שבועות – הפֶסְטִיבוּס של התנ"ך

לרוב החגים שלנו יש תאריך ברור. פסח? ט"ו בניסן. סוכות? ט"ו בתשרי. יום כיפור? אל תעיזו לשכוח את י' בתשרי.

אבל חג שבועות? אין לו תאריך. אין.

רק הנחיה ערטילאית: "וספרתם לכם… שבע שבתות… עד ממחרת השבת… חמישים יום" (ויקרא כ"ג, פסוק ט"ו).

האם הכוונה לשבת של פסח? ליום טוב של פסח? לשבת רגילה? לא ברור – אבל מה שכן ברור זה שהשאלה הזאת פילגה את העם היהודי בימי בית שני.

מי שקורא את התלמוד יקבל את המידע הבא: הצדוקים קראו את זה כפשוטו – "ממחרת השבת", כלומר מספירת העומר שמתחילה רק אחרי שבת רגילה – מה שהופך את שבועות תמיד ליום ראשון. לעומתם הפרושים (חז"ל) טענו – לא ולא! השבת כאן היא החג עצמו. אנחנו מתחילים לספור ממחרת החג.

אבל המחלוקת על שבועות עמוקה יותר: זו מחלוקת בין בית הכהונה המודח, בני צדוק, לבין בית הכהונה המדיח, בני חשמונאי – אותם אנחנו מכירים מחנוכה.

בני צדוק שמרו על לוח שמשי, מחושב וקבוע מראש. הם כינו עצמם "בני אור" ושומרי הברית. את יריביהם הכוהנים החשמונאים, שלא נמנו עם שושלת הכהונה הגדולה לפי הסדר המקראי, הם כינו בני חושך ובני עוול, מפרי הברית. לפי השקפתם, חג השבועות הוא חג קבוע, "חג השבועים", "יום העדות" ו"משנה חג" – חג שמקיף את העולם, מחגיגת הבריאה ועד מתן התורה בסיני.

לעומתם, בני חשמונאי אימצו את הלוח הירחי המשתנה. עבורם – כמו עבור חז"ל, יורשיהם – התורה וגם לוח השנה נתונים בידי אדם, לא בשמים הם. לא פלא שהם כונו "כהן רשע" ו"בני עול" על ידי בני צדוק.

לנגד ענינו עולות שתי תפיסות עולם במחלוקת על חג השבועות:

בעולם הראשון האדם מותאם למטפיזיקה השמימית. במסורת בני צדוק ולוח השבתות השמשי, העולם כולו נשען על סדר קוסמי, אלוהי ונצחי. הזמן עצמו הוא מחזורי, מדויק ומחושב מראש – לא תלוי באדם או בכוחו. החגים, ובעיקר חג השבועות, הם סימנים קבועים בחלל ובזמן, השזורים במערכת השמימית של הבריאה, הברית והמחזור השביעוני. האדם נדרש להתאים עצמו לסדר זה, לשמור את הברית ואת השבועה שנקבעו בשמים, לשבות ולעצור את פעולתו בהתאם למועדים אלה. 

הטבע, ההיסטוריה, והקהילה משתלבים במחזוריות אלוהית קבועה – האדם הוא חלק אינטגרלי בתוך סדר קוסמי, כפוף ל"לוח האלוהי". הברית היא ערך עליון, והזמן שלו הוא אמת נצחית.

בתפיסת העולם השניה האדם הוא אמת המידה לכל הדברים. עבור בני חשמונאי וחז"ל הזמן אינו מחזורי קבוע, אלא נתון לשינויים אנושיים, חישובים וקביעות הלכתיות. האדם הוא היוצר, המכריע והמתאים את עצמו למערכת של חוקים וערכים שנקבעים על ידו, ובכך גם מגדיר את מועדי הקודש. הלוח הירחי המשתנה משקף את המציאות המשתנה, ההיסטורית והאנושית, שבה האדם מפעיל את כוחו.

חג השבועות – ואפילו התורה – אינם מוסכמים כקבועים בשמיים, אלא כפועל יוצא של מערכת ערכית, חברתית והלכתית. האדם עומד במרכז – הוא המגדיר את משמעות הזמן, הברית והמצוות.

ויכוח הלכתי? כן.

מלחמה על צורת החיים של העם היהודי? בהחלט.

נשמע לכם כמו וויכוח על “מתי מתחילים לספור ספירת העומר”? תחשבו שוב.

זה היה הקרב על לוח השנה, על הסמכות לפרש את התורה, על עצם קיומה של תורה שבעל פה. בקיצור, פרשת השבועות הייתה הרבה יותר נפיצה מפרשת בג"ץ.

ומה קורה כשהתאריך של החג לא כתוב בתורה, ויש מחלוקות על החישוב?

אתה מקבל… שבועות – הפֶסְטִיבוּס של התנ"ך.

בפֶסְטִיבוּס, בחג האלטרנטיבי של פרנק קונסטנזה (מהסדרה "סיינפלד"), אין עץ חג מולד – יש עמוד מתכת. אין מסורת – רק תלונות ("!I've got a lot of problems with you people") ואין תאריך ברור לחג – רק רצון לחגוג אחרת (אגב, את "החג" המציא במקור אביו של התסריטאי דניאל אוקיף שכתב את הפרק לסיינפלד).

גם בשבועות אין תאריך, אין סמלים מובהקים – לא סוכה, לא שופר, לא מצה. מה יש? יש ספירה, יש חוסר ודאות, יש ויכוח מתמשך כבר 2,000 שנה.

ואם תשאלו חוקרים, הם יגידו: עזבו תורה. שבועות זה בכלל חג חקלאי – חג הקציר. חג של חקלאים עתיקים שחיכו שתבשיל השעורה ויתחיל הקציר של החיטים.

אז מה נשאר לנו היום?

תיקון ליל שבועות (פרקטיקה מאוחרת יחסית), מגילת רות, עוגת גבינה, קרבות מים וזיכרון היסטורי של חג שהיה פעם קרב על צורת הזמן.

שבועות הוא תזכורת יהודית עמוקה לכך שגם מה שאין לו תאריך – יכול להפוך לרגע מכונן. ולפעמים, דווקא הדברים הלא-ממוסדים, הלא-מעוגנים, הם אלו שמזיזים את הלב – ואת לוח השנה.