ללמוד תורה עם משחק קלפים? יש דבר כזה

בדרך כלל לא מקשרים בין לימוד תורה ובין משחקי קלפים, אבל פריט נדיר בארכיון הספרייה הלאומית מגלה איך קירבו את סיפורי התנ"ך אל הדור הצעיר בעזרתם של משחקי קלפים יצירתיים

משה רבנו יורד מהר סיני, גוסטב דורה

כשחושבים על חג השבועות חושבים על ביכורים, קציר חיטים, שיבולת בשדה, מוצרי חלב ולילות לבנים. לפעמים שוכחים שהחג הזה הוא גם ובעיקר חג מתן תורה, חג שמעלה על נס את לימוד התורה ואת ייסוד הקשר בין עם ישראל לתורת ישראל. לכבוד החג, אנחנו מרחיבים קצת את ההגדרה ומבקשים להנכיח במרחב את סיפורי התנ"ך.

ככה ביקשו גם יוצרי הפריטים שנציג כאן היום. בתוך האוסף המיוחד והאהוב עלינו במיוחד שנקרא "קובץ דברים שונים" בספרייה הלאומית, מצאנו במקרה תיק שמכיל כמה משחקי קלפים שעוסקים בסיפורי התנ"ך. אחד בעברית, כמובן, אחד באנגלית, ועוד שניים בגרמנית. כולם נועדו לטובת המשימה החשובה – הנגשת סיפורי התנ"ך לקהל הרחב, ולילדים בפרט.

1
משחקי הקלפים, מתוך קובץ דברים שונים, הספרייה הלאומית. צילום: עמית נאור

המשחקים פשוטים. בקופסה קטנה שוכן המשחק האנגלי שנקרא "חמשת הספרים של משה" בהתייחס לחמשת חומשי התורה. המשחק, בהוצאת איחוד הקהילות האמריקניות-עבריות, הוא משחק טריוויה, ואפילו לא מורכב במיוחד. כל קלף עוסק בדמות מקראית אחרת – יעקב, אהרן, מרים, הגר או כל מי שתרצו. בכל קלף יש חמש שאלות, שהתשובה להן היא תמיד נושא הקלף שבידינו. כך יכולים אנשי החינוך, מורים והורים, להקריא לילדים ולילדות את השאלות ולהמתין לתשובה. חלק מהקלפים מוקדשים גם לחגים שמקורם בספרי התנ"ך, כמו פורים, או אפילו לדיבר ספציפי מתוך עשרת הדיברות.

***

תרצו לנסות? הנה כמה שאלות לדוגמה:

  1. איזה חג מספר כיצד נערה יהודייה הפכה להיות מלכתה של אימפריה אדירה?
  2. מי שימש כדוברו של משה בפני פרעה?
  3. על בנה של מי נאמר "ידו בכל ויד כל בו"?
  4. מיהו האדם הראשון שמוזכר בתנ"ך?
  5. על שם בניו של מי נקראו שבטי ישראל?

כמה תשובות נכונות עניתן ועניתם?

***

1
שאלות טריוויה על גיבורי התנ"ך. צילום: עמית נאור

כל המשחקים הבאים שייכים לז'אנר משחקי הרביעיות. כולנו ודאי זוכרים כיצד משחקים בהם: כרטיסי המשחק מסודרים כולם בסדרות של ארבעה. כל משתתף מקבל ארבעה כרטיסים אקראיים, ובתורו יכול לבקש מהמשתתפים האחרים כרטיסים שדרושים לו לשם השלמת סדרה. אם למשתתפת שנשאלה יש את הכרטיס המבוקש – המבקש יכול להמשיך ולדרוש עוד. אם לא, לוקחים כרטיס מהקופה והתור עובר לשחקנית הבאה. אחרי שכל הכרטיסים נגמרים, המנצח הוא זה שברשותו מספר הסדרות המרובעות הרב ביותר.

