מאז שניתנה תורה לעם ישראל, חגג העם את קבלתה. אך רק במאה התשע-עשרה, בווילנה, עוצבו והודפסו לראשונה דגלי שמחת התורה. ובימים האלה, תרומה חשובה של שישה דגלי שמחת תורה יחידים במינם אלה התקבלה בספרייה הלאומית. תרומה המאפשרת לנו לצלול ולו לרגע, אל עולמם של הילדים היהודים בווילנה של המאות הקודמות.
מדובר באוגדן דגלים המכיל שישה דגלים שבכל אחד מצויר סיפור מקראי או אירוע היסטורי: המפגש של אברהם עם המלאכים; שבטי ישראל נושאים דגלים; תיאור נגינת דוד על נבל; ואפילו דמויותיהם של שמעון ולוי בעיר שכם.
לאורך השנים, דגלי שמחת התורה הופקו מניירות דקים ובאיכות נמוכה והתכלו במהירות – בתוך ימים בודדים. ועל כן דגלי שמחת תורה אלו מהווים למעשה עדות יחידה וראשונית לתרבות החומרית ולדגלי שמחת התורה שהיו בשימוש לפני מאות שנים. הדגלים שבעבר התנוסס מעליהם תפוח עץ ובתוכו נעוץ נר הפכו את הדגל משאת נפשם של הילדים.
מנהג הדגלים בשמחת תורה הוא קדום יחסית, ומעדויות שונות עולה כי מנהג הדגלים מוכר כבר מלפני כארבע מאות שנים, מראשית המאה השבע-עשרה, וזאת בשל הרצון לטפח את הקשר בין חג שמחת תורה לעולמם של הילדים.
התרומה הייחודית לספרייה הלאומית התקבלה מוויליאם גרוס, שהאוסף שברשותו נחשב לאחד האוספים הפרטיים הגדולים והחשובים ביותר של יודאיקה ותרבות חזותית יהודית. גרוס, הנחשב לאספן לא שגרתי, זיהה כבר בעבר כי חפצים העשויים מחומרים יקרים כמו כסף, זהב, משי וקטיפה, היו רחוקים מהישג ידם של רוב היהודים במהלך הדורות, והשתייכו בעיקר לאליטה כלכלית. תובנה זו הביאה אותו עם הזמן להרחיב את אוספיו ומחקריו לתחומים נוספים של תרבות חומרית יהודית. אחד מהם הוא איסוף ומחקר של דימויים חזותיים ודקורטיביים בדפוס על גבי נייר: דגלי שמחת תורה, עלונים, כרטיסי ברכה, גלויות, כתובות, לוחות שנה, קישוטי קיר לבית הכנסת ולסוכה, ועוד. גרוס טען שחומרים אלה משמשים מקור תיעודי רב ערך לחקר ההיסטוריה והתרבות היהודית.
בראשיתם היו מרבית הדגלים מודפסים בצבעי שחור-לבן, או במקרה זה על דף כחול, אך לקראת סוף המאה התשע-עשרה ניתן למצוא יותר ויותר דגלים גדושי צבעים מאירי עיניים. תכני הציורים על הדגלים השתנו במרוצת השנים מנושאים תנכיים מובהקים, כמו אלו המופעים בדגלים אלו לבין דגלים מאוחרים יותר בהם בלטה מאד נוכחות הילדים מחד ודמויות ונושאים בעלי משמעות אקטואלית.
יצירת הדגלים נחשבה לאורך השנים ליצירה אומנותית עממית וזולה. חלק מהדגלים נוצרו בוודאי על ידי הילדים עצמם, באמצעים פשוטים ועל ניירות באיכות נמוכה והושלכו כלאחר יד בסיום החג. זוהי הסיבה שלמרות עתיקות המנהג אין כיום בנמצא דגלים הקודמים למחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, ומכאן החשיבות המיוחדת שבקליטת אוגדן דגלי שמחת התורה הראשון הקיים בדפוס, ובו דוגמאות מספר של דגלי תורה שהוצעו לילדים בווילנה בשנת 1864. מרתק להסתכל בתמונות ולחשו על עולמם של הילדים היהודים לפני כמאה ושישים שנה. עם עליית התנועה הציונית השתלבו בדגלי התורה דמותו של הרצל ומאוחר יותר תמונות מחיי החלוצים ובהמשך נוצרו עוד ועוד תגובות לאירועים ואישים בני הזמן.
עם קום מדינת ישראל הוטבעו על חלק מהדגלים תמונות של מפקדי וחיילי צה"ל, הכותל המערבי, סמלי חילות צה"ל, סממני ריבונות המדינה ושילוב של אנשי אדמה ולוחמים. אפילו מאיירי ספרי הילדים בארץ בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-20 השפיעו על עיצוב הדגלים של שמחת תורה. אנחנו מכירים גם דגלים עם גיבורי סדרות סרטי טלוויזיה, ברוב המקרים מתוצרת זרה, שהילדים הזדהו עם גיבוריהם ולחילופין דגלים פוליטיים שהוציאו מפלגות דתיות בישראל בזמני בחירות.
תרומה חשובה זו מצטרפת לאוסף דגלי שמחת תורה השמור בספרייה הלאומית הכולל למעלה משמונים דגלים, חלקם הגדול זמין לצפייה באתר הספרייה. בימים הקרובים צפוי האוסף לעבור – כמו מיליוני פריטים נוספים – למשכנה החדש של הספרייה הלאומית בקריית הלאום ופריטים ממנו יוצגו בהמשך לקהל הרחב במשכן הספרייה החדשה.
