הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (מלאכי ג, כג)
הוא מוכר לנו בתור האורח הנסתר והמסתורי של ליל הסדר. חלק בטוחים שהוא חוגג את הסדר עם המסובים, אבל במעמד של רואה ואינו נראה. ואילו אחרים נשבעים שהוא מגיע בכלל בחשכת הלילה, וכשכולם כבר ישנים אחרי ששתו ארבע כוסות בסדר הפסח, לוגם מכוס היין שנותרה. זהו אליהו הנביא, המכונה גם אליהו התשבי ואליהו הגלעדי. ובאמת, אין מתאים ממנו לתפקיד האורח מכיוון שכבר במקרא נזכר אליהו בתור מבשר הגאולה, כמו שמעיד הציטוט בתחילת הכתבה. ויש לו גם הכבוד להיות מדמויות המקרא היחידות שלא תוארה מיתתן. כמו חנוך בן ירד (בראשית ה), גם הוא עולה השמיימה בטרם נפטר. עוד סגולות חשובות מיוחסות לאליהו הנביא, אבל לפני שנצלול לדמותו נתחיל במערכה הראשונה.
הוא עולה על במת המקרא באותה דרמטיות שבה יעזוב: אליהו מופיע לראשונה בהכרזה נבואית שבשנים הבאות לא ירד גשם אלא על־פי דברו (מלכים א יז, א). ההכרזה כתובה מייד אחרי פירוט חטאי אחאב מלך ישראל. שלוש שנים אורכת הבצורת הקשה שהטיל אליהו על ישראל. וכשהמלך אחאב מנסה לבטלה, אליהו קורא תיגר, מנצח ואף הורג את נביאי הבעל וגורם למלך אחאב לחזור בתשובה ולזנוח את עבודת האלילים.
כשיורש אחזיה בן אחאב את אביו בכתר המלכות, ממהר המלך החדש להחזיר את הפולחן האלילי. שתי משלחות צבאיות ששולח אחזיה כדי להרוג את אליהו מסתיימות באסון – פעמיים מוריד אליהו אש מהשמיים ושורף את החיילים למוות. המשלחת השלישית כבר כורעת ברך ומתחננת שיחוס עליה. כתוצאה מכך מת המלך החוטא, ואחיו יורם יורש אותו.
אז מגיע הרגע הדרמטי ביותר בחיי אליהו – עלייתו השמיימה בנוכחות אלישע תלמידו:
וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב ב, יא)
אפילו בהשוואה לנבחרת של נביאי ישראל מתייחד אליהו בתור נביא קפדן ועקשן שלא פוחד להוכיח לא את מלכי ישראל ולא את אלוהי ישראל, הנביא היחיד המבקש עונש ממשי וחמור לעם ישראל החוטא. אז עם רקע קשוח כזה, איך התפתחה תדמית הנביא הזקן והחביב שמבקר אותנו בליל הסדר ושאנחנו שומרים עבורו כיסא בטקס ברית המילה? ולמה נבחר דווקא אליהו לתפקידים המכובדים הללו?
נראה שקנאותו הדתית לחוקי האל ולשמירתם היא שמיצבה את אליהו בתור הנביא המבקר והשומר. ומה הקשר לפסח ולברית המילה? תכף נסביר.
מסורת הצבת כיסא אליהו במעמד ברית המילה החלה בימי הביניים בהשראת המדרש על הסכם בין האל לאליהו הקנאי, ולפיו לא ימולו תינוק יהודי בלא נוכחותו של הנביא. במדרש נכתב שלאחר שאליהו התלונן בפני האל שעם ישראל עזב את בריתו, הרגיע אותו האל: "חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית" (פרקי דרבי אליעזר, עמ' רמד-רמו, ירושלים תשס"ה).
אם כן הקנאי שבנביאים, המבקש מהאל להכות את ישראל החוטא (בשונה ממרבית הנביאים, המכריזים על רצון האל), נחשב מטבע הדברים גם לקפדן שבנביאים. לכן זכה לפקח שברית המילה תתבצע כדת וכדין.
ואיך הפך מלאך הברית גם לאורח הכבוד בליל הסדר, מהאירועים הקדושים במעגל השנה היהודית? הרי אליהו נחשב למבשר הגאולה, חג הפסח הוא חג הגאולה, ולכן מבשר הגאולה נתפס כאורח המתאים ביותר. וכך אליהו, שקפדנותו וקנאותו הדתית כבר הוכחו בטקס ברית המילה, גויס להתארח בליל הסדר.
