ר' ישראל אביחצירא, המוכר יותר בכינוי הבאבא סאלי, הוא אחד מבניה הידועים ביותר של קהילת יהודי מרוקו בת אלפיים השנים. כיום הוא זכור כמקובל ועושה מופתים. בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי שמורים איגרות ומסמכים רבים החושפים פן מוכר פחות של הרב – כדיין, פוסק הלכה ומנהיג ציבור, ששימש כאיש שירותי דת מטעם הממשל הצרפתי. רוב המסמכים כתובים בעברית הכתובה בכתב חצי קולמוס ששימש את יהודי ארצות האיסלאם.
בהיותו בן כשלושים מונה הבאבא סאלי לאב בית הדין בקהילת תפילאלת ומחוזותיה, והיה לפוסק הלכתי עצום ולסמכות הלכתית חשובה בקרב יהודי מרוקו. אחת ממטלותיו כאב בית הדין הייתה לפקח על פעילות בית הדין, ובאחת האיגרות לרב ברוך טולידאנו מתאריך כ"ג בתמוז תש"ג (1943) מבקש הרב אבוחצירא, בשם הממשלה, להשלים את הליך אישור שני סופרים (מזכירים) חדשים לבית הדין, אברהם בן סמחון ומאיר אמסלם, בעקבות פטירת סופר בית הדין. לדבריו, השניים אומנם "צעירים בימים ולא ניסו ללכת באלה וכו', על כל פנים פקחים ומבינים הם, ובנקל יוכלו להתרגל במלאכה זו".
מלבד האיגרות הרבות השמורות בארכיון, סוג נוסף של מסמכים הם פנקסי רישום התביעות של בית הדין הרבני, שבו שימש ר' אבוחצירא כאב בית דין 'לענייני משפחה'. במסמך אחד של פנקס רישום תביעות של בית הדין הרבני בקצר-אלסוק משנת 1951 מיישב הדיין אבוחצירא מחלוקת בין אם לשני בניה על ירושת האב (השמות הוסתרו מטעמי צנעת הפרט), כאשר את פסק הדין הוא כותב בעברית ובצרפתית. הרב פוסק שהבנים יירשו את אביהם, אך כל אחד מהם יזון את האם בתורו. בן אחד יפרנס אותה במשך חודשיים, והשני במשך חודש.
כחלק מפעילותו כאב בית דין לענייני משפחה, עסק רבי ישראל אביחצירא בהלכות אישות. איגרת נוספת השמורה בארכיון נשלחה אל הרב יהושע ברדוגו במקנס, ובה מבקש הבבא סאלי להיוודע בנוגע למנהג שלהם בגביית הכתובה. כמה מבני העיר מקנס עברו לארפוד, שם כיהן באותה עת (1939) כאב בית דין, וגביית הכתובה בעת גירושין צריכה להיות בהתאם למנהג המקום שבו נכתבה הכתובה.
הבאבא סאלי לא חותם על מכתב זה באופן אישי; המכתב חתום בידי אחיו, רבי יצחק אבוחצירא ה"בבא חאקי" במילים: "ברשות אחי מלך יש"א (ר"ת: ישראל אביחצירא) ברכה נרו יאיר".
תודה למנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ד"ר יוחאי בן-גדליה, ולאיש מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית, ד"ר יעקב פוקס, על עזרתם בהכנת הכתבה.
המלאך גבריאל בעת ההתגלות למריה, ציור מאת פינטוריקיו, 1501
גַּבְרִיאֵל, מָה אַתָּה שׁוֹאֵל
הֵן תֵּדַע שְׁבִילֵי שָׁמַיִם
בּוֹא אֵלַי, טוֹבִים הַשְּׁנַיִם
גַּבְרִיאֵל.
כָּל כַּנְפוֹת תֵּבֵל
הַנּוֹשְׁקִים עִם רֶדֶת לַיְלָה
כְּשֶׁאַתָּה עוֹבֵר לְמַעְלָה
גַּבְרִיאֵל.
מַלְאָךְ מְטַיֵּל בַּשָּׁמַיִם
מַלְאָךְ מְבַקֵּשׁ כּוֹכָבִים
לִרְאוֹת הוּא רוֹצֶה
הֲקַלּוּ הַמַּיִם
לַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי, גַּבְרִיאֵל
לַלַּיְלָה הַזֶּה חִכִּיתִי, גַּבְרִיאֵל.
