כשבוקובסקי בכה, מאת ריקי כהן

שני סרטונים מציגים צדדים מקוטבים ומפתיעים של המשורר צ"רלס בוקובסקי. כשהמשורר נשבר ובוכה מול המצלמה

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות
14.06.2017

איך מתרגמים את שירתו של צ"רלס בוקובסקי למדיום הקולנועי? את השירה הבוטה, הישירה, הערומה והאקספרסיבית כל כך? המתרגמת והמשוררת דורית ויסמן, שתרגמה קובץ משירתו בשם "עד שהאצבעות יתחילו לדמם" (כרמל), שלחה לי תשובה שתענוג לחלוק כאן. בסרט האנימציה של הקולנוען ג"ונתן הודג"סון לשיר "The man with the beautiful eyes", אותו תרגמה, השפה החזותית של האנימציה עדינה, מינורית, אפילו מזכירה ספרי ילדים.  אמנם השיר הזה של צ"רלס בוקובסקי הוא מאלו שמציגים את הצד הרך ואפילו נוסטלגי, הפחות מוכר של המשורר, מה שהופך את הבחירה לעיבוד כזה הולמת, אך עדיין זו אינטרפטציה מפתיעה ומרגשת, אפילו את הקוראת הבקיאה היטב כמו ויסמן. הפרוזה הפואטית של בוקובסקי מתאימה לנרטיב הויזואלי בקצב, בתיאורים, המבע המוכר של בוקובסקי מקבל פרשנות מעודנת ומלנכולית. הקורא בדרך כלל לא מדמיין צבעים רכים כשהוא קורא בוקובסקי, הנוכחות של הצבע מכניסה טון חדש לטקסט. גם ההקראה הקורקטית ועצורה תורמת לתהליך הזה. ולבסוף הסרטון היפהפה עומד בפני עצמו ולא רק כשלוחה פרשנית של הטקסט.  

הָאִישׁ עִם הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת / צ"רלס בוקובסקי בתרגום דורית ויסמן

כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִיםהָיָה בַּיִת מוּזָר אֶחָדכָּל הַתְּרִיסִים הָיוּתָּמִידמוּרָדִיםוְאַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְנוּ מִשָּׁםקוֹלוֹתוְהֶחָצֵר הָיְתָה מְלֵאָהבַּמְבּוּקוְאָהַבְנוּ לְשַׂחֵק בְּתוֹךהַבַּמְבּוּקמַעֲמִידִים פָּנִים שֶׁאֲנַחְנוּטַרְזָן(עַל אַף שֶׁלֹּא הָיְתָהגֵ"יין).וְהָיְתָה שָׁםבְּרֵכַת דָּגִיםגְּדוֹלָהמְלֵאָהבִּדְגֵי זָהָב הַשְּׁמֵנִים בְּיוֹתֵרשֶׁרָאִיתָוְהֵם הָיוּמְאֻלָּפִים.הֵם הָיוּ בָּאִים אֶלפְּנֵי הַמַּיִםוְלוֹקְחִים חֲתִיכוֹתלֶחֶםמֵהַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ.

הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּאָמְרוּ לָנוּ:"אַף פַּעַם אַל תִּתְקָרְבוּלַבַּיִת הַזֶּה".כָּך שֶׁבֶּטַחהָלַכְנוּ.תָּהִינוּ אִם חַי שָׁם מִישֶׁהוּ.חָלְפוּ שָׁבוּעוֹתוְלֹא רָאִינוּאַף אֶחָד.

וְיוֹם אֶחָדשָׁמַעְנוּקוֹלמֵהַבַּיִת"חֲתִיכַת זוֹנָהמְחֻרְבֶּנֶת!"

זֶה הָיָה קוֹל שֶׁלגֶּבֶר.

וְהַדֶּלֶתהַקִּדְמִיתשֶׁל הַבַּיִתנִזְרְקָה בְּכֹחַוְהָאִישׁיָצָאהַחוּצָה.

הוּא הֶחְזִיקבְּיָד יָמִיןשֶׁלּוֹבַּקְבּוּק וִיסְקִי.הָיָה כְּבֶן30.הָיָה לוֹ סִיגָרבַּפֶּה,הָיָה זָקוּקלְגִלּוּחַ.שְׂעָרוֹפָּרוּעַוְלֹא מְסֹרָקוְהוּא הָיָהיָחֵףבְּגוּפִיָּהוּמִכְנָסַיִם.אֲבָל עֵינָיוהִבְהִיקוּ.הֵן זָהֲרוּבִּבְהִיקוּתוְהוּא אָמַר,"הֵי, אֲדוֹנִיםקְטַנִּים,מְבַלִּים יָפֶה, אֲנִימְקַוֶּה?"

וְהוּא זָרַקצְחוֹק קָטָןוְחָזַרחֲזָרָה אֶל תּוֹךהַבַּיִת.

עָזַבְנוּ,הָלַכְנוּ חֲזָרָה לֶחָצֵרשֶׁל הוֹרַיוְחָשַׁבְנוּעַל זֶה.

הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ,הֶחְלַטְנוּ,רָצוּשֶׁנִּתְרַחֵקמִשָּׁםבִּגְלַל שֶׁהֵםלֹא רָצוּשֶׁנִּרְאֶה אִישׁכָּזֶה,אִישׁחָזָק וְטִבְעִיעִםעֵינַיִםיָפוֹת.

הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּהִתְבַּיְּשׁוּשֶׁהֵםלֹאכְּמוֹהָאִישׁ הַזֶּה,זֶה לָמָּה הֵםרָצוּשֶׁנִּתְרַחֵק.

אֲבָלחָזַרְנוּלַבַּיִת הַזֶּהעִם הַבַּמְבּוּקוּדְגֵי הַזָּהָבהַמְאֻלָּפִים.חָזַרְנוּהַרְבֵּה פְּעָמִיםהַרְבֵּהשָׁבוּעוֹתאֲבָל יוֹתֵר לֹארָאִינוּאוֹ שָׁמַעְנוּאֶת הָאִישׁ.

הַתְּרִיסִים הָיוּמוּרָדִיםכְּמוֹ תָּמִידוְהָיָהשֶׁקֶט.

וְאָז יוֹם אֶחָדכְּשֶׁחָזַרְנוּמִבֵּית סֵפֶררָאִינוּ אֶתהַבַּיִת.

הוּא נִשְׂרַףכֻּלּוֹ,לֹא נִשְׁאַרכְּלוּם,רַק יְסוֹדוֹתעֲשֵׁנִיםשְׁחֹרִים וּמְעֻקָּמִיםוְהָלַכְנוּלִבְרֵכַת הַדָּגִיםוְלֹא הָיוּבְּתוֹכָהּמַיִםוּדְגֵי הַזָּהָב הַשְּׁמֵנִיםהַכְּתֻמִּיםהָיוּ מֵתִים,יְבֵשִׁים.

הָלַכְנוּ חֲזָרָהלֶחָצֵר שֶׁל הוֹרַיוְדִבַּרְנוּ עַלזֶהוְהֶחְלַטְנוּשֶׁהַהוֹרִים שֶׁלָּנוּשָׂרְפוּ אֶת הַבַּיִתשֶׁלָּהֶם,הָרְגוּאוֹתָםהָרְגוּ אֶתדְּגֵי הַזָּהָבבִּגְלַל שֶׁכָּל זֶההָיָה יוֹתֵר מִדַּייָפֶה,אֲפִלּוּ יַעַרהַבַּמְבּוּקנִשְׂרַף.הֵםפָּחֲדוּמֵהָאִישׁ בַּעַלהָעֵינַיִםהַיָּפוֹת.

וּפָחַדְנוּשֶׁמֶּשֶׁך כָּל חַיֵּינוּיִקְרוּ לָנוּ דְּבָרִיםכָּאֵלֶּה,שֶׁאַף אֶחָדלֹא יִרְצֶהשֶׁמִּישֶׁהוּיִהְיֶהכָּזֶהחָזָקוְיָפֶה,שֶׁאֲחֵרִים אַף פַּעַם לֹאיַרְשׁוּ אֶת זֶה,וְשֶׁהַרְבֵּהאֲנָשִׁיםיִצְטָרְכוּלָמוּת.  

2. הסרטון לשיר "המקלחת" מציג את בוקובסקי קורא את השיר ואיורים מצחיקים שלו מלווים את קריאתו. ובמהלך הקריאה, כשהוא מגיע לשורה המזכירה את שם אהובתו קולו נשבר והוא בוכה. הוא מתעשת, חוזר לקרוא, כוס משקה לצדו על הכורסה וכשהוא מסיים הוא מסנן, שיט, אני סנטימנטלי.

 

הַמִּקְלַחַת/ צ"רלס בוקובסקי בתרגום דורית ויסמן

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לְהִתְקַלֵּחַ אַחֲרֵי זֶה(אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמַּיִם יוֹתֵר חַמִּים מִמֶּנָּה)וְהַפָּנִים שֶׁלָּהּ תָּמִיד רַכּוֹת וּשְׁלֵווֹתוְהִיא רוֹחֶצֶת אוֹתִי רִאשׁוֹןמְפַזֶּרֶת לִי אֶת הַסַּבּוֹן עַל הַבֵּיצִיםמְרִימָה אֶת הַבֵּיצִיםלוֹחֶצֶת אוֹתָם,אַחַר כָּך רוֹחֶצֶת אֶת הַזַּיִן:"הֵי, הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד קָשֶׁה!"אַחַר כָּך תּוֹפֶסֶת אֶת כָּל הַשֵּׂעָר שָׁם לְמַטָּה, –הַבֶּטֶן, הַגַּב, הַצַּוָּאר, הָרַגְלַיִם,אֲנִי מְחַיֵּך מְחַיֵּך מְחַיֵּך,אַחַר כָּך אֲנִי רוֹחֵץ אוֹתָהּ…קֹדֶם אֶת הַכּוּס, אֲנִיעוֹמֵד מֵאֲחוֹרֶיהָ, הַזַּיִן שֶׁלִּי בַּפְּלָחִים שֶׁל יַשְׁבָנָהּמְסַבֵּן בַּעֲדִינוּת אֶת שַׂעֲרוֹת הַכּוּס,רוֹחֵץ שָׁם בִּתְנוּעָה חֲלָקָה,מִשְׁתַּהֶה אוּלַי יוֹתֵר מֵהַנָּחוּץ,אַחַר כָּך אֲנִי מַגִּיעַ לַאֲחוֹרֵי הָרַגְלַיִם, הַתַּחַת,הַגַּב, הַצַּוָּאר, אֲנִי מְסוֹבֵב אוֹתָהּ, מְנַשֵּׁק אוֹתָהּ,מְסַבֵּן אֶת הַשָּׁדַיִם, אוֹתָם וְאֶת הַבֶּטֶן, הַצַּוָּאר,הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל הָרַגְלַיִם, הַקַּרְסֻלַּיִם, כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם,וְאַחַר כָּך הַכּוּס, פַּעַם נוֹסֶפֶת, לְמַזָּל…עוֹד נְשִׁיקָה, וְהִיא יוֹצֵאת רִאשׁוֹנָה,מִתְנַגֶּבֶת, לִפְעָמִים שָׁרָה כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאָר בִּפְנִיםמְכַוֵּן אֶת הַמַּיִם חַם יוֹתֵרמַרְגִּישׁ אֶת הַזְּמַנִּים הַטּוֹבִים שֶׁל נֵס הָאַהֲבָהאַחַר כָּך אֲנִי יוֹצֵא…בְּדֶרֶך כְּלָל זֶה אֶמְצַע אַחַר צָהֳרַיִם וְשָׁקֵט,וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ מִתְלַבְּשִׁים אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַל מָה אֶפְשָׁרלַעֲשׂוֹת עוֹד,אֲבָל זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ יַחַד פּוֹתֵר אֶת הָרֹב,לְמַעֲשֶׂה, פּוֹתֵר אֶת הַכֹּלכִּי כְּכָל שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ נִשְׁאָרִים פְּתוּרִיםבַּהִסְטוֹרְיָה שֶׁל אִשָּׁהוְגֶבֶר, זֶה שׁוֹנֶה לְכָל אֶחָדיוֹתֵר טוֹב אוֹ יוֹתֵר גָּרוּעַ לְכָל אֶחָד –אֲשֶׁר לִי, מַסְפִּיק נֶהְדָּר לִזְכֹּרמֵעֵבֶר לְמִצְעַד הַצְּבָאוֹתוְהַסּוּסִים שֶׁהוֹלְכִים בַּחוּץ בָּרְחוֹבוֹתמֵעֵבֶר לַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל כְּאֵב וּתְבוּסָה וְאֻמְלָלוּת:לִינְדָה, אַתְּ הֵבֵאת אֶת זֶה אֵלַי,כְּשֶׁתִּקְּחִי אֶת זֶה מִמֶּנִּיעֲשִׂי זֹאת לְאַט וּבַעֲדִינוּתעֲשִׂי כְּאִלּוּ אֲנִי מֵת בִּשְׁנָתִי בִּמְקוֹםבְּחַיַּי, אָמֵן.  

תוכן עניינים – גיליון מס" 6

                         

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation