צְלִיל, צְלִיל, צְלִיל!
מִצְנֶפֶת לִי וּגְדִיל!
אַל יָקוּם אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ,
מִשְׂחַק פּוּרִים מַתְחִיל!
לה לה לה…
הַלֵּצָן:
פַּנּוּ דֶּרֶךְ, הַטּוּ לַצָּד –
הַמֶּלֶךְ בָּא עִם שַׁרְבִיט בַּיָּד!
אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ,
אֲנִי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ!
שַׁרְבִיט זָהָב לִי בַּיָּד
וְכֶתֶר עַל הָרֹאשׁ!
לְכֻלָּנוּ, לְכֻלָּנוּ
כֶּתֶר עַל הָרֹאשׁ!
כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ
הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ!
הַלֵּצָן:
הָרִימוּ זֵר, הָנִיפוּ זֵר –
הִנֵּה בָּאָה מַלְכָּה אֶסְתֵּר!
מַלְכָּה אֶסְתֵּר אֲנִי,
וְזֵר זָהָב יֵשׁ לִי!
יוֹדְעִים אַתֶּם מִי דּוֹדִי?
מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי!
לְכֻלָּנוּ, לְכֻלָּנוּ
עַל רֹאשֵׁנוּ זֵר!
כָּל אַחַת מֵאִתָּנוּ
הִיא מַלְכָּה אֶסְתֵּר!
הַלֵּצָן:
יַעֲמֹד, יַעֲמֹד, יַעֲמֹד –
רַבִּי מָרְדְּכַי הַדּוֹד!
אֲנִי הוּא מָרְדְּכַי,
תְּכֵלֶת בְּגָדַי,
אָזְנֵי-הָמָן וְרַעֲשָׁנִים
הֵבֵאתִי לִילָדַי!
הַלֵּצָן:
פַּנּוּ דֶּרֶךְ מִכָּאן וּמִכָּאן –
יָבוֹא הָמָן! יָבוֹא הָמָן!
וְגַם אֲנִי אָשִׁיר!
הֵבֵאתִי סוּס אַבִּיר.
אֶת מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי
אַרְכִּיב בִּרְחוֹב הָעִיר!
כל הילדים:
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ!
("משחק פורים", מילים: לוין קיפניס, לחן: נחום נרדי)
אנחנו זוכרים אותו בתור "אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ, אֲנִי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ!", אבל הוא הרבה יותר מזה. השיר האהוב והמוכר משחק פורים הוא שביים מחדש את חג הפורים ברוח ציונית ולאומית. ולמרות החידוש שבו, שימר השיר הרבה מהמורשת של הצגות הפורים, הן ה"פורים שפיל" המסורתי. זהו סיפורו של משחק פורים, השיר שהפך לספר שכתב לוין קיפניס ואייר נחום גוטמן. הספר פורסם לראשונה בשנת 1933. השיר "משחק פורים", לעומת זאת, הופיע כבר בגיליון הראשון של העיתון שערך לוין קיפניס, גליונות לגננות בהוצאת מרכז התאחדות הגננות בארץ-ישראל. שנת הפרסום – תרפ"ט/ 1929. הוא פורסם כבר עם הלחן של נחום נרדי.
עד שהופיע הסופר והמשורר לילדים לוין קיפניס בעולם היצירה העברי, מעטים היו השירים והסיפורים שהוקדשו לחגי ישראל. ודאי חוברו פיוטים ושירים ברוח הדת ובית הכנסת, אך מעט מאוד יצירה נכתבה ברוח הלאומיות היהודית המתחדשת. לכן החליט קיפניס להקדיש את עצמו לכתיבת חומרים שחסרו. כיוון שהתמחה בכתיבה ועריכה של תכנים בעברית לילדי גן ועבד בצמידות לגננות, הגה מראש את ההקשר המדויק שבו יושרו השירים. ובמילים אחרות, קיפניס ביים את שיריו ולא רק כתב אותם.
