כשאברהם ואפלטון נפגשו בברצלונה

בברצלונה הימי-ביניימית נפגשו כל העולמות: מזרח ומערב, יהודים, מוסלמים ונוצרים. שם פגש המדען היהודי הראשון את אחד מן המתרגמים הנוצרים הגדולים ויחד הם הגו תוכנית שאפתנית, שהביאה אל אירופה המתעוררת את אוצרות החוכמה של עולם האסלאם והעולם העתיק

מערכת השמש על פי אברהם ב"ר חייא, "צורת הארץ ותבנית כדורי הרקיע", רנ"ד 1494, הספרייה הלאומית

אברהם ב"ר (בן רבי) חייא חי בזמנים מעניינים, והצליח להפוך את הקללה הסינית העתיקה – "מי ייתן ותחיה בזמנים מעניינים" – לברכה.

כשנולד, בסביבות שנת 1065, בחצי-האי האיברי (ספרד ופורטוגל של היום) היה זה ברובו בשליטת ממלכות מוסלמיות מזה מאות שנים, חלק בלתי נפרד מתרבות האסלאם. במהלך חייו כבשו הממלכות הנוצריות הצפוניות עוד ועוד שטחים מן המוסלמים, וכך גם בחצי-האי האיברי, עד ששלטו על מרביתו. מסעות הצלב, שאירעו באותו הזמן במזרח התיכון, עודדו את הנוצרים להגביר את ה'רקונקיסטה' (כיבוש מחדש) שלהם כנגד הכופרים, ובלהט הדת וכוח החרב כבשו את כל ערי צפון ומרכז חצי-האי האיברי.

ניתן היה להניח כי בתקופה של מלחמה בין-דתית יסבלו היהודים מרדיפות, ומיד עולות לנגד עינינו מראות האינקוויזיציה הנוצרית, גירוש, המרת דת בכפייה ואנוסים יהודיים השומרים על דתם בסתר.

עם זאת, למרבה ההפתעה, במהלך חייו של אברהם ב"ר חייא לא אירע כמעט דבר מכל זה. הממלכות הנוצריות המשיכו להיות סובלניות כלפי היהודים. לעומת זאת המוסלמים, הצד המפסיד והמתגונן בעימות, החלו ברדיפות ובתקנות מחמירות כנגד היהודים.

אברהם ב"ר חייא, שגדל אל תוך העולם המוסלמי בתקופה שהיה עדיין סובלני והשתלב בלימודים גבוהים במרכז התרבותי הפורח בסרגוסה שבספרד, צריך היה להיפרד, כיהודים רבים באותה התקופה, מעולם התרבות והמדע המוסלמי שבסביבתו חי ולנדוד אל אחת מן הממלכות הנוצריות.

אברהם בחר בקטלוניה, והתיישב בבירתה ברצלונה. בברצלונה פגש אברהם ביהודים רבים שלא ידעו כלל ערבית וכל עולם המדע האסלאמי, אשר הכיל בתוכו גם את חוכמת יוון ורומא העתיקות, היה סגור בפניהם. אברהם ב"ר חייא לקח על עצמו את המשימה להנגיש את עולם המדע, הגיאוגרפיה והאסטרונומיה ליהודים והחל לחבר חיבורים מדעיים בעברית, בהם שילב את הידע האישי שלו עם תרגום מקורות עתיקים מערבית לעברית. "יסודֵי התבונה ומגדל האמונה" היה אנציקלופדיה מדעית שסיכמה את כל הידע שנצבר בעולם העתיק ובארצות האסלאם אודות מתמטיקה, גאומטריה, אסטרונומיה, אופטיקה ומוזיקה.

ברצלונה בראשית העת החדשה (1563), ציור מאת אנטון ון דר וינגרד

לצערנו השתמרו מתוך אנציקלופדיה זו רק המבוא והחלקים הראשונים. ב"חיבור המשיחה והתשבורת," שכוון להיות ספר עזר למדידת קרקעות והכיל נוסחאות מורכבות באריתמטיקה ובגאומטריה, התעלה אברהם והביא לא רק אוסף מקורות בסיסי לתלמיד המתחיל, אלא הציג, לראשונה באירופה, את הפתרון המלא למשוואה הריבועית. ספריו של אברהם ב"ר חייא, אותו ניתן לכנות בצדק המדען היהודי הראשון, רבים ומגוונים.

