אם היה לי שקל על כל פעם שפתחתי ספר יהודי ואחרי כמה דקות סגרתי כי לא הבנתי כלום, היה לי מספיק כסף כדי להיות היהודי בקריקטורה אנטישמית.
רק אחרי 10 שנות לימוד הבנתי שהבעיה היא לא בי. היא בספרים. וזה מכוון.
מאחורי הקלעים יש מאבק די מכוער על השאלה מי יכול לקרוא את הספרות היהודית.
הנה הסיפור של פירוש שטיינזלץ על התלמוד והסערה העסיסית שהוא עורר.
אוקי, תסתכלו רגע על הגמרא הזו:
בהנחה שאתם לא גבר דתי, אני מניחה שזה נראה לכם כמו סינית.
זו גמרא וילנא מסורתית. עם המהדורה הזו לומדים בישיבות כבר קרוב ל-200 שנה.
ועכשיו תסתכלו על הגמרא הזו:
טיפה יותר ברור?
יופי, הרגע הייתם שותפים למעשה מהפכני. הרגע שבו ידע סגור הופך לידע פתוח.
העמוד הברור יותר, זה שמנוקד ומפוסק יצא בשנות ה-60.
מי שלקח את הגמרא הישנה והטובה וסידר אותה ככה שגם אנחנו נוכל להבין הוא עדין שטיינזלץ.
שטיינזלץ גדל בבית חילוני בירושלים ובגיל העשרה התחיל להתעניין בתלמוד. בגיל 30, אחרי שחזר בתשובה ובילה אי אילו שנים בישיבה ובאוניברסיטה הוא לקח את התלמוד, תירגם אותו, פיסק, ניקד והוסיף הסברים זואולוגיים, בוטניים והיסטוריים בשוליים.
כדי להכניס את כל התוספות החדשות האלה הוא היה צריך לשנות את העימוד הישן של הגמרא.
ופה התחילו הצרות.
הסידור הקלאסי של הטקסט בגמרא? זה שראינו בגמרא וילנא? זה לא משהו שאפשר פשוט לשנות. זה נקרא צורת הדף ולאורך השנים הוא קיבל מעמד של קדושה כמעט. זה העימוד שלפיו לומדים בישיבות. כולם מכירים אותו. למדנים מנוסים מזהים עמודים לפי הצורה שבה מלבני הטקסט גולשים.
כששטיינזלץ הוציא את הכרכים הראשונים של הגמרא עם העימוד השונה, באגף החרדי כעסו מאוד.
ראש למתנגדים היה הרב שך – מנהיג הליטאים הבלתי מעורער. הוא הוציא פסק דין שבו הוא אוסר על הקריאה של הספרים. הוא אפילו הורה לגנוז אותם לגמרי. כאילו, פיזית לקבור אותם באדמה.
הוא גם הקפיד לכנות אותם בכינוי המעליב "בוך" (כלומר ספר) ולא "סייפר" (כלומר ספר קודש).
אבל מה כל כך הכעיס אותו?
השינוי בצורת הדף כמובן, אבל זו הבעיה הקטנה. מאחורי ההתנגדות עמדה בעיה קצת יותר גדולה.
הרב שך הזדעזע מהדרך שבה שטיינזלץ התייחס לחכמי הגמרא. שטיינזלץ לא חשב שהם מלאכים, אלא אנשים בשר ודם. כששטיינזלץ מוסיף בהערות הסבר בוטני שמאשש את הדברים של אחד החכמים – הרב שך רואה את זה כזלזול באותו חכם. כאילו שהוא צריך שהמדע יוכיח את דבריו.
הוא לא היה היחיד שכעס. גם הרבי מסאטמר כתב שהפירוש של שטיינזלץ הוא "דברי מינות, ניאוץ וכפירה" ושראוי לברוח ממנו ומהחיבורים שלו כמו שבורחים מאריה. עוד הרבה אחרים אסרו לקרוא את הגמרות, להחזיק אותן בחנויות, להכניס אותם לבית המדרש ואפילו לקרוא את דברי הביקורת שהעיתונים כתבו נגדן.
