הבעל שם טוב, ר' יוסף כנפו ומשה מונטיפיורי נפגשים במרוקו 

לא, זו לא התחלה של בדיחה אלא סיפור מרגש על מפגש בין הנדיב היהודי הבריטי לרב המרוקאי, ואיך כל זה קשור למכתב ששמור בספרייה הלאומית?

Hp

דיוקנו של משה מונטיפיורי, מתוך אוסף אברהם שבדרון, הספרייה הלאומית. לצידו, מכתבו של מונטיפיורי אל ר' יוסף כנפו אשר עותק ממנו שמור בארכיון אשר כנפו, הספרייה הלאומית, ואשר נרשם והונגש בתמיכת קרן סאמיס, סיאטל וושינגטון.

בקצה המערבי של אפריקה, על חוף האוקיינוס האטלנטי, שוכנת עיר שהפכה לסמל של דו-קיום תרבותי ופריחה יהודית – מוגדור. בעיר הזו, בין סמטאותיה המתפתלות וחומותיה העותמאניות, חי במאה ה-19 רבי יוסף כנפו, חכם ומקובל צנוע שהקדיש את חייו ללימוד ולהפצת תורה.

רבי יוסף לא נשא בתפקיד רבני רשמי (בעתיד דווקא בנו יכהן כרב הראשי וכאב בית הדין של הקהילה), שכן הוא בחר בפשטות ובצניעות והקדיש את ימיו לכתיבה וללימוד בבית המדרש המקומי. 

העיר המרוקאית מוגדור, שקיבלה את שמה ממצודה שהקימו במקום הימאים הפורטוגזים שהפכו את הנמל שלה לתחנת התרעננות ומסחר בדרך לדרום אפריקה, הייתה במחצית המאה ה-19 עיר מסחר תוססת, שתושביה היהודים, שבתקופות מסוימות היו הקבוצה הדתית הגדולה בעיר, זכו למעמד מיוחד מידי הסולטן. 

Screenshot 2025 02 05 074920
יהודית יחזקאלי גלילי (מימין) וילד (בנם של אחד מהשליחים), על תותח של מבצר במוגדור, מרוקו, 1954-1956, התמונה מתוך ארכיון יד יצחק בן צבי (ישראל נגלית לעין), אוסף שלמה יחזקאלי ויהודית לבית גלילי; רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

אבל במהלך המאה ה-19 הגיעה השפעה חדשה לעיר: הבריטים שמו עיניהם על תחנת המסחר, והפכו את העיר למרכז אינטרסים של האימפריה הבריטית. הם העניקו לחלק מהסוחרים היהודים מעמד נוסף – רבים מהם קיבלו אזרחות בריטית על מנת לחזק את הקשרים המסחריים והפוליטיים עם הבריטים. 

אחד הבריטים המפורסמים שהגיעו באותה תקופה למוגדור היה הנדיב היהודי הידוע, סר משה מונטיפיורי. מונטיפיורי נהג לבקר בקהילות יהודיות שונות ברחבי העולם, במטרה לעמוד מקרוב על מצב הקהילות ולסייע להן ולנזקקיהן בעת הצורך. 

בעת שהותו בעיר, מונטיפיורי ביקר בבית הכנסת "סלאת אל קהל", שם התקבל על ידי חכמי העיר שהציעו לו לפגוש אישיות מקומית מיוחדת – רבי יוסף כנפו, חכם צנוע שלא הצטרף לקבלת הפנים ונשאר ללמוד בבית המדרש. 

מונטיפיורי מצא את רבי יוסף שקוע בכתיבה. במהלך השיחה הוא התעניין בעבודתו של רבי יוסף, וזה סיפר לו כי הוא מתרגם את סיפורי הבעל שם טוב לערבית יהודית, על מנת שגם יהודי המקום שלא הבינו את לשון הקודש, יוכלו ללמוד מהם. 

מונטיפיורי התרשם עמוקות מעמלו של רבי יוסף. הוא הכיר היטב מסעות מהם, ובכל זאת התרגש לראות את מילותיו של מייסד החסידות מגיעות מפאתי פודוליה שבמזרח אירופה עד לפינה המערב אפריקאית היפהפייה הזו. 

כשנפרד מונטיפיורי מהחכם הצנוע, העניק לו רבי יוסף את אחד מספריו שלו עצמו – "זבח פסח". 

כששב מונטיפיורי לביתו בבריטניה, הוא לא שכח את דמותו של רבי יוסף, ולימים שלח לו מכתב הוקרה, אליו צורפו שתי לירות שטרלינג במטבעות זהב. 

עותק של המכתב הזה שמור היום בספרייה הלאומית, בארכיון אשר כנפו.

המכתב של מונטפיורי
מכתבו של משה מונטיפיורי לרבי יוסף כנפו. תמונת המכתב המקורי באדיבות המשפחה. עותק של המכתב שמור בארכיון אשר כנפו בספרייה הלאומית

אבל למרות כוונתו של מונטיפיורי לתמוך בתלמיד החכם שהרשים אותו כל כך, מתנתו הגיעה בסופו של דבר לידיים אחרות.

בדרך לביתו מבית המדרש, כאשר המכתב והמתנה מונחים בכיסו, פגש רבי יוסף את אחד מעניי הקהילה, שביקש נדבה עבור חתונת ביתו. רבי יוסף שלח את ידו לכיסו, בכוונה לתת לו כמה מטבעות נחושת שהיו ברשותו, אך בטעות  הוציא את מטבעות הזהב ששלח לו מונטיפיורי. 

רק כשחזר לביתו, תוך כדי שהוא מספר לאשתו על מכתב ההוקרה ועל המתנה, הבחין בטעותו. אשתו דרשה בתחילה שילך לחפש את הקבצן ויחליף את המטבעות שהעניק לו, אבל רבי יוסף סרב ואמר: "כך גילגל הקדוש ברוך הוא. שמתנתו של מונטיפיורי תשמח את הכלה הענייה ומשפחתה". 

***

אם תחפשו את שמו של רבי יוסף באתר הספרייה הלאומית, תמצאו לא מעט ספרים שכתב. שכן הוא השאיר אחריו ספרים תורניים רבים, שרובם הודפסו בזמנו בדפוס ליוורנו שבאיטליה. צאצאיו, שעלו לארץ ישראל, הוציאו אותם לאור במהדורות מחודשות תחת הכותרת "אות ברית קודש".