הספר "צורת הארץ ותבנית כדורי הרקיע" מציג לראשונה בעברית את מדע הגיאוגרפיה של האסלאם והעולם העתיק, כולל יחסי כדור הארץ וכוכבים אחרים, היחס בין כדור הארץ, הירח והשמש ועוד. אברהם ב"ר חייא המשיך וחיבר ספרים על לוח השנה העברי, ספרים נוספים באסטרונומיה בהם מופיעות לראשונה בעברית פונקציות טריגונומטריות, ספרי פילוסופיה, יהדות ועוד רבים.

ליקוי חמה, מתוך "צורת הארץ ותבנית כדורי הרקיע" מאת אברהם ב"ר חייא, שווייץ, 1546, הספרייה הלאומית

וכעת אנו מגיעים אל הגיבור השני בסיפור.

שמו של אברהם ב"ר חייא התפרסם ברבים ונודע לא רק בעולם היהודי, אלא גם בעולם הנוצרי, אשר החל אז את צעדיו הראשונים בתחום המדע. מתמטיקאי ואסטרונום איטלקי בשם אפלטון מטיבולי שמע אודות חוכמתו של אברהם ב"ר חייא וביקש ללמוד ממנו את עיקרי המדע המוסלמי ויתרה מכך – להפיץ אותו לכל רחבי העולם הנוצרי. הפגישה ביניהם, בברצלונה, אליה ייתכן והגיע אפלטון מטיבולי במיוחד כדי ללמוד מדע מפיו של אברהם ב"ר חייא, יצרה חברות ושותפות ארוכת שנים. אפלטון מטיבולי ישב בברצלונה כעשרים שנה, למד מפי החכם היהודי ויחדיו, היהודי והנוצרי, הגו תוכנית נועזת ושאפתנית במיוחד.

אברהם ב"ר חייא ידע עברית, ערבית וקטלאנית של המאה ה-12, השפה המדוברת בברצלונה. אפלטון מטיבולי ידע איטלקית, למד לדבר קטאלנית, וכמובן ידע על בוריה את שפת המדע והספרות האירופית של ימי הביניים – הלטינית. וכך ישבו שני המלומדים והחלו לתרגם ללטינית את כתבי המדע של האסלאם והעולם העתיק, אותם הכיר אברהם בתרגומם הערבי. אברהם תמלל והסביר לאפלטון בקטלאנית מדוברת את הכתוב במקורות הערביים, ואפלטון תרגם את ההסבר וכתב אותו בלטינית. איש מהם לא שלט בשתי השפות, הן בשפת המקור והן בשפת התרגום: אברהם הכיר את שפת המקור, אפלטון – את השפה אליה מתרגמים את הטקסטים, ויחדיו יצרו פנינים שעתידות היו להאיר את אירופה הנוצרית בניצני ידע מדעי.

יחדיו תרגמו ללטינית את ספרו של תלמי מאלכסנדריה (90—168 לספירה) שנודע בשם טֶטְרָה-בִיבְלוֹס (Τετράβιβλος) או קְוָודְרִיפַּרְטִיטוּם, ועסק בפילוסופיה, באסטרולוגיה ובמערכי הכוכבים. תרגום זה זכה לתפוצה רבה באירופה וספרו של תלמי נלמד במשך מאות שנים – בימי הביניים וברנסאנס – באוניברסיטאות בכל רחבי אירופה. התקבלותו של הספר תרמה להתקבלותם של ספרים נוספים מפרי עטו של תלמי, ובכך תרם בעקיפין להתקדמות נוספת במדע וברפואה באירופה.