גַּבְרִיאֵל, אִם אֱלֹהִים נוֹעֵל
שְׁעָרָיו שֶׁל גַּן הָעֵדֶן
רֵד אֵלַי, מַלְאָךְ מִקֶּדֶם
גַּבְרִיאֵל
עוֹד נוֹתָר הַצֵּל
גְּלִימָתְךָ פּוֹרֶשֶׁת עֶרֶב
וְנִשְׁמָע צִחְצוּחַ חֶרֶב
גַּבְרִיאֵל.
מַלְאָךְ מְטַיֵּל בַּשָּׁמַיִם
מַלְאָךְ מְבַקֵּשׁ כּוֹכָבִים
לִרְאוֹת הוּא רוֹצֶה
הַקַלּוּ הַמַּיִם
לַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי, גַּבְרִיאֵל
לַלַּיְלָה הַזֶּה חִכִּיתִי, גַּבְרִיאֵל.
מַלְאָךְ מְטַיֵּל בַּשָּׁמַיִם
מַלְאָךְ מְבַקֵּשׁ כּוֹכָבִים
לִרְאוֹת הוּא רוֹצֶה
הַקַלּוּ הַמַּיִם
לַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי, גַּבְרִיאֵל
לַלַּיְלָה הַזֶּה חִכִּיתִי, גַּבְרִיאֵל
גַּבְרִיאֵל, נַעַר מִתְפַּלֵּל
עֵת תֹּאמַר שִׁירַת שָׁמַיִם
אַל תִּשְׁכַּח שִׁירַת הַשְּׁנַיִם
גַּבְרִיאֵל.
(גבריאל, מילים: שמואל קרול, לחן: צביקה פיק)
במאי 1982 התפרסם אלבומה השלישי של הזמרת עפרה חזה, "פיתויים". אחד הלהיטים הגדולים באלבום מספר על אהוב לא שגרתי ושמו גבריאל. לאורך שלושת בתי השיר מצליחה הדוברת לבלבל אותנו – האם אותו מלאך מטייל בשמיים ומבקש כוכבים הוא אכן מלאך, או שבכלל מדובר בנער הנמשך לעולמות עליונים עד ששכח את שירת השניים? השיר היפהפה הזה מותיר אותנו במבוכה. כך גם סיפורו של האיש שכתב את מילותיו.
מידע על האיש הנשכח תוכלו למצוא בכתבה הזו. אנחנו נשאל שאלה אחרת: מאיפה הגיע אלינו אותו מלאך גבריאל? וכדי להתחיל לספר את סיפורנו נצטרך לחזור אל החזון האפוקליפטי המובהק של המקרא, הוא ספר דניאל.
"בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס", רואה דניאל עוד אחד מחזיונותיו הגדולים. ליד הנהר הגדול החידקל נגלה לפניו "אִישׁ־אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז׃ וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן׃" (דניאל, פרק י', ה-ו). למרות שהיה בחברת אנשים נוספים, דניאל מעיד שהוא היחיד שראה את אותה הדמות המאיימת למראה, הממהרת להרגיע את החוזה ולספר לו שמאז שנתן את ליבו בנבואות האל, היא משמשת לו מגינה ושומרת. האיש הפלאי נוגע ברכות בידו של דניאל ופונה אליו בשמות חיבה כדי להרגיעו: "אַל־תִּירָא אִישׁ־חֲמֻדוֹת שָׁלוֹם לָךְ חֲזַק וַחֲזָק וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי". הוא אף מבהיר את מטרת ההתגלות, ומספר לדניאל שכל מצוקות העם כתוצאה מהמלחמה נגד האימפריות האדירות של פרס ויוון עומדות להגיע אל קיצן. מיכאל, שרו של ישראל, מתמיד במלחמה מול צבאות פרס ויוון והניצחון קרוב.
את האיש הפלאי זיהו חז"ל ופרשני ימי הביניים עם דמותו של המלאך גבריאל, שנזכר בשמו המפורש בפרקים קודמים בספר דניאל (ח, טז; ט, כא-כב). מדובר בהתגלות ייחודית בנוף המקראי: בניגוד למלאכים מקראיים רבים אחרים המשמשים שליחים של דבר האל הנעלמים בסיום שליחותם, נגלה בפנינו מלאך המתפקד כמלאך שומר, הנזכר בשמו הפרטי! החידוש הזה מסמל תפנית ביחסה של הספרות היהודית למלאכים: מרגע שהופיע המלאך גבריאל, מלאך מובחן בעל שם ואישיות, הופיע איתו חבר מרעיו – ובייחוד המלאך הצמוד לו, מיכאל.
בספר חנוך הראשון, ספר הנכלל בספרים החיצוניים ומספר על עלייתו השמיימה של חנוך המקראי, החמישי בדורות שבין אדם הראשון לנח, מופיע גבריאל כאחד מהשרים העליונים העתידים להשמיד באחרית הימים את המלאך המשחית עזזאל וצבאו שהשתלטו על הארץ. אולי לראשונה בספרות היהודית, מופיע בספר חנוך קשר שמיימי למרוד באל – וצבאו של עזזאל מורכב ממלאכים שירדו לארץ כחלק ממרד גלוי באלהים (המבוסס על סיפור בני האלהים ובנות האדם, בראשית ו). בנקודה זו עוד אין לגבריאל תפקיד מוגדר המובחן מהמלאכים האחרים המוזכרים כנאמני האל (מיכאל, אוריאל, רפאל ופנואל). את התפקיד הייחודי שלו הוא משיג בספר חנוך השני, שם הוא כבר נזכר כשר המלאכים, בעוד מיכאל משמש בתפקיד דומה לתפקיד ששימש בספר דניאל, שר ה' צבאות – מעין רמטכ"ל אלהי.
בספרות התלמודית והמדרשית מופיע גבריאל בדרך כלל כבן-זוגו של מיכאל: שניהם משמשים שרים הממונים על ישראל, המלאכים האמונים על ביטחונו של עם – בניגוד למלאכים אחרים המשמשים שרים של אומות העולם. אם מיכאל מופיע לרוב בדמות מים ושלג, מופיע גבריאל – אותה דמות הנזכרת בדניאל כבעלת פנים "כְּמַרְאֵה בָרָק וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ", בדרך כלל כאש לוהטת. לפעמים התיאורים מתהפכים.
אולי בגלל קישורו לאש ולברק, נחשב גבריאל ל"מלאך הקשה" (איכה רבה, מהדורת בובר, פרשה ב, ד"ה 'ויקרא באזני קול גדול', דף מט ע"ב) שעליו מטיל האל להעניש את החוטאים ולהשית עליהם פורענויות שונות. בבראשית רבה (פרשה נ"א: ב, מהדורת תיאודור אלבק, עמ' 533) הוא מתגלה כמחריב עיר החוטאים סדום, ובבבלי סנהדרין (דף צה ע"ב) כמכה במחנה סנחריב. אבל מי שמתאכזר לרשעים, סופו לרחם על רחמנים – מלבד המכות הקשות שהוא מנחית על הרשעים, הוא גם מי שהציל את אברהם אבינו מכבשן האש ומי שדואג להבשלת הפירות בעיתם עבור העם הרעב.
תורת הקבלה אימצה את דמותו הקשה של גבריאל, וזיהתה אותו עם ספירת הדין. מי שהיה שר המלאכים בספרות החיצונית נחשב עתה לשר הגבורה או הדין, הניצב לשמאלו של שר הגדולה והחסד, שהוא, ניחשתם נכון, חברו מיכאל.
מאז הופעתו של גבריאל בספר דניאל המקראי, עשה המלאך קריירה מרשימה לא רק בספרות היהודית. למעשה, גבריאל מופיע גם בכתבי הקודש של שתי דתות ההתגלות האחרות, ונחשב למלאך בעל שליחות מרכזית גם בנצרות וגם באסלאם.
בברית החדשה (לוקאס א', 19; 26) חוזר גבריאל לתפקיד המלאך המבשר. הוא מספר הן להורי יוחנן המטביל והן לאימו של ישו על הולדת בניהם. האומנות הנוצרית בימי הביניים והרנסנס הנציחה את דמותו בציורים רבים. דוגמת הציור השמור בגלריית אופיצי בפירנציה, הממחיז את הרגע שבו מבשר גבריאל למרים על הולדת בנה. מדובר לפי ההשערות בציור מוקדם של לאונרדו דה וינצ'י.
בקוראן משמש גבריאל כמביא דבר-אללה אל מוחמד. המסורת האיסלאמית אימצה את גבריאל כשליח, ובסורות הקדומות הוא נקרא "השליח", "השליח האציל" ואפילו "רוח הקודש". הספרות האסלאמית מלאה סיפורים על מקרים של הצלת נביאים מצרה על ידי גבריאל, וכמעט בכל תפנית דרמטית הקשורה לגיבורי המקרא הוא נזכר כמסייע. הוא זה שניחם את האדם הראשון עם גירושו מגן העדן, הציל (שוב) את אברהם מן הכבשן הבוער, עמד לצד משה בריבו עם חרטומי מצרים ולימד את דוד להכין את שריונו.
פתחנו בנקודה מעניינת הקשורה להופעתו של גבריאל בספרות המקראית, מדובר כאמור במלאך הראשון – יחד עם מיכאל – הנזכר במקרא בשמו הפרטי. שווה לחזור אליה. בספר בראשית מסופר על יעקב המעביר במעבר יבוק את בני משפחתו בחזרתו מחרן לארץ כנען לאחר שברח מפני לבן הארמי. לאחר שהעביר יעקב את בני משפחתו בבטחה, הוא נותר לבדו במקום, ונאבק עם אדם בלתי מזוהה במשך כל הלילה. רק למחרת בבוקר, ולאחר שגבר יעקב על האיש הוא מתגלה בפניו כמלאך אלהים, ואולי אפילו כאלהים בעצמו: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי (בראשית ל"ב, ל"א).
את הסצנה הדרמטית הזו אנחנו זוכרים בעיקר בגלל הברכה שמבקש יעקב מהמלאך, בקשה לה נענה המלאך. זהו המעמד שבו זוכה יעקב בשמו החדש, ישראל. החלק ששוכחים בדרך כלל להדגיש בסיפור הוא שאלת יעקב למלאך לאחר הברכה. יעקב דורש לשם המלאך, אך הוא מתחמק בשאלה משלו ומברך אותו במקום, "לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם" (בראשית לב: ל). בכרך הראשון של ספרו תולדות תורת הסוד העברית, מציין יוסף דן עובדה תמוהה שמאירה את סיפור יעקב והמלאך באור חדש, ומרמזת על תקופת חיבורו של ספר דניאל. וכך כתב:
"במשך כאלף שנה, בתקופת המקרא כולה, ידעה היהדות כמה שמות פרטיים של האלהות, ואף לא שם פרטי אחד של מלאך. בימי הבית השני הוחלפו השמות הפרטיים של האלהות בשמות כללים ובכינויים, ואילו שמות פרטיים של מלאכים רבו והלכו, ונתרבו עדי עשרות ומאות… איננו יודעים דבר וחצי דבר על מניעיו של תהליך זה".
הופעתו של גבריאל כמלאך שומר בחזונו הגדול בספר דניאל היא אחת ההוכחות לכך שספר החזיונות האפוקליפטי של דניאל נכתב דווקא בראשית ימי בית שני. אירועי ההרס והחורבן תחת האימפריה השוקעת פרס והאימפריה העולה יוון מתוארים בלשון אפוקליפטית וחידתית, חלקה הגדול בארמית. הם אמנם מוצגים כנבואה לעתיד לבוא מאות שנים לאחר מכן, אך למעשה מתארים את התקופה שבה נכתב הספר – תקופת השלטון ההלינסטי בארץ לאחר כיבושי אלכסנדר מוקדון.
הופעתם של מלאכים בעלי שם ותפקיד היא חידוש של תקופת בית שני. לחז"ל הייתה השערה מעניינת מנין הגיעו: "אמר רבי חנינא: שמות חודשים עלו מבבל. ריש לקיש אמר: אף שמות מלאכים מיכאל רפאל וגבריאל" (בראשית רבא, פרשה מח: ט, מהדורת תיאודור אלבק, עמ' 485).
לקריאה נוספת
הערך גבריאל המלאך, האנציקלופדיה העברית (כרך עשירי, ג – גנדהי), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשכ"ט
יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית (כרך א'), מרכז זלמן שזר, תשס"ט
סיפורה של הבי"ת: האות שבה נברא העולם
העובדה שהבי"ת נבחרה לפתוח את התורה הביאה את המקובלים לייחס לה תארים ותכונות פלאיות
תנ"ך קוניקוט, ספריית הבודליאנה, אוניברסיטת אוקספורד
בְּרוּבּוּכִיבִּים הַבַָּּאִיבִּים!