רק שבמקום סדרת מקצועות, כלי רכב או חיות משק, במשחק שנקרא "האחרונים", כל הסדרות עוסקות בציטוטים מדבריהם של הנביאים האחרונים. בחוברת המצורפת למשחק מציין היוצר את מטרתו: "להשגיר בפי המשחקים את דברי האחרונים שהם יוצרי הנבואה בישראל, לעורר בהם התשוקה להנות ולהתעניין בספרים יקרים אלו ולקיים את הכתוב 'והגית בם יומם ולילה'".

1
משחק רביעיות "האחרונים". צילום: עמית נאור

על כל קלף מופיעים כל ארבעת הציטוטים מהסדרה, וכך מתוודעים השחקנים לדברי הנביאים כדוגמת "אריה שאג מי לא יירא" (עמוס), "אל יתהלל חכם בחוכמתו" (ירמיהו) ו"אין שלום לרשעים" (ישעיהו). כדי להקשות על השחקנים וגם כדי להבטיח את השגת מטרת המשחק, אנחנו ממליצים לדרוש שבבקשת קלף יקריאו בדיוק את הפסוק המבוקש.

1
הוראות המשחק למעוניינים. צילום: עמית נאור

שני המשחקים הקטנים הנוספים שנמצאים בתיק גם הם משחקי רביעיות – אבל בגרמנית. המשחק הראשון דומה למשחק העברי שאך תיארנו, אלא שכל סדרה בו היא סדרת פסוקים מספר שלם או כמה ספרים. סדרה אחת עוסקת בדברי הימים, אחרת ביחזקאל, ושלישית בנביאים הראשונים. הפסוקים מופיעים בעברית ובתרגום לגרמנית.

1
משחק רביעיות עם פסוקים מהתנ"ך בגרמנית ובעברית. צילום: עמית נאור

המשחק האחרון שמצאנו בתיק הקטן גם הוא מתהדר בדפוס גותי מרשים, ומרחיב מעט את היריעה מבחינת נושא המשחק. כאן עוסק המשחק בגדולי העם היהודי לאורך הדורות, ולא רק בסיפורי התנ"ך. הכרטיסים מציגים שמות של יצירות מופת של יוצרים יהודים. כך למשל בסדרת "יהודה הלוי" תצטרכו למצוא בין היתר את קובץ השירים "דיוואן" ואת ספר הכוזרי.

1
משחק רביעיות גדולי ההיסטוריה היהודית. צילום: עמית נאור

אז אם הקוראות והקוראים מחפשים פעילות לליל שבועות, אנחנו מקווים שהמשחקים האלו יעבירו כמה שעות. אם תרצו להוסיף על האמור בכתבה, לתקן, להעיר או להאיר, תוכלו לעשות זאת כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.

דיבוק צא! הקמע האשכנזי שנכתב לגירוש הדיבוק

העלמה האומללה ריזל בת שינדל סבלה מחולשה והתעלפויות. האבחנה הייתה ברורה: דיבוק השתלט על גופה. כדי לסלקו הוכן קמע מיוחד שנעזר בכל האמצעים: פנייה לאל, גיוס מלאכים ואזהרת השד הרשע

חנה רובינא בהצגה "הדיבוק", 1922. באדיבות ארכיון התיאטרון הלאומי "הבימה"

את המושג "דיבוק" רובנו משייכים לאמונות תפלות. איש (או אישה) שנכנסת בגופו רוח הגורמת לו להתנהג שלא כשורה ובניגוד לרצונו. הרוח הרי לא הוזמנה להיכנס, והקולות שהיא מוציאה מגרונו אינם הקולות שלו. אם התעמקנו במשמעות הדיבוק, אולי שיערנו שמדובר בדרך לא מדעית במיוחד להסביר תופעות מתחום בריאות הנפש. כתב היד של הקמע שנציג כאן מוכיח שהרוח המדבקת קשורה לא רק לקשיים נפשיים, אלא גם למחלות גופניות.

הקמע להוצאת הדיבוק, לחצו על התמונה להגדלה

 

אישה חולה בכל מיני חוליים, ליבה הכבד מחליש את גופה וגורם להתעלפויות בלתי מוסברות. בתקופה המודרנית ועם התפתחות הרפואה כבר נמצאו והוגדרו הסברים מדעיים לתסמינים הללו, אך בעידן קודם הם הובנו בדרכים שונות. זהו סיפורו של הקמע שהוכן במיוחד עבור העלמה ריזל בת שינדל, ובו מדובר על רוח רעה החוברת אל כוחות הסטרא אחרא (בארמית "הצד האחר" – כינוי לשדים, שטן ומזיקים אחרים) ואל שאר כוחות הרשע כדי לאמלל את האישה המסכנה ולפגוע בה.

מטרתו האמיתית של הקמע היא לזמן את כוחות הטוב ובעזרתם להפחיד את הרוח כדי שתצא מגופה של האישה. רק כך תחזור ריזל אל קו הבריאות שקדם לכניסת הדיבוק.

וכיצד מזמן הקמע את כוחות הטוב? באמצעות פנייה כפולה, ואולי אף משולשת. בפנייה הבולטת ביותר, מימין למעלה, קורא מחבר הקמע אל העומד בראש כוחות הטוב, אל האל, ומבקש ממנו שירפא את האישה ממחלותיה:

אנא אלהי הצבאות היושב בסתר עליון בצל שדי בבקשה ממך שתשמור ותגן ותציל ותסיר ותנצור את ריזל הנולדת מן שינדל הנושאת קמיע זו ובשם כל השמות הקדושים הכתובים בקמיע זו בכלל ובפרט צווה למלאכיך הקדושים הממונים על כל ענייני בני אדם ועל כל השמירות וההצלות שישמרו ויגינו וירפאו ויסירו ויצילו וינצרו את ריזל הנולדת מן שינדל הנושאת קמיע זו מכל מיני כוחות הטומאה והחיצונים וסטרא אחרא שבעולם בכלל השוכנים מעומקא דתהומא רבא עד רום רקיע ומכל מיני גרדיני טהירין הממונים על פג חולאים התלוים במרה היוצאים משלש טיפין של מוח אדם הנופלים על לבה ומכבידים אותה ועל ידי מעילופים את לבה ומחליש ובא החולי הנופל והחולי הנכפה ושלאק ואסכרה ומבללים אותן בשערן…

הפנייה לאל, מתוך הקמע

 

ולהגברת היעילות, כי לא בטוח שהפנייה לאל תספיק, מחבר הקמע פונה ישירות לשד שהדביק את האישה האומללה ומצווה עליו לצאת החוצה. השד מתואר כ"מלך בלא חדר" הנכנס לגופה, פוגע בבריאותה ומסכן את חייה:

אתה ברווש מלך בלא חדר השוכן אצל ריזל הנולדת מן שינדל הנושאת קמיע זו בקשה ממך שתלך למקום מדבר לבירא עמיקתא הואיל ואין לך חדר ואם לא תלך משביע אני עליך בסנדלפון השר שילך ומשביע אני עליך סנדלפון בשם אל שדי ובשם כל השמות הכתובים בקמיע שתוציא ברווש מגוף ריזל הנולדת מן שינדל מכל רנ"ב איבריה ושס"ה גידיה וערקיה וילך למקום מדבר ומשביע אני עליכם מלאכי השרת בשמות האלו יאן יאואייא אויא בשכמלו ובשם כל השות האלו בכלל ובפרט שתגינו ותרפאו ותצילו ותשמרו את ריזל הנולדת מן שינדל מכל חולי ובפרט מהחולי הנופל והנכפה ושלאק ומאסכרה ומכל פחד ובהלה ומכל רע שבעולם מעתה ועד עולם…

שימו לב שאיבריה של ריזל נמנים במספר רנ"ב (252), בשונה מרמ"ח איברים (248) המוכרים לרובנו. ההסבר לכך הוא שכבר בגמרא נספרים ארבעה איברים נוספים בגופה של אישה בהשוואה לגוף הגבר.

הפנייה הישירה לשד, מתוך הקמע

 

אחד מסוגי הקמעות הקדומים הנפוצים היה קערות השבעה, שבהן היו כולאים את דמות השד המאיים ולרוב קוברים אותן במהופך מתחת לבית. אך לא כך היה בקמע שהוכן לריזל, ובו האל והקדושה מוצבים במרכז. בהתאם לזאת, כפי שרואים בפנייה לאל, את הקמע ממלאים שמות קדושים, וביניהם המלאכים מטטרון שר הפנים, סנדלפון ואחרים. יתרה מזה, דמות האדם המאוירת במרכז הקמע מסמלת את דמות האל בקבלה, שהופעתה בעולם מבוטאת ב"עשר הספירות האלוהיות". כותב הקמע חילק את דמות האדם שאייר לעשר הספירות האלוהיות לפי הסדר:

כתר

חכמה, בינה

גדולה, גבורה

תפארת

נצח, הוד

יסוד

מלכות

דמות האדם בקבלה, במרכז הקמע

 

הקורא הלא מיומן הבוחן את הקמע מרגיש מייד בהצפה חושית ומבחין בכיתובים שנראים כמו ג'יבריש. מה זה "כוסו במוכסז כוזו"? ומדוע נכתב שם ההוויה בדרכים שונות ובניקודים שונים?

רק בחינה מדוקדקת (ובעזרת אנשים שמבינים עניין, שלמזלנו גודשים את הספרייה השכם והערב) מלמדת שיש כאן ניסיון לאגור כמה שיותר אמצעים, כוחות ונשקים נגד הרוח הרעה המדביקה. כנראה מתוך אמונה שביחד יוצרות כל הטכניקות הללו כוח מצטבר שאין לעמוד בפניו. קחו לדוגמה את הריבוע הענק ששורטט בבטן הדמות. זהו "שם ע"ב האותיות" – שם נסתר (ויש אומרים המפורש) של האל, המורכב מ­־72 יחידות של שלוש אותיות כל אחת ונכתב בדרך המזכירה את סידור אבני החושן של הכהן הגדול.

שם ע"ב האותיות בבטן הדמות שבקמע

 

נחזור אל החלק העליון בדמות המצוירת של האדם הקבלי, הגולגולת. הגולגולת מייצגת כאן את שלוש הספירות העליונות: כתר, חכמה, בינה. כמו דמות האדם כולה גם הגולגולת שופעת סמלים קבליים. אחד מהסמלים האלה הוא חמש "מוצאות הפה" הכתובות בתחתית הגולגולת לפי החלוקה הקבלית של כל אותיות האל"ף־בי"ת בהתאם להגייתן בעזרת אחד מאיברי הפה: אותיות האח"ע מהגרון; גיכ"ק מהחך; דטלנ"ת מהלשון; זסשר"צ מהשיניים; בומ"פ מהשפתיים.

חמש מוצאות הפה בתחתית הגולגולת המאוירת בקמע

 

יחד עם הספירות האלוהיות ומלאכי עליון, מצוירים בצידי הקמע ארבעה עיגולים בחלוקה לארבע החיות בחזון המרכבה של הנביא יחזקאל: אריה, שור, נשר ואדם. לכל חיה מוצמדים אחד מארבעת מלאכי השרת ואחד היסודות (אש, מים, אוויר ועפר).

העיגול בפינה הימנית העליונה של הקמע

 

לעדויות בדבר השתלטות שד על גופו של אדם יש היסטוריה ארוכה. במשך יותר מאלף שנה זו הייתה תופעה נוצרית נפוצה, וכבר בברית החדשה עסק ישו בגירוש שדים. גם בספרות התלמודית דווחו מקרים כאלו. אך במשך כאלף השנים שלאחר תקופת התלמוד ועד מחצית המאה השש־עשרה התופעה כמעט שנשכחה מלב היהודים. סביב שנת 1550 חזרה אל העולם היהודי השתלטות השדים על אנשים, הפעם בצורת "דיבוק". השד, שהיה מרכזי כל־כך בדיבוק הנוצרי, הפך לרוח. הרוח היא נשמת חוטא שמת המשתלטת על איש, אישה או ילד יהודים ופוגע בנפשם ובבריאותם. בקמע שלפנינו הדיבוק משמש נתין של כוחות "הסטרא אחרא שבעולם".

קשה לתארך במדויק את השנה ואף את המיקום שבו נכתב הקמע של ריזל, אך המועד ודאי מאוחר מהמאה השש־עשרה. האם מקור הקמע באמצע, תחילת או סוף המאה התשע־עשרה? אולי אף ראשית המאה העשרים? לא ידוע לנו, אך כן ברור שהוא מגיע ממסורת אשכנז. מאפיין נוסף שמיוחד בקמע הוא השימוש העמוק בקבלת האר"י. ואולי זה לא צריך להפתיע אותנו יותר מדי. רבות מהעדויות היהודיות על דיבוק צצו דווקא בצפת, שהאר"י נחשב לגדול מקובליה במאה השש־עשרה. ולכן מה הפלא שהטכניקות שפותחו להיאבקות בתופעה התבססו על הקבלה של האר"י, שחי ופעל באחת מארבע ערי הקודש של ארץ ישראל בשנים שבהן חזר הדיבוק לעולם היהודי?

הקמע שמור כיום בבית המדרש לרבנים באמריקה, השוכן בניו יורק. סריקת הפריט טרם עלתה לקטלוג הספרייה, אבל את דף הפריט תוכלו לראות בקישור: https://tinyurl.com/yckkz6v7.

 

תודה לאליעזר באומגרטן, דויד לנג, דניאל ליפסון ויעקב פוקס על עזרתם בפענוח הקמע.

 

לקריאה נוספת

J.H. Chajes, Between Worlds: Dybbuks, Exorcists, and Early Modern Judaism (University of Pennsylvania Press, 2003)

למה בעצם אליהו הנביא מבקר אותנו בליל הסדר?

סיפור הפיכתו של הקנאי והקשוח שבנביאי המקרא לאורח החביב שמבקר אצלנו בפסח. קווים לדמותו המסתורית של אליהו הנביא

אליהו עולה השמיימה במרכבת אש. ציור מתוך ספר העברונות שנכתב וצויר (ברובו) בשנת תע"ו (1716)

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (מלאכי ג, כג)

הוא מוכר לנו בתור האורח הנסתר והמסתורי של ליל הסדר. חלק בטוחים שהוא חוגג את הסדר עם המסובים, אבל במעמד של רואה ואינו נראה. ואילו אחרים נשבעים שהוא מגיע בכלל בחשכת הלילה, וכשכולם כבר ישנים אחרי ששתו ארבע כוסות בסדר הפסח, לוגם מכוס היין שנותרה. זהו אליהו הנביא, המכונה גם אליהו התשבי ואליהו הגלעדי. ובאמת, אין מתאים ממנו לתפקיד האורח מכיוון שכבר במקרא נזכר אליהו בתור מבשר הגאולה, כמו שמעיד הציטוט בתחילת הכתבה. ויש לו גם הכבוד להיות מדמויות המקרא היחידות שלא תוארה מיתתן. כמו חנוך בן ירד (בראשית ה), גם הוא עולה השמיימה בטרם נפטר. עוד סגולות חשובות מיוחסות לאליהו הנביא, אבל לפני שנצלול לדמותו נתחיל במערכה הראשונה.

הוא עולה על במת המקרא באותה דרמטיות שבה יעזוב: אליהו מופיע לראשונה בהכרזה נבואית שבשנים הבאות לא ירד גשם אלא על־פי דברו (מלכים א יז, א). ההכרזה כתובה מייד אחרי פירוט חטאי אחאב מלך ישראל. שלוש שנים אורכת הבצורת הקשה שהטיל אליהו על ישראל. וכשהמלך אחאב מנסה לבטלה, אליהו קורא תיגר, מנצח ואף הורג את נביאי הבעל וגורם למלך אחאב לחזור בתשובה ולזנוח את עבודת האלילים.

כשיורש אחזיה בן אחאב את אביו בכתר המלכות, ממהר המלך החדש להחזיר את הפולחן האלילי. שתי משלחות צבאיות ששולח אחזיה כדי להרוג את אליהו מסתיימות באסון – פעמיים מוריד אליהו אש מהשמיים ושורף את החיילים למוות. המשלחת השלישית כבר כורעת ברך ומתחננת שיחוס עליה. כתוצאה מכך מת המלך החוטא, ואחיו יורם יורש אותו.

אז מגיע הרגע הדרמטי ביותר בחיי אליהו – עלייתו השמיימה בנוכחות אלישע תלמידו:

וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב ב, יא)

אליהו הנביא בכתב יד "הגדת יהודה", מוזיאון ישראל

 

אפילו בהשוואה לנבחרת של נביאי ישראל מתייחד אליהו בתור נביא קפדן ועקשן שלא פוחד להוכיח לא את מלכי ישראל ולא את אלוהי ישראל, הנביא היחיד המבקש עונש ממשי וחמור לעם ישראל החוטא. אז עם רקע קשוח כזה, איך התפתחה תדמית הנביא הזקן והחביב שמבקר אותנו בליל הסדר ושאנחנו שומרים עבורו כיסא בטקס ברית המילה? ולמה נבחר דווקא אליהו לתפקידים המכובדים הללו?

נראה שקנאותו הדתית לחוקי האל ולשמירתם היא שמיצבה את אליהו בתור הנביא המבקר והשומר. ומה הקשר לפסח ולברית המילה? תכף נסביר.

האיור הראשון של כיסא אליהו בכתב יד עברי, המאה ה־16. ספר התפילות שמור בספריית המוזיאון הלאומי הגרמני, נירנברג, גרמניה

 

מסורת הצבת כיסא אליהו במעמד ברית המילה החלה בימי הביניים בהשראת המדרש על הסכם בין האל לאליהו הקנאי, ולפיו לא ימולו תינוק יהודי בלא נוכחותו של הנביא. במדרש נכתב שלאחר שאליהו התלונן בפני האל שעם ישראל עזב את בריתו, הרגיע אותו האל: "חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מכאן התקינו חכמים שיהיו עושין מושב כבוד למלאך הברית" (פרקי דרבי אליעזר, עמ' רמד-רמו, ירושלים תשס"ה).

אם כן הקנאי שבנביאים, המבקש מהאל להכות את ישראל החוטא (בשונה ממרבית הנביאים, המכריזים על רצון האל), נחשב מטבע הדברים גם לקפדן שבנביאים. לכן זכה לפקח שברית המילה תתבצע כדת וכדין.

כיסא אליהו לברית מילה, בית הכנסת בעיר גנואה, איטליה. מתוך אוסף יד יצחק בן־צבי

 

ואיך הפך מלאך הברית גם לאורח הכבוד בליל הסדר, מהאירועים הקדושים במעגל השנה היהודית? הרי אליהו נחשב למבשר הגאולה, חג הפסח הוא חג הגאולה, ולכן מבשר הגאולה נתפס כאורח המתאים ביותר. וכך אליהו, שקפדנותו וקנאותו הדתית כבר הוכחו בטקס ברית המילה, גויס להתארח בליל הסדר.

בין שלל סגולותיו, אליהו נחשב גם למביא השלום. ועד שתגיע הגאולה, השלום שמביא אליהו בליל הסדר הוא קודם כול שלום לחוגגים, בהתאם למצב בכל דור ודור. בימי הביניים נקשר השלום ישירות לרדיפות הנוראיות שחוו יהודי אשכנז. אם הגאולה הנכספת לא תגיע, קיוו החוגגים, לפחות ישמור עליהם אליהו מרדיפות הנוצרים סביב ההאשמה האנטישמית על רצח ילדים נוצרים ושימוש בדמם לאפיית המצות.

אגב, למרות קנאותו, דמותו של אליהו מחייבת פחות מדמות המשיח, המביא את הגאולה ולא רק מבשר. כלומר הפרופורציות חשובות: אם אליהו הנביא אכן ביקר בביתנו, זה לא אומר שהוכרז גן העדן עלי אדמות, אלא שגם השנה זכינו לשלום ולביטחון. רף נמוך יותר, ובכל זאת היינו שמחים לאמצו.

אליהו עולה השמיימה במרכבת אש. ציור מתוך ספר העברונות שנכתב וצויר (ברובו) בשנת תע"ו  (1716)

 

עם הזמן והתגברות תחושת הביטחון היהודית, בייחוד מאז הקמת המדינה, השלום שמביא אליהו מובן כשלום מקומי, בין אבות לבנים. ואנחנו נרחיב: בין הורים לילדיהם. כבר בספרות התלמודית ובתפקידו כמביא השלום, נחשב אליהו למיישב הסכסוכים והמחלוקות הגדול של היהדות. וכך מונה גם ליישוב המחלוקת הגדולה של הסדר, שהסעירה את חכמינו: כמה כוסות יין יש לשתות בליל הסדר? הוסכם שארבע, אבל היו שטענו שחמש. לכן הושגה פשרה, ולפיה מוזגים חמש כוסות ושותים רק ארבע. החמישית מוקדשת לאליהו, ובשובו יפתור את הקושיה.

במרוצת השנים הוזמן אליהו ליישב מחלוקות מגוונות, חמורות יותר או פחות. ישנה סברה (מגובה בהוכחות) שאליהו מכריע אפילו במשחקי כדורגל. בספרות התלמודית המונח "תיקו" מורה על סיום דיון באי־הכרעה בין חכמים. המילה מוסברת כראשי תיבות של המילים "תשבי יתרץ קושיות ובעיות", שמשמעותן כי השאלה תעמוד ותישאר עד לעתיד לבוא כשיגיע אליהו הנביא ויתרץ את הקושיה.

כוס של אליהו שהייתה שייכת לאדמו"ר מבנדר, מתוך אוסף ביל גרוס. תמונה של המרכז לאמנות יהודית באוניברסיטה העברית

 

הסבר מעניין נוסף ליכולות הביקור הפלאיות של אליהו הנביא קשור להיותו "קופץ הדרך" הטוב ביותר שלנו. בתלמוד המושג "קפיצת הדרך" מתאר דרך ניסית לקצר מסעות ארוכים במיוחד. כבר בספר מלכים בולט אליהו ביכולתו לג'נגל בין התגלויות במקומות שונים. כך היה בהתגלויותיו הפתאומיות לפני שעלה השמיימה. ובהזדמנות אחרת רגע הוא נמצא בצרפת (היא צרפנד שליד צידון בלבנון) וברגע הבא מתגלה לפני עובדיהו "אשר על הבית". גם אלו שאליהו מתגלה בפתאומיות בפניהם לא נרעשים מדי, כמו שאומר עובדיהו לנביא: "והיה אני אלך מאתך, ורוח ה' ישאך על אשר לא אדע…" (מלכים א יח, יב).

מסורות אליהו הנביא, שהחלו להשתרש באשכנז בימי הביניים, נשמרות עד ימינו בכל עדות ישראל. וכך רובנו משאירים לאליהו הנביא כוס מלאה בליל הסדר ומציבים כיסא מכובד בברית המילה, למקרה שיבוא. ואם יגיע הזמן שאליהו יבשר לנו על הגאולה ועל השלום – מי אנחנו שנתווכח?

 

תודה לד"ר חנה שחם־רוזבי על עזרתה בחיבור הכתבה.

 

לקריאה נוספת

חנה שחם־רוזבי, "על כפיו יביא: היזון חוזר של ידע ופרקטיקה דתית בחברה האשכנזית בימי הביניים", חידושים 23 (2021) עמ' 11-36

מסעות ותגליות על דרך המשי

חשבתם שמרקו פולו היה הראשון שתיעד את המסחר המשגשג על דרך המשי? אז לא. סוחרים יהודים פעלו ושלטו מאות שנים קודם לכן על דרכי המסחר בין המזרח והמערב. ובאחת מערי המסחר התגלתה אחת העדויות ההיסטוריות החשובות ביותר מאז ומעולם - הגניזה האפגנית. האזינו לסיפורם המרתק של היהודים שעקבותיהם נעלמו בפלישה המונוגלית והתגלו רק לאחרונה

קרוואן על דרך המשי, שנת 1375. ספריית הגאליקה הדיגיטלית


Listen on SpotifyListen on Apple Podcasts

לכל פרקי הסכת הספרנים

ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. היא נכתבת על ידי מי ששרדו ובעיקר על ידי מי שהיו להם אמצעי תיעוד שבאמצעותם יכלו לתאר ולפאר את ההישגים שלהם. ההיסטוריה היא לא תמיד באמת מה שקרה, אלא מה שאנשים קראו או למדו שקרה. אחת הדוגמאות לעיוות היסטורי שכזה היא הדעה הרווחת שלפיה מרקו פולו, בן המאה ה-13, אותו צעיר איטלקי בן למשפחת סוחרים שהפך לאגדה עוד בחייו היה הראשון שתיעד את דרך המשי. בספרו 'מסעותיו של מרקו פולו', ספר שנחשב לספר המסעות המפורסם ביותר בעולם והייתה לו השפעה עצומה על בני תקופתו, תיאר פולו את מסעותיו על דרך המשי ואפילו את פגישתו עם קיסר סין. גם בנימין מטודלה שכתב ספר מסעות מעורר השראה כמאה וחמישים שנים לפני מרקו פולו לא היה הראשון שתיעד את הסחר באזור אסיה התיכונה.

כי כמה מאות בודדות של שנים לפני מרקו פולו ובנימין מטודלה העלו על הכתב ותיעדו את חיי היומיום ודרכי המסחר שלהם יהודים חיו, פעלו וסחרו על דרך המשי. לרוע מזלם של אותם סוחרים יהודים שפעלו סביב האלף הראשון לספירה כתבי-היד שלהם, התעודות, הרשמים והמסמכים הושמדו, נבזזו ונשרפו כשהחלה פלישת המונגולים בתחילת המאה השלוש-עשרה. תחת שעטות סוסי הפורעים והצמאים מדם של חיילי האימפריה המונגולית נחרבו תרבויות, מסורות וגם אוצרות וכתבים של קהילות יהודיות על דרך המשי. ליתר דיוק, כמעט נכחדו לחלוטין. כי בשנות התשעים של המאה העשרים, פחות משלושים שנים נמצאו אי שם במערות עמק במיאן, 240 קילומטר צפון לקאבול אפגניסטן כמה מאות כתבי-יד המעידים על חיי המסחר התוססים והמצליחים של היהודים באזור. הנה סיפורה של הגניזה האפגנית וסיפורם של הקהילות היהודיות באסיה התיכונה שהייתה להן תרומה עצומה שהפכה את דרך המשי לעורק הכלכלי הראשי שחיבר בין המערב למזרח במשך מאות רבות של שנים.

מגישה: ורד ליון-ירושלמי

אורח: פרופ' אמריטוס חגי בן-שמאי, המכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

מפיק: דניאל גל

עורך: חן מלול