תמונה דמיונית (1584) של האסטרונום והגאוגרף תלמי מאלכסנדריה (90—168) אשר את ספרו טֶטְרָה-בִיבְלוֹס, העוסק בפילוסופיה ובמערכות הכוכבים, תרגמו ללטינית אברהם ב"ר חייא ואפלטון מטיבולי

אפלטון ואברהם המשיכו בתרגומים נוספים, בעיקר של כתבים אסטרונומיים ואסטרולוגיים מערבית ובהם ספרו של המלומד הערבי אבו עלי אל-חיאת (770—835) "כיתאבּ אל-מווליד" (ספר הלידה), עבודותיו של אל-בתאני (858—929) ועוד ועוד. יש לזכור, כי האסטרונומיה והאסטרולוגיה, השלובים באותה התקופה זה בזה לבלי הפרד, הכילו מידע גיאוגרפי רב, חישובי זוויות, היקף ושטח מורכבים ומידע מתמטי עשיר ורב ערך.

אך אפלטון מטיבולי לא הסתפק בתרגום מקורות אחרים, אלא ביקש שעולם הנצרות יכיר את חוכמתו של אברהם עצמו, אשר נכתבה בעברית. אפלטון מטיבולי תרגם ללטינית, כפי הנראה לאחר מותו של ידידו, בהסתמך על העברית שלמד ממנו בשנות עבודתם המשותפות, את ספרו של אברהם ב"ר חייא "חיבור המשיחה והתשבורת," ובכך הביא אל העולם הנוצרי את יסודות הגאומטריה, הטריגונומטריה ואת מדע האלגברה. השפעה רבה במיוחד נודעה לפרקים העוסקים בחילוק, אשר נלמדו על ידי מלומדים אירופיים רבים והשפיעו על פיתוח מדע המתמטיקה באירופה, וכן הפתרון המלא של המשוואה הריבועית. "חיבור המשיחה והתשבורת" בתרגומו ללטינית, אשר נודע בשם "Liber Embadorum", היה אחד ממקורות ההשפעה הישירים על ספרו הידוע של פיבונאצ'י (לאונרדו מפיזה, 1170—1250) "ההנדסה המעשית."

אברהם ואפלטון, יהודי ונוצרי בימי הביניים, באזור מוכה מלחמות, ישבו יחדיו וזיקקו את הטוב שבשלושת העולמות – היהודי, האיסלאמי והאירופי-נוצרי. קללה הפכה לברכה, ומלחמות – למפגשי תרבויות ולהתקדמות מדעית. ייתכן, כי ימי הביניים לא היו כה חשוכים ככלות הכול.

באוסף אדלשטיין לתולדות המדע שבספרייה הלאומית שמורים מספר ספרים מפרי עטו של אברהם ב"ר חייא, ובהם "חבור המשיחה והתשבורת", "צורת הארץ ותבנית כדורי הרקיע" וכן "Quadripartitum" תרגומם המשותף של אפלטון מטיבולי ואברהם ב"ר חייא לספרו של תלמי. חווייה מפעימה במיוחד מזומנת לקורא העברי במאה ה-21 כאשר יגלה כי הוא מסוגל לקרוא ספרי מדע וגאוגרפיה בעברית בת כתשע מאות שנים, מפרי עטו של אחד היהודים החכמים והפוריים ביותר שחיו מעולם.

לכל ספריו של אברהם ב"ר חייא באוסף אדלשטיין שבספרייה הלאומית ראו כאן.

בשבילו גיבורים עפים: הצד המפתיע של אמיר גוטפרוינד

הסופר הכוכב שזרח בחיינו רק עשור וחצי, בכלל לא ידע עד גיל 17 שהוא רוצה לכתוב. מה שינה את דעתו ואיך הקדשה אחת קטנה על גיליון מגזין נדיר מגלה שאמיר גוטפרוינד לא רק קרא פנטזיה אלא גם כתב אותה

אמיר גוטפרוינד (צילום של מוטי קיקיון) וההקדשה בכתב ידו

עד גיל 17, המחשבה שיום אחד הוא יהיה סופר מעולם לא חלפה במוחו של אמיר גוטפרוינד. עד אז, כך הוא סיפר, חשב שכתיבה היא בזבוז זמן. מפתיע אם כך שדווקא הוא יהפוך להיות סופר מצליח ופורה. למעשה, הקריירה הקצרה (מדי) של גוטפרוינד כסופר הייתה מאוד מרשימה: למרות שפרסם את ספרו הראשון רק בגיל המאוחר יחסית 37, הוא הספיק לפרסם 7 רומנים ובעשור וחצי השנים עד שנפטר מסרטן.