בין שלל סגולותיו, אליהו נחשב גם למביא השלום. ועד שתגיע הגאולה, השלום שמביא אליהו בליל הסדר הוא קודם כול שלום לחוגגים, בהתאם למצב בכל דור ודור. בימי הביניים נקשר השלום ישירות לרדיפות הנוראיות שחוו יהודי אשכנז. אם הגאולה הנכספת לא תגיע, קיוו החוגגים, לפחות ישמור עליהם אליהו מרדיפות הנוצרים סביב ההאשמה האנטישמית על רצח ילדים נוצרים ושימוש בדמם לאפיית המצות.
אגב, למרות קנאותו, דמותו של אליהו מחייבת פחות מדמות המשיח, המביא את הגאולה ולא רק מבשר. כלומר הפרופורציות חשובות: אם אליהו הנביא אכן ביקר בביתנו, זה לא אומר שהוכרז גן העדן עלי אדמות, אלא שגם השנה זכינו לשלום ולביטחון. רף נמוך יותר, ובכל זאת היינו שמחים לאמצו.
עם הזמן והתגברות תחושת הביטחון היהודית, בייחוד מאז הקמת המדינה, השלום שמביא אליהו מובן כשלום מקומי, בין אבות לבנים. ואנחנו נרחיב: בין הורים לילדיהם. כבר בספרות התלמודית ובתפקידו כמביא השלום, נחשב אליהו למיישב הסכסוכים והמחלוקות הגדול של היהדות. וכך מונה גם ליישוב המחלוקת הגדולה של הסדר, שהסעירה את חכמינו: כמה כוסות יין יש לשתות בליל הסדר? הוסכם שארבע, אבל היו שטענו שחמש. לכן הושגה פשרה, ולפיה מוזגים חמש כוסות ושותים רק ארבע. החמישית מוקדשת לאליהו, ובשובו יפתור את הקושיה.
במרוצת השנים הוזמן אליהו ליישב מחלוקות מגוונות, חמורות יותר או פחות. ישנה סברה (מגובה בהוכחות) שאליהו מכריע אפילו במשחקי כדורגל. בספרות התלמודית המונח "תיקו" מורה על סיום דיון באי־הכרעה בין חכמים. המילה מוסברת כראשי תיבות של המילים "תשבי יתרץ קושיות ובעיות", שמשמעותן כי השאלה תעמוד ותישאר עד לעתיד לבוא כשיגיע אליהו הנביא ויתרץ את הקושיה.
הסבר מעניין נוסף ליכולות הביקור הפלאיות של אליהו הנביא קשור להיותו "קופץ הדרך" הטוב ביותר שלנו. בתלמוד המושג "קפיצת הדרך" מתאר דרך ניסית לקצר מסעות ארוכים במיוחד. כבר בספר מלכים בולט אליהו ביכולתו לג'נגל בין התגלויות במקומות שונים. כך היה בהתגלויותיו הפתאומיות לפני שעלה השמיימה. ובהזדמנות אחרת רגע הוא נמצא בצרפת (היא צרפנד שליד צידון בלבנון) וברגע הבא מתגלה לפני עובדיהו "אשר על הבית". גם אלו שאליהו מתגלה בפתאומיות בפניהם לא נרעשים מדי, כמו שאומר עובדיהו לנביא: "והיה אני אלך מאתך, ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע…" (מלכים א יח, יב).
מסורות אליהו הנביא, שהחלו להשתרש באשכנז בימי הביניים, נשמרות עד ימינו בכל עדות ישראל. וכך רובנו משאירים לאליהו הנביא כוס מלאה בליל הסדר ומציבים כיסא מכובד בברית המילה, למקרה שיבוא. ואם יגיע הזמן שאליהו יבשר לנו על הגאולה ועל השלום – מי אנחנו שנתווכח?
תודה לד"ר חנה שחם־רוזבי על עזרתה בחיבור הכתבה.
לקריאה נוספת
חנה שחם־רוזבי, "על כפיו יביא: היזון חוזר של ידע ופרקטיקה דתית בחברה האשכנזית בימי הביניים", חידושים 23 (2021) עמ' 11-36
