בדומה לרבות מהדמויות הניו יורקיות שתיאר בסיפוריו, גם דיימון ראניון נולד במקום אחר. במקרה של ראניון מדובר בעיירה קטנה בשם מנהטן שבקנזס. בגיל צעיר התגלה כישרון הכתיבה שלו. תחילה היה כותב בעיתונות בעיקר בנושאי ספורט ופלילים. ב-1921 החל מחבר פרופילים צבעוניים על ה"ברנשים" וה"חתיכות" (לפי תרגומו הנפלא לעברית של אליעזר כרמי) של רובע ברודווי בניו יורק. ראניון, עיתונאי וסופר יליד 1880, הגיע למנהטן שבניו יורק רק בגיל 30. ולמרות זאת הספק היצירה שלו היה אדיר: בין 200 ל-300 טורים הוא כתב מדי שנה במשך כ-40 שנות קריירה. ראניון נפטר ב-1946 בניו יורק.
גם בישראל זכו סיפוריו של ראניון להצלחה. בשנת 1960 התפרסם בעברית הקובץ השני של כתבי דיימון ראניון. לאחר שהקובץ הראשון והמוכר יותר התבסס על סיפורי "ברנשים וחתיכות", הקובץ השני איגד את סיפורי "טיפוסים קשוחים". בקובץ השני, כמו בקודמו, ראניון הסופר הוא גם המסַפר של הספר, המתאר את פגישותיו עם טיפוסים קשוחים ברובע ברודווי. אחד מאותם טיפוסים קשוחים שספק פגש וספק בדה מליבו הוא, לא תאמינו, פנקס הקטן. ללא שום ספק או תחרות, פנקס הוא הדמות המוכרת ביותר של ראניון עבורנו, דוברי העברית. המניע העיקרי לפופולאריות הזו של פנקס הוא השיר "פנקס הקטן", שחיבר דן אלמגור והלחין מתי כספי.
וכך נפתחת המעשייה על פנקס הקטן ("The Little Pinks" במקור):
"לילה אחד במועדון-הקאנארי קופץ קייס אייבלס, ספסר-ההימורים, וחובט לה לאדומת-שיער אחת מנקבות-המקהלה הקרויה 'הוד מעלתה', ומשלח לה את כפו הישר על לקקנה, ומטיח אותה במורד המדרגות חת-שתים, למרות שאין הוא משתמש במאומה פרט לכף ידו.
הדבר מוסכם על פי כולם שקייס אייבלס חורג קצת מהקו, פרשה זו, כיוון שקייס דנן הנהו ברנש גבה קומה ובעל גוף, והפרשי-המשקל בינו לבין 'הוד מעלתה' מגיעים כדי מאה ושמונים ליטראות, אולם בו בזמן מוסכם כמו כן שאם יש לחבוטה לחתיכה כלשהי על פני לקקנה בעיר ניו-יורק ולהגיש אותה ממרומי המדרגות, מוטב תהיה 'הוד מעלתה' הגולשת ונחבטת, כיון שנקבה זו איננה אלא עצם בגרון וקוץ בעין".
הקטע שהובא כאן וכן הציטוטים בהמשך הכתבה הם מתרגומו של אליעזר כרמי, שקרא לסיפור "פינקס הקטן". אך זהו לא התרגום העברי הראשון לסיפורם של פנקס והוד מעלתה, אלא קדם לו "פינקס קטינא" שהתפרסם ב-1954 בתוך מכלול הסיפור הקצר: אנתולוגיה, בעריכת יצחק אברהמי.
אז איך מתוך הסיפור האהוב נולדה הקלאסיקה המוזיקלית הישראלית "פנקס הקטן"?
הפזמונאי וחוקר הספרות דן אלמגור, שחיבר את מילות השיר, פגש את יצירתו של ראניון בזמן שירותו הצבאי כשהתגלגל לידיו ספר הפזמונים "שירים לגברים". להנאתו היה מתרגם את השירים, אך לא עשה איתם דבר. ב-1970 פנה אליו המתרגם אליעזר כרמי בבקשה לחבר כמה פזמונים להצגה מקורית שתכנן לבסס על סיפורי ראניון. אלמגור נענה לבקשה, וכל השאר היסטוריה.
