשלה; לאחר סיום ענייני הבירוקרטיים, נסעתי לבית הסמים כדי לקנות תרופה לשיכוך כאבים. משם המשכתי לג'ורת אל ענאב לאסוף מהסנדלר זוג נעליים שהשארתי לתיקון. אחר הצהרים אפגוש בבתי יהודא טורא את בן דודי שהגיע מיפו…"

מתקשים לפענח את המסלול? בהמשך הכתבה נבהיר הכל ונגלה את שמות האתרים.

תושב שנדרש לערוך סידורים במשרדי הממשלה סביר שנצרך להתייצב במתחם אוגוסטה ויקטוריה על הר הצופים שם שכן "ארמון הממשלה" שנודע גם בשם "ארמון הנציב". מלבד היותו מקום מגוריו של הנציב הבריטי, גם מוסדות השלטון שכנו במתחם זה – זאת עד שנבנה בפסגת הר אצל [ג'בל מוכבר] בדרום מזרח ירושלים המבנה החדש שנחנך ב- 1933.

אזכור של מתחם האוניברסיטה העברית על הר הצופים מופיע אף הוא במפות מאותה תקופה: לאחר 1918 – מועד הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה – ועד טקס הפתיחה ב-1925, המקום מוזכר לעתים כ"מכללה" ולעתים כ"מגרש האוניברסיתה". נראה שאנשי היישוב התגאו במוסד העתיד להבנות שם אף כי טרם נפתח רשמית או פעל בצורה מלאה.

במפה מספרם של זוטא וסוקניק "ארצנו" (1920), ניתן לראות את הכיתוב "המכללה" המתייחס לשטחי האוניברסיטה העברית על הר הצופים, שנתיים לאחר טקס הנחת אבן הפינה.

בסמוך – "ארמון הנציב" [מתחם אוגוסטה ויקטוריה]

במפתו של ישעיהו פרס שפורסמה ב-1921 מסומן מתחם אוגוסטה ויקטוריה כ"ארמון הממשלה". שטח האוניברסיטה העברית על הר הצופים מסומן אף הוא בצד בית הקברות הבריטי לחללי מלחמת העולם הראשונה; בצדו המערבי מציינים ארבעה מגיני דוד את החלקה בה קבורים החיילים היהודים.

הילד אינו מרגיש טוב? זקוקים לתרופה לשיכוך כאבים? במפת אברהם גרייבסקי מ-1909 באינדקס העוסק במוסדות רפואה נוכל למצוא בתי מרפא, בתי חולים, בתי סמים, בית מסחר רפואות ובית מרקחת.

המוסד האחרון ברשימה, בית ישע אהרן לחולי הרוח וחשוכי מרפא לחברת עזרת נשים שכן ברחוב יפו בכניסה לירושלים; ממנו המשיך והתפתח בית החולים הרצוג של ימינו.

בצילום המבנה השלישי של ביה"ח שנבנה ב- 1920 ניתן להתרשם במיוחד מהגינה שיועדה למנוחת החולים. חלק מגלוית שנה טובה מטעם חברת עזרת נשים. צילום: נדב מן, ביתמונה. מאוסף לנצט. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

במפת גרייבסקי רחובות העיר מכונים על פי שם המוסד הנמצא בהם. למשל רח' הנביאים נקרא רחוב האספיטאל ראטהשילד [בית החולים ג'יימס מאיר רוטשילד. כיום מכללת הדסה], מכיוון שבו נמצא "בית החולים לשרי בית רוטשילד" כפי שהמקרא מציין.

בית החולים מאיר רוטשילד ברח' הנביאים. מקור התמונה: נדב מן, ביתמונה. מאוסף בית חולים הדסה. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

רחוב בית הספרים גנזי יוסף הוא רחוב בני ברית ובו שכנה הספרייה הלאומית בראשיתה.

כיום שוכנת בבנין ישיבת "עץ החיים" לחוזרים בתשובה, הפועלת מטעם ארגון "שלום לעם".

צילום בניין בית הספרים ברח' בני ברית מתוך אלבום תצלומי בית הספרים, עמוד 2. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

ממערב נמצא רחוב ביה"ס לאמעל [רחוב ישעיהו של היום] על שם בית הספר שהוקם ב-1856 ע"י משפחת למל האוסטרית בתכנונו של האדריכל תאודור זנדל. בית הספר פעל עד שנות ה- 60 של המאה הקודמת. כיום משמש המבנה את תלמוד תורה "עץ חיים".

