ב-1916 כבר היה מצבם של הכוחות העותמאניים במזרח התיכון לא טוב כל כך. הם התקשו לעמוד מול הכוחות הבריטיים שתקפו בכמה חזיתות. בקיץ נפתח המרד הערבי הגדול בהובלת האמירים עבדאללה ופייסל, ובתמיכת הכוחות הבריטיים ששלחו לאזור את לורנס איש ערב. עוד לפני שנפתחה מלחמת העולם הראשונה נחשבה האימפריה העותמאנית ליצור גוסס שכונה "האיש החולה של אירופה". בשלב הזה, אחרי כשנתיים של לחימה, האיש החולה היה על ערש דווי.
בני בריתה הגרמנים של האימפריה העותמאנית לא יכולים היו לעמוד מהצד. הם היו זקוקים לטורקים שיעסיקו את הבריטים וימנעו מהם להכריע את החזית המערבית. ואכן, אחרי מסע לחצים של בכירי הצבא, נשלחו סוף סוף באביב-קיץ 1916 יחידות סיוע גרמניות למזרח התיכון, לעמוד לצד הצבא הטורקי המתפורר.
היחידות האלה הגיעו לקראת המתקפה הטורקית-גרמנית האחרונה נגד הכוחות הבריטיים בסיני, וביניהן הייתה גם טייסת גרמנית. הצבא הגרמני הצטיין בשימוש במטוסים, כלי תחבורה חדש ולא כל כך אמין באותה עת, שבמלחמה זו נעשה בו שימוש צבאי לראשונה. ויחד עם הטייסת הגיע קצין גרמני כבן 40 שזהו לו הביקור הראשון בארץ ישראל. זה היה פריץ גרול, שפיקד על יחידה חדשה נוספת שהגיעה עם טייסת המטוסים: יחידת הצילום האווירי.
משימתו העיקרית של גרול הייתה יחידה במינה: לראשונה בהיסטוריה תצולם ארץ ישראל מן האוויר לצרכים צבאיים. כך נוצרו צילומי האוויר הצבאיים הראשונים של ארץ ישראל. בצילומיו של גרול אפשר לראות מהאוויר לראשונה את יפו. הוא צילם מהאוויר את אזור הכנרת ואזורים במדבר סיני, ואפשר לזהות בצילומיו שדות חקלאיים ופסי רכבת.
אבל גרול, כמו גם חבריו לטייסת ולשאר היחידות הגרמניות שהגיעו לכאן, לא התייחס לארץ ישראל בשוויון נפש, או כיעד צבאי בלבד. כמו תייר מצטיין – או בעצם צליין – תיעד גרול את הדרך שעשה מחופי אירופה, דרך טורקיה, סוריה ולבנון, עד לארץ ישראל. הוא צילם את הבוספורוס, תיעד את רחובות דמשק, את הנסיעות, את האנשים שפגש בדרך וגם את חבריו ליחידה. מדיהם של החיילים הגרמנים רומזים אולי גם הם על היחס הקולוניאליסטי משהו של אנשי הצבא לארץ הקודש ולמזרח התיכון (שימו לב לכובעים). מנגד, את עמודי האלבום בהם הוצבו תמונות הר הבית ואתרים קדושים אחרים בירושלים מילא גרול בתיאורים מלאי התרגשות ובכתב צפוף. יחסית לציוד הצילום המיושן, נראה שגרול תיעד ללא הפסקה: את חיפה ויפו, את באר שבע בה הוצבו הכוחות, ואפילו שני עמודים עם תמונות של העיר רמלה.
כדאי מאוד לעיין לעומק באלבום המפואר, שנתרם לספרייה הלאומית על ידי גב' רות של (Ruth Schell) מלונדון, באמצעות פרופ' בנימין זאב קידר, אשר חקר את תצלומיו של גרול. עשרות התמונות שבו מאפשרות ממש לחזות בארץ ישראל של אז, בסופן של 400 שנות שלטון עותמאני. הוא זמין לצפייה כאן.
תודה לגיל וייסבלאי על סיועו בהכנת הכתבה
