כתב או לא כתב? תעלומת ספר התורה המיוחס להר"ן

גלגולים רבים עבר ספר התורה העתיק הזה. הוא שינה את מיקומו הגאוגרפי מספר פעמים אבל גם את זהותו ותולדותיו. "הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה בהיכל", כתוב בזוהר. ולספר התורה הזה כנראה היה פחות מזל

832 629 Blog

ספר תורה המיוחד להר"ן. מאוסף הספרייה הלאומית, פרויקט "כתיב"

בשנת 1978 התגלה ספר תורה עתיק במעמקי הספרייה הלאומית. ככה פתאום. לספר, הכתוב על קלף כהה, היה גם טס כסף, שהתגלה כנראה עוד לפני כן, שעליו חרוט הסבר על אודות הספר. גובה הספר כמעט חצי מטר, והוא נכתב בכתב ספרדי קדום. הספר לא היה מקוטלג בספרייה ולא הופיע ברשימות של אוסף כתבי היד שלנו. בקיצור, תעלומה (חכו, רק התחלנו, הכול עוד יסתבך). איש לא ידע אז כיצד הגיע הספר לאוסף, אבל מומחי הספרייה דווקא זיהו מייד במה מדובר.

כ־40 שנה לפני כן, בערב פסח 1936, פורסמה בעיתון "הארץ" כתבה מרתקת על ספר תורה מיוחד במינו שנמצא. את הכתבה כתב הרב ברוך טולידאנו, חוקר, מחבר ומי שגילה את פירוש המשנה בכתב ידו של הרמב"ם (שחלקו שמור בספרייה הלאומית).

לפי הכתבה, את ספר התורה כתב לא אחר מרבנו ניסים בן ראובן גירונדי (1290–1376) מהעיר גירונה, הידוע בכינויו הר"ן, שהיה פרשן ופוסק חשוב במאה ה־14 בספרד. לאחר הגירוש הביא זקן ספרדי מכובד את הספר מספרד לקהילה יהודית קטנה בברזיל. שם רכש את ספר התורה שד"ר ("שלוחי דרבנן" – שליח מטעם היישוב היהודי בארץ ישראל) מטבריה בשם חכם יחיא דהאן, וזה הביאו לארץ.

Run Pfi
עיתון "הארץ", 6.4.1936

ספרי תורה עתיקים פזורים ברחבי העולם, אבל בדרך כלל אין שום עדות לשם הסופר. בספר התורה הזה יש עדויות ברורות לשמו. אחת הבולטות שבהן היא בקולופון (קטע טקסט המתאר את זמן הכתיבה ונסיבותיה) שנכתב על הצד השני של קלף ספר התורה ממש בתחילתו. הוספת פסקה תיאורית לספר תורה כשר נחשבת למעשה לא מקובל ובעייתי מאוד מבחינה הלכתית. ובכל זאת הקולופון שם, במקום בולט, כתוב בדיו חום בכתב יד ספרדי ומספר את קורות הספר. מחבר הקולופון, לפי הטקסט שבו, הוא הרב ראובן, בנו של הר"ן. הוא מתאר את הצרות שפקדו את יהודי ספרד בפרעות הנוצרים בשנת 1391 (גזרות קנ"א) וכותב שהצליח לברוח עם הספר של אביו:

"שלושה חדשים פשטה אש התבערה בקהילות קודש בני ישראל בגלות ספרד… ממלכת קשטיליא, טוליטולא, שביליא, מיורקא, קורדובא, ואלנסיא, ברצלונה, ארגוואן, גרנאדה… מכת חרב הרג ואבדן שמד שבי בזה ונמכרנו לעבדים ושפחות לישמעאלים… שואפי דמים בצעו זממם… והצלתי כל ספרי תורתנו הקדושה ובתוכם ספר זה של אבא מארי… ולבנו מלא אימה ופחד וחיינו תלואים כי אין אמונה מה יהי באחריתינו…"

20240925 085213
הקולופון בתחילת ספר התורה על גב היריעה

הרב טולידאנו לא הסתפק בעדות שבקולופון להוכחת אמיתות המחבר המפורסם, ובכתבתו ב"הארץ" הביא כהוכחה את צורת חלק מאותיות ק' בספר התורה. וכך כתב רבי שמעון בן צמח דוּרָאן, הוא הרשב"ץ (1361–1444) בספר שאלות ותשובות שלו:

"עוד שמעתי כי הרב ר' נסים גרונדי ז"ל שהיה בברצלונא והיה רבם של רבותי ז"ל שכתב ספר תורה לעצמו והיו רגלי [האות] הקו"ף דבוקות לגגם" (שו"ת תשב"ץ, חלק א' סימן נ"א).

ואכן בספר התורה המדובר במקרים רבים הרגל של האות ק' מחוברת לחלק העליון של האות בצורה שמזכירה אות ח' עם רגל שמאלית ארוכה.

זוכרים את טס הכסף של ספר התורה? אומנם לפי צורת האותיות וסמל המנורה שנחרטו בו, אפשר להניח שהטס בכלל לא נוצר בתקופת הר"ן אלא היה העתק, אבל גם הוא מעיד מפורשות שהר"ן כתב את הספר בעצמו ותרם אותו לבית הכנסת:

"ספר תורה הקדושה זה, כתבתי לעצמי ולזכותי, נסים בן אדוני אבי מורי ורבי ראובן גרינודי ישמריהו צורו ויחיהו. נתתי על תנאי בבית הכנסת קהלת יעקב בקהל קדוש ברצלונה…"

טס1
טס הכסף של לספר התורה

ספר התורה המדובר לא צץ לראשונה בכתבה בעיתון ב־1936. החוקר וההיסטוריון שמואל קרויס מזכיר בספרו "קורות בתי התפילה בישראל" (שיצא ב־1955 לאחר פטירתו), שבביקורו בטבריה ב־1934 ראה את הספר. הוא מתאר שהספר עשוי מעור צבי אדום וקשה לקריאה. בעליו של הספר ביקש מקרויס שיסייע לו למכור אותו, אבל קרויס לא הצליח לעזור. לאחר כמה שנים נעשה ניסיון נוסף למכור את הספר בירושלים.

העדות האחרונה לספר התורה לפני היעלמותו מופיעה בספר "צדקת הצדיק" של הרב אריה ליב פרידמן, שכתב שבקיץ 1952 נסע לחכם יחיא דהאן (השד"ר) בטבריה ושם ראה את ספר התורה של הר"ן.

