אחד האוצרות שבאוסף גרשם שלום הוא בלי ספק "אוסף ההקדשות", קרוב לאלף ספרים שיש בהם הקדשות מעניינות ומגוונות מחוקרים ואנשי רוח, אומנים, אנשי ספרות והגות. מטבע הדברים רובן ככולן אלו הקדשות שנכתבו לגרשם שלום ממחבר אחר, כמו ההקדשה הזאת ממרטין בובר:
עוד קטגוריה, נדירה למדי, הן הקדשות שנרשמו על ידי שלום בספריו, לאנשים אחרים, ומסיבות שונות ומשונות, נשארו בבעלותו. לדוגמה, ספר שהקדיש לקארל פרייזנדז (1883-1968), פילולוג וספרן גרמני (בעל עבר חשוד בתקופה הנאצית), שנפטר לפני ששלום הספיק להעביר לו את הספר!
וקיימת עוד קטגוריה שלישית, הכי נדירה, של ספרים שיש בהן הקדשות, לא משלום, וגם לא לשלום, אלא בין אנשים אחרים, שאיכשהו נכנסו לאוסף הספרים של גרשם שלום. דוגמה מאלפת, היא הספר "אבות דרבי נתן" מהדורת הרב פרופ' שניאור זלמן שכטר (1847-1915), חוקר הגניזה הקהירית הידוע, ולימים ראשו של בית המדרש לרבנים (JTS) שבניו יורק.
הספר יצא לאור בווינה בשנת תרמ"ז, ונחשב למהדורה ביקורתית מוקדמת בתחום הספרות הרבנית. בטופס שהשתמר באוסף שלום טרח גרשם שלום לרשום, "אחד הטפסים המעטים שנדפסו על נייר משובח".
רש"ז שכטר הקדיש את הטופס הזה לרב אחר, וגם הוא חוקר חשוב ופעיל ציוני; הרב פרופ' משה גסטר (1856-1939), ששימש באותם השנים כרב הראשי ("חכם") לקהילת הספרדים שבאנגליה. מן הראוי לציין שגם שכטר וגם גסטר נולדו וגדלו ברומניה. וכך רשם רש"ז שכטר לר"מ גסטר:
"מנחה מזכרת אהבה לכבוד הרב החכם הכולל והמבקר הנפלא, כמוהר"ר משה גאסטיר נר"ו אב"ד דק"ק ספרדים בק"ק לאנדאן יע"א, מאת ידידו המו"ל והמעיר. אוהבו מוקירו ומכבדו ז. שעכטער”
מול עמוד השער חתם הרב גסטר בחותמת; "M. Gaster".
לצערי, אין לי מושג איך הספר הזה הגיע לידיו של גרשם שלום. שלום אסף הרבה מהדורות ביקורתיות של מדרשי חז"ל. כאספן אין ספק שספר שמהווה עדות למערכת היחסים בין שניים מגדולי החוקרים של מדעי היהדות היה קורץ לו. ועוד כשנדפס "על נייר משובח"!
ד"ר צבי לשם מנהל את אוסף גרשם שלום לקבלה וחסידות בספרייה הלאומית
לקריאה נוספת
פוסט על עוד ספר של רש"ז שכטר באוסף שלום, כאן.
מאמר חדש עם גילוי מפתיע על הר"ם גסטר, כאן.
