את המושג "דיבוק" רובנו משייכים לאמונות תפלות. איש (או אישה) שנכנסת בגופו רוח הגורמת לו להתנהג שלא כשורה ובניגוד לרצונו. הרוח הרי לא הוזמנה להיכנס, והקולות שהיא מוציאה מגרונו אינם הקולות שלו. אם התעמקנו במשמעות הדיבוק, אולי שיערנו שמדובר בדרך לא מדעית במיוחד להסביר תופעות מתחום בריאות הנפש. כתב היד של הקמע שנציג כאן מוכיח שהרוח המדבקת קשורה לא רק לקשיים נפשיים, אלא גם למחלות גופניות.
אישה חולה בכל מיני חוליים, ליבה הכבד מחליש את גופה וגורם להתעלפויות בלתי מוסברות. בתקופה המודרנית ועם התפתחות הרפואה כבר נמצאו והוגדרו הסברים מדעיים לתסמינים הללו, אך בעידן קודם הם הובנו בדרכים שונות. זהו סיפורו של הקמע שהוכן במיוחד עבור העלמה ריזל בת שינדל, ובו מדובר על רוח רעה החוברת אל כוחות הסטרא אחרא (בארמית "הצד האחר" – כינוי לשדים, שטן ומזיקים אחרים) ואל שאר כוחות הרשע כדי לאמלל את האישה המסכנה ולפגוע בה.
מטרתו האמיתית של הקמע היא לזמן את כוחות הטוב ובעזרתם להפחיד את הרוח כדי שתצא מגופה של האישה. רק כך תחזור ריזל אל קו הבריאות שקדם לכניסת הדיבוק.
וכיצד מזמן הקמע את כוחות הטוב? באמצעות פנייה כפולה, ואולי אף משולשת. בפנייה הבולטת ביותר, מימין למעלה, קורא מחבר הקמע אל העומד בראש כוחות הטוב, אל האל, ומבקש ממנו שירפא את האישה ממחלותיה:
אנא אלהי הצבאות היושב בסתר עליון בצל שדי בבקשה ממך שתשמור ותגן ותציל ותסיר ותנצור את ריזל הנולדת מן שינדל הנושאת קמיע זו ובשם כל השמות הקדושים הכתובים בקמיע זו בכלל ובפרט צווה למלאכיך הקדושים הממונים על כל ענייני בני אדם ועל כל השמירות וההצלות שישמרו ויגינו וירפאו ויסירו ויצילו וינצרו את ריזל הנולדת מן שינדל הנושאת קמיע זו מכל מיני כוחות הטומאה והחיצונים וסטרא אחרא שבעולם בכלל השוכנים מעומקא דתהומא רבא עד רום רקיע ומכל מיני גרדיני טהירין הממונים על פג חולאים התלוים במרה היוצאים משלש טיפין של מוח אדם הנופלים על לבה ומכבידים אותה ועל ידי מעילופים את לבה ומחליש ובא החולי הנופל והחולי הנכפה ושלאק ואסכרה ומבללים אותן בשערן…
ולהגברת היעילות, כי לא בטוח שהפנייה לאל תספיק, מחבר הקמע פונה ישירות לשד שהדביק את האישה האומללה ומצווה עליו לצאת החוצה. השד מתואר כ"מלך בלא חדר" הנכנס לגופה, פוגע בבריאותה ומסכן את חייה:
אתה ברווש מלך בלא חדר השוכן אצל ריזל הנולדת מן שינדל הנושאת קמיע זו בקשה ממך שתלך למקום מדבר לבירא עמיקתא הואיל ואין לך חדר ואם לא תלך משביע אני עליך בסנדלפון השר שילך ומשביע אני עליך סנדלפון בשם אל שדי ובשם כל השמות הכתובים בקמיע שתוציא ברווש מגוף ריזל הנולדת מן שינדל מכל רנ"ב איבריה ושס"ה גידיה וערקיה וילך למקום מדבר ומשביע אני עליכם מלאכי השרת בשמות האלו יאן יאואייא אויא בשכמלו ובשם כל השות האלו בכלל ובפרט שתגינו ותרפאו ותצילו ותשמרו את ריזל הנולדת מן שינדל מכל חולי ובפרט מהחולי הנופל והנכפה ושלאק ומאסכרה ומכל פחד ובהלה ומכל רע שבעולם מעתה ועד עולם…
שימו לב שאיבריה של ריזל נמנים במספר רנ"ב (252), בשונה מרמ"ח איברים (248) המוכרים לרובנו. ההסבר לכך הוא שכבר בגמרא נספרים ארבעה איברים נוספים בגופה של אישה בהשוואה לגוף הגבר.
אחד מסוגי הקמעות הקדומים הנפוצים היה קערות השבעה, שבהן היו כולאים את דמות השד המאיים ולרוב קוברים אותן במהופך מתחת לבית. אך לא כך היה בקמע שהוכן לריזל, ובו האל והקדושה מוצבים במרכז. בהתאם לזאת, כפי שרואים בפנייה לאל, את הקמע ממלאים שמות קדושים, וביניהם המלאכים מטטרון שר הפנים, סנדלפון ואחרים. יתרה מזה, דמות האדם המאוירת במרכז הקמע מסמלת את דמות האל בקבלה, שהופעתה בעולם מבוטאת ב"עשר הספירות האלוהיות". כותב הקמע חילק את דמות האדם שאייר לעשר הספירות האלוהיות לפי הסדר:
כתר
חכמה, בינה
גדולה, גבורה
תפארת
נצח, הוד
יסוד
מלכות
הקורא הלא מיומן הבוחן את הקמע מרגיש מייד בהצפה חושית ומבחין בכיתובים שנראים כמו ג'יבריש. מה זה "כוסו במוכסז כוזו"? ומדוע נכתב שם ההוויה בדרכים שונות ובניקודים שונים?
רק בחינה מדוקדקת (ובעזרת אנשים שמבינים עניין, שלמזלנו גודשים את הספרייה השכם והערב) מלמדת שיש כאן ניסיון לאגור כמה שיותר אמצעים, כוחות ונשקים נגד הרוח הרעה המדביקה. כנראה מתוך אמונה שביחד יוצרות כל הטכניקות הללו כוח מצטבר שאין לעמוד בפניו. קחו לדוגמה את הריבוע הענק ששורטט בבטן הדמות. זהו "שם ע"ב האותיות" – שם נסתר (ויש אומרים המפורש) של האל, המורכב מ־72 יחידות של שלוש אותיות כל אחת ונכתב בדרך המזכירה את סידור אבני החושן של הכהן הגדול.
נחזור אל החלק העליון בדמות המצוירת של האדם הקבלי, הגולגולת. הגולגולת מייצגת כאן את שלוש הספירות העליונות: כתר, חכמה, בינה. כמו דמות האדם כולה גם הגולגולת שופעת סמלים קבליים. אחד מהסמלים האלה הוא חמש "מוצאות הפה" הכתובות בתחתית הגולגולת לפי החלוקה הקבלית של כל אותיות האל"ף־בי"ת בהתאם להגייתן בעזרת אחד מאיברי הפה: אותיות האח"ע מהגרון; גיכ"ק מהחך; דטלנ"ת מהלשון; זסשר"צ מהשיניים; בומ"פ מהשפתיים.
יחד עם הספירות האלוהיות ומלאכי עליון, מצוירים בצידי הקמע ארבעה עיגולים בחלוקה לארבע החיות בחזון המרכבה של הנביא יחזקאל: אריה, שור, נשר ואדם. לכל חיה מוצמדים אחד מארבעת מלאכי השרת ואחד היסודות (אש, מים, אוויר ועפר).
לעדויות בדבר השתלטות שד על גופו של אדם יש היסטוריה ארוכה. במשך יותר מאלף שנה זו הייתה תופעה נוצרית נפוצה, וכבר בברית החדשה עסק ישו בגירוש שדים. גם בספרות התלמודית דווחו מקרים כאלו. אך במשך כאלף השנים שלאחר תקופת התלמוד ועד מחצית המאה השש־עשרה התופעה כמעט שנשכחה מלב היהודים. סביב שנת 1550 חזרה אל העולם היהודי השתלטות השדים על אנשים, הפעם בצורת "דיבוק". השד, שהיה מרכזי כל־כך בדיבוק הנוצרי, הפך לרוח. הרוח היא נשמת חוטא שמת המשתלטת על איש, אישה או ילד יהודים ופוגע בנפשם ובבריאותם. בקמע שלפנינו הדיבוק משמש נתין של כוחות "הסטרא אחרא שבעולם".
קשה לתארך במדויק את השנה ואף את המיקום שבו נכתב הקמע של ריזל, אך המועד ודאי מאוחר מהמאה השש־עשרה. האם מקור הקמע באמצע, תחילת או סוף המאה התשע־עשרה? אולי אף ראשית המאה העשרים? לא ידוע לנו, אך כן ברור שהוא מגיע ממסורת אשכנז. מאפיין נוסף שמיוחד בקמע הוא השימוש העמוק בקבלת האר"י. ואולי זה לא צריך להפתיע אותנו יותר מדי. רבות מהעדויות היהודיות על דיבוק צצו דווקא בצפת, שהאר"י נחשב לגדול מקובליה במאה השש־עשרה. ולכן מה הפלא שהטכניקות שפותחו להיאבקות בתופעה התבססו על הקבלה של האר"י, שחי ופעל באחת מארבע ערי הקודש של ארץ ישראל בשנים שבהן חזר הדיבוק לעולם היהודי?
הקמע שמור כיום בבית המדרש לרבנים באמריקה, השוכן בניו יורק. סריקת הפריט טרם עלתה לקטלוג הספרייה, אבל את דף הפריט תוכלו לראות בקישור: https://tinyurl.com/yckkz6v7.
תודה לאליעזר באומגרטן, דויד לנג, דניאל ליפסון ויעקב פוקס על עזרתם בפענוח הקמע.
לקריאה נוספת
J.H. Chajes, Between Worlds: Dybbuks, Exorcists, and Early Modern Judaism (University of Pennsylvania Press, 2003)