הספקות מתעוררים

את ההתלהבות מהתגלית החשובה במרתפי הספרייה הלאומית החלו לצנן חוקרים שהעלו ספקות לגבי מקור ספר התורה וזהות הכותב. למרות כתבתו המנומקת של הרב טולידאנו מ־1936, למערערים לא חסרו הסברים. למשל: כידוע, צורות אותיות האל"ף־בי"ת בכתיבת סת"ם נבדלות זו מזו לפי שיטות האשכנזים והספרדים ולפי תקופות. ובהתאם לכך, חלק מהאותיות בספר התורה המדובר שונות מהנהוג בתקופה ובמקום שהר"ן חי בהם.

שלמה צוקר ממחלקת כתבי יד בספרייה הלאומית הצביע על עובדה מוזרה נוספת: בספר התורה הזה שירת האזינו כתובה ב־70 שורות למרות שבתקופתו של הר"ן נהגו לכתוב אותה ב־67 שורות כדברי הרמב"ם.

האזינו
שירת האזינו בספר התורה. 70 שורות ולא 67

הספקות עלו גם בקשר לקולופון. מתברר שהפרעות ביהודי ספרד תוארו בו בסדר כרונולוגי משובש. גם שולבו בו מילים בעברית מודרנית (יחסית לתקופת הר"ן) וראשי תיבות שאינם מוכרים ממקורות אחרים. ואפרופו ראשי תיבות, הם סומנו בקולופון עם גרשיים, כפי שנהוג היום, למרות שבתקופת הר"ן (וגם לאחר מכן) הם סומנו בנקודות.

תמיהה נוספת שעלתה נוגעת לעיר גרנדה שבדרום ספרד, שצוינה בתחילת הקולופון כאחת הערים שנפגעו בפרעות הנוצרים. אלא שבאותה שנה, 1391, גרנדה עדיין הייתה בידיים מוסלמיות. איות קצת שונה של גרנדה נחרט בטס הכסף, שבו כותב (ועכשיו כבר נוסיף: לכאורה) הר"ן:

"ספר תורה הקדושה כתבתי לעצמי ולזכותי… נסים בן א"א מו"ר ראובן גרינודי".

הסתירה הגדולה ביותר בעיני החוקרים הייתה שהר"ן, כמו הרמב"ן, רבנו יונה ואחרים, חי בעיר גירונה שבצפון מזרח ספרד ולא בגרנדה (או גרינודה) שבדרום. בכתבתו תירץ הרב טולידאנו את הסתירה בכך שאולי אכן היה הר"ן מגרנדה ולא מגירונה כפי שחשבו עד אז, אבל התירוץ נדחה על ידי החוקרים.

ספרד
מפת ספרד, אברהם אורטיליוס, אמסרדם 1586 (מאוספי הספרייה הלאומית)

למרות סימני השאלה הרבים סביב מקור ספר התורה, הספרייה הלאומית קיבלה את דברי הקולופון וטס הכסף והציגה את הספר כספרו של הר"ן. ב־1992, לציון 500 שנה לגירוש ספרד ו־100 שנה לספרייה הלאומית, העלתה הספרייה את "ספרים מספרד", תערוכה מיוחדת של כתבי יד וספרים. בקטלוג התערוכה הספר מופיע תחת הכותרת "ספר תורה שכתב לעצמו ר' נסים בן ראובן גירונדי (הר"ן)" ומצוין שהספר נרכש בידי הספרייה. לא נכתבו פרטים נוספים. שמונה שנים לאחר מכן, באירוע לרגל 75 שנה לאוניברסיטה העברית שוב הוצג ספר התורה בתערוכה ובקטלוג מודפס.

והתוצאות הן

וכל הזמן הספק המשיך לכרסם. בשנת 2012 נשלחה דגימה מקלף הספר למעבדה במכון ויצמן לביצוע בדיקת תיארוך "פחמן 14". מכיוון שהבדיקה מתארכת גיל של ממצאים ארכיאולוגיים המכילים חומר אורגני, קלף מעור של בעל חיים מתאים מאוד לבדיקה כזאת.

התוצאות הראו שבסבירות של 86% ספר התורה מתוארך לשנים 1470–1680, כלומר לפחות 100 שנים לאחר פטירת הר"ן. ובמילים אחרות: אולי הספר עתיק, אבל הקולופון וטס הכסף שקריים ומעידים שמדובר בזיוף. ייתכן שזויפו כדי להעלות את שוויו ומחירו של הספר. בניסיון להסביר את הטעות בשם עירו של הר"ן, החוקרים מעריכים שהזייפן שהוסיף את הקולופון ויצר את טס הכסף לא היה בקי בגיאוגרפיה של ספרד והתבלבל בין גירונה לגרנדה. בספרו "חזון טברימון", העוסק בתעשיית הזיופים בטבריה, משה הלל מגולל את כל מלאכת הזיוף של ספר התורה הזה וכך מסביר את כל הספקות שהועלו לגביו.

בראשית
הפסוקים הראשונים של ספר התורה המיוחס לר"ן

אז מאיפה הספר?

אם במקור הספר לא נכתב בידי הר"ן בספרד ולא היה בבעלותו, אז מאיפה הוא הגיע ולמי היה שייך?

לפי משה הלל, ספר התורה הגיע כנראה ממרוקו. לקהילה היהודית במרוקו היו ספרי תורה עתיקים, חלקם אפילו מלפני גירוש ספרד, שהביאו יהודים שברחו מהאינקוויזיציה. בשנים 1810–1910 חלק מיהודי מרוקו היגרו לברזיל, הביאו איתם כמה ספרי תורה והתיישבו באזור האמזונס. ייתכן שהשד"ר הטברייני יחיא דהאן הגיע לברזיל וחזר לארץ ישראל עם ספר תורה ישן. ואם סיפור ייחוסו של הספר לר"ן הוא זיוף, אין הכרח שהוא עבר ממרוקו לברזיל אלא אולי הגיע ישירות ממרוקו לישראל, ובארץ נתפר עליו כל הסיפור.

דעות אחרות מציעות שמקור הספר בארץ ישראל או אולי בטורקיה.

20240925 085409
פרשת בראשית בספר התורה שיוחס לר"ן

לו היה ספר התורה באמת נכתב בידי תלמיד חכם חשוב כמו הר"ן, היה אפשר ללמוד ממנו הרבה על דיני כתיבת סת"ם בספרד של ימי הביניים. וכך אכן ניסו רבנים וחוקרים במספר מאמרים שפורסמו בעבר. לצערנו נראה שהספר אולי עתיק אבל לא "עתיק מספיק", וכל מה שאפשר ללמוד מאופן כתיבתו לא ניתן לייחס לר"ן וליהודי ספרד. הספר בוודאי שימש קהילה יהודית כלשהי במשך שנים רבות, ואולי כך צריך לזכור אותו – כתיעוד היסטורי לחייהם של יהודים ספרדים אי שם.

כתוב בזוהר בפרשת נשא: "הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה בהיכל". אז כן, גם ספרי תורה זקוקים לקצת מזל. יש ספרי תורה שמונחים ללא שימוש בארון הקודש בבית הכנסת שנה שלמה ומוצאים רק כדי לרקוד איתם בשמחת תורה. ספרים אחרים, ברי מזל, זוכים לשימוש כמה פעמים בשבוע. לספר התורה המיוחס לר"ן לא היה מזל. מבעל תואר מכובד של ספר שנכתב בידי אחד ממנהיגי וחכמי המאה ה־14 הוא הפך לספר שנקשרים אליו מעשי זיוף ומרמה. ואולי זהו מזלו. למרות תוארו המפוקפק, במקום להיות קבור וגנוז כמו ספרי תורה ישנים פסולים אחרים, הוא נשמר, מטופל ולעיתים מוצג בספרייה הלאומית.

אוד מוצל מאש: חיפוש הספר השרוף שנכתב לפני 470 שנה

סיפור לא ייאמן שתחילתו בסכסוכים בין מדפיסים בוונציה, שהסלימו עד כדי שריפת ספרים עבריים בידי האינקוויזיציה, וסופו במסע חיפוש חובק עולם שניהלנו אחרי הספר הניצול מאותה שריפה. והסוף? מפתיע

832 629 Blog

ניצל מהלהבות: פירוש למסכת אבות, הרב אברהם לירמה, וונציה שי"ג 1553

ריח עשן עלה באפם של יהודי רומא כשעמדו בבתי הכנסת לתפילות ראש השנה של שנת שי"ד (9 בספטמבר 1553). מקור העשן היה בכיכר קמפו די פיורי, שם הועלו אלפי כרכים של התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי באש האינקוויזיציה.

הכול התחיל מספר שנים קודם לכן באירוע שולי לכאורה בחיי היהודים באיטליה. מארק אנטוניו יוסטיניאן, בן למשפחה אריסטוקרטית בוונציה, פתח בית דפוס חדש והפך יריב עסקי של בית הדפוס המפורסם של דניאל בומברג, שכבר 30 שנה נהנה ממונופול מוצלח בהדפסת ספרים עבריים, ובמיוחד התלמוד הבבלי. יוסטיניאן הלך בדרכו והדפיס מהדורה כמעט זהה לתלמוד של בומברג עם כמה הוספות חשובות. התחרות גברה, ותוך שלוש שנים נאלץ בומברג לסגור את בית העסק שלו.

יוסטיניאן
מסכת מכות, התלמוד הבבלי, דפוס יוסטיניאן, ונציה 1550

אבל העוינות בענף רק החריפה. הרב מאיר קצנלבוגן, רב הקהילה האשכנזית בפדובה (המהר"ם מפדובה), ביקש להוציא לאור "משנה תורה לרמב"ם" עם הגהות המהר"ם עצמו. יוסטיניאן סירב לבקשה משיקולי כדאיות, אך המדפיס אלויז בראגדין נענה. לאחר ההדפסה של בראגדין, יוסטיניאן העתיק את ההגהות למהדורה משלו. שתי המהדורות, של בראגדין ושל יוסטיניאן, יצאו ב־1550.

יוסטיניאן הסביר בהקדמה לספרים שמטרתו להוזיל את מחירי הספרים ללומד היהודי. בראגדין לעומתו האשים את מתחרהו בהשתלטות על השוק, העלאת מחירים והרס מפעלו של בראגדין.

בראגדין מאשים
בראגדין מאשים את יוסטיניאן ברמאות. מודפס בתחילת חלק שני של "משנה תורה לרמב"ם" בהוצאתו

העניינים הלכו והסתבכו. המהר"ם פנה לעצת הרב משה איסרליש (הרמ"א) בקרקוב. הרמ"א פסק שהצדק עם בראגדין ואסר על רכישת "משנה תורה" שהוציא יוסטיניאן. ועם זאת חוקרים סוברים שגם בראגדין לא פעל לגמרי ביושר. בין היתר נראה שבראגדין או עובדיו העתיקו תיקונים ממהדורת יוסטיניאן ללא מתן קרדיט והסבר.

מהר מאוד התחרות המסחרית גלשה לפן הדתי, ובמרכזה הדפסת התלמוד. לפי החוקר מאיר בניהו, בראגדין תכנן להדפיס מהדורה של התלמוד לאחר שיוסטיניאן כבר הדפיס את התלמוד. כדי למנוע את ההדפסה, יוסטיניאן פונה לאפיפיור יוליוס השלישי ברומא בטענה שהתלמוד של בראגדין מכיל חומר נגד הנצרות. בראגדין בתגובה מודיע שהתלמוד של יוסטיניאן מכיל חומר אנטי נוצרי. האפיפיור מכנס ועדה, וזו מחליטה ב־12 באוגוסט 1553 על שריפת כל ספרי התלמוד בראש השנה היהודי הקרוב.

ספרי התלמוד הבבלי והירושלמי נשרפים בכיכר קמפו די פיורי ברומא ביום הראשון של ראש השנה שי"ד (1553). האפיפיור מצווה לעשות זאת גם ביתר ערי איטליה. בחודשים הבאים נשרפו ספרים בבולוניה, ונציה, אנקונה, פרארה ומקומות אחרים. אנשי האינקוויזיציה, שביצעו את הצו, לא השקיעו מחשבה בבחירת ספרי התלמוד. בפועל נשרפו רוב הספרים העבריים שמצאו בבתי היהודים. רק צו אפיפיורי ממאי 1554 הבהיר שיש לשרוף ספרי תלמוד המכילים טקסטים כפרניים, אבל מותר ליהודים להחזיק ספרים אחרים שלא נוגדים את השקפת הכנסייה.

ייתכן שהספר היחיד ששרד נמצא אצלנו בספרייה?