צילום בי"ס למל מ-1912 של ליאו קהאן הוא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמין במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית

אחת השכונות ברשימת האינדקס היא "בתי יהודא טורא" – ימין משה של ימינו. טורא היה איש עסקים יהודי-אמריקאי. כאשר נפטר בשנת 1854, הותיר בצוואתו סכום כסף לטובת עניי ירושלים והטיל את ההוצאה לפועל של הצוואה על משה מונטיפיורי.

האזכור במפה משמר את העובדה שחלק מבתי השכונה הוקמו מכספי אותו עיזבון (כמו גם שכונת משכנות שאננים).

במפה ניתן לראות גם את שכונת היהודים ג'ורת אל ענאב (סימון מס' 46) מצפון לבריכת הסולטן, באזור חוצות היוצר ופארק טדי של היום. השכונה נוסדה בסוף המאה ה-19 ע"י יהודים מארצות מערב צפון אפריקה. היא ננטשה ב-1948 ונהרסה ב-1967.

המפות סיפקו מידע שימושי רב לתושבי העיר ולמבקרים בה, למשל, רשימת צלמניות בעיר:

גאראבד קריקוריאן היה צלם ממוצא ארמני שהגיע לירושלים בגיל 12 כדי ללמוד בסמינר כמורה. הוא נעשה מורה לצילום ומ-1885 עד 1918 היה בעל חנות ברחוב יפו, בסמוך לעיר העתיקה. בנו המשיך את דרכו בחנות.

פרט מתמונה מתוך אוסף צלמי המושבה האמריקנית – ספריית הקונגרס

בתמונה המלאה: בפינה השמאלית העליונה (ליד הדגל) נראה מגדל הפטריארכיה הלטינית של ירושלים. ניתן לראות כי בתחילת המאה ה-20 נבנו בתים בצמוד לחומת העיר העתיקה, עד לשער יפו.

במרכז התמונה, בחלקה העליון, אפשר לראות את מגדל השעון שנבנה על השער.

מגדל השעון בצילום תקריב, לפני 1914. המגדל פורק ב-1922. מתוך אוסף צלמי המושבה האמריקנית, ספריית הקונגרס

מי שנזקק לשירותי בנקאות, יכול היה לגשת לבנק ולירו ליד שער יפו. הבנק שייסד חיים ולירו פעל עד 1915. הכספים להקמת בית החולים מאיר רוטשילד הועברו באמצעות בנק זה.

תייר שרצה לרכוש מזכרות מהעיר, יכול היה לגשת לאחד מ"מוכרי זכרוני ירושלים":

למשל חנותו של יחיאל צבי צימרינסקי

באינדקס הופיעה גם רשימת מלונות:

התייר יכול היה לשהות, למשל, במלון אמדורסקי (צנטרל) של ירחמיאל אמדורסקי (בן-דוד סבו של בני אמדורסקי). המלון שכן בעיר העתיקה בסמוך לשער יפו, מול המצודה ומגדל דוד. מלון חליפי יוכל למצוא התייר אם יצא משער יפו ובהליכה קצרה יגיע למלון קמיניץ, שעבר ב-1908 ממיקומו בין רח' יפו לרחוב הנביאים למבנה סמוך לשער החדש (מספר 10 במפה):

במפה בהוצאת חברת "הכשרת הישוב" מ-1923 ניתן לראות את אזור גן אנטימוס (בין רחוב המלך ג'ורג', רחוב יפו ורחוב בן יהודה), את המרכז המסחרי [ממילא] ואת זנזיריה.

איך שגלגל מסתובב – בחלוף מאה שנה, הכינוי "מרכז מסחרי" לממילא חזר לתאר מציאות של מסחר לאחר עשרות שנים בהן המתחם היה נטוש והרוס. גן אנטימוס וזנזיריה התחלפו בפי התושבים בשמות העדכניים, רחוב בן יהודה ושכונת רחביה, בהתאמה.

המרכז המסחרי ברחוב ממילא בגלגולו הראשון, המחצית ראשונה של המאה ה-20. מקור התמונה: יורשי זאב אלכסנדרוביץ', האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

לנוכח עבודות הבנייה הרבות בעיר, ודאי בעוד מאה שנים ישתנו שוב פניה. יהיה מעניין לחזור ולהשוות בין העבר וההווה בכתבה שתיכתב מן הבניין החדש של הספרייה הלאומית ההולך ונבנה למרגלות הכנסת.