בספרו "הצ'ופצ'יק של הקומקום" מספר אלמגור על חלקו בהצגות "ברנשים וחתיכות" ו"עיר הגברים", המבוססות על סיפוריו של ראניון:
"בסוף שנות החמישים תירגמתי את כל פזמוני המחזמר 'ברנשים וחתיכות' לצורך קונצרט מיוחד של תזמורת 'קול ישראל' בימק"א, בהשתתפות גדעון זינגר, אולי שוקן, יונה עטרי ואחרים. כעשר שנים אחר כך ניסתה קבוצת שחקנים וזמרים צעירים, שהשתחררו מלהקת הנח"ל ואהבו מאוד את סיפורי ראניון, לקבל את זכויות ההצגה של המחזמר בעברית בארץ, אך לא הצליחו להשיגן. החלטנו אז – אליעזר כרמי ואני – לכתוב מחזמר משלנו על פי הסיפורים ('עיר הגברים'). אליעזר תרם את המערכונים, ואני כתבתי כ-15 פזמונים, שחלקם היו מבוססים על סיפוריו של ראניון. ביניהם היו הבלדות 'פנקס הקטן' ו'הפגישה'. רק כעשרים שנה אחר כך זכיתי, סוף-סוף, לתרגם את המחזמר האמריקני כולו, שהוצג בתיאטרון חיפה (עם נתן דטנר, יוליה פרייטר, טוביה צפיר וחנה לסלאו) בבימוי מיכה לבינסון".
השיר "פנקס הקטן" כמו גם המחזמר "עיר הגברים", שבו בוצע השיר לראשונה, אומנם מבוססים על יצירתו של ראניון, אבל אפשר לקבוע שמדובר גם ביצירה ישראלית מקורית.
בתיק הארכיונאי הנקרא "עיר הגברים" (בתוך ארכיונו האישי של דן אלמגור, שנמסר לספרייה הלאומית) שמורים גזירי עיתון עם ביקורות שנכתבו על המחזמר. מבקרי התיאטרון ביקרו את המחזמר מאותה סיבה שהקהל אהב אותו: הוא הזכיר להם הופעה של להקה צבאית. ביותר ממובן אחד אפשר להכתיר את המחזמר ההוא כהצלחה מסחררת, במיוחד כי הוא הוריש למוזיקה הישראלית את אחד השירים היפים שלה, "פנקס הקטן" בביצועם של ששי קשת ואבירמה גולן (הוד מעלתה).
ואם תהיתם מה ההבדל בין השיר העברי לסיפור המקורי, אז מלבד כמה פרטים שמר אלמגור על המסגרת הכללית של הסיפור "פינקס הקטן", גם אם קיצר אותה: בסיפור המקורי פנקס הוא שוליית מלצרים ולא רק נער מעלית, הוד מעלתה היא זמרת במועדון ולא רקדנית, ושם ספסר ההימורים הוא קייס אייבלס ולא ג'ק. ובשונה מראניון, שהגדיר בסיפור מיקומים גיאוגרפיים מדויקים – ניו יורק, מיאמי – בשיר של אלמגור לא מפורט היכן נמצא "הדרום החם".
"הדבר נעשה נהיר לכל ש'הוד מעלתה' אינה יודעת, בכלל, שפינקס הקטן חי וקיים בעולם, אך למרות זאת הנה בכל פעם שהיא מוצאת לעצמה עבודה באחד ממועדוני הלילה קופץ פינקס הקטן ומשכיר את עצמו לעבודה באותו מקום עצמו, וכל זה רק כדי שיוכל להימצא בקרבתה ולראות אותה. כשעובדה זו מתפרסמת ברבים מכריזים כולם שפינקס הקטן הוא קצת מטושטש".
כפי שראינו, הסיפור המקורי נפתח בלילה אחד במועדון הקאנארי כאשר ספסר ההימורים קייס אייבלס מכה בפניה את אחת מזמרות המועדון, המכונה הוד מעלתה. המכה מפילה אותה במורד מדרגות המועדון וגורמת נזק בלתי הפיך לחוט השדרה, "כך ששוב לא תוכל להפסיע עוד בכוחות עצמה, לעולם". שוליית מלצרים, בחור חלשלוש וצנום הידוע בשם פנקס הקטן, נחלץ לעזרתה אך זוכה גם הוא במכות נמרצות – פעם על שהעז לקלל את אייבלס, ופעם שנייה על שעזב את עבודתו כדי להגן על הוד מעלתה.
שנים אחרי ששכחו כל הנוכחים באירוע את הלילה שבו הוכתה הוד מעלתה, ביום קר אחד פוגש ראניון את פנקס הקטן: "ואני רואה שהוא כחוש ודק יותר מאסימון שחוק, ואינו נושא עליו בגדים בכמות מספקת כדי תפירת מעיל-בוקר לעכבר. בהונות רגליו נוזלים לו מתוך חורי נעליו, והוא כולו כחול מכפור". ראניון מרחם עליו ותוחב לידו רביעייה, "ואחר אני שואל אותו אם הוא מוסיף לראות את 'הוד מעלתה'".
ופנקס מסביר: "ודאי שאני רואה אותה… אני רואה אותה כל הזמן. בעצם, 'הוד מעלתה' מתגוררת אתי באותו מקום, כלומר: במרתף שלי". עד מהרה מתברר שהיחיד שזכר את האירוע הוא פנקס, ולא רק כי הוכה בעצמו ואיבד את עבודתו באותו לילה. כמו בשיר, גם בסיפור מקדיש פנקס את כל כולו להוד מעלתה. בסיפור הוא עמל במספר עבודות כדי לשלם את התשלומים החודשיים עבור כיסא הגלגלים שלה, וגם את "מזונותיה ואת כתבי-העת שלה". הפציעה פגעה אך בקושי בגאוותה של מושא אהבתו, מבהיר פנקס ואומר: "'הוא מעלתה' חייבת לקבל את כתבי-העת שלה, כדי לדעת מה עושים הטיפוסים השונים בחברה הגבוהה, ולא לאבד את הקשרים". הקור הניו יורקי מדכא את רוחה, והיא דורשת מפנקס, שוב כמו בשיר, לקחת אותה אל הדרום החם, אל מיאמי.
בסיפור של ראניון נאמנותו של פנקס גדולה אף יותר מבשיר. ברור לו, ואף אין זה מפריע לו, שהוד מעלתה רוצה להגיע למיאמי לא רק בגלל הקור הניו יורקי: "היא אומרת שבמיאמי תהיה לה ההזדמנות להכיר ברנש בעל מצלצלין". והוא, המאוהב הנצחי, סוחב אותה את כברת הדרך הזאת ודואג לכל צרכיה לאורך המסע. וגם לאחריו, כשהוד מעלתה דורשת ממנו לגנוב עבורה תכשיטים שבעזרתם תפתה את הגברים העוברים והשבים, הוא נענה לדרישתה. הוא נתפס, אבל בטרם נשלח לשלוש שנות מאסר בשל הגניבה, הוא מוכתר כאביר להוד מעלתה וזוכה לנשק אותה נשיקה אחת יחידה לפני שהיא מתה בזרועותיו. לאחר שחרורו הוא נשפט שוב, הפעם למאסר ארוך יותר, על שהכה במחבט את גבו של תייר בשם קייס אייבלס ושיתק אותו מהצוואר ומטה.
בשיחה שניהלנו עם אבירמה גולן שמענו על החידושים הנפלאים של המתרגם אליעזר כרמי, שנאלץ להמציא שפת סלנג שלמה כדי להתמודד עם החדשנות של היצירה המקורית. ראניון התיימר להשתמש בסלנג של עולם הפשע הניו יורקי, וכמו שבדה חלק גדול מעלילות סיפוריו, כך גם המציא לא מעט מהסלנג הזה. האתגר של כרמי היה כפול: מלבד היעדרם של ביטויים מקבילים בעברית לסלנג האמריקאי, בספרות העברית הסלנג כמעט לא היה בשימוש. אנחנו זוכרים לכרמי בעיקר את "לקקן" ככינוי לפה (Kisser באנגלית המקורית) ואת ה"סמרטעתון" לעיתון, אבל עם חידושיו נמנים גם "משכנע" = אקדח, "מקרר" = בית סוהר, "מצלצלין" או "דו-רה-מי" = כסף. ואפילו, כן כן, "חתיכות", או מילה נרדפת אך שכיחה פחות, "עגבניות".
עוד סיפרה לנו גולן על אופי ההצגה, שהייתה מעין "הופעה של להקה צבאית אבל באזרחי". על כך אין להתפלא, שכן כל המשתתפים היו יוצאי להקות צבאיות: גולן עצמה ומתי כספי, שהלחין את שירי המחזמר "עיר הגברים", היו יוצאי להקת פיקוד דרום. ששי קשת השתחרר מלהקת הנח"ל. ושלמה גרוניך, שהיה אחראי על העיבודים, שירת בלהקת שריון. השיר "פנקס הקטן", שבו ניגן גרוניך בפסנתר, היה מהראשונים שהקליט.
"מה שמיוחד ב'פנקס הקטן' הוא שהוא לא היה חלק ממערכון, מלכתחילה הוא היה שיר בסגנון בלוז". ובכל זאת, מוסיפה גולן, "פנקס הקטן" מראש "היה מבוים מערכונית. עשינו הצגה שלמה מהסיפור. דורי בן זאב היה ספסר ההימורים שהכה את הוד מעלתה. וראובן שנער, ששיחק את פנקס, הכה אותו בסוף השיר". ישר בלקקן.
בימים אלו הפריטים בארכיון דן אלמגור שבספרייה הלאומית עוברים תהליך דיגיטציה ומועלים לרשת בזכות תרומתו של עופר לוין, האסטרטג הפיננסי של קרן GTI.
לקריאה נוספת
אלי אשד, בלוג "המולטי יקום של אלי אשד", ברנשים קשוחים עם לב של זהב: דיימון ראניון והמחזמר "ברנשים וחתיכות"