אחד הספרים שעלו בלהבות היה ספרו החדש של הרב יהודה בן שמואל לירמה: פירוש על מסכת אבות. שבועיים אחרי שבוונציה הסתיימה הדפסת העותקים מספרו, התחוללה השריפה ברומא. חודש לאחר מכן נשרפו ספרים בוונציה, ובבת אחת הושמדו כל 1,500 העותקים הטריים שהרב לירמה קיווה למכור. אבל הוא לא אמר נואש וישב לכתוב את ספרו מחדש:

שרפו כל ספרי שהדפסתי… ולא נשאר לי מן הדפוס ההוא ולא מן ההעתק אפילו עלה אחד לזכרון והוכרחתי לחזור ולכותבו מדעתי כבתחלה. ואחר שכתבתי ממנו שלשה פרקים מצאתי ספר אחד מן הדפוס ביד גוים שלקחו אותו מעל האש, וקניתי אותו בדמים יקרים וראיתי מתוכו שזכני השם יתברך ועשיתי השני יותר בשלמות מן הראשון והוספתי בו דרושים הרבה של חכמה…

(מתוך ההקדמה למהדורה השנייה)

למזלו של הרב לירמה, הוא הצליח לשים את ידו על עותק בודד מהמהדורה הראשונה. המהדורה השנייה יצאה ב־1554 ונקראה "לחם יהודה". היא הייתה ארוכה יותר וכללה דרשות ששולבו בין הפרקים.

לפני מספר שנים חיפשתי את "לחם יהודה" בקטלוג המקוון של הספרייה הלאומית. מצאתי שיש לנו שני עותקים. לפי הקִטלוג הוא הודפס בחודש אב שי"ד (1554) בבית הדפוס של טוביה פואה בעיר סביונטה שבאיטליה.

ואז שמתי לב למשהו מוזר. במחשב הופיע ספר נוסף של הרב לירמה משנת שי"ג (1553): פירוש למסכת אבות.

ייתכן שהעותק היחיד של המהדורה הראשונה, שבדרך לא דרך ניצל מהאש ברומא, נמצא בספרייה הלאומית בישראל?

קטלוג שלנו
שתי המהדורות בקטלוג הספרייה הלאומית. אחת משנת 1553 והשנייה מ־1554

מייד הזמנתי את הספר מאוסף הספרים הנדירים שלנו. תוך שעה הגיע הספר. לא גדול, עם כריכת קרטון אפורה פשוטה. פתחתי אותו בזהירות ובהתרגשות… אך להפתעתי ולאכזבתי זה היה צילום מטושטש ולא הספר המקורי. חיפשתי ברשימות מצאי ישנות מהיכן קיבלנו אותו, אבל הופיעה בהן רק המילה "צילום". תודה רבה, ממש תגלית.

אז הספר היחיד בעולם של הרב לירמה לא באוסף שלנו. אבל אם יש צילום, סימן שהמקור קיים איפשהו. רק איפה?

חיפשתי בקטלוגים מאוחדים של ספריות בארץ ובעולם, אבל לשווא. בצילום לא היו חותמת או רישום מספר מדף של ספרייה. יכול להיות שהעותק היה שייך לאספן פרטי או נכלל באוסף קטן של מוסד שמנותק מרשת הספריות. לא מצאתי דבר.

טוויסט בעלילה: טיפ מקורא אלמוני

בשנת 1850 הדפיס הרב והביבליוגרף אליקים כרמולי (1802–1875) בפרנקפורט ספר בשם "דברי הימים לבני יחייא", המספר את תולדות משפחת דון יוסף נשיא מאנוסי פורטוגל. הספר מפרט את צאצאיו וסיפורי המשפחה שלו באיטליה. מוזכר שם שהנין שלו, הרב גדליה, כתב ספר בשם "שלשלת הקבלה", ובו התייחס גם לאירועי שריפת הספרים באיטליה. הרב כרמולי פירט בהערה שהוסיף את הסיפור של הרב לירמה מתוך ההקדמה ל"לחם יהודה". בסוף הוסיף נקודה מעניינת:

והנה על פי הדברים האלה (דברי ההקדמה לספר "לחם יהודה", ד"ל) יגזור הקורא שלא נשאר מדפוס ראשון כי אם ספר אחד אשר קנה המחבר בדמים יקרים, וזה אינו (אינו נכון, ד"ל) כי אנו ראינו שנים ושלש ספרים מהם.

וכדי להוכיח שהוא באמת ראה בעיניו את הדפוס הראשון של הפירוש למסכת אבות, מתאר הרב כרמולי במדויק את הכתוב בשער, מספר העמודים והגודל הפיזי ומוסיף שבסוף הספר מופיע תאריך סיום הכתיבה: יום שישי ט"ו באלול שי"ג.

כרמולי
הרב אליקים כרמולי

אז יש לפחות שני עותקים של הספר המיוחד הזה באיזשהו מקום בעולם. אבל לא היה לי קצה חוט, ועם הזמן שכחתי מהעניין.

יום אחד כשישבתי בדלפק הייעוץ וההדרכה בספרייה, ניגש אליי אדם ושאל לגבי איתור ספר. תוך כדי דיבור עלה נושא שריפת הספרים ברומא, והוא שאל אם הכרתי את הסיפור על ספרו של הרב לירמה. עניתי שכן ושידוע לי שקיים עותק ממנו, רק שאין לי מושג היכן הוא. האיש חייך ואמר שהספר נמצא באוקספורד. הוא קם, הלך ומאז לא ראיתי אותו. ואצלי הסקרנות התעוררה מחדש.

בדקתי בקטלוג המקוון של ספריית הבודליאנה באוניברסיטת אוקספורד בכל מיני דרכים ואיותים, אבל שוב לא מצאתי דבר.

לא מזמן פניתי לצוות ספריית הבודליאנה לגבי חיפוש באוסף שלהם. הספרנית הסבירה שהספרים היהודיים העתיקים לא מקוטלגים בכלל בקטלוג המקוון, אלא נכללים בקטלוג המודפס של קאולי (Cowley). סר ארתור ארנסט קאולי היה ספרן ומזרחן אנגלי שניהל את הספרייה באוקספורד לפני 100 שנה. אחד מפרסומיו הידועים הוא A Concise Catalogue of the Hebrew Printed Books in the Bodleian Library. קטלוג קאולי כתוב באנגלית ומתיימר להיות רשימה מלאה ומדויקת של הספרים היהודיים והעבריים של אוקספורד עד 1927. על מלאכת ההכנה עמל קאולי 13 שנה. בעמוד 363 תחת השם Judah Lerma  מצאתי את שני ספרי הרב לירמה, והראשון שבהם הוא הפירוש למסכת אבות משנת 1553.

Cowley
מתוך קטלוג קאולי. שני הספרים מהשנים 1553 ו־1554 עם מספרי המדף שלהם באוקספורד

מספר המדף של הספר בקטלוג קאולי מעיד על מקור הספר. Opp הוא קיצור של אופנהיים. הכוונה לאוסף הספרים של הרב דוד אופנהיים (1664–1736), שהיה הרב של פראג, מחבר ספרים ובעל אוסף ספרים עצום וחשוב.

David660
הרב דוד אופנהיים

כשהתמנה לרב של פראג, השאיר את ספרייתו הגדולה אצל חמיו בעיר הנובר שבגרמניה. כשנפטר הרב אופנהיים ב־1736, נכדתו ירשה את האוסף ובהמשך מכרה אותו לקרוב משפחה בהמבורג. כשהאוסף הועמד שוב למכירה, ב־1826 הוכן לספרים קטלוג בשם "קהלת דוד". בעמוד 208 בקטלוג מופיע הספר של הרב לירמה מ־1553.

Lehem660
מתוך "קהלת דוד", קטלוג ספרי הרב דוד אופנהיים

ב־1828 אוסף הספרים של הרב אופנהיים נמכר במחיר נמוך במיוחד לאוניברסיטת אוקספורד והועבר אליה ב־34 ארגזים.

פניתי לסגנית אוצר אוסף יהדות באוקספורד. היא בדקה עבורי את הספר ואף שלחה צילום של דף השער. אפשר לראות שלמרות כמה כיתובים שנוספו או נמחקו, מדובר בדיוק באותו עותק. הספר שניצל מאש האינקוויזיציה בוונציה נמצא היום על מדפי ספריית הבודליאנה באוניברסיטת אוקספורד. האבדה נמצאה!

השוואה 1153
מימין העותק המצולם בספרייה הלאומית. משמאל העותק המקורי (באדיבות ספריית הבודליאנה באוקספורד)

אבל הגילוי המרעיש באוקספורד הוא לא סוף הסיפור. זוכרים שהרב כרמולי הבהיר שיש יותר מעותק אחד מהספר המקורי? אז מצאתי עוד עותק! וזה לא היה פשוט.

המכון לתצלומי כתבי יד של הספרייה הלאומית מקטלג כתבי יד עבריים כבר 70 שנה. בספרייה יש כ־14,000 כתבי יד עבריים פיזיים. יתר כתבי היד העבריים המפוזרים בעולם, שמספרם מוערך ב־110,000, מקוטלגים בספרייה הלאומית ושמורים בה כסריקה או צילום, גם אם המקור הפיזי לא נמצא אצלנו.

אחד מאוספי כתבי יד יהודיים בחו"ל נמצא בספרייה הלורנציאנית (Biblioteca Medicea Laurenziana) בפירנצה שבאיטליה. הספרייה, המבוססת על אוסף פרטי של משפחת האצולה לבית מדיצ'י, נפתחה לציבור ב־1571. כמו אוספי כתבי יד אחרים, גם אוסף מדיצ'י קוטלג אצלנו בהתבסס על קטלוג הספרייה הלורנציאנית מ־1757. בין כתבי היד המקוטלגים אצלנו מצאתי משהו שנקרא "פרוש מסכת אבות ליהודה לירמא: דפוס ויניציאה, 1553". וכך התברר שבין כתבי היד שבקטלוג הישן הסתתר ספר מודפס בודד, עותק נוסף מספרו המקורי של הרב לירמה, שעלה באש! לפי התיאור, הספר מיוחס לרבי יצחק אברבנאל למרות שגם שמו של המחבר האמיתי מופיע: Iudas ben Samuel Lerma. בספר אין התייחסות ישירה לפירוש האברבנאל והטעות לא ברורה.

פניתי כמובן לספרייה הלורנציאנית, ושם הסבירו לי שאכן מדי פעם משתרבבים ספרים מודפסים ישנים לאוסף כתבי היד. כנראה הספר הספציפי הזה היה בספרייה שלהם עוד מימי פתיחתה במאה ה־16. כמה שנים לאחר הדפסת הקטלוג ב־1757, הועברו ספרי הדפוס ל־Magliabechiana Library, היום הספרייה הלאומית בפירנצה. מייד בדקתי בקטלוג המקוון של הספרייה הלאומית בפירנצה. זה לא היה קל. הספרים העבריים בקטלוג כתובים בתעתיק פונטי ולא בעברית, כלומר לפי הצליל באותיות לועזיות, ללא אותיות ניקוד. וכך נכתב בכותרת:

Pyrwš Mskt ʼbwt ʼšr ḥbr h.r Yhwdh yzyyʼ bn ʼyš ḥyl rb pʻlym km.r Šmwʼl Lyrmh sprdy zlh.h

ובשפה שלנו: פירוש מסכת אבות אשר חיבר הרב יהודה יזיי"א (יראה זרע יאריך ימים אמן) בן איש חיל רב פעלים כמורינו רב שמואל לירמה ספרדי זלה"ה (זכרו לחיי העולם הבא).

הרב כרמולי צדק. יש לפחות שני עותקים של הספר הזה. אחד באנגליה ואחד באיטליה.

אולי יום אחד אזכה להגיע לספריות הללו ולראות את העותקים בעיניי. בינתיים נצטרך להשיג סריקה טובה יותר מהצילום הישן שיש לנו. והפעם, כדי לחסוך הרבה שעות חיפוש בעתיד, כדאי שנציין את מקורו.

התנ"ך של האנוסים

שנים אחרי שנאלצו להתרחק מיהדותם, רבים מאנוסי ספרד ופורטוגל ניסו לחזור לשורשיהם המוחרמים. "תנ"ך פרארה", שהודפס במאה ה־16 ועבר אינספור תיקונים, סייע להם להכיר מחדש את דתם. עשרות עותקים ממנו פזורים עד היום ברחבי העולם

832 629 Blog

אחרי שנים רבות של ניתוק מהיהדות, היגרו אנוסי ספרד ופורטוגל לארצות אחרות ברחבי העולם והשתדלו לחזור לחיק הדת היהודית. ידע ביהדות לא ממש היה להם, ואפילו את אותיות האל"ף־בי"ת הם לא הכירו. אך זיכרונות ילדות, סיפורי משפחה וגם מסורת שנשמרה בסודיות עודדו את אותם "נוצרים חדשים" לנסות להתחבר לשורשים בבתיהם החדשים.

לצורך כך, לאורך המאה ה־16 החלו קהילות האנוסים להדפיס ספרים יהודיים בספרדית: תחילה ספרי יסוד ובהמשך ספרים בפילוסופיה יהודית, טקסטים נגד הנצרות ושירה. מהתקופה הזו נשמרו אפילו ספר דקדוק פורטוגזי ומחזה המבוסס על מגילת אסתר, שהודפסו בידי אנוסים. קצת יותר מאוחר, במאה ה־17, הדפיסו אנוסים את מה שנחשב לעיתון היהודי הראשון בעולם, שנקרא Gazeta de Amsterdam. העיתון יצא לאור באמסטרדם ונועד בעיקר לסוחרים יהודים.