תצלום נדיר: סבא של שרון ואבא של בגין מנהלים בנק בצוותא

הספרייה הלאומית חושפת - הקשר בין בגין ושרון התחיל עוד לפני שהם נולדו

ד"ר חזי עמיאור | 07.02.22

היסטוריה ישראלית מנחם בגין

מימין: מרדכי שיינרמן (סבו של אריאל שרון). יושב משמאלו: זאב דב בגין (אביו של מנחם בגין)

לציון 30 שנים לפטירתו של מנחם בגין חושפת הספרייה הלאומית תצלום מלפני 116 שנים שמלמד על הקשר בין בגין ואריק שרון – עוד לפני לידתם, וליתר דיוק – החל מלידתם, כיוון שסבתו של שרון היתה המיילדת של בגין…

מדובר בתצלום שחור לבן מודבק על גבי לוח קרטון ובו נראים חברי ההנהלה וצוות העובדים של הבנק היהודי הראשון באימפריה הצארית שהוקם בשנת 1905 ונועד לסייע במתן שירותי הלוואות וחסכונות ליהודים. מקור התצלום הוא שמואל שיינרמן, אביו של אריק שרון, שהיה ממקימי כפר מל"ל.

עובדי "הלואה וחסכון" בריסק דליטא, 1906. יושב בקצה הימני מרדכי שיינרמן (סבו של אריאל שרון). יושב משמאלו: זאב דב בגין (אביו של מנחם בגין)

הבנק הוקם בעיר ברסט-ליטובסק ("בריסק דליטא") ברוסיה הלבנה, שהיתה חלק מהאימפריה הרוסית והיום נמצאת בבלארוס, והוא פעל עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. לשניים מחברי הנהלת הבנק – מרדכי שיינרמן וזאב דב בגין – נולדו צאצאים שהפכו למנהיגים ולראשי ממשלה – מנחם בגין בנו של זאב דב ואריק שרון נכדו של מרדכי שינרמן.

באותה שנה שבה נוסד הבנק שיתפו השניים פעולה גם בארגון ההגנה העצמית היהודית בבריסק, בזמן הפוגרומים של אביב 1905 ברוסיה. הפקת לקחים זו מהפוגרום בקישינב שנתיים קודם, הייתה ציון דרך חשוב בהתעוררות הלאומית של היהודים ברוסיה, ובהבנה שהעם היהודי זקוק לכוח מגן משלו.

76 שנים לאחר מכן פעלו בגין הבן ושרון הנכד כראש הממשלה ושר הבטחון של מדינת ישראל.

ראש הממשלה, מנחם בגין, מנהיג מפלגת חירות, עם אריאל שרון, 1978. ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

תצלום זה, כמו מאות אלפי תצלומים היסטוריים שמתעדים את ההיסטוריה היהודית והישראלית החל מאמצע המאה ה 19, סרוק ונגיש בקטלוג הספרייה הלאומית.

המילון שיסדר לכם (אולי) דרכון פורטוגלי

חדש על המדף, והפעם: מילון של שמות משפחה יהודיים מאיטליה, צרפת וקהילות "פורטוגזיות" במערב אירופה

אביעד רוזנברג | 06.02.22

חדש על המדף

סקירה על הספר:

A dictionary of Jewish surnames from Italy, France and "Portuguese" communities, including surnames of Jews from continental Italy, non-Ashkenazic communities in France, and Sephardic communities in Western Europe (after the 1490s) and the Americas, Alexander Beider.

New Haven, CT : Avotaynu, 2019.

841 עמודים

אימוץ שם משפחה הוא אמצעי זיהוי של פרט ומשפחה בתוך מסגרת חברתית. רוב שמות המשפחה הספרדיים נקבעו אחרי גירוש ספרד בשנת 1492. רוב השמות האשכנזיים (מגרמניה וממזרח אירופה) אומצו בין 1787 לשנות ה-1830 כחלק ממדיניות שלטונית לרשום את הנתינים היהודים.

הכרך שלפנינו הוא מילון של שמות משפחה יהודיים מאיטליה, צרפת וקהילות "פורטוגזיות" במערב אירופה.

במילון מתאר ביידר את ההיסטוריה של שמות המשפחה באיטליה, סיציליה, דרום צרפת (פרובנס) וצפונה. בספריו הקודמים עסק ביידר בקהילות הומוגניות יחסית (האימפריה הרוסית, פולין, גליציה, פראג ובוהמיה, ולפני כן בארצות המגרב, גיברלטר ומלטה). הפעם, לעומת זאת, האתגר היה גדול יותר – שכן במדינות הנסקרות בספר הזה גרו הן משפחות ותיקות שהגיעו לאיטליה וצרפת לאחר חורבן בית שני, הן משפחות ספרדיות שהגיעו לאחר גירוש ספרד, וגם משפחות שהגיעו במאות השבע-עשרה ואילך מארצות אשכנז.

ביידר סוקר גם את שמות המשפחה של הקהילות הפורטוגזיות באמסטרדם (הולנד), המבורג (גרמניה), לונדון (אנגליה), בורדו ובאיון (צרפת) ובאיים הקריביים.

הקהילות הפורטוגזיות באירופה היו קהילות של אנוסים מפורטוגל.

בשנת 1497 הוכרחו כל יהודי פורטוגל להתנצר ונאסר עליהם לעזוב את המדינה. קהילות אלו שמרו את יהדותם בסתר. בשנת 1506 הכתה מגפה בליסבון, המלך מנואל נמלט אל מחוץ לעיר וההמון הזועם טבח בקהילת "הנוצרים החדשים" (כלומר היהודים המומרים) שבעיר. בעקבות הטבח בוטל איסור היציאה מפורטוגל ואנוסים רבים עזבו את המדינה, חזרו לחיק היהדות והקימו במקומות רבים את הקהילות "הפורטוגזיות".

הספר מפרט למעלה מ-3150 שמות משפחה, אשר עם ההטיות השונות שלהם מגיעים לכעשרת אלפים שמות משפחה.

לכל שם משפחה מסביר ביידר את משמעות השם ומקורו, מציג את ההטיות השונות של השם, באילו ערים חיו משפחות הנושאות שם זה, ואת המקורות הביבליוגרפיים מהם שאב את המידע.

קרוב ל30 שנה ד"ר אלכסנדר ביידר עוסק בחקר שמות משפחה יהודיים. הוא נולד במוסקבה בשנת 1963. בשנת 2000 קיבל תואר דוקטור במדעי היהדות מאוניברסיטת סורבון על שמות משפחה יהודיים מאשכנז.

ובנימה אקטואלית: הספר יכול להיות כלי עזר מצוין לשימושם של החפצים להוציא דרכון פורטוגלי.

עלילות הבריגדה היהודית – בקומיקס

חדש על המדף, והפעם: תיאור בקומיקס של חיי יום יום בבריגדה, תנועת הנוקמים שהוקמה בתוך הבריגדה, פוגרומים, רצח של ניצולים שחזרו לבתיהם ועוד

נועה רייכמן | 03.02.22

השואה חדש על המדף

סקירה על הספר:

The Jewish Brigade. Marvano ; colorist, Bérengère Marquebreucq..

Annapolis, Maryland : Dead Reckoning, 2021

142 עמודים, איורים בצבע

"כומר, חייל בריטי וילדה יהודיה נפגשים ליד כנסייה".

מה שנשמע כמו תחילתה של בדיחה הוא למעשה אחת התמונות הדרמטיות הפותחות את העלילון (ספר קומיקס) The Jewish Brigade.

החייל האנגלי הוא לסלי טוליבר, נהג מרוצים יהודי מאנגליה שהצטרף ליחידת המתנדבים שהשתייכה לצבא הבריטי. הכומר הוא למעשה פושע נאצי בתחפושת, שמצא מחסה בכפר קטן בפולין. במנזר שבכפר נמצאת גם ספאיה, ילדה יהודייה שכל משפחתה נרצחה והנזירות הסתירו אותה שם. יחד עם לסלי מגיע לכפר גם ארי – חייל בריגדה ארצישראלי, יליד ירושלים.

לסלי הורג את הפושע הנאצי, הם לוקחים את ספאיה וממשיכים בדרכם – לחפש שלושה מפקדים נאצים נוספים שהיו עם "הכומר". בהמשך נלמד שללסלי יש גם משימה אישית – לנסות למצוא את אמו וארוסתו שהקשר איתן ניתק.