כבר בשנת 1928 הקים קיפניס תיאטרון לילדים. אך השם "תיאטרון" מעט מתעתע. לא מדובר בבניין רחב ממדים שבו במה ומושבים לקהל, אלא בתיאטרון נודד שעבר מגן לגן ומבית ספר לבית ספר. במשך 25 שנה ניהל קיפניס את תיאטרון הילדים שלו, ולמען האמת עשה הרבה מעבר לניהול. הוא שימש הבמאי, המחזאי, הפזמונאי, המלהק ואפילו התפאורן של התיאטרון. את השחקנים והשחקניות בחר בעצמו ועבד איתם על ההצגה: החל בשירים שחיבר בעצמו, דרך הטקסט שכתב למחזה ושקישר בין השירים לכדי יצירה אחת וכלה בהעמדה הנכונה של השחקנים על הבמה. ההעמדה – אנו לומדים מכלתו ציונה קיפניס – הייתה חשובה לו במיוחד. "לקיפניס היה חוש מיוחד להמחיש לילד את הסובב אותו", סיפרה לנו ציונה.
את הרגישות הזאת, "החוש המיוחד", הביא איתו קיפניס גם לפרויקט המשותף שהצגנו בתחילת הכתבה, אחד מני רבים שיצר יחד עם המאייר נחום גוטמן. את דרכו האיורית החל גוטמן כשנתן פרשנות ארצישראלית לשיריו הגלותיים של חיים נחמן ביאליק, ואל חידוש ורענון חג הפורים כבר הגיע מוכן. ספרם המשותף של קיפניס וגוטמן נקרא משחק פורים על משקל ה"פורים שפיל" – הצגות הפורים שנהגו להעלות כל קהילה ועיירה בגולה. אמרנו חידוש, ולכך בדיוק התכוונו. לא מדובר בזניחת העבר אלא ברענון ומתיחת פנים. ובהתאם לאותה גישה, גם הלחן נבחר בהשראת המסורת היהודית. המלחין נחום נרדי, שאף הוא שיתף פעולה תכופות עם קיפניס, יצר את הלחן על בסיס ניגון של חסידי קרלין־סטולין לפיוט "שושנת יעקב".
הדגש במשחק פורים – בשיר כמו גם בספר – עובר מדמות לדמות, שאותן מגלמים ילדי הגן ומתחפשים בהתאם. להמחשת התחפושות נעזר קיפניס באיוריו הנפלאים של גוטמן.
אומנם על כריכת הספר משחק פורים כתובים שמותיהם של קיפניס וגוטמן, אך מדובר גם בעסק משפחתי של ממש. שי, בעלה המנוח של ציונה ובנו הבכור של קיפניס, היה השליח שתיווך בין היוצרים. הדברים התנהלו ככה: גוטמן היה מצייר, קיפניס היה מעיר, ושי הקטן היה חוזר עם ההערות אל גוטמן. זאת בעוד ניצה, אחותו של שי, הייתה משחקת בתיאטרון הילדים דמות אחרת בכל פעם. הספר מוקדש לבתו נטע, מנישואיו השניים. אגב, כך גילו ילדיו של קיפניס את האהדה הגדולה בארץ ליצירתו של אביהם. כשהיה שי בן 5 השמיע לו אביו את "משחק פורים", השיר החדש שחיבר לפורים, ולמוחרת כבר שמע אותו שי בתהלוכה הגדולה של פורים בתל אביב.
במובן הזה קיפניס הוא עוד דוגמה לטוטליות של מחדשי התרבות העברית בארץ. כך למשל צירף אברהם אבן־שושן למילונו הגדול רשימות של שמות עבריים לילדים. וחיים נחמן ביאליק לא רק חיבר שירה לילדים ולמבוגרים, אלא אף ערך ושימר סיפורי עם, הנגיש את הספרות התלמודית ופיקד על שלל יוזמות חינוכיות ביישוב. קיפניס משתייך לקבוצה מובחרת ומיוחדת זאת: הוא לא הסתפק בכתיבה ובימוי של אירועי פורים, אלא דאג לכל היבטי הטקס של החג המחודש, כולל התחפושות שילבשו הילדים בבואם אל הגן, השירים שישירו ואפילו המיקום המדויק שבו יעמדו כשישירו את השירים.
כבר עשרות שנים שהמילים הנצחיות של לוין קיפניס, עם הלחן של נחום נרדי, הן חלק בלתי נפרד מחג פורים. מאז יצא הספר לראשונה בשנת 1933, אימצו ילדי ישראל באהבה את השיר, שנכתב במקור כמחזה ילדים לפורים. עם השנים אזלו עותקי הספר המקורי ולא ניתן עוד להשיגם. בשנת 2017 הוציאה מחדש הוצאת ידיעות ספרים את הספר משחק פורים בליווי איוריו המקוריים של נחום גוטמן.