הכול התחיל בעיר פרארה שבצפון איטליה, במאה ה־16 התיישבו שם אנוסים וייסדו את ראשית הדפוס של אנוסי ספרד ופורטוגל. בהמשך עבר מרכז ההוצאה לאור לוונציה, ובמאה ה־17 לאמסטרדם, שבה התרכז למשך כ­­־200 שנה.

בזמן גירוש ספרד ופורטוגל, בעשור האחרון של המאה ה־15, בפרארה כבר התקיימה קהילה יהודית, והדפוס היהודי פעל שם כבר מספר שנים. בין השנים 1477–1551 יצאו לאור בעיר ספרי "ארבעה טורים" ופירושים לספרים איוב ודניאל.

על הרקע הזה האנוסים ראו בפרארה סביבה נוחה למתנצרים הרוצים לחזור ליהדותם, ורבים התרכזו בה. ביניהם היה גם אברהם אושקה, יהודי אנוס שהדפיס ספרי לטינית בפורטוגל. ב־1543 נחשד בשמירה על יהדותו וברח מפורטוגל לפרארה.

עם בואם של האנוסים לפרארה, בשנת 1552 הדפיס יום טוב אטיאס, אנוס יהודי מספרד, סידור תפילה ולאחר מכן גם ספר סליחות. בשנים הללו הכירו אושקה ואטיאס זה את זה, וב־1553 יחד הוציאו לאור תנ"ך שלם בספרדית. לפי הכיתוב בעמוד השער, הדבר נעשה באישור דוכס פרארה. הכותרת המלאה של התנ"ך שהוציאו הייתה: "התנ"ך בשפה הספרדית המתורגמת מילה אחר מילה לפי העברית האמיתית על ידי חוקרים מעולים שנראו ונבדקו על ידי משרד האינקוויזיציה". ובקיצור הוא מכונה עד ימינו "תנ"ך פרארה".

מכיוון שהתרגום בספר מילולי ממש, הוא מעט מוזר לקורא הספרדי שכן במקום לכתוב את סיפורי המקרא בלשון ספרדית, הטקסט מתורגם לפי מילה, לפעמים ללא מילות חיבור וקישור, בדיוק כפי שכתוב במקור בעברית. למרות שתנ"ך פרארה הודפס באותיות לועזיות, יש הרואים בשפת התרגום את השפה היהודית־ספרדית לאדינו, מכיוון שהתרגום מנסה להיצמד לטקסט העברי המקורי.

תנך
תנ"ך פרארה, 1553. בכותרתו נכתב: iblia en lengua española traduzida palabra por palabra de la verdad hebrayca por muy excelentes letrados vista y examinada por el officio de la Inquisicion

בראש ובראשונה נועד תנ"ך פרארה לאנוסים שרצו ללמוד את ספר הספרים אך לא הכירו מספיק טוב, אם בכלל, את שפת המקור. לקוחות נוספים של תנ"ך זה היו נוצרים דוברי ספרדית.

בעבר שיערו חוקרים שכדי לשרת את שני סוג הלקוחות, תנ"ך פרארה הודפס בשתי גרסאות דומות שההבדלים ביניהן שיקפו את ציפיות שני קהלי היעד. בכל מקרה, לנו בספרייה הלאומית יש עותק מכל סוג.

בתנ"ך "הנוצרי" כתוב שהודפס בידי ג'רנימו דה וורגס ודוארטה פינל. בעמוד הראשון יש הקדשה ארוכה לדוכס ארקולה השני משושלת משפחת אסטה, ששלט בפרארה והעניק שוויון זכויות ליהודים. התנ"ך "היהודי" הודפס בידי אותם שני מוציאים לאור, אך בגרסה זו הם מופיעים בשמם היהודי – יום טוב אטיאס (יש טענה שהוא אביו של ג'רנימו דה וורגס) ואברהם אושקה. הפעם ההקדשה נכתבה לדונה גרציה נשיא, האנוסה הפורטוגזית והפילנתרופית היהודייה המפורסמת. ייתכן שדונה גרציה מימנה את הפרויקט או תמכה בו בדרכים אחרות.

הקדשה דונה גרציה
ההקדשה לדונה גרציה נשיא בתנ"ך פרארה "היהודי"

בקולופון – הערת הסיום שבה מי שהכין את הספר לדפוס מסכם את מלאכת ההדפסה – שבסוף התנ"ך נכתבה בחלק מהעותקים השנה הלועזית, 1553, ובחלק מהעותקים השנה המקבילה בלוח השנה העברי, 5313 (שנת שי"ג).

קולופון
הקולופון בסוף הספר עם ציון שנת ההדפסה, העברית בעותק הזה, שנת 5313 (שי"ג)

אולם השינויים בין העותקים של תנ"ך פרארה לא הסתכמו רק בקולופון ובהקדשה. בין יתר ההבדלים, הספר יצא לאור בשני גדלים ובסוגים שונים של נייר.

בשנות החמישים של המאה ה־20 ערך פרופסור סטנלי רייפינס, חוקר ספרות אנגלית, בדיקה יסודית של העותקים הקיימים של תנ"ך פרארה. הוא מצא 49 עותקים שונים ברחבי העולם והראה שיש ביניהם שינויים רבים, אם כי קטנים ולרוב לא מאוד חשובים.

בניגוד להשערות החוקרים מהעבר בדבר גרסה יהודית וגרסה נוצרית לתנ"ך פרארה, לדברי רייפינס לא הייתה גרסה שהתאימה לקורא הנוצרי. להפך, לאורך השנים היו שטענו אפילו כי התנ"ך הזה הוא אנטי נוצרי וכי התרגומים בו של חלק מהפסוקים המהווים בסיס היסטורי לנצרות, שומרים על הטקסט המילולי המקורי.

למרות זאת בחלק מהעותקים בולט שינוי משמעותי אחד לטובת הנצרות. אחד הפסוקים המנוצלים בנצרות למטרות מיסיונריות מופיע בספר ישעיהו פרק ז פסוק י"ד. במקור מופיע כך:

הִנֵּה הָעַלְמָה, הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ, עִמָּנוּ אֵל.

בספרות הנוצרית תרגמו את הפסוק בהתאם לתיאולוגיה הנוצרית, הטוענת שאימו של ישו היא הבתולה מריה:

Behold, a virgin shall conceive, and bear a son, and shall call his name Immanuel.

בחלק מהעותקים של תנ"ך פרארה מתורגמת המילה "עלמה" ל־moca (אישה צעירה), בחלק למילה virgen  (בתולה), וברוב המקרים המדפיסים פשוט כתבו Alma באותיות לועזיות ובכך נמנעו ממחלוקת. בכמחצית מהעותקים שנמצאו הופיעה המילה Alma, ורייפינס הוכיח שכך נדפס התנ"ך במקור. לדבריו רק לאחר זמן הוחלפה המילה ל־virgen, כנראה מסיבות פוליטיות־דתיות זמניות, ולאחר מספר הדפסות למילה moca. כל שינוי כזה דרש מהמדפיס לשנות את אותיות הדפוס כדי לשמור על אורך זהה של השורה. לפעמים הדבר נעשה באמצעות הרחבת מילים מקוצרות לצורתן המלאה, ולפעמים באמצעות הוספת רווחים קטנים בין המילים.

Alma
שלוש הגרסאות למילה "עלמה" (המילה הראשונה בפסוק). מתוך מאמרו של פרופ' רייפינס

במשך תקופת ההדפסה תוקנו בעותקים השונים טעויות כמו סדר העימוד וחלק מהאותיות. ולמרות זאת עדיין אפשר למצוא פה ושם טעויות דפוס בחלק מהעותקים. רייפינס ראה בכל אלו הוכחה שהדפסת תנ"ך פרארה הייתה תהליך מתמשך ומתעדכן של תיקוני דפוס ושלא מדובר בשתי גרסאות לשני קהלים שונים – יהודי ונוצרי. לשיטתו, כל העותקים של תנ"ך פרארה נועדו לאנוסי ספרד ופורטוגל באמצע המאה ה־16. מהעותקים שמצא רייפינס הסתבר גם שבגלל האיסור לכתוב ולהגות את שם ה' שלא לצורך, ברוב העותקים של תנ"ך פרארה נכתבה האות A גדולה כתחליף לשם ה'. בחלק מהעותקים גם הוכנסה רשימת ההפטרות לפרשות השבוע הנקראות בבית הכנסת.

A
שם ה' נכתב באמצעות האות A. מתוך תחילת פרשת ואתחנן בתנ"ך פרארה

בעמוד השער המאויר של תנ"ך פרארה מתנוסס ציור של אונייה הנטרפת בים. אחד מתרניה שבור והיא נאלצת להתמודד מול הגלים, הרוחות הנושבות וכמה מפלצות ים. אפשר לראות בציור רמז למצב של העם היהודי בכלל ושל אנוסי ספרד ופורטוגל בפרט. המדפיסים מרמזים לנצחיותה של היהדות, הנדרשת להילחם מול אויביה הרוחניים אך שורדת למרות הכול.

שער פררה
עמוד השער של תנ"ך פרארה. האונייה הנטרפת בים כסמל לעם היהודי

על האונייה מצויר גם אצטרולב ספרי (Armillary sphere) , מכשיר שמציג תבנית של השמים ועוזר בין היתר בניווט ימי. האצטרולב היה סמלו של בית הדפוס של אברהם אושקה ומופיע גם בספרים אחרים שהדפיס.

אושקה הדפיס יותר מ־25 ספרים עד לסגירת בית הדפוס שלו ב־1558. אחד מספריו, "שלטי הגיבורים" של הרב יעקב מפאנו, הכיל קינה על 24 אנוסים שהוצאו להורג באנקונה בשנת 1556. דבר ההדפסה הגיע לאוזני הבישופ אנטוניו גיסליירי (לימים האפיפיור פיוס החמישי), והוא ציווה לשרוף את הספר ולהעניש את אושקה.

Ushka
מתוך הקינה על קדושי אנקונה, ספר "שלטי הגיבורים", פרארה 1556

בשנת 1996 הוציא לאור חוקר הספרות והתיאטרון משה לזר מהדורת פקסימיליה מדויקת (כלומר הדפסה חדשה הזהה לגמרי למקור) של תנ"ך פרארה, מהדורה שהודפסה ב־1,000 עותקים. מוקדם יותר, לציון 500 שנה לגירוש ספרד, ב־1992 יצאה מהדורה ביקורתית (כזו העוקבת אחרי כל המהדורות שאותרו) של תנ"ך פרארה בעריכת לזר. בהקדמה כתב לזר שלהכנת מהדורה זו מצא כ־60 עותקים של התנ"ך. עותקים אלה ואחרים, שאולי מסתובבים להם עדיין ברחבי העולם, היו אמצעי חשוב לחזרתם של האנוסים היהודים לחיק היהדות אי שם במאה ה־16.

המעבדה חשפה: הספר שנגנב על ידי הנאצים והתגלה מחדש בירושלים

מסע ארוך מוינה לירושלים של חומש ויקרא שהוסתר בזמן השואה ונחשף במעבדת שיקום ושימור של הספרייה הלאומית

לא מזמן גילינו בין ספרי אוסף הספרייה, עותק של ספר "מסילת ישרים" שניתן כמתנה לילד בר מצווה בשנת 1936.

מקבל המתנה ומשפחתו נספו בשואה מספר שנים לאחר מכן. ספריות יהודיות רבות נשדדו באוסטריה על ידי הנאצים בליל הבדולח ובתקופה שלאחר מכן. ביניהן אפשר למנות את ספריית הקהילה היהודית בווינה (IKG), ספריית הסמינר התאלוגי היהודי (ITLA), ספריות פרטיות, חנויות ספרים ובתי הוצאה לאור. רוב השלל נשלח לברלין לספריית הביזה העצומה של המשרד הראשי לביטחון הרייך. חלק מספרייה זו הושמדה בהפצצות על בירת גרמניה, וחלקים אחרים נתגלו לאחר המלחמה. את המסלול המדויק שעבר ספר בר המצווה איננו יודעים. בעקבות פעילות נמרצת ועיקשת בשנות ה-50 של הספרייה הלאומית, בסיוע נציגי משרד הדתות ובאישור שרידי קהילת וינה, הובאו ספרים רבים שאותרו שם אל הספרייה הלאומית בארץ. ביניהם גם ספר זה. על מקורו של הספר מעידה תווית שהודבקה על ידי הספרייה, שמדווחת עליו כספר שנתרם ע"י יהודי וינה לזכר קרבנות השואה.

תווית שהודבק על ספרים שנשדדו בזמן השואה ונתגלו בווינה

לא עברו מספר שבועות וגילינו ספר נוסף שהיה בבעלות יהודית בווינה לפני השואה. לפי רישומים ישנים של הספרייה משנת 1956 הספר, חומש לספר ויקרא עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, נשלח אלינו כחלק מפעילותם של מחלקת "אוצרות הגולה" – מפעל הבאת ספרים מאירופה לישראל לאחר השואה.

בתחילה לא זיהינו אף תווית על הספר ולא היה ברור שעותק זה אכן נגנב על ידי הנאצים.

חומש, תקנ"ח, חלקו הפנימי של לוח הכריכה הקדמי. מתחת לדף הבטנה הימני מוסתרת התווית

בעקבות החשד שלי שאכן מדובר בספר ששרד את השואה, הבאתי אותו למעבדה לשימור ושיקום נייר וספרים בספרייה הלאומית, ומסרתי אותו לידיה של הגר מילמן: "ברגע שהספר הגיע למעבדה והיה חשד לגביו ששרד את השואה נעזרתי באמצעים יעודיים כדי לנסות להבין מה מסתתר מעבר לדף. אין לתאר את ההתרגשות שאחזה בי ברגע שנגלתה בפניי התווית שמסתתרת מעבר לדף. מיד הבנתי שמדובר בפריט מיוחד שעבר דרך לא דרך עד הגעתו למשכן עולמים בספרייה הלאומית, ושהוא מביא איתו סיפור שלם ומרתק".

גילוי התווית מתחת לדף הבטנה

לפני תחילת הטיפול הפריט תועד מילולית וצולם על מנת שנוכל להשוות לתמונה הסופית שתתקבל. הסרת הנייר שהודבק על התווית נמשכה כמה שעות ונעשתה בצורה עדינה ביותר, בעזרת כלים מיוחדים: ספטולה דקה, פינצטה וסקלפל, תוך שימוש בלחות מבוקרת ודבקים הפיכים, עד לגילוי מלא של התווית והסרת שאריות דבק שהודבקו עליה.

הגר מילמן ברגע גילוי התווית

בנוסף, גם על הכריכה האחורית התגלתה תווית חשובה שהוסתרה על ידי מדבקה לבנה ובד הכריכה (הספר עבר כריכה נוספת מאוחרת יותר ולכן בד הכריכה משמאל עולה על התווית).

כריכת הספר

"גם כאן בוצעה עבודה עדינה מאוד", מספרת מילמן, "עד שהצלחתי לגלות בהתרגשות רבה את התווית כולה – דבר שאיפשר להתחקות אחר ההיסטוריה של הפריט".

לוח כריכה אחורי, התוית המוסתרת. חשיפת התוית במלואה. משמאל מבצבץ בד ששימש לכריכה המשנית של הספר

חשיפת התוית במלואה מלוח הכריכה האחורי של החומש

תווית "התרומה" של קהילת ווינה שכוסתה מעידה בוודאות שהספר נשלח ארצה מאוסטריה, אבל זהו רק חצי מהסיפור.

בזמן המלחמה ספרים רבים הועברו לאוסטריה מהספרייה המרכזית של בית הספר הגבוה ללימודים נאציים שתכנן האידיאולוג הראשי של התנועה הנאצית, אלפרד רוזנברג. ספרים אלה נשדדו מרחבי אירופה ולאו דווקא מיהודי אוסטריה. אלא שאת מקורו של הספר גילו לנו חתימה וחותמת בעמודים הראשונים והתווית השניה שנדבקה בכריכה האחורית ושנחשפה לגמרי במעבדה.

החתימה הייתה של אדם בשם שעפטל ביענטץ שהיה כנראה מהבעלים הראשונים על הספר שהודפס בווינה ב-1798. החותמת הייתה של הסניף הווינאי של אגודת ישראל. הייתה זו הפתעה מעניינת שכן במקרה מזכיר הארגון בווינה היה נותן מתנת בר המצווה וכותב ההקדשה שבה. ייתכן ששני הספרים עברו בידיו.

שער הספר עם חתימה בראש העמוד וחותמת של סניף וינה של אגודת ישראל

על תווית בגב הספר הופיעו המילים בגרמנית "המכון ללימודי מזרח של אוניברסיטת ווינה" ומתחת לזה המילה "Leihgaben" בעברית "השאלה" דבר המעיד שהספר לא היה חלק מספריית האוניברסיטה במקור.

איך עבר חומש של ארגון חרדי לאוניברסיטה בווינה?

קורט שוברט היה סטודנט אוסטרי שהתנגד לנאצים ולמעשיהם. עם זאת לא יכל כמובן להודיע בפומבי את דעתו. הוא קיבל שחרור משירות צבאי עקב אסטמה ממנה סבל וניצל את שנות המלחמה ללימודים אקדמיים. שוברט למד אצל פרופסור ויקטור קריסטיאן, מומחה לאשורולוגיה באוניברסיטת וינה וחבר SS, שבין יתר פעילותו המחקרית, הוציא שלדים של יהודים מקבריהם לשם בדיקות גזעיות והיסטוריה תורשתית. במסגרת הפעלת האידיאולוגיה הנאצית באקדמיה הגרמנית, הקים מפקד ה-SS היינריך הימלר ב-1935 את ארגון ה-Ahnenerbe – אננארבה. בארגון שירתו חוקרים מהאקדמיה ומטרתם הייתה לגלות את שורשי העם הגרמני ולהוכיח מבחינה מדעית את עליונות הגזע הארי. האננארבה העביר לקריסטיאן ספרים שנשדדו מספריות יהודיות ואחרות וביקשה ממנו לקטלגם בצורה מסודרת. ספרים אלה, כך קיוו, ישמשו את חוקרי העם היהודי ההולך ונכחד. שוברט וסטודנטים נוספים סייעו לפרופסור שלהם בעבודה כשספרים נוספים ממשיכים להגיע מרחבי אוסטריה, גרמניה ופולין.

במקום שירות צבאי מונה שוברט לפקח הפצצות (air raid warden). במסגרת שירותו הוא גילה מרתף במרכז היהודי של וינה שבו אוחסנו ספרים רבים מספריות הקהילה. בטענה שהם מהווים סכנה בעת שריפה, הוא העביר אותם בהסכמתו ולשמחתו של פרופסור קריסטיאן, למחלקה ללימודי המזרח באוניברסיטה שלו. כך הציל שוברט כ-20,000 ספרים ועם סיום המלחמה העבירם לשרידי הקהילה היהודית. ספרים אלא ואחרים עשו את דרכם לישראל בליוויו של שוברט עצמו שהוזמן לבקר במדינת ישראל החדשה.

החומש שגילינו נשמר כנראה באותו מרתף בווינה. הוא הועבר לאוניברסיטת וינה, הודבק עליו תווית של האוניברסיטה ושימש למחקר אקדמי אנטישמי. בזכותו של שוברט והקהילה היהודית, כיום הוא משמש מבקרים, קוראים וסטודנטים בספרייה הלאומית.