אל תרגישו רע אם התקשתם לפענח שכתוב למעלה "ברוכים הבאים"– כנראה שלא יצא לכם לדבר בשפת הילדים הידועה בשם שפת הבי"ת. אתם כנראה מכירים את אותה שפת סתרים מהשיר זוכה האירוויזיון שנת 1978 אבניבי בביצועו של יזהר כהן. את המילים כתב אהוד מנור ולמנגינה אחראית נורית הירש.
בכתבה הראשונה בסדרת האותיות שלנו סיפרנו לכם על משמעותה המקורית של האות אל"ף – האל"ף הקדומה ייצגה את החיה שור, ולא אוהל. באות השנייה שבאלף-בית נצמדה מחברת שיר האותיות נעמי שמר למשמעותה המקורית, ואכן האות בי"ת היא בית, דירה או מעון. באלף-בית הפרוטו-כנעני הקדום נראה שצורתה הקדומה של הבי"ת מייצגת שלד של בית מזרחי, או של אוהל הסגור מכל צדדיו מלבד פתח יחיד. מכאן נגזרו שמות וצורות האותיות בשפות השונות.
ביוונית נקראת הבי"ת שלנו – בֵּטָא, ובסורית – בֵּית. בערבית ספרותית מבוטאת הבי"ת בתור בַּא. ובאנגלית – המושפעת כמובן מן הלטינית – כולנו מכירים את ה-B, המבוטאת בִּי.
אם במשמעותה המקורית סימנה האות בי"ת מקום קבוע ובטוח כמו בית, תורת הסוד העברית בחרה לראות בה דווקא אלמנט של חידוש גמור. במשפט הראשון בתנ"ך מככבת הבי"ת שלנו בראש שתי המילים הראשונות – בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
כבר בתלמוד הירושלמי, לא יאוחר מהמאה החמישית, הופיע דיון בחשיבותה של האות בי"ת כפותחת את המקרא, ומתוך כך כבוראת העולם. במסכת חגיגה פ"ב, ה"א מסופר כי 'אמר רבי יונה בשם רבי לוי: בבי"ת נברא העולם. מה בית סתום מכל צדדיו ופתוח מצד אחד, כך אין לך רשות לדרוש מה למעלן ומה למטן, מה לפנים ומה לאחור, אלא מיום שנברא העולם ולבא'.
העובדה שהבי"ת "נבחרה" לפתוח את התורה הביאה את המקובלים לייחס לה תארים ותכונות פלאיות: התורה ניתנה באות בי"ת לרמוז לשני התורות, התורה שבעל פה והתורה שבכתב, לשני לוחות הברית ולשני העולמות. וכיוון שהמילה בראשית מתחילה בה, נעשתה הבי"ת סמל ליצירה האלהית בכללותה. מאור אחד שהאיר ונגנז, הוא המאור של בית של בראשית (זוהר בראשית, כא ע"א).
תשובות רבות ניתנו לשאלה מדוע נברא העולם דווקא באות השנייה ולא בראשונה. ההסבר הידוע ביותר מופיע בספר הזוהר ובמדרש אותיות דר' עקיבא. בשתי המקורות מסופר על תחרות עזה בין אותיות האלף-בית על התואר הנחשק, האות שתיבחר לפתוח את התורה. בעיקרו של הסיפור עסקנו בכתבה הקודמת, אבל הפעם נספר מדוע נבחרה דווקא הבי"ת?
משנידחו 20 האותיות הקודמות של האלף-בית לשכנע את האל שבהן ראוי לברוא את העולם, מספר המדרש:
אח״כ נכנס בי״ת לפני הקדוש-ברוך-הוא ואמרה לפניו, ריבונו של עולם! רצונך שתברא בי את עולמך, שבי משבחין לפניך באי עולם בכל יום, שנאמר 'ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן' (תהלים פ״ט), 'ברכו ה׳ מלאכיו וגו׳, ואומר ברכו ה׳ כל צבאיו וגו׳ (שם ק״ג), 'ועתידין כל דורות העולם לומר לפניך ברוך ה׳ אלקי ישראל' (שם ע״ב), ואומר וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו וגו׳. מיד קבל הקדוש-ברוך-הוא ממנו ואמר לו הן. אמר לו ברוך הבא בשם ה׳, וברא בו את עולמו בבי״ת, שנאמר בראשית ברא אלהים וגו׳.
אותיות דר' עקיבא, ב כג
פתחנו בשפת הבי"ת ובה נסיים. כמו כל דבר שקשור באות המסתורית הזאת, גם את מקורותיה של שפת הבי"ת קשה לאתר. פתרון מפתיע הציע לאחרונה רוביק רוזנטל ברשימה שפירסם באתר הזירה הלשונית. שפת הבי"ת היא בת לפחות מאה שנה. עקבותיה של שפת הסתרים הזו "מוליכים אל השפה התימנית, ואולי לא במקרה ביצע את השיר דווקא יזהר כהן". ואכן, התיעודים המוקדמים ביותר לשימוש בשפה זו תמיד חוזרים אל ילדי עדת תימן בארץ.
לקריאה נוספת
הערך בית, האנציקלופדיה העברית (כרך שביעי, ארצות הברית – בורידן), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשי"ד
אליהו ליפינר, חזון האותיות: תורת האידיאות של האלפבית העברי, הוצאת מאגנס, תשמ"ט
הש"ס הנעלם: נדודי תלמוד הבבלי של גרשם שלום
סיפורו של הש"ס של גרשם שלום, שמצא את דרכו לספרייה הלאומית
אוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית מפורסם בכל העולם כאוסף הכי שלם בתחום המיסטיקה היהודית, וכולל תת-תחומים כגון קבלה, חסידות, משיחיות ומאגיה יהודית. חשוב להדגיש ששלום לא הסתפק רק בפרסומים בתחום הזה: ספרייתו היתה רחבה בהרבה, וכללה גם ספרים ומאמרים בכל התחומים הקלאסיים של מדעי היהדות; מקרא, ספרות חז"ל, פילוסופיה יהודית ואפילו מקצת ספרי הלכה (בדגש על אלה שבהם השפעת הקבלה ניכרת). שלום החשיב גם את החלק הזה של ספרייתו, וחשב שמן הראוי שיישאר יחד עם האוסף העיקרי. על כל הוא כתב על פתק בשם "לעניין ספרייתי אחר מותי":
"לעניין ספרייתי אחרי מותי, ראוי לספריית האוניברסיטה לשים לב לכך שמחוץ לאוסף שלי בענייני מיסטיקה יהודית יש כמה יחידות מקיפות על נושאים מסויימים שראוי היה להשאירם יחד… אני מונה כאן יחידות כאלה שהשקעתי מאמצים מיוחדים באסיפתם.
[הפירוט בלועזית]. מיסטיקה כללית, שלינג, מייסטר אקהרט, ניאופלטוניות, גנוסיס, מאגיה קדומה, דימנולוגיה, כישוף, דתות הודו, כתות אזוטריות באסלם, מיסטיקה נוצרות וכתות נוצריות (קתרים), פילוסופיה יהודית לדורותיה, מקורות ומחקרים על אגדה ומוטיבים אגדתיים, וולטר בנימין".
אכן, המסתובב באוסף שלום אינו יכול שלא להתרשם מהעושר שבתת-אוספים אלה (וגם אחרים, דוגמת ספרות גרמנית, ספרי קפקא, תולדות עם ישראל, מגילות ים המלח, ספרי יובל וקהילות יהודיות).המבחר העשיר של ספרי מדרש ואגדה, כולל מהדורות ראשונות של המהדורות הביקורתיות, ואוסף הענק של ספרי ידידו ולטר בנימין ומחקרים עליו מרשימים במיוחד. ובתחום אחר לגמרי זכור לי שלפני כמה שנים פרופ' לדתות מסין היה כאן בשנת שבתון במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית. הוא היה מקדיש כמה שעות כל יום לישיבה באוסף שלום וקריאת ספרים על בודהיזם, הינדואיזם, סופיות וספרי קונפוציוס.
אבל מהצד השני, קורא מזדמן לפעמים מתפלא על ספר או על ספרים בסיסיים שנראים לו כ"חסרים" מהאוסף. לפעמים זה אפילו צורם: "איך יכול להיות שלשלום לא היה…?".
האמת היא, שגישה זו מוטעית ביסודה ואסור להחליט על סמך הספרים שבאוסף כיום, מה היה (או לא היה) לשלום בדירתו העמוסה ספרים ברחוב אברבנאל 28 בשכונת רחביה. ומדוע? עלינו לעיין בעוד פתק ששלום רשם כנספח להסכם מכירת האוסף לאוניברסיטה העברית משנת 1965.
"ספרים שאשתי רשאית להחזיק בהם" (Arc 4 1599 02/22).
ספרי שמוש
מלונים
כל ספרי אמנות ותולדות אמנות
תלמוד
רמב"ם, מורה נבוכים
מדרשים לפי מבחרה
ספרות יפה בעברית ולועזית, לפי מבחרה
ספרים בפילוסופיה יהודית שאינם נחוצים לספריה"
מדובר באשתו השניה של שלום, פניה (לבית פרויד) שלום (1999-1914).
הרבה מהספרים האלה הועברו לספרייה הלאומית וצורפו לאוסף שלום – אבל לא כולם… נא לשים לב שברשימה כלול גם "תלמוד", ואכן התלמוד של שלום אינו נמצא באוסף. יש באוסף סט אחר שהעלינו מהמחסן.
לפני שנים רבות, באחד מהאירועים לזכר גרשם שלום שהתקיים בספרייה הלאומית, נגשו אלי זוג מבוגר והציגו את עצמם כירמי פרויד, אחיינו של פניה ורעייתו ד"ר מיכל זילברברג. בין השאר הם סיפרו לי שהש"ס [סט של תלמוד הבבלי] של שלום נמצא בספרייה של בית המשפט העליון! לא הצלחתי להבין מהם את פרטי הסיפור ונשארתי מהרהר – למה דווקא לבית המשפט העליון, מתי ואיך? אבל יותר לעניין, החלטתי לנסות להביא את הספרים חזרה הביתה, לאוסף שלום! מיד התקשרתי לספרנית הראשית של בית המשפט וביקשתי שיבדקו את הנושא. האם אומנם הספרים שם? ואם כן, הניתן להעבירם לספרייה הלאומית תמורת סט אחר של הש"ס? היא הבטיחה לי לבדוק באופן יסודי אבל לאכזבתי העמוקה, לא כלום… הספרים הפיזיים בוודאי לא היו בספרייה, ובדיקה מעמיקה בקטלוג, באינוונטר וכו' לא עלתה אפילו פיסת מידע הקטנה ביותר. כנראה שהזוג סיפר לי מידע שגוי, או שפשוט לא הבנתי נכון. לא ויתרתי. התייעצתי עם כמה מהמומחים לאוסף שלום, אבל לאף אחד לא היה מושג במה מדובר… עם כל הצער שבדבר, החלטתי לוותר ונשכח הענין מליבי…
עד לפני כמה חודשים. בוקר אחד אני מקבל שיחת טלפון מהספרנית הראשית של בית המשפט העליון, טליה זונדר (טליה אינה זו שדיברתי איתה אז, בינתיים הן התחלפו). היא סיפרה לי בפשטות (ללא ידע כלל על כל הסיפור הנ"ל) שהש"ס של שלום נמצא בספרייתו הפרטית (בלשכתו בבנין בית המשפט) של אחד משופטי הבג"ץ. אותו השופט (בשלב זה היא לא הסכימה לחשוף את שמו) פורש לגמלאות ורוצה לתרום את הש"ס לספרייה של בית המשפט. מיד הבנתי שמה שאחיינו של פניה שלום סיפרה לי לפני שנים רבות היה נכון, אבל לא מדויק. אכן הש"ס היה בבית המשפט, אבל לא בספרייה הרשמית שלו, מה שמסביר את תוצאות החיפוש דאז. בכל אופן, היא המשיכה, לספריית בית המשפט אין עניין להחזיק בסט זה, במיוחד כי הוא אינו במצב טוב וזקוק לכריכה מחדש. לכן, היא שאלה, האם במקרה אוסף שלום יהיה מוכן לקלוט את הספרים!
אני מתאר לעצמי שברורה לכם התשובה! בהתרגשות רבה סיפרתי לה את הרקע, ושכמובן נשמח מאוד לקלוט את הסט בכפוף לאישורו של ד"ר יואל פינקלמן, אוצר היהדות בספרייה הלאומית (שכמובן הסכים מיד). השלב הבא היה הצורך של הספרנית לקבל אישור מאותו השופט לתרום את הש"ס לספרייה הלאומית. עבר קצת זמן, והשופט נתן את הסכמתו. בשלב זה עירבתי את מחלקת הקליטה של הספרייה בארגון העברת הסט לבניין והטיפול בו. עבר עוד קצת זמן, והגיע סט התלמוד הנכסף. לצערי גיליתי שהוא אינו שלם, חסרים כמה כרכים. אבל בכל זאת אכן מדובר בסט תלמוד הבבלי של גרשם שלום (ווילנא תרפ"א, ללא פירוש הרי"ף) , כפי שאפשר להתרשם מהחותמת של שלום בעמוד השער.
נוסף על כך, סוף סוף נחשוף את זהותו של השופט התורם.
מדובר בשופט בדימוס, אליקים רובנשטיין, שכיהן כמשנה לנשיאת בי המשפט העליון ולפני כן גם כמזכיר הממשלה וכיועץ המשפטי לממשלה. רובנשטיין, שכנראה היה בידידות קרובה עם אחיינו של פניה שלום, קיבל מהם את הש"ס במתנה, והקפיד לרשום את זה בכל כרך וכרך.
הסט כעת עובר תהליך של חיטוי. לאחר מכן הוא יעבור עוד כמה תחנות בדרך הביתה לאוסף שלום, כגון כריכה מחדש וקטלוג. אחר מכן הוא יעמוד במקומו הטבעי באוסף שלום, והחוקרים יוכלו לעיין ולחפש הערותיו של שלום בגיליון הש"ס. ומי יודע אם יתגלה לנו עוד פן באישיותו הרב-פנים שלו – שלום הלמדן?
אחרית דבר
כשהש"ס חזר מחיטוי התחלתי לחפש את הכרכים החסרים במחסן על מנת להשלים את החסר. שמתי לב מיד שיש בלבול בין סדר הכרכים ושבחלק מן הכרכים מודפסים מפרשים רבים, ובחלק רק מפרשים מועטים. בקשתי את עזרתו של דוד רוט, מקטלג במחלקת קטלוג העברי. הוא שם לב מיד שלמרות שכל הכרכים הם מווילנה (הוצאת "ראם") הש"ס באמת מורכב משתי מהדורות שונות! חלק מהכרכים היו ממהדורת תר"ע, וחלק ממהדורת תרפ"ב. היה מוזר לי ששלום החזיק סט כזה והתחלתי לחפש רמזים…
בדקתי את רשימת הספרים ששלום הביא אתו מגרמניה בעלייתו ב1923.
גם שם המתינה לי הפתעה: הש"ס המקורי של שלום היה בנוי מלא פחות מחמש מהדורות שונות (פרנקפורט, טילזיט, ורשה, אמסטרדם ולעמברג)!
שלום בעלייתו מגרמניה אכן הביא אתו סט של תלמוד בבלי ממהדורות שונות, אבל לא ממהדורת ווילנה בכלל! מסיבות שעדיין לא הצלחנו לפענח שלום כנראה מכר או נתן במתנה את הסט שהביא איתו בעלייתו וקנה סט חלופי כשהגיע ארצה, אולי כי פשוט רצה סט יותר חדש. מה שמוזר הוא שגם כאן, במקום לקנות סט שלם, הוא בנה את הש"ס משתי מהדורות דומות, אבל לא זהות. אולי זה מה שהצליח אז לאתר או אולי רצה לחסוך כסף. גם מחברות אחרות של שלום, כמו "רשימות על מצב ספרייתי" לא העלו דבר בנושא. כמובן שאפילו מידע זה חלקי, מכיון שיותר משליש הכרכים היו חסרים כשקבלנו את הש"ס. בין כך או בין כך, סוף סוף תלמוד הבבלי של גרשם שלום חזר הביתה!
כעבור כמה חדשים מקבלת הכרכים הנ"ל, הגיעו אלינו יתר הכרכים של הש"ס, כך שהסט עכשיו שלם! יש להניח שכל הכרכים הגיעו לספריה ביחד, אלא שהגיעו בארגזים נפרדים ולכן נקלטו בנפרד.
חלק מהכרכים הם מתחילת שנות התר"ע (ונראים כסט אחד שנדפס במשך כמה שנים), וחלקם ממהדורת תרפ"א-תרפ"ב.
עדיין נשארת התעלומה למה שלום החליף את הש"ס שהביא איתו ארצה (שגם הוא היה מורכב מכמה סטים), וגם אז למה הרכיב ש"ס משני סטים שונים, שאלה שכנראה לא נקבל עליה תשובה.
בכל מקרה, מה שחשוב הוא שהש"ס השלם של גרשם שלום חזר הביתה!
רצוני להודות לרב דוד רוט ממחלקת קטלוג העברי שעזר לי רבות עם הפרויקט הזה.