הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות

"קַשּׁוּב לִמְחִיאַת כַּף יָד אַחַת שֶׁל מַלְכֹּדֶת עַכְבָּרִים" – גיא פרל על הספר 'בוא זמני' מאת גלעד מאירי

תרגומים לג'יימס הוק, מאנגלית, ולילנה פניילובה, מרוסית

"דרושה כנות שאינה מין אדולסנטיות של המבקר האומר אמת שאף אחד אחר לא מעז לומר, הילד החושף את עירומו של המלך. כנות היא קודם כל בחינה עצמית של הכותב, ביקורת עצמית לפני ביקורת חיצונית." מוטי פוגל על אהבה, כנות וענווה בכתיבת ביקורות. פרק שלישי מתוך סדרת רשימות על ביקורת ספרות וקריאה.

גויאבות בספר מגרות אתכם? מעוררות תיעוב? אדישות? בחרו את הטקסט שמבטא באופן הקולע ביותר את יחסכם לגויאבות והקליקו בתחתית העמוד

"על פניה של ראיסה זלגו דמעות ללא הרף והיא חזרה ואמרה: 'אם היו שואלים אותי מהו הדבר היקר לי מכל? בתי, כמובן. אך אם היו אומרים: הקריבי אותה והוא יקום לתחייה, הייתי מסכימה.' 'היית מקריבה אותי למען סטלין, אימא?' שאלה טניה."

"מבלי ששמנו לב, שינה הקורא את תפקידו בתקופתנו, ונהפך מול עינינו לסַפָּק של משובים חיובים ומיידים בדמות אייקון של אצבע מורמת. לייק". דורית שילה על הקריאה בעידן פייסבוק ועל אחריותו של הקורא. פרק שני מתוך סדרת רשימות על קריאה וביקורת ספרות.

"גוגול ופרוסט וג'ויס ופרק, זבאלד וקפקא, פלובר ודֶבלין אמנם מעולם לא התייצבו לתמונה קבוצתית אבל הם בהחלט נפגשו בנפשה של הכותבת, במקום המודע (כמובן) אבל גם הלא מודע והמרתק הרבה יותר, משום שלא ניתן למצוא כמותו בספרי תיאוריה וקורסים לספרות, אלא רק במה שעולה מתוכם של קוראים המתמסרים לחלוטין לספרים שהם קוראים ומניחים להם לפענח עבורם את העולם"