סיפורנו מתחיל באציל הדני והאסטרונום טיכו ברהה אשר נאלץ לברוח מארצו והגיע לבוהמיה (שבצ'כיה של ימינו), בהזמנת הקיסר רודולף השני בשנת 1599. רודולף השני היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה אשר העביר את חצרו מוינה לפראג, ובזכות התעניינותו במדעים וגם באלכימיה, הגיעו מדענים ואמנים רבים לחצר החדשה. במקביל, פראג של אותה תקופה הייתה אי של סובלנות דתית באימפריה שסועה בין קהילות דתיות שונות, שדווקא בפראג התקיימו יחדיו בשלום יחסי.
אותה אווירה השפיע גם על הרובע היהודי באותה תקופה. בית הדפוס העברי של הרובע, אשר היה מבין בתי הדפוס הראשונים מסוגו במרכז ומזרח אירופה, הפך את פראג למוקד של השכלה עברית. במקביל בית המדרש של פראג, בניצוחו של המהר"ל מפראג, נעשה אבן שואבת למלומדים מרחבי העולם היהודי. אחד מאותם תלמידי המהר"ל היה דויד גנז, שעל אף השכלתו הרבנית בחר במקצועות אחרים, נשאב לתרבות הרנסנס והחל לכתוב מחקרים בעברית על היסטוריה ומדעים.
חיי הרובע הצפופים והמגיפות שפשטו בו העבירו את המלומד הסקרן מחוץ לפראג, אך הוא המשיך לשקוד על לימודיו. בשלב כלשהו התגלגלה לאוזניו ידיעה שהאסטרונום טיכו ברהה, גדול האסטרונומים של אותה תקופה, העתיק את מצפה הכוכבים הגדול ומרכז המחקר האסטרונומי שלו לטירת "ונציה החדשה" אשר צפונית לפראג, וגם לא רחוק מכפרו של גנז בר המזל. עם חוצפה יהודית טיפוסית, גנז, האוטודידקט השקדן, אך נטול השכלה מדעית פורמלית, החליט לקפוץ לטירה ולראות כיצד יוכל להשתלב במקום וללמוד את סודות היקום.
באופן מפתיע קיבלו אותו שם בברכה, וגנז התארח בטירה למשך שלושה שבועות (כנראה פרט לימי שישי ושבת) ולמד מטובי המוחות של אותה תקופה. הוא תיאר כלי מדידה מרשימים ומורכבים מעבר לדמיון שלו, שכן ידוע כי ברהה הגאון הצליח להגיע לאותן תגליות ותובנות ללא שימוש בטלסקופ, ששימושו המדעי היה עוד בחיתוליו. בנוסף גנז פגש ולמד במצפה משולייתו של ברהה, יוהנס קפלר, שהיו צפויות לו גדולות ונצורות בחקר המדעים. גנז גם תרם את חלקו הצנוע למחקר ותרגם עבור המדענים ידע אסטרונומי שהיה זמין לו בעברית וכנראה לא היה בהישג ידם.
לאחר המפגש המרתק כתב גנז את הספר "נחמד ונעים", המספר בהתפעלות על המפגש ובעיקר על מה שלמד. הוא מתאר בפרטים את מצפה הכוכבים המרשים, ומתאר כיצד ברהה "התבודד שם עם חכמיו… ושם במקום הנזכר היה יושב עם שנים עשר אנשים כולם חכמים ומביני מדע… וכלי מחזיהם הגדולים והמופלגים אשר עין לא ראתה ובנה לו הקיסר שם שלש עשרה חדרים בשורה אחת אשר בכל חדר וחדר היה כלי מיוחד". הספר גם מפרט כיצד עובדים כלי המדידה והתצפית לחקר האסטרונומיה והגיאוגרפיה, ובכך הוא יוצר הפרדה בין הידע הקוסמולוגי התלמאי שהכיר לבין האסטרונומיה הקופרניקאית החדשנית שהוא ראה בשטח.
בימים ההם היה גבול מטושטש למדי בין מדע למיסטיקה, ובין אסטרונומיה ואסטרולוגיה, ומדענים וחכמים רבים, לרבות ברהה וקפלר, עסקו גם בתורת הנסתר. גנז הקדיש חלק מסרטוטיו להסבר על המזלות, אך תוך הפרדה ברורה מהתוכן העיקרי של ספרו. הפרדה זו נעשתה כנראה על מנת לשמש הבהרה לקוראים על הערך של התצפית והחוויה המדעית, אשר מנותק מהשלכות מיסטיות. במספר הצהרות בספר הוא גם שולל את השימוש במדע הכוכבים כאמצעי לחיזוי וטוען כי צורה זו של ידע אינה נכונה, וכי גם התבשמות קלה מסוד המזלות היא פסולה לדעתו. נראה כי חדשנותו הקופרניקאית וטהרנית של "נחמד ונעים" הביאה גם להדפסתו המאוחרת בשנת 1743, כ-130 לאחר מותו של גנז.
ברהה נפטר כשנה לאחר המפגש ונקבר בהוד ובהדר בכנסייה בכיכר העיר העתיקה של פראג. קפלר עבר לגור בפראג למשך כמה שנים כמדען בשירות המלוכה. הוא גר רק כמה דקות הליכה מהרובע היהודי, אליו חזר דויד גנז. ידוע לנו כי קפלר וגנז המשיכו לשמור על קשר, וכנראה שתקשרו בגרמנית מתובלת בעברית, אותה קפלר הכיר מעט עוד מימי לימודיו באוניברסיטת טובינגן. לפי הספר "נחמד ונעים" קפלר אף טען כי מערכת השמש נעה באופן אליפסי, בדומה לאות העברית כ"ף. בשנת 1613, באותה שנה שדויד גנז נפטר, עזב קפלר את פראג לטובת המשך מחקרו, וכך הסתיים סיפורה של השלישייה שכללה אציל דני, עירוני גרמני ואיש רנסנס רבני שכל מה שחיבר ביניהם הוא הסקרנות והאהבה לידע ומדעים.
כדי ללמוד את מה שלמד גנז כבר לא צריך להסתנן לטירה מרוחקת, וכל אחד יכול לעיין בספרו באתר הספרייה הלאומית. בנוסף, הספרייה מעמידה לרשותנו גם העתקים בכתב יד של "נחמד ונעים".
לקריאה נוספת
אנדרה נהר, דוד גנז וזמנו, הוצאת ראובן מס, 1982.