אמיר גוטפרוינד ז"ל צילום: מוטי קיקיון

גוטפרוינד, יליד חיפה, לא הלך במסלול הרגיל של כותבים וסופרים. הוא למד בכלל מתמטיקה באוניברסיטה, התגייס כעתודאי לצה"ל והמשיך בשירות קבע שנים ארוכות, עד שהגיע לדרגת סגן אלוף בחיל האוויר. בתחילת שנות ה-2000, בעודו בצבא, החל לפרסם רומנים.

ספריו הם תמצית הישראליות ואחד מהם, "בשבילה גיבורים עפים", אפילו הפך לסרט ("פעם הייתי") ולסדרת טלוויזיה. הצלחתו תורגמה להכרת הממסד כשזכה בפרס ספיר (על "אחוזות חוף") ובפרס בוכמן (על "שואה שלנו") וספריו תורגמו לשפות רבות.

מבחר מספריו של אמיר גוטפרוינד בספרייה הלאומית

אבל נחזור לרגע לאמיר הנער – משהו קרה אז, בגיל 17, ששינה את מסלול חייו והפך אותו, כפי שהוא מעיד על עצמו ל"אדם שהכתיבה היא העיסוק המרכזי בחייו וכל שאר הדברים הם רק אלה שצריך לגמור כדי שיהיה אפשר להתפנות כבר לכתיבה".

נקודת המפנה משויכת להשפעתו של ספר מסוים מאוד. גוטפרוינד מתאר איך יותר משבוע אחרי שסיים לקרוא אותו, עוד הסתובב מוטרד ושקוע בגורל הדמויות שהופיעו בו. מעניין שהספר הזה לא היה רומן שגרתי, אלא דווקא ספר הפנטזיה המפורסם, יותר נכון – הטרילוגיה: "שר הטבעות" של טולקין. הדמויות שאפפו את מחשבותיו של גוטפרוינד היו ההוביטים, יצורים דמיוניים. אז הוא החליט שהוא רוצה להשפיע על אנשים באותה דרך בה טולקין השפיע עליו.

3 כרכי הטרילוגיה "שר הטבעות" של ג'. ר. ר. טולקין שיצאו לאור בישראל ב-1979-1980

גוטפרוינד לא הפך להיות כותב פנטזיה, רחוק מכך. הרומנים שלו היו הכי ישראלים וריאליסטים שאפשר לדמיין ועסקו בנושאים כמו ניצולי שואה והחיים בשיכון, כשברקע נוכחות תמיד מלחמות ישראל. אולי משום כך זכה להצלחה כזו גדולה – היה קל לאנשים למצוא את עצמם בספריו.

ולמרות זאת, מסתבר שלפני שהפך לסופר ישראלי קאנוני, הוא כתב פנטזיה. באחד הראיונות איתו, כשהוא כבר סופר מוכר, הזכיר גוטפרוינד ספר פנטזיה ששמור במגירתו ולעולם לא פורסם, אך למעט זאת לא היה ידוע על כתיבה שלו בז'אנר הזה. בזכות פרויקט ההקדשות שלנו גילינו דבר חדש ומפתיע – הקדשה נדירה שקיבלנו מגולשת חושפת את העובדה גוטפרוינד פירסם גם סיפור פנטזיה, סיפור קצר.

במשך עשרות שנים אי אפשר היה למצוא ספרות מקור של פנטזיה או של מדע בדיוני בשוק הספרות המקומי הקטן. התחום היה זניח לחלוטין ולא מוכר. הניצנים מוקדמים להגעת סוגת הפנטזיה לארץ הופיעו בסוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80' התאספו כמה משוגעים לדבר והוציאו בישראל את המגזין "פנטסיה 2000".

כריכת גליון מספר 41 של המגזין "פנטסיה 2000" שיצא לאור באפריל 1984 ובו מופיע הסיפור "ידיד עמוק" מאת אמיר גוטפרוינד

המגזין יצא לאור בדפוס כמובן, והיווה את אחת מאבני הפינה של הז'אנר בארץ. 44 גיליונות שלו יצאו לאור בין השנים 1978-1984. גם אז לא היה פשוט להשיגו וכיום הוא נחשב כמיתולוגי בתחומו וגיליונותיו הם פריטי אספנות של ממש.

