"בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת
ומכל הבחורים אותך אני אוהבת".
שירי ילדים הם פעמים רבות לא מה שחשבנו. במקרה שבו אנחנו עוסקים הפעם, מאחורי לא יותר מארבע שורות קצרות, מתחבא סיפור חוצה יבשות ושפות, וגם חוצה קהלים. נכון, שירי ילדים נוטים במידה רבה לפשוט וללבוש צורות וגרסאות, בזמן שהם מתגלגלים בזמן ובמרחב. אבל אין הרבה שירי ילדים ידועים כל כך, שמבוססים דווקא על שיר שהיה מיועד למבוגרים בלבד.
"בין הרים ובין סלעים" הוא בהחלט משירי הילדים הידועים ביותר בעברית. שיר ריקוד שכמעט כל ילד או ילדה שהיו בגן בישראל מכירים. אבל מאחורי שתי השורות הפשוטות מסתתרות לפחות שתי שאלות עיקריות. הראשונה שבהן היא – באיזו רכבת מדובר?
חוקר הזמר העברי אליהו הכהן ענה על השאלה הזו כשסקר את שירי ירושלים בתקופת המנדט. כך כתב במאמר בנושא: "איזו רכבת היא זו? הרי רכבת העמק לא נסעה בין הרים וסלעים, גם לא הרכבת מיפו לעזה ולקנטרה, וגם לא זו שנסעה מלוד לחיפה. נותרה רק הרכבת לירושלים".
באותו מאמר העלה הכהן את השאלה החשובה הנוספת: מה בכלל הקשר בין הרכבת הזו, לבין הדוברת שמספרת כי "מכל הבחורים אותך אני אוהבת"? באותו מאמר, הכהן גם מסביר.
"מעל סלעים, בין הרים,
טס הוא ברכבת,
מבין כל הבחורים –
אותו אני אוהבת".
הבית שמצוטט כאן הוא קטע מתרגום לעברית של שיר שנכתב בכלל ביידיש. את השיר כתב יוסף רולניק, יליד בלארוס שהיגר לארצות הברית. השיר התפרסם לראשונה בינואר 1908 תחת הכותרת הסתומה "פאָלקס מאָטיוו" ("מוטיב עממי").
גיבורת השיר של רולניק שוכבת במיטתה ומחכה לאהובה שיגיע לבקרה באישון ליל. היא מכבה את הנר הדולק, וממתינה כשרק כותנתה לעורה. קול דנדון פעמון הרכבת שחולפת בסמוך פעמיים ביום מקפיץ אותה, כי היא מקווה שאחת מהן נושאת את יקירה. השיר נכתב בניו יורק, והגיבורה שלנו כנראה גרה בסמוך לתחנת רכבת. כשהאהוב מגיע סוף סוף היא מזנקת מהמיטה "חצי עירומה" ("האַלב נאַקעט") כדי לפתוח לו את הדלת ולבלות עימו את הלילה.
כשפורסם השיר הוא עורר מיד שערורייה קטנה. מבקרי השירה של אותה תקופה טענו שמדובר בשיר וולגרי, שלא לומר אירוטי, בעיקר בהתבסס על השורה "כ'שפּרינג האַלב-נאַקעט אויף פֿון בעט" ("אני קופצת חצי ערומה מן המיטה"). רולניק, צעיר בן 28 שעוד ביקש להיחשב משורר רציני, לקח את הביקורת לתשומת ליבו ושינה את השורה המפלילה. בהדפסה הבאה של השיר בספר שיריו הראשון, כתב "כ'שפּרינג אַ באָרפֿיסע פֿון בעט" ("אני קופצת יחפה מן המיטה"). יש שיגידו שהשינוי בכלל לא גורע מהמטען האירוטי הכבד של הסצינה.
רולניק וחבריו נהגו להתכנס בסלון הספרותי של הזוג ד"ר יחיאל קלינג ואשתו ברטה. בביתם של הקלינגים ברובע הברונקס בניו יורק נהגו להתאסף משוררים, סופרים ואמנים. ברטה, שהייתה זמרת חובבת, הנעימה את זמנם בנגינה ובשירה. אותה ברטה היא שהתאימה לשיר – בשינויי נוסח קלים – לחן שכתבה, והתבסס ככל הנראה על מנגינה רוסית עממית. השיר המולחן התפשט, הופץ, והפך לשיר פופולרי מאוד שנהגו לשיר בכל מקום. הוא גם הופיע בכמה ספרים שליקטו שירי עם ביידיש ומהר מאוד נשמטו מהם שמות המחברים והשיר הפך ל"עממי".