142 העמודים של הספר מכילים עושר אירועים מסחרר: תיאור חיי יום יום בבריגדה, סיפורה של תנועת הנוקמים שהוקמה בתוך היחידה, פוגרומים ורצח של ניצולים שחזרו לבתיהם ועוד. הספר יצא במקור בהולנדית ותורגם לשפות נוספות. בספרייה הלאומית מצוי גם עותק בצרפתית.

הספר מורכב משלושה סיפורים, הנארגים למסכת אחת של מלחמה, צער ותקומה. הסיפור הראשון (דריכות) מתרחש במאי 1945 בפולין.

לרוב חיילי הבריגדה היהודית שהגיעו לאירופה – לצערם רק לקראת סיום מלחמת העולם השנייה – היו קשרים אישיים ביבשת. חלקם נולדו בה והיגרו למקומות אחרים עוד לפני המלחמה, ולחלקם היו קרובי משפחה בקהילות שחיו באירופה מאות שנים. הפרק, שהוא מעין תמונת מבוא לסיפורם של חיילי הבריגדה היהודית מספר גם על המפגש שלהם עם זוועות השואה.

החלק השני (TTG) מתרחש ביולי 1945, בכל רחבי אירופה.

חיילי הבריגדה היהודית היו למעשה מגויסים פעמיים: פעם אחת, באופן רשמי, לצבא הבריטי. הגיוס השני היה אמורפי יותר, מתוקף המחויבות לרעיון הציוני והשייכות לעם היהודי. הגיוס לצבא הבריטי חייב אותם לעמוד בנהלים ולציית למפקדיהם. אלא שלצד הפעילות השוטפת עסקו חיילי הבריגדה בפעילות לא רשמית: בהצלת יהודים – ולעיתים גם במרדף אחר פושעים נאצים שהסתובבו באירופה ובחיסולם. תנועת הנוקמים שהוקמה בתוך הבריגדה – TTG – עסקה גם בניסיון למנוע מנאצים לחמוק ממשפט על ידי בריחה למדינות אחרות שאהדו אותם.

חיילי הבריגדה תמרנו בתוך הכאוס הכללי המאפיין צבא בזמן לחימה. פעמים רבות ידעו מפקדיהם על הנעשה – והקפידו "להסתכל הצידה" כדי שלא יאלצו לאסור על הפעילות. כיוון שבירוקרטיה צבאית מבוססת על קיצורים וראשי תיבות, הזדהו החיילים כאנשי יחידת TTG, ראשי תיבות שהן שילוב של מילים בערבית וביידיש: טילכס טיזי געשעפטן (כלומר, "עסקי שק לי בתחת").

סיפורה של אריקה, ארוסתו של לסלי, מסתיים באופן טראגי. היא אחת מאותם אלפי אסירי מחנות הריכוז שזכו להגיע ליום השחרור – אבל לא שרדו בתקופה שאחריו, ונפטרו למרות מאמצי הרופאים של כוחות הברית להצילם.

החלק האחרון (התקווה) מתרחש באפריל 1948, במלחמת השחרור.

כראוי לעלילון אפי, לסלי מגיע כמתנדב לסייע ליהודים במלחמתם על הקמת המדינה היהודית.

כאן הוא נפגש שוב עם ספאיה, הנערה שהציל מהמנזר בפולין. כעת ספאיה היא לוחמת בארגון "ההגנה", ולסלי מצטרף אליה לקרבות להקמת מדינת ישראל. בתמונה האחרונה בספר הם "דוהרים יחד אל האופק" – רק שמדובר ביציאה לקרב, ולא לעבר השקיעה.

יוצר הקומיקס הוא מארק ואן-אופן הבלגי, המוכר יותר בשם העט שלו Marvano. הוא יוצר ותיק ומוערך, שזכה בפרסים בתחום. האיורים מלאי חיים וצבע, וכיאה לעלילון התוכן החזותי מעשיר ומשלים את הטקסט. התיאורים הגרפיים מאופקים למדי – ועם זאת, הסופר אינו מסתיר אירועים קשים.

בספרייה הלאומית יש הרבה מאוד ספרי מחקר, מאמרים אקדמיים, ספרי זיכרונות וחומר מקורי בנושא הבריגדה היהודית. ספרו של מרבאנו הוא נקודת פתיחה טובה למי שירצה ללמוד על היחידה והתקופה.

לעוד סקירות ספרים