וזה לא נגמר במאמרים ופסקי דין. מני, הבן של עדין, סיפר שבתקופה הזו הם היו מקבלים לבית גם טלפונים איומים מכל מיני טיפוסים מפוקפקים.
תגובה קצת קיצונית למישהו שבסך הכל מתייחס טיפה אחרת לטקסט, לא?
הרבנים דיברו על כל מיני בעיות כאלה ואחרות, אבל אני חושדת שסערה בקנה מידה כזה מתעוררת רק כשמישהו נוגע בנקודה באמת כואבת. ושטיינזלץ נגע באחד הפחדים הכי עמוקים של המתנגדים שלו.
מה שהפירוש של שטיינזלץ עשה היה להפוך את הגמרא מידע סגור לידע פתוח.
ידע סגור = מוגבל לקבוצה מסוימת, מלא בז'רגון פנימי, מועבר בצורה מבוקרת
ידע פתוח = בדיוק ההפך
הראשון – בשליטה. השני – עלול להיות מסוכן. כשהידע פתוח אנשים יכולים לקחת אותו ולהשתמש בו איך שהם רוצים בעצם. ולמי שמתאמץ לשמר מבני כוח ישנים, זו בעיה.
אפשר להתנגד לידע פתוח מתוך תאוות כוח, אבל האמת היא שיש גם נקודות טובות נגד הפתיחה הזו.
כשאין בקרה, האיכות של המידע בקלות מתדרדרת. אם אין מורה שמוודא שבאמת הבנת כמו שצריך, עלולות להיות בעיות בסיסיות בהבנה. וקצת כמו עם באג בשורה בסיסית של הקוד, זה מוביל לאינספור בעיות נוספות.
וחוץ מזה, אם אני יכולה לפרש טקסט איך שאני רוצה, ובסוף להגיד "אבל ככה כתוב בתורה!" (ולכן אתם חייבים לעשות את זה או להקשיב לזה) זה פתח לכל מיני צרות.
אבל הרב שך לא דיבר על אף אחד מאלה. בפסק דין שהוא הוציא נגד פירוש שטיינזלץ הוא כותב:
"ובאמת שעל ידי לימוד זה סר כל זיק של קדושה ואמונה שמעמיד הש"ס"
כלומר שבלימוד עם פירוש שטיינזלץ אין קדושה או אמונה (חילונים, היי).
והוא פונה למי שחושב שאולי בכל זאת עדיף שהגמרא תהיה פתוחה ומבהיר:
"מחובתנו לשמור על פך השמן הטהור"
כלומר יש פך שמן טהור, וכמו בסיפור של חנוכה הוא נשאר טהור בזכות שהוא סגור. אם נפתח את החותם, פך השמן יטמא.
אחרי הדברים האלה שטיינזלץ הוציא סוג של "מכתב כניעה" לרבנים החרדים אבל זה כבר לא הועיל. החרדים הוקיעו את הפירוש לגמרי.
ועדיין משהו בציבור החרדי זז. תוך כמה שנים התחילו לצאת חיקויים של שטיינזלץ. כאלה שפחות מאתגרים את הקונצנזוס החרדי, אבל עדיין נועדו להנגיש את הגמרא. פירוש שוטנשטיין למשל הוא כזה. שוטנשטיין שומר על צורת הדף המקורית, יש לו הסכמות מהרבנים הנכונים וקהל היעד שלו הוא 'בעלבתים' חרדים שרוצים ללמוד דף יומי על הכורסא בסוף היום. הרעיון של גמרא יותר נגישה כבר לא היה נראה כל כך חתרני.
ועל זה שטיינזלץ הגיב בעוקצנות אופיינית "יש כל כך הרבה חיקויים, אז מסתבר שהרעיון בכל זאת היה רעיון טוב"
והגמרא של שטיינזלץ? פמיניסטיות, חילונים ודתיים לאומיים אימצו אותה בשתי ידיים. הביאור שלו הצליח לפתוח את הגמרא, הספר המכונן של היהודים, גם למי שאין לו מקום בבית המדרש הישן.