רולניק לא אהב את השיר שכתב. ראשית, למרות הצלחתו של השיר לא הרוויח ממנו רולניק ולו פרוטה, כך גילה בזכרונותיו. שנית, סיפר רולניק שחבריו ומכריו נהגו לשיר את השיר בפניו בכל פעם שנכנס לאיזשהו חדר. גם תחושותיו שלו כלפי השיר השתנו, וברבות הימים טען שאין לו ערך ספרותי. השיר היה חיקוי של שיר עממי לדבריו. בשלב מסוים, רולניק החל לעזוב את החדר מיד כשהחלו הנוכחים לשיר את הלהיט שיצר. זה לא עזר לו, וחבריו המשיכו לקדם את פניו בשירה עזה של השיר בכל הזדמנות.
ואיך הגיע שיר אהבה מסלוני העיר ניו יורק לפיהם של ילדי גן בישראל? גם את הגלגול הזה מסביר אליהו הכהן במאמרו. את הפרחים יש למסור לחיילי הגדוד השלושים ותשעה של קלעי המלך, הגדוד "האמריקני" של הגדודים העבריים במלחמת עולם הראשונה. רוב מתנדבי הגדוד הגיעו מארצות הברית, ובסוף המלחמה הספיקו לשהות גם זמן מה בארץ ישראל. הם הועסקו בשמירה על הרכבת ועל מסילות הברזל, בילו הרבה בירושלים, וכשהשתחררו בסוף המלחמה הקימו בה את מועדון החיילים המשוחררים.
החיילים האלו הביאו איתם לארץ את השיר של רולניק, שכאמור היה פופולרי מאוד לשירה בציבור, ועסק בנושאים שמדברים אל ליבם של חיילים רחוקים מהבית. אחד מאותם חיילים, שהיה חבר דווקא בגדוד הארצישראלי, היה שמעון דוד יפה. הוא היה שומר, פועל חקלאי, ומאוחר יותר מפקד ב"הגנה". יפה הוא זה שתרגם את השיר מיידיש לעברית. את השורה שבמקור, שמדברת על רכבות שעוברות פעמיים ביום ליד דירת האהובה המחכה לדוֹדהּ ומצלצלות בפעמוניהן, תרגם כך: "מעל סלעים, בין הרים, טס הוא ברכבת, מבין כל הבחורים – אותו אני אוהבת". הלחן המתון והמינורי של ברטה קלינג, מהפסנתרים בחדרי האורחים של ניו יורק, נותר כשהיה.
האזינו לדודאים מבצעים את השיר המתורגם לעברית:
בשלב הזה, מספר אליהו הכהן במאמר, נכנסו לתמונה הגננות הירושלמיות העבריות. בתחילת המאה ה-20 הן חיפשו נואשות שירים וריקודים לילדי הגן. גננת אלמונית, או אולי כמה גננות אלמוניות, לקחו את השיר הקליט והמתורגם, הוציאו ממנו את כל הלהט הרומנטי והאירוטי, ויתרו על העברית המליצית והאזכורים מ"שיר השירים", ונותרו עם בית אחד בעברית פשוטה שעוסק בנסיעת רכבת. כל ילד וילדה דוברי עברית הבינו את המילים של השיר. "את הסולם המינורי שינו למז'ורי", כותב אליהו הכהן, "את המילים 'טס הוא' איחדו ל'טסה', ועשו אותו שיר ריקוד במעגל".
ודאי שמתם לב שבתרגום של שמעון דוד יפה נכתב "מעל הרים, בין סלעים", ואילו בשיר הילדים המוכר שרים "בין הרים ובין סלעים". ייתכן שזה שינוי שנעשה עוד במקור, גרסה שהתפתחה כששרו את השיר המלא, או שהגננות שעיבדו את השיר הסתפקו משום מה במילת יחס אחת בלבד. אבל אפשר להעלות השערה אחרת.
בחלק מספרי שירי הילדים החדשים יותר מיוחס השיר "בין הרים ובין סלעים" בטעות גמורה למתתיהו שלם. שלם, איש הקיבוצים בית אלפא ורמת יוחנן, היה מחלוצי הזמר העברי וכתב שירים רבים, גם לילדים, אך לא את השיר הזה.
כיצד קרתה טעות זו? למתתיהו שלם יש שיר שנקרא "בין הרים" ונכתב בשנת 1928. הוא נפתח במילים "בין הרים ובין סלעים / קורנת שמש תום", ואין בו שום רכבת, רק גדי בן-יום. בהחלט ייתכן שהדמיון בשורות הפתיחה (ואולי גם במשקל, נסו לשיר את השורות שציטטנו לעיל) יצר את השינוי במילים, ואת הבלבול בייחוס שניתן לו על שיר הרכבת.
אם תרצו להעיר, להוסיף או לתקן, אנא כתבו לנו כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.
לקריאה נוספת
אליהו הכהן, "עשר השנים הראשונות: משירי ירושלים בראשית תקופת המנדט, תרע"ח-תרפ"ח", מתוך הספר "ירושלים בתקופת המנדט", בעריכת יהושע בן אריה, יד יצחק בן צבי, 2003, עמ' 498-473.
דוד אסף, "בין הרים ובין סלעים: גלגוליו של שיר אהבה ביידיש", בלוג "עונג שבת", 28 בדצמבר 2011.
