לא מזמן גילינו בין ספרי אוסף הספרייה, עותק של ספר "מסילת ישרים" שניתן כמתנה לילד בר מצווה בשנת 1936.
מקבל המתנה ומשפחתו נספו בשואה מספר שנים לאחר מכן. ספריות יהודיות רבות נשדדו באוסטריה על ידי הנאצים בליל הבדולח ובתקופה שלאחר מכן. ביניהן אפשר למנות את ספריית הקהילה היהודית בווינה (IKG), ספריית הסמינר התאלוגי היהודי (ITLA), ספריות פרטיות, חנויות ספרים ובתי הוצאה לאור. רוב השלל נשלח לברלין לספריית הביזה העצומה של המשרד הראשי לביטחון הרייך. חלק מספרייה זו הושמדה בהפצצות על בירת גרמניה, וחלקים אחרים נתגלו לאחר המלחמה. את המסלול המדויק שעבר ספר בר המצווה איננו יודעים. בעקבות פעילות נמרצת ועיקשת בשנות ה-50 של הספרייה הלאומית, בסיוע נציגי משרד הדתות ובאישור שרידי קהילת וינה, הובאו ספרים רבים שאותרו שם אל הספרייה הלאומית בארץ. ביניהם גם ספר זה. על מקורו של הספר מעידה תווית שהודבקה על ידי הספרייה, שמדווחת עליו כספר שנתרם ע"י יהודי וינה לזכר קרבנות השואה.
לא עברו מספר שבועות וגילינו ספר נוסף שהיה בבעלות יהודית בווינה לפני השואה. לפי רישומים ישנים של הספרייה משנת 1956 הספר, חומש לספר ויקרא עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י, נשלח אלינו כחלק מפעילותם של מחלקת "אוצרות הגולה" – מפעל הבאת ספרים מאירופה לישראל לאחר השואה.
בתחילה לא זיהינו אף תווית על הספר ולא היה ברור שעותק זה אכן נגנב על ידי הנאצים.
בעקבות החשד שלי שאכן מדובר בספר ששרד את השואה, הבאתי אותו למעבדה לשימור ושיקום נייר וספרים בספרייה הלאומית, ומסרתי אותו לידיה של הגר מילמן: "ברגע שהספר הגיע למעבדה והיה חשד לגביו ששרד את השואה נעזרתי באמצעים יעודיים כדי לנסות להבין מה מסתתר מעבר לדף. אין לתאר את ההתרגשות שאחזה בי ברגע שנגלתה בפניי התווית שמסתתרת מעבר לדף. מיד הבנתי שמדובר בפריט מיוחד שעבר דרך לא דרך עד הגעתו למשכן עולמים בספרייה הלאומית, ושהוא מביא איתו סיפור שלם ומרתק".
לפני תחילת הטיפול הפריט תועד מילולית וצולם על מנת שנוכל להשוות לתמונה הסופית שתתקבל. הסרת הנייר שהודבק על התווית נמשכה כמה שעות ונעשתה בצורה עדינה ביותר, בעזרת כלים מיוחדים: ספטולה דקה, פינצטה וסקלפל, תוך שימוש בלחות מבוקרת ודבקים הפיכים, עד לגילוי מלא של התווית והסרת שאריות דבק שהודבקו עליה.
בנוסף, גם על הכריכה האחורית התגלתה תווית חשובה שהוסתרה על ידי מדבקה לבנה ובד הכריכה (הספר עבר כריכה נוספת מאוחרת יותר ולכן בד הכריכה משמאל עולה על התווית).
"גם כאן בוצעה עבודה עדינה מאוד", מספרת מילמן, "עד שהצלחתי לגלות בהתרגשות רבה את התווית כולה – דבר שאיפשר להתחקות אחר ההיסטוריה של הפריט".
תווית "התרומה" של קהילת ווינה שכוסתה מעידה בוודאות שהספר נשלח ארצה מאוסטריה, אבל זהו רק חצי מהסיפור.
בזמן המלחמה ספרים רבים הועברו לאוסטריה מהספרייה המרכזית של בית הספר הגבוה ללימודים נאציים שתכנן האידיאולוג הראשי של התנועה הנאצית, אלפרד רוזנברג. ספרים אלה נשדדו מרחבי אירופה ולאו דווקא מיהודי אוסטריה. אלא שאת מקורו של הספר גילו לנו חתימה וחותמת בעמודים הראשונים והתווית השניה שנדבקה בכריכה האחורית ושנחשפה לגמרי במעבדה.
החתימה הייתה של אדם בשם שעפטל ביענטץ שהיה כנראה מהבעלים הראשונים על הספר שהודפס בווינה ב-1798. החותמת הייתה של הסניף הווינאי של אגודת ישראל. הייתה זו הפתעה מעניינת שכן במקרה מזכיר הארגון בווינה היה נותן מתנת בר המצווה וכותב ההקדשה שבה. ייתכן ששני הספרים עברו בידיו.
על תווית בגב הספר הופיעו המילים בגרמנית "המכון ללימודי מזרח של אוניברסיטת ווינה" ומתחת לזה המילה "Leihgaben" בעברית "השאלה" דבר המעיד שהספר לא היה חלק מספריית האוניברסיטה במקור.
איך עבר חומש של ארגון חרדי לאוניברסיטה בווינה?
קורט שוברט היה סטודנט אוסטרי שהתנגד לנאצים ולמעשיהם. עם זאת לא יכל כמובן להודיע בפומבי את דעתו. הוא קיבל שחרור משירות צבאי עקב אסטמה ממנה סבל וניצל את שנות המלחמה ללימודים אקדמיים. שוברט למד אצל פרופסור ויקטור קריסטיאן, מומחה לאשורולוגיה באוניברסיטת וינה וחבר SS, שבין יתר פעילותו המחקרית, הוציא שלדים של יהודים מקבריהם לשם בדיקות גזעיות והיסטוריה תורשתית. במסגרת הפעלת האידיאולוגיה הנאצית באקדמיה הגרמנית, הקים מפקד ה-SS היינריך הימלר ב-1935 את ארגון ה-Ahnenerbe – אננארבה. בארגון שירתו חוקרים מהאקדמיה ומטרתם הייתה לגלות את שורשי העם הגרמני ולהוכיח מבחינה מדעית את עליונות הגזע הארי. האננארבה העביר לקריסטיאן ספרים שנשדדו מספריות יהודיות ואחרות וביקשה ממנו לקטלגם בצורה מסודרת. ספרים אלה, כך קיוו, ישמשו את חוקרי העם היהודי ההולך ונכחד. שוברט וסטודנטים נוספים סייעו לפרופסור שלהם בעבודה כשספרים נוספים ממשיכים להגיע מרחבי אוסטריה, גרמניה ופולין.
במקום שירות צבאי מונה שוברט לפקח הפצצות (air raid warden). במסגרת שירותו הוא גילה מרתף במרכז היהודי של וינה שבו אוחסנו ספרים רבים מספריות הקהילה. בטענה שהם מהווים סכנה בעת שריפה, הוא העביר אותם בהסכמתו ולשמחתו של פרופסור קריסטיאן, למחלקה ללימודי המזרח באוניברסיטה שלו. כך הציל שוברט כ-20,000 ספרים ועם סיום המלחמה העבירם לשרידי הקהילה היהודית. ספרים אלא ואחרים עשו את דרכם לישראל בליוויו של שוברט עצמו שהוזמן לבקר במדינת ישראל החדשה.
החומש שגילינו נשמר כנראה באותו מרתף בווינה. הוא הועבר לאוניברסיטת וינה, הודבק עליו תווית של האוניברסיטה ושימש למחקר אקדמי אנטישמי. בזכותו של שוברט והקהילה היהודית, כיום הוא משמש מבקרים, קוראים וסטודנטים בספרייה הלאומית.
