ר' ישראל אביחצירא, המוכר יותר בכינוי הבאבא סאלי, הוא אחד מבניה הידועים ביותר של קהילת יהודי מרוקו בת אלפיים השנים. כיום הוא זכור כמקובל ועושה מופתים. בארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי שמורים איגרות ומסמכים רבים החושפים פן מוכר פחות של הרב – כדיין, פוסק הלכה ומנהיג ציבור, ששימש כאיש שירותי דת מטעם הממשל הצרפתי. רוב המסמכים כתובים בעברית הכתובה בכתב חצי קולמוס ששימש את יהודי ארצות האיסלאם.
בהיותו בן כשלושים מונה הבאבא סאלי לאב בית הדין בקהילת תפילאלת ומחוזותיה, והיה לפוסק הלכתי עצום ולסמכות הלכתית חשובה בקרב יהודי מרוקו. אחת ממטלותיו כאב בית הדין הייתה לפקח על פעילות בית הדין, ובאחת האיגרות לרב ברוך טולידאנו מתאריך כ"ג בתמוז תש"ג (1943) מבקש הרב אבוחצירא, בשם הממשלה, להשלים את הליך אישור שני סופרים (מזכירים) חדשים לבית הדין, אברהם בן סמחון ומאיר אמסלם, בעקבות פטירת סופר בית הדין. לדבריו, השניים אומנם "צעירים בימים ולא ניסו ללכת באלה וכו', על כל פנים פקחים ומבינים הם, ובנקל יוכלו להתרגל במלאכה זו".
מלבד האיגרות הרבות השמורות בארכיון, סוג נוסף של מסמכים הם פנקסי רישום התביעות של בית הדין הרבני, שבו שימש ר' אבוחצירא כאב בית דין 'לענייני משפחה'. במסמך אחד של פנקס רישום תביעות של בית הדין הרבני בקצר-אלסוק משנת 1951 מיישב הדיין אבוחצירא מחלוקת בין אם לשני בניה על ירושת האב (השמות הוסתרו מטעמי צנעת הפרט), כאשר את פסק הדין הוא כותב בעברית ובצרפתית. הרב פוסק שהבנים יירשו את אביהם, אך כל אחד מהם יזון את האם בתורו. בן אחד יפרנס אותה במשך חודשיים, והשני במשך חודש.
כחלק מפעילותו כאב בית דין לענייני משפחה, עסק רבי ישראל אביחצירא בהלכות אישות. איגרת נוספת השמורה בארכיון נשלחה אל הרב יהושע ברדוגו במקנס, ובה מבקש הבבא סאלי להיוודע בנוגע למנהג שלהם בגביית הכתובה. כמה מבני העיר מקנס עברו לארפוד, שם כיהן באותה עת (1939) כאב בית דין, וגביית הכתובה בעת גירושין צריכה להיות בהתאם למנהג המקום שבו נכתבה הכתובה.
הבאבא סאלי לא חותם על מכתב זה באופן אישי; המכתב חתום בידי אחיו, רבי יצחק אבוחצירא ה"בבא חאקי" במילים: "ברשות אחי מלך יש"א (ר"ת: ישראל אביחצירא) ברכה נרו יאיר".
תודה למנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי, ד"ר יוחאי בן-גדליה, ולאיש מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית, ד"ר יעקב פוקס, על עזרתם בהכנת הכתבה.