ורד טוכטרמן היתה נערה צעירה שגדלה בחיפה של תחילת שנות ה-80'. במסגרת חוג נוער שוחר מדע של הטכניון היא קיבלה מנוי בהנחה לעיתון לא מוכר שנקרא "פנטסיה 2000" וכך היא נחשפה אל עולמות סיפורת הפנטזיה. ורד הפכה לקוראת מושבעת ומעריצה של הז'אנר, ואספה באדיקות את גליונות כתב העת שקיבלה.

רובם המכריע של גיליונות "פנטסיה 2000" הורכבו מסיפורים קצרים מתורגמים של גדולי הכותבים של אותה התקופה – איזאק אסימוב, בריאן אולדיס וכיוצא באלה. אך מדי פעם היה משתרבב לעיתון סיפור מקור אחד שכתב יוצר ישראלי כלשהו, לא תמיד באיכות מזהירה.

ורד טוכטרמן, צילום: דניאלה הראל

יום אחד נתקלה ורד הנערה בסיפור שמצא חן בעיניה מייד ומשך את ליבה: "ידיד עמוק". את הסיפור היא אהבה מיד: זה היה סיפור אימה גותי, שמתאר מעין עסקה עם השטן – איש ולו מרתף בו יושב יצור מכושף ואפל שמנפיק עבורו בקבוקי יין איכותיים.

העמוד הראשון בסיפור הקצר שכתב אמיר גוטפרוינד, מתוך גיליון 41 של המגזין "פנטסיה 2000"

שמו של הסופר הלא מוכר של אותו סיפור היה אמיר גוטפרוינד. ורד תייקה את שמו בזיכרונה. שנים מאוחר יותר ורד הפכה להיות סופרת, עורכת ומתרגמת בעצמה, בעיקר בתחומים של מדע בדיוני ופנטסיה.

בשנת 2004, כשגוטפרוינד היה כבר סופר ידוע, הגיעה ורד לדוכן "שבוע הספר" שבו גוטפרוינד, ישב וחתם על ספריו המוכרים וה"רציניים", הרומנים שכתב ופרסם. היא ניגשה אליו ובידיה לא פחות מאשר הגליון 41 המודפס המקורי של "פנטסיה 2000", שכלל את הסיפור שלו. היא ביקשה ממנו כי יחתום לה עליו. גוטפרוינד הסתכל מופתע על העיתון, וחייך אליה חיוך ענקי. לאחר מכן כתב לה כך:

"לורד וגיא,
מזה עשור ויותר אני שוקד על השמדת עותקים וקוראים של חוברת זו. בגלל פיתולי זמן, ומימדים אפלים וקצת נעבעכיות [ביטוי ביידיש שמשמעותו מיסכנות, חוסר אונים – י.א.] תמיד נשארים בודדים נרדפים. מעולם, לפני היום, אף אחד מהם לא פנה אלי לבקש הקדשה…
א. גוטפרוינד
יוני 2004"

ההקדשה שכתב גוטפרוינד שם בדוכן תופסת כמה מופתע הוא היה באותו הרגע – "מעולם, לפני היום, אף אחד מהם לא פנה אלי לבקש הקדשה". אפשר לשער שמי שאך פרסם את ספרו השני "אחוזות חוף"' שזכה בפרס ספיר' לא דמיין שיתבקש לחתום על משהו אחר לגמרי מעברו – גיליון שסיפור קצר שלו הופיע בו 20 שנה קודם לכן כשעוד היה קצין חיל אויר.

אם תרצו, יש בהקדשה גם צד מעט "אפל" ("השמדת עותקים וקוראים"), מה שמתאים למי שחובב ספרות פנטזיה שיש בה הרבה פעמים כוחות אפלים שמניעים את העלילה. הרצון שלו להשמיד את העדות המודפסת לכתיבתו יכולה הייתה לנבוע ממבוכה על כתיבה שהיא בוסרית ופחות טובה בעיניו. לצד זאת ההקדשה מאוד מצחיקה דווקא בגלל שהוא צוחק על עצמו, מה שהקפיד לעשות, במיוחד כשהתראיין.. אגב, הציור הקטן שמופיע ליד שמו הוא סימן ההיכר שלו וחוזר על עצמו בהקדשות אחרות שכתב .

