שנת 1579 הייתה שנה משמעותית עבור סיימון פורמן.
זו הייתה השנה שבה החל לעסוק בכישוף.
כפי שכתב ביומנו:
"…בשנה זו ניבאתי דברים רבים שהתבררו כנכונים. אפילו הרוחות נשמעו לי."
באותה תקופה התגורר לבד בשולי העיירה סולסברי שבאנגליה. הוא היה בן 26, מתוסכל, וניסה באותם ימים להתפרנס כמורה, במקביל להתנסויות ראשונות בתחום הרפואה.
היום היינו קוראים לסיימון פורמן "טיפוס אקלקטי". הוא הגיע מרקע צנוע ולא יכל לרכוש לעצמו השכלה במוסד גדול ומכובד, אבל הייתה לו תשוקה גדולה לידע, במיוחד בכל הקשור למדעים ולתורות הנסתר.
בתחילת שנות השמונים של המאה ה־16 פורמן כבר הפעיל מרפאה, אף שלא החזיק ברישיון מתאים. הוא פשוט קרא ספר על הנושא. זה כמובן לא מצא חן בעיני רופאי הקולג' המלכותי, שרדפו אותו במשך שנים ואף שלחו אותו למאסר בכמה הזדמנויות שונות. הזלזול הזה מצד הרשויות, וחוסר ההכרה בידע שלו, הובילו את פורמן לפתח מעין תסביך נחיתות, בנוסף לתחושת ניכור קשה כלפי הממסד.
בשנת 1588 הוא רשם "הישג" נוסף:
"…בשנה זו התחלתי לעסוק בנקרומנסיה [העלאה באוב – ש.ב.] ולזמן רוחות ומלאכים."
שנה אחר כך עבר ללונדון, ושם העסק שלו התחיל להמריא.
בלונדון הפך פורמן בהדרגה לדמות מוכרת. הוא בנה לעצמו מוניטין כרופא פופולרי, אסטרולוג, מיסטיקן ומומחה לצמחי מרפא. הוא טיפל בחולים, ביצע ניתוחים, רשם תרופות – אך גם הטיל גורלות, פירש חלומות וקרא מפות אסטרולוגיות. זה אולי נשמע מוזר היום, אבל באנגליה של אותה תקופה מדובר היה בפרקטיקות מקובלות. אפילו המלכה עצמה, אליזבת הראשונה, החזיקה אסטרולוג ואלכימאי צמוד – ג'ון די המפורסם.
יצירה של הנרי גילארד גלינדוני, המאה ה-19
פורמן ראה בעצמו נוצרי אדוק, והאמין שהוא מבצע את עבודת האל, גם כאשר עורר חשד או התנגדות מצד השלטונות. על פי פרופ' לורן קאסל, פורמן "טיפח לעצמו דמות של מתנגד לממסד ושל בעל עוצמה – מכשף. המאגיה שבה עסק נתפסה מבחינתו כמדע שמאפשר להבין ולשלוט בחוקי הטבע".
הציבור, מכל מקום, קנה את זה. מבין לקוחותיו אפשר היה למצוא פועלים ואיכרים פשוטים לצד גבירות חצר, סוחרים בכירים ואפילו אנשי דת. מגפת הדבר של 1592 הייתה נקודת תפנית משמעותית בכל הקשור למוניטין המקצועי של פורמן. בעוד שרוב הרופאים המוסמכים נטשו את העיר ונמלטו לכפר, הוא נשאר בלונדון, וטיפל בחולים. הוא אף הצליח לרפא את עצמו וגם כמה ממטופליו כאשר נדבקו במגיפה. פורמן הפך בן־לילה לגיבור עממי.
המרפאה שלו שגשגה בשנים הבאות, אף שלעתים עדיין הסתבך עם החוק בגלל היעדר רישיון רפואי רשמי.
בשנת 1599 הוא התחתן, וב־1600, בשיא הצלחתו המקצועית, השלים יצירה מרהיבה של אמנות וכישוף – כתב יד מפואר ויוצא דופן – שכיום שמור באוסף הספרייה הלאומית.
פורמן קרא ליצירה הזו Liber de Arte Memorativa – "ספר אמנות הזיכרון".
מדובר בכתב יד עצום מידות (כ־52 ס"מ על 43 ס"מ), כתוב כמעט כולו בלטינית. תוכנו מבוסס על טקסט מאגי מוכר מימי הביניים, ה-Ars Notoria – "אמנות הסימנים", או באנגלית – The Notary Art.
מה הייתה התכלית של כתב היד הזה? וכיצד מצא את דרכו, מאות שנים מאוחר יותר, לירושלים?
ה־Ars Notoria נתפס כטקסט מאגי שבכוחו להעניק ידע אינסופי למי שידעו כיצד להשתמש בו נכון – על ידי הקראת מילותיו בקול רם ובאמצעות התבוננות בסמלים המופיעים בדפים (המכונים notae). פורמן העתיק את היצירה בדייקנות מדהימה, אך חשוב להדגיש: הוא לא היה המחבר המקורי. אבל לזה נגיע בהמשך.
עיסוקיו יוצאי הדופן של סיימון פורמן הפכו אותו לדמות מסקרנת ביותר, אבל באופן אירוני למדי, הוא מוכר היום בעיקר בזכות משהו לגמרי בלתי-קשור לכל מה שהזכרנו עד כה. פורמן היה בן זמנו של ויליאם שייקספיר. השניים הסתובבו באותם מעגלים חברתיים, וסיימון אף זכה להיות נוכח בכמה מההצגות של שייקספיר שהועלו בתיאטרון הגלוב – ביניהן "מקבת'", "סימבלין" ו"אגדת חורף". פורמן אף תעד את חוויותיו כחלק מהקהל במחזות האלו.
למעשה, פורמן הוא אחד האנשים היחידים הידועים לנו שתיעדו את רשמיהם על מחזותיו של שייקספיר כשהמחזאי עוד היה בחיים. עדותו, הכלולה ביומניו, היא הארוכה והמקיפה ביותר ששרדה עד ימינו, והיא נחשבת למשאב היסטורי חשוב עבור חוקרי התחום.
פורמן נהג לתעד כמעט כל פרט בחייו. ביומניו הוא רשם התרחשויות יומיומיות בפרטי פרטים, ואף תיאר את חלומותיו הפנטסטיים והמשונים. הוא סיפר על ניסויים בטקסים אלכימיים וכשפים – כמו למשל הרתחת נחשים על מנת לשנות את צבע שערו, או ציור סמלים על גופו בניסיון לשנות את הגורל עצמו. הוא כתב על המטופלים שפגש, על מערכות יחסים שונות, והקדיש מאות שורות לתיאור שלל הרפתקאות מיניות מזדמנות עם נשים רבות מרחבי לונדון.
יומניו, השמורים בספריית בודליאן באוקספורד, הם לא רק תיעוד אינטימי של חייו האישיים, אלא גם מציעים הצצה ייחודית לפני החברה הלונדונית של אותה תקופה.
כך למשל, ביוני 1600, בעודו מסיים את עבודתו על כתב היד שהזכרנו, פורמן מספר ביומנו שטיפל באישה בשם "גברת ווב". הגברת מאסה בבעלה, שסבל ממחלת הזיבה, ופנתה לפורמן בבקשה שיכין עבורה סגולה אסטרולוגית שאולי תגרום לסר תומס וולסינגהאם, אחד מחצרני המלכה, להתאהב בה.
לצערנו איננו יודעים אם המזימה של גברת ווב נחלה הצלחה, אבל אנחנו כן יודעים לומר דבר או שניים על כתב היד הייחודי שעליו עבד פורמן באותם ימים.
כפי שהוזכר, כתב היד הוא גרסה של חיבור קדום יותר בשם Ars Notoria. הגרסאות המוקדמות ביותר של החיבור הזה נכתבו כבר בתחילת המאה ה־13, כך שפורמן התבסס על מסורת קיימת ומפותחת כשיצר את העותק שלו בשנת 1600.
פרופ' לורן קאסל מסבירה שכתב היד של פורמן נפתח בסיפור על מלאך בשם פמפיליוס, שנשלח בידי האל אל שלמה המלך. המלאך נושא לוחות זהב שעליהם דימויים גאומטריים המכילים תפילות ושמות של מלאכים ביוונית, כשדית ועברית. לאחר מכן, המלאך מלמד את שלמה כיצד להשתמש בלוחות, וכך מקבל שלמה "את כל החוכמה והידע שבעולם".
בהמשך, מוסבר כיצד שלמה העביר את סודות "אומנות הסימנים" לאדם בשם אפולוניוס, אשר תרגם את התפילות ללטינית והוסיף להן פרשנות. יש המקשרים אותו לאפולוניוס איש טיאנה – פילוסוף ומיסטיקן מהמאה הראשונה – אך אין לכך הוכחות ממשיות, ואין סיבה להניח שהטקסט המקורי נכתב כבר בעת העתיקה.
קאסל גם מסבירה את הפרקטיקה המקובלת לשימוש הטקסי בחיבור המיסטי:
"האדם שהיה חוזר על תפילות אלו ומתבונן בדימויים האלה […] תוך הקפדה על שלבי הירח לאורך החודש, ובזמנים המדויקים במהלך היום – היה זוכה להבנה של כל המדעים, זיכרון מושלם ומתמשך, וליכולת רהוטה לבטא את הידע הזה. זה היה השלב הראשון. לאחר מכן, ניתן היה להתקדם ללימוד שבע האמנויות החופשיות – שוב, באמצעות הקראה של התפילות והתבוננות בדימויים, בזמנים המדויקים, לאורך תקופה."
[מתוך Medicine and Magic in Elizabethan London: Simon Forman: Astrologer, Alchemist, and Physician, מאת לורן קאסל, הוצאת אוקספורד, 2005]
שבע האמנויות החופשיות (או "האמנויות הליברליות") כללו: דקדוק, לוגיקה, רטוריקה, חשבון, גאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה.
הריטואל המלא של ה-Ars Notoria נמשך לאורך כמה חודשים והמתרגל גם נדרש לצום למשך מספר תקופות.
קיצור דרך לידע אבסולוטי? אולי. אבל עדיין נדרשה כאן לא מעט עבודה.
אחת התפילות הכלולות בטקסט מכונה Lux Mundi – "אור העולם":
"אלוהים, אור העולם, אב הנצח האינסופי, נותן כל חוכמה ודעת, וכל חסד רוחני; הקדוש והנשגב, היודע כל דבר בטרם ייווצר; אתה שבראת אור וחושך: שלח את ידך, גע בפי, ועשה את לשוני כחרב חדה, כדי שאוכל להשמיע את המילים הללו ברהיטות. עשה את לשוני כחץ נבחר, כדי להכריז על נפלאותיך ולזכור אותן לעד…"
[תרגום מתוך Ars Notoria: The Method Version B, Mediaeval Angel Magic, מאת ד"ר סטיבן סקינר, הוצאת Golden Hoard Press]
בחלק מהתפילות מופיעות רשימות ארוכות של מה שמכונה בלטינית – verba ignota – "מילים לא נודעות". לפי הטקסט, המילים האלו הן שמות של מלאכים (ואולי גם שדים), בשפה הכשדית העתיקה, בעברית וביוונית. יחד עם זאת, נראה שחלק ניכר מהשמות הם לא יותר מפרי דמיונו של המחבר. מי שתרגל את השיטה נדרש להגות את השמות המסתוריים בקול רם, תוך כדי התבוננות בסימנים המאגיים שבדף – ה־notae . לנוכח הקראת שמותיהם, היישויות העל־טבעיות היו אמורות להעניק לַקּוֹרֵא את הידע הנכסף.
שמות של מלאכים או שדים? מתוך Liber de Arte Memorativa, מאת סיימון פורמן, מאוסף הספרייה הלאומית
פורמן האמין שהוא עוסק במאגיה שמיימית, וראה עצמו ככוח חיובי בעולם. אבל לא כולם היו שותפים לדעה הזו. תומאס אקווינס, התאולוג והפילוסוף הנודע, גינה את ה-Ars Notoria בטענה שמדובר היה בניסיון לתקשר עם כוחות שטניים.
כך גם במקרה של ג'ון ממוריני (John of Morigny), נזיר בנדיקטיני מצרפת שחי במאות ה־13 וה־14. גם הוא עסק לא מעט ב"אמנות הסימנים", אך הגיע לבסוף למסקנה שמדובר בריטואל שמקורו בשטן, לאחר סדרת חזיונות מבעיתים. למרות ההבנה הזו, ג'ון לא ויתר על השאיפה שלו לידע, ובחר ליצור גרסה “מטוהרת” של ה-Ars Notoria, שלא כללה את השמות והסמלים המסתוריים. לדבריו, אלה היו מקור הרוע. הטיהור הזה לא מנע מהכנסייה לשרוף עותקים של ספריו בפריז בשנת 1323.
מקורו המדויק של ה-Ars Notoria אינו ידוע, וזהות המחבר או המחברים המקוריים נותרה עלומה. כפי שכבר הוזכר, היו ניסיונות לשייך את החיבור הזה לעת העתיקה, אך אין לכך כל ראיה של ממש. עם זאת, ד"ר סטיבן סקינר ודניאל קלארק הצביעו על דמיון מסוים בין ה-Ars Notoria לבין טקסטים יהודיים הקשורים בדמותו של "שר התורה".
"חיבורי שר התורה" הם חלק מספרות ההיכלות והמרכבה – מסורת יהודית מיסטית שהתגבשה בתקופת הגאונים (589–1030 לספירה). הטקסטים האלה כוללים טקסים לזימונו של מלאך, שר התורה (שלרוב מזוהה עם המלאך מטטרון). המטרה הייתה לגרום למלאך להעניק למי שהקריא את הטקסט ידע מקיף בתורה וזיכרון יוצא דופן. גם כאן, המתרגל נדרש להקריא בקול רם שמות קדושים ולעיתים בלתי מובנים, ולהתפלל במשך ימים ארוכים.
בין אם שורשי ה-Ars Notoria אכן נטועים במסורת היהודית ובין אם לאו, נראה שיש ראיות ממשיות לכך שההשראה זרמה דווקא בכיוון ההפוך, בשלב מאוחר יותר. סקינר וקלארק מצביעים על כך שכמה מהסמלים המסתוריים מופיעים גם ביצירות יהודיות, כמו בגרסה העברית הזו של היצירה מפתח שלמה, שנכתבה בטולדו במאה ה־17:
רובם המוחלט של כתבי היד מסוג זה לא נכתבו במקור על ידי יהודים, אלא תורגמו לעברית.
סביר להניח שפורמן יצר את כתב היד שלו מתוך רצון למכור אותו. הרמז לכך הוא שכתב היד הופרד מיתר רכושו של פורמן כבר לפני שנים רבות. בתוכו אף מופיעה תווית אקס ליבריס שמעידה כי הפריט היה בעבר בבעלותו של אדם בשם ג'ורג' רייט, שחי באחוזת גוטהארסט (Gothurst House).
בין השנים 1704 ל־1804 היו למעשה שלושה גברים שונים בשם ג'ורג' רייט שחיו באחוזת גוטהארסט שבבקינגהאמשייר, אנגליה. האחוזה עדיין קיימת היום, אם כי שמה כבר השתנה ל-Gayhurst House. הג'ורג' השני מתוך השלישייה אף כיהן כחבר בבית הנבחרים הבריטי. מאחר שאין תאריך על גבי תו הבעלות, לא ידוע בוודאות מי מהם היה הבעלים הראשון של Liber de Arte Memorativa.
צילום: Brian Tomlinson Photography
סביר להניח שהספר עבר לאחר מכן מיד ליד עוד מספר פעמים, עד שנרכש במכירה פומבית בלונדון בתחילת המאה ה־20 בידי אברהם שלום יהודה – חוקר, סופר ואספן יהודי, יליד ירושלים. סמוך לפטירתו ב־1951, בחר יהודה להוריש את אוספו האישי העצום, הכולל כתבי היד, מכתבים וספרים, לבית הספרים הלאומי – הספרייה הלאומית. האוסף הגיע לבסוף לירושלים בשנת 1967, ומאז כתב היד של סיימון פורמן שמור כאן.
פורמן מת בשנת 1611, בטרם מלאו לו 59. באופן לא מפתיע, לאור המוניטין שלו כמכשף ואיש תורות הנסתר, שמו נקשר לאחר מותו למגוון סיפורים דמיוניים יותר ופחות, ביניהם תאוריות קונספירציה ואפילו לפרשיית הרצח של המשורר תומאס אוורברי (הטענות בקשר למעורבותו של פורמן הופרכו עם הזמן).
לפי וויליאם לילי, אסטרולוג אחר בן התקופה, סיימון פורמן חזה את מותו שלו עצמו. ביום ראשון אחד אמר לאשתו:
״את תקברי אותי – אבל עוד תתחרטי על כך מאוד.״
״ומתי זה יקרה?״ שאלה.
״אמות,״ ענה, ״עוד לפני חמישי בלילה.״יום חמישי הגיע. לאחר ארוחת הצהריים, כשחש בטוב, ירד לכיוון הנהר, עלה על סירה בדרכו לפקח על עבודות בנייה באזור הרציף. באמצע הדרך, בלב התמזה, התמוטט לפתע, ואמר רק: ״An impost, an impost״ – ומת. מיד לאחר מכן פרצה סערה עזה.
את יצירתו הגדולה של סיימון פורמן, Liber de Arte Memorativa, ניתן לראות בשלמותה באתר הספרייה הלאומית, כאן.
“This boocke and al the figures and signes therin contained as youe here find yt was drawen out & written according to the old coppie by Simon Forman gentleman and d. of physick with his owne hand 1600 Anno Elizab 42 June.”
לקריאה נוספת:
Ars Notoria: The Grimoire of Rapid Learning by Magic, with the Golden Flowers of Apollonius of Tyana, by Stephen Skinner and DanielClarke, Golden Hoard Press, 2019
Ars Notoria: The Method Version B, Mediaeval Angel Magic, by Stephen Skinner,Golden Hoard Press, 2021
Liber Florum Celestis Doctrine – The Flowers of Heavenly Teaching, by John of Morigny, an edition and commentary by Claire Fanger and Nicholas Watson. Toronto, Ontario, Canada: Pontifical Institute of Mediaeval Studies, 2015
Medicine and Magic in Elizabethan London: Simon Forman: Astrologer, Alchemist, and Physician, by Lauren Kassell, Oxford: Clarendon, 2005
Mystical Prayer in Ancient Judaism: An Analysis of Maaseh Merkavah, by Michael D. Swartz,
Tuebingen: J.C.B. Mohr (P. Siebeck), 1992
Simon Forman: Sex and Society in Shakespeare’s Age, by A.L. Rowse, London: Weidenfeld & Nicolson, 1974
“The Art of Memory and Magic (the Ars Memorativa and the Ars Notoria)”, by Benedek Láng in Culture of Memory in East Central Europe in the Late Middle Ages and the Early Modern Period, ed. Rafal Wójcik, 87-93. Poznan: Bibioteka Uniwersytecka, 2008
