אחד מרגעי השיא בבתי כנסת אשכנזיים בשמחת תורה, הוא שירת הפיוט "האדרת והאמונה לחי העולמים". בקהילות חסידיות ואצל מתפללי נוסח ספרד, הפיוט נאמר גם בתפילת שחרית בשבת. רוב העדות שרים אותו גם בתפילות ימים נוראים.
יש לחנים רבים לשיר, מוכרים יותר ומוכרים פחות. אשכנזיים וספרדיים שקטים וקצביים. כל אחד בהתאם לעדה, לחג ולאירוע.
הפיוט בנוי משתי עמודות. בשתיהן זוג צמדי מילים. הזוג הימני יורד בסדר אלפביתי כפול, זאת אומרת שני מילים המתחילות באותה אות. בעמודה השניה המילים קבועות לכל האורך – "לחי עולמים".
מקורם של המילים בפרק כ"ח של "היכלות רבתי", מדרש קבלי קדום וחלק מספרות ההיכלות, כתבים קבליים אודות ראשית העולם ובריאתו מתקופת התנאים והאמוראים. הפיוט עצמו נכנס כנראה לסדר התפילה של יום הכיפורים לפני כאלף שנה. למשך מספר מאות שנים הוקפד לאמרו רק ביום כיפורים מחמת קדושתו אבל לאחר זמן הפיוט מצא את דרכו אל תפילת השבת ובהמשך, בסידורים מסויימים, אפילו לתפילת ימי חול לפני אמירת "ברוך שאמר".
לדברי המפרשים, הפיוט הוא שיר המושר על ידי המלאכים בכל יום כדי לשבח את בורא העולם. מילות השיר הם בעצם תארי כבוד ושבח של תכונותיו של הקדוש ברוך הוא.
במשך הדורות ובמקומות שונים המילים הוחלפו במעט ויש מספר גירסאות לפיוט.
כך נראית הגירסה המקובלת במינו:
הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַבִּינָה וְהַבְּרָכָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַגַּאֲוָה וְהַגְּדֻלָּה – לְחַי עוֹלָמִים
הַדֵּעָה וְהַדִּבּוּר – לְחַי עוֹלָמִים
הַהוֹד וְהֶהָדָר – לְחַי עוֹלָמִים
הַוַּעַד וְהַוָּתִיקוּת – לְחַי עוֹלָמִים
הַזָּךְ וְהַזֹּהַר – לְחַי עוֹלָמִים
הַחַיִל וְהַחֹסֶן – לְחַי עוֹלָמִים
הַטֶּכֶס וְהַטֹּהַר – לְחַי עוֹלָמִים
הַיּיִחוּד וְהַיִּרְאָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַכֶּתֶר וְהַכָּבוֹד – לְחַי עוֹלָמִים
הַלֶּקַח וְהַלִּיבּוּב – לְחַי עוֹלָמִים
הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַנּוֹי וְהַנֵּצַח – לְחַי עוֹלָמִים
הַשִּׂגוּי וְהַשֶּׂגֶב – לְחַי עוֹלָמִים
הָעֹז וְהָעֲנָוָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַפְּדוּת וְהַפְּאֵר – לְחַי עוֹלָמִים
הַצְּבִי וְהַצֶּדֶק – לְחַי עוֹלָמִים
הַקְּרִיאָה וְהַקְּדֻשָּׁה – לְחַי עוֹלָמִים
הָרוֹן וְהָרוֹמְמוּת – לְחַי עוֹלָמִים
הַשִּׁיר וְהַשֶּׁבַח – לְחַי עוֹלָמִים
הַתְּהִלָה וְהַתִּפְאֶרֶת – לְחַי עוֹלָמִים.
כאמור בשמחת תורה בקהילות אשכנז שרים את הפיוט "חי עולמים". באמצע ההקפות (בהם מקיפים המתפללים עם ספרי התורה את בימת בית הכנסת), מפסיקים את הריקודים ואחד המתפללים מתחיל לקרוא בקול את צמדי המילים של השיר לפי סדר האלף בית.
המתפלל שואל "האדרת והאמונה למי ולמי?" (בדרך כלל גם ביידיש "צו וועמען און צו וועמען?"). הקהל עונה יחד "לחי עולמים!". כך ממשיכים בית בית עד לסוף השיר. לעיתים גם שרים את השיר מהסוף להתחלה (תרגיל מאתגר כשזה נעשה ללא סידור).
לא מזמן לקראת החגים חיפשתי בקטלוג הספרייה את ספרו של הרב זלמן סורוצקין – "הדעה והדיבור". שמתי לב שבנו, הרב רפאל ברוך סורוצקין, גם כתב ספר דרשות על החגים לו הוא קרא "הבינה והברכה". יומיים לאחר מכן חבר הראה לי ציטוט בספר "הלקח והליבוב". צירוף מקרים של שלושה ספרים בעלי כותרות מתוך אותו שיר הביאוני לבדוק את יתר מילות השיר בחיפוש אחר ספרים נוספים.
מצאתי ספרים לכל 22 צמדי המילים למעט "הועד והותיקות", "השיגוי והשגב" ו"הרון והרוממות" (נכון לכתיבת דברים אלו). ל"הגאווה והגדולה" מצאתי רק יצירת פרוזה של אברהם מאיר הברמן בשם "מחברת הגאווה והגדולה, או, עד היכן יד עם הארץ מגעת".
לא מפתיע שמחברים בחרו להשתמש במילים כאלו ככותרת. יש להם צליל קליט, הם קצרים ויש להם משמעות חיובית. יש ספרים רבים שהשתמשו באותה כותרת. למשל יש חמישה ספרים שונים בשם "העוז והענווה" וחמישה אחרים ל"הקריאה והקדושה".
לעיתים יש קשר בין הכותרת לתוכן הספר. "הפדות והפאר" הוא ספר בדיני פדיון שבויים. ספר "הקריאה והקדושה" מסייע לילדים בקריאה, ו"השיר והשבח" הוא אוסף שירים.
יש שירים ופיוטים שנחקרו לרוב במשך הדורות על ידי טובי המומחים אבל נראה שעל פיוט "האדרת והאמונה" נכתבו הכי הרבה ספרים 😉
