מיוחד | קטעי ספרות כוכביים לכבוד האסטרונומית מריה מיטשל

"חרישי וחטוף כמו כוכב". קטעי שירה ופרוזה שמביטים אל החלל, לרגל יום הולדתה המאתיים של האסטרונומית הפמיניסטית

דורון פישביין, תל אביב, פחם, דיו וחישוף על קרטון, 28X19 ס"מ, 2016

.

מריה מיטשל נולדה לפני מאתיים שנה, באוגוסט 1818, באי ננטקט, מסצ'וסטס, ארצות הברית. היא הייתה אסטרונומית אמריקאית ופעילה למען שוויון זכויות לנשים. כבת למשפחה קוויקרית שהאמינה בשוויון אינטלקטואלי לנשים (אם כי לא בשוויון ברכוש), דאגו הוריה להשכלתה. אביה לימד אותה אסטרונומיה וכשהייתה בת שתיים־עשרה עזרה לו לחשב את מועד ליקוי החמה הטבעתי שהתרחש בפברואר 1831.

בהיותה בת שמונה־עשרה התקבלה לעבודה כספרנית במוסד למדעים, ומוקפת ספרים השלימה את השכלתה בעצמה – למעט קולג' אוברלין שבאוהיו היו כל מוסדות הלימוד האקדמיים סגורים בפני נשים. היא למדה בעצמה לטינית וגרמנית כדי שתוכל לקרוא את ספרי המדע בני התקופה. בליל 1 באוקטובר 1847 גילתה מריה מיטשל את "השביט של מיס מיטשל" (שסימנו כיום C/1847 T1). שנה אחר כך התקבלה מיטשל כחברה באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים, האישה הראשונה שזכתה לכבוד זה (והאחרונה, למשך כמעט מאה השנים הבאות). לימים עמדה בקשר עם כמה סופרים, ביניהם נתניאל הות'ורן. הלה שילב אותה כדמות ברומן שכתב, "פאון השיש": הוא תיאר בו אסטרונומית שמגלה כוכב חדש ואז פורשת מעיסוקה כדי לעסוק ברקמה.

בשנת 1865 הוצעה למיטשל משרת פרופסור לאסטרונומיה באחד מהמוסדות האקדמיים הראשונים לנשים. יחד עם האישה הנוספת היחידה בסגל ההוראה, מחתה מיטשל נגד השיטה שעל פיה אישה מקבלת שכר נמוך בהרבה מגבר באותה משרה, ואיימה שהן יעזבו אם שכרן לא ישווה לשכר הגברים. בסופו של דבר נכנעה ההנהלה והעלתה את שכרן. את תלמידות האסטרונומיה שלה הפגישה מיטשל עם סופרות כגון לואיזה מיי אלקוט ועם נציגות בולטות של התנועה הפמיניסטית. עם השנים התחזק במיטשל הרצון לשפר את מעמד האישה. לצד פעילוֹת אחרות לשיפור מעמד הנשים היא ארגנה את קונגרס הנשים הראשון, שהתקיים בניו יורק ב-1873. הקונגרס החליט על הקמת "האיגוד לקידום הנשים". היא נהייתה נשיאת האיגוד וניהלה את הקונגרס השלישי. שנים אחר כך עמדה בראש ועדת המדע של הארגון.

עיקר פעילותה המדעית של מריה מיטשל היה חקר כתמי השמש, והיא הייתה הראשונה לגלות שכתמי השמש הם מערבולות אנכיות ולא, כפי שחשבו עד אז, עננים. כמו כן עסקה באיתור שביטים ובחקר צדק ושבתאי. "מכתש מיטשל" שעל הירח קרוי על שמה.

אנו חוגגות את הולדתה בלקט ספרותי־חללי.

.

***

.

ליקוי / מיה טבת דיין

פָּנַי עֲגֻלּוֹת וּלְבָנוֹת כַּיָּרֵחַ.

לָכֶן לְעוֹלָם אַל תִּטְעוּנִי כִּשְׁרוּיָה בַּאֲפֵלָה,

כַּאֲשֶׁר שֵׁשׁ־עֶשְׂרִית מִמֶּנִּי

פּוֹנָה אֲלֵיכֶם,

צָרָה וַאֲרֻכָּה וּמְרֻחֶקֶת כְּצִפֹּרֶן

שְׁאָר פָּנַי מְאִירוֹת

אֶל עֵבֶר עוֹלָמוֹת אֲחֵרִים.

.

מתוך "ויהי ערב ויהי תוהו", הוצאת פרדס, 2015.

.

*

.

לעתים קורה שצדו האפל של כוכב פונה אל צדו האפל של כוכב אחר. החשיכה בכוכב האחד מתרוממת ונוגעת בחשיכה של הכוכב האחר, ודממה כבדה, קטיפתית, נצברת מן העולם ועד העולם, ואין מי שיברך על האור, ואין אוויר שאפשר לנשום לתוך עומק החזה, ורק חריקות רחוקות נשמעות מדי פעם כשצירו של אחד הכוכבים משתנה בחצי מעלה ביחס לכוכב צפון כלשהו. אפלה דומה, כך אומרים, מצויה בקצה הבגד, ברווח הבלתי נתפס שבין השתי לעֵרב.

.

נתן וסרמן, "שחור וכוכב: מסע בעקבות אלזה לסקר־שילר", הוצאת כרמל, 2014.

.

*

.

פִּצּוּי / שרה טיזדייל

מאנגלית: ג'וד שבא

הָיִיתִי שְׂמֵחָה בַּבְּדִידוּת

וּבְשָׁעוֹת נוֹקְפוֹת שְׁבוּרוֹת כָּנָף

בַּכְּאֵב הַשָּׁגוּר שֶׁל הַדְּבָרִים

בְּגוּף צָמֵא וְלֵב שֶׁעָיַף

לוּ יָכֹלְתִּי לִבְרֹא שִׁיר אֶחָד

יָפֶה ונוֹגֵהַּ נוֹתֵב

חֲרִישִׁי וְחָטוּף כְּמוֹ כּוֹכָב

נוֹפֵל בְּלֵיל כִּסְלֵו

.

*

.

בסופו של דבר אזרנו די אומץ לצאת לביקור בכוכב הלכת הזה, בת יערה – כך פיענחנו את שמו של כוכב הלכת שלהם […] אנחנו יוצאים מה"פאריטט" בלי להודיע תחילה לא לכם, מנהלי מב"ם, ולא לכל אדם אחר על כדור הארץ, ובלי לתאם את מהלכינו עם איש בכל דרך שהיא […] היו שלום. מחלונות התצפית שלנו אנחנו רואים ממרחקים את כדור הארץ זוהר כמו יהלום קורן בים שחור של חלל. כמה יפה הוא הכוכב שלנו, בכחול המופלא הזה שאין דומה לו, ומפה הוא נראה רך ושברירי כראשו של תינוק. ממקומנו פה נדמה לנו שכל בני האדם החיים על האדמה באשר הם שם, אחינו ואחיותינו הם כולם, ובלעדיהם במה נחשבנו אנחנו. אבל אנחנו יודעים שלא כך הם פני הדברים על פני האדמה.

.

צ'ינגיס אייטמטוב, "והיום איננו כלה", עם עובד, 1994. תרגום: דינה מרקון ואמציה פורת.  

.

*

.

מבט בשמים צריך לדעת להתבונן בפרט קטן ולדעת שהוא אכן קטן, אבל בה־בעת לדעת שיש בו עוצמה סמויה שיכולה להאיר כמו כל פרט גדול, חזיתי, דומיננטי. יש, למשל, קווזארים, "אובייקטים כמו־כוכביים" שגודלם כמערכת השמש שלנו, אבל הם מאירים באור כשל 100 ביליון שמשות; יש קווזארים שבשניה אחת פולטים כמות אנרגיה גדולה מזו שתפלוט השמש שלנו בכל ימי חייה. וידועים אלפי קווזארים. במרכז שביל החלב יש חור שחור שמסתו ארבעה מיליון שמשות, אך קוטרו כעשירית מקוטר מסלול כדור הארץ סביב השמש. אבל זהו חור שחור זעיר בהשוואה לחור השחור במרכז הגלקסיה, NGC-4889, שמסתו 21 ביליון שמשות וקוטרו כפול לפחות מקוטר מערכת השמש שלנו עד פלוטו. על צפיפות הפולסר כבר דיברנו. כללו של דבר אין קשר הכרחי בין גודל לעוצמה; בין גודל לצפיפות. הבנה זו חיונית להתבוננות בשמים וגם – להתבוננות בשיר או בציור. להיות צפוף, ובכל זאת להצליח לתקשר את הצפיפות הזאת, הרי זה מצב ראוי לאיש־המילה, ולכן הפולסר הוא דימוי טוב למשורר. חור שחור, שצפיפותו עולה על זו של פולסר, הוא כבר משורר שצפיפותו מבטלת את יכולתו להוציא משהו מפיו. הוא מדבר רק פנימה. חורים שחורים הם ממלכות הכבידה. יש גם משוררים וציירים כאלה.

.

דרור בורשטיין, "אדם בחלל", הוצאת בבל, 2018.

.

*

.

על כיסוי המיטה מבד שניל, שהיה פרוש על הבטן של סבתא, ציירתי את הדובה הקטנה עם הזנב שלה כלפי מטה. "הדובה הקטנה צפונית הלילה. העגלה הקטנה," אמרתי כי ככה סבתא קראה לה. ציירתי אותה בכף היד שלה כדי שתזכור. היא הנהנה. כשהשמש זרחה היא נרדמה שוב ולא התעוררה יותר.

מר ארסניקוס אמר שמי שמכיר את קבוצות הכוכבים לא ילך לאיבוד אף פעם כי הוא תמיד ימצא את הדרך הביתה.

.

ברין גרינווד, "כל מה שקרה שם באמת", הוצאת עם עובד, 2018. תרגום: מרב זקס־פורטל.

.

*

.

מעטפת העולם כפולה. היא סובבת את הכוכבים האחרונים וכשהיא שבה היא סובבת את הגולגלות. לפעמים [כשהכוכבים חיוורים מפני היום] הבשר שקוף. אז אפשר לראות איך האיברים הפנימיים נוטים זה אל זה וחוזר חלילה. וכשאדם אומר משהו [למשל אוי] עונות לו להבות האש הענקיות שעל פני השמש.

 

יואל הופמן, "הלב הוא קטמנדו", כתר, 2000.

.

*

.

עם צאת הלבנה / פדריקו גארסיה לורקה

מספרדית: טל ניצן

עִם צֵאת הַלְּבָנָה

אוֹבְדִים פַּעֲמוֹנִים

וּמִתְגַּלִּים הַמִּשְׁעוֹלִים

בַּל־יְחַדְּרוּ.

 

עִם צֵאת הַלְּבָנָה

הַיָּם עוֹטֵף אֶת הָאֲדָמָה

וְהַלֵּב מַרְגִּישׁ עַצְמוֹ

אִי בָּאֵינְסוֹף.

 

אֵין אִישׁ אוֹכֵל תַּפּוּזִים

תַּחַת לְבָנָה בְּמִלּוּאָהּ.

רָאוּי אָז לֶאֱכֹל

פְּרִי יָרֹק וְקַר.

 

עִם צֵאת הַלְּבָנָה

בְּמֵאָה פָּנִים זֵהִים,

מַטְבֵּעַ הַכֶּסֶף

יִתְיַפֵּחַ בְּתוֹךְ הַכִּיס.

.

המליצו לנו על כוכבים ביצירות נוספות!

 

» עוד בסימן חלל, במדור הילוך ראשון בגיליון זה: "תקלה זמנית במערכת השמש", מאת יולי מלכא

.

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

תגיות

הַמּוּסָךְ מוסף לספרות

חברות מערכת: תמר וייס, דפנה לוי, טל ניצן, לאה קליבנוף־רון, מיכל קריסטל, דורית שילה ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ רכזת מערכת: יעל אברבוך ▪ מערכת מייסדת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן ▪ גיליונות המוסך רואים אור אחת לשבועיים בימי חמישי.

לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו