.
ההערצה / קים מונזו
מקטלאנית: איתי רון
.
הבחורה מקשיבה בפה פעור לסופר האזוטרי שקורא פרק מתוך הרומן האחרון שלו. כשהוא מסיים, היא מזדרזת לתפוס עמדה אסטרטגית לצליל מחיאות הכפיים וכשהסופר יוצא מהאולם, משוחח פעם עם זה ופעם עם אחר, לוחץ איזו יד, היא מתייצבת מולו. היא אומרת לו שהיא מאוד מעוניינת במה שהוא עושה ושבמידת האפשר היא מעוניינת להכיר אותו יותר לעומק. היא בחורה נאה והסופר אוהב בחורות נאות. הוא מביט בה והבחורה מישירה אליו מבט יציב ומחייכת. הסופר מקבל את ההזמנה; הוא נפטר מן המארגנים והם פונים לאכול ארוחת ערב במסעדה.
זוהי מסעדה פשוטה כי הסופר, למרות שהוא ממש טוב (או בדיוק משום כך), הצלחתו הכלכלית אינה מאפשרת לו מסעדות פאר. לה זה לא ממש משנה. היא (הוא מבחין בזאת כשהוא מביט בעיניה) מאוהבת בו לחלוטין. הוא מדבר ומדבר ללא הפסקה, והיא ממש אוהבת את מה שהוא מספר. היא צוחקת הרבה והם יוצאים מן המסעדה חבוקים. הם הולכים אליו הביתה, הוא מתגורר בקומה אחרונה בלי מעלית ("כמו בסרטים!" היא מתלהבת). הם מבלים את הלילה יחד. למחרת הם מתראים שוב.
בסופו של דבר הם עוברים לגור יחד. כעבור ארבעה חודשים היא נכנסת להיריון. הם מצפים לבת. הדירה הופכת לא רק קטנה אלא ממש בלתי-נוחה לעלות ולרדת ממנה עם עגלת תינוקות. ערב אחד מקבל הסופר האזוטרי החלטה: יהיה מה שיהיה, עליו להגדיל את הכנסותיו. הרומנים האזוטריים בקושי מכניסים כסף. והסכומים שהוא מקבל עבור סקירות השחמט שהוא כותב בעיתון, יחד עם מה שהיא משתכרת בעבודתה כמוכרת בחנות קוסמטיקה, כל אלה פשוט לא מספיקים למחייתם.
למרבה המזל, חבר שלו (שלפני שנים כתב כמה ספרי שירה ועכשיו עבר לביים תשדירי פרסומת) מוצא לו משרה במשרד פרסום. הוא נכנס לשם בתור קופירייטר. תחכום ושנינות לא חסרו לו מעולם, ולכתוב הוא יודע היטב. עד מהרה הוא זוכה להערכה רבה מצד הממונים עליו. הדברים משתפרים הן כלכלית, הן מקצועית.
בסופו של דבר הם מצליחים לעבור דירה. היא נכנסת שוב להיריון. מדי פעם הוא נזכר בתקופה שבה היה כותב רומנים אזוטריים. תקופה הנראית עכשיו כל-כך רחוקה. זהו שלב שנגמר, ולפעמים קשה לו להאמין שאי-פעם עסק בכתיבת רומנים אזוטריים. הוא לא היה חוזר לכך בעד שום הון שבעולם. הספרות נראית בעיניו כעת כמשהו עבש, עיסוק שאבד עליו הכלח, אמנות השייכת למאות שנים עבָרו. העתיד, ההווה, לא נמצא בספרים שאיש כבר אינו קורא, אלא בעיתונים, בטלוויזיה, ברדיו. והפרסום שיורד לזנות באופן מודע, הוא האמנות הנעלה ביותר. כעבור שלוש שנים הוא פותח משרד פרסום משלו ובכל ערב מגיע הביתה שפוך. יש לו זמן לתת נשיקה לשתי הבנות בטרם ישתרע על הספה, ייאנח ויספר לאשתו, בקצב של מכונת ירייה, על אלף ואחד אירועי היום.
אשתו מביטה בו בצער. היא יודעת שהוא לא מתגעגע לתקופה שבה היה כותב רומנים אזוטריים. היא יודעת שהוא נאבק מצאת החמה עד צאת הנשמה כדי לשאת על גבו את הבית, שהוא עושה זאת בשמחה וגם זוכה להצלחה, דבר שמעניק לו סיפוק. אין סיכוי שהוא יבין את הצער שהיא חשה, אבל כך היא מרגישה. כשהם שוכבים לישון הוא נרדם מייד, היא ממשיכה לשכב כשמנורת הלילה שלידה דולקת, קוראת ספר. זהו רומן מורכב, סבוך (זה הטרנד החדש, שהמיר את הרומנים האזוטריים שכבר מזמן לא נמכרים) שיצא רק לפני שבועיים וכבר הפך רב-מכר בעולם הספרות ששרד. היא מוצאת אותו עד-כדי-כך מלהיב, שהיא אפילו לא חושבת להחמיץ את ההרצאה של המחבר, שתתקיים למחרת אחר-הצהריים במכון התרבות בעיר.
.
קים מונזו, "בקיצור", רימונים, 2020. מקטלאנית: איתי רון.
.
.
» במדור מודל 2020 בגיליון הקודם של המוסך: ענת שרון בלייס בשיחה עם המשורר סמיח אל־קאסם
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