ואולי ההקדשה המושקעת גם מרמזת שהוא התרגש לראות שמישהי אהבה את כתיבתו ה"צעירה" עד כדי כך שהיא שמרה את הגיליון במשך שני עשורים והגיעה איתו במיוחד לאירוע.

גוטפרוינד לא פירסם את ספר הפנטזיה שכתב. במקום זאת, הוא פנה לספרות היפה שם היה להצלחה מסחררת. אך מי יודע, אם היה בחיים כיום, אולי היה חוזר מתישהו לכתיבה בז'אנר זה או משלב אותו ביצירותיו? השערות אלה ימשיכו ללוות את מי שאהבו אותו ואת כתיבתו.

 

לכתבות נוספות בפרויקט ההקדשות המיוחד שלנו "הרי את מוקדשת לי"

סיפורה של החוקרת שייעצה לבריטים להעניק עצמאות לעיראק

גרטרוד בל סירבה להישמע לתכתיבי החברה השמרנית של בריטניה. במקום זה היא בחרה לצאת למסעות ברחבי אפריקה ואסיה, להפוך לחוקרת חשובה ולמייעצת לאימפריה הבריטית לגבי המזרח התיכון

גרטרוד בל

גרטרוד בל (1868-1926) הייתה אישה פורצת דרך. כבת למשפחת תעשיינים עשירים, היא נולדה לחיי נוחות ולמסלול חיים מוגדר, שסופו נישואים והקמת משפחה. חיים שלא רצתה בהם, כי היא, שהתבלטה עוד מצעירותה בחוכמתה, סיימה תוך שנתיים תואר ראשון בהיסטוריה מודרנית באוניברסיטת אוקספורד, לא רצתה לכלות את ימיה בנשפים ומסיבות תה. לאחר לימודיה, היא בילתה כשנתיים בחוגים החברתיים של לונדון, אך לא מצאה בהם עניין. כשהייתה בת 24, נסעה לבקר את דודה, שהיה שגריר בריטניה בטהראן. ביקור זה הצית את אהבתה הגדולה של בל למזרח התיכון, והיא חזרה אליו שוב ושוב, לפרקי זמן ארוכים.

גרטרוד בל פרסמה מספר ספרים, הראשון, מ-1894, הוא ספר על חוויותיה מנסיעתה הראשונה לאיראן, שכותרתו היא "ספר-נאמה" שפירושו בפרסית "ספר נסיעות". ב-1897 היא פרסמה תרגום לאנגלית של דיואן חאפט', קובץ שירה פרסית קלאסית. ספריה הנוספים עוסקים בחוויותיה ורשמים מחקריים מנסיעותיה ברחבי המזרח התיכון.

באופן מעניין, על המסע הגדול שלה בח'אא'ל שבחצי האי ערב, היא כמעט ולא כתבה. מחוז ח'אא'ל הוא חבל ארץ מדברי, קשה ומסוכן, ובל הייתה האישה השנייה אי פעם לצלוח אותו. כישוריה ברכיבה על סוסים סייעו לה במסעה. למרות שהיא דחתה את חיי המותרות שנולדה אליהם, היא נודעה בכך שנסעה תמיד עם סט כלי חרסינה מתוצרת וג'ווד וסבון לבנדר.

בניגוד לנהוג באותם זמנים, גרטרוד בל נסעה לבדה. הביוגרפית ג'וזפין קאם, שכתבה ביוגרפיה קצרה של בל, תהתה אם גרטרוד בל הייתה מתחתנת עם אהובה הראשון, הנרי קדוגן, שמת מדלקת ריאות, האם עדיין הייתה ממשיכה בחיים של מסעות מסוכנים באזורים מרוחקים.

מומחיותה בהיסטוריה, גיאוגרפיה ופוליטיקה של המזרח התיכון הפכו אותה לדמות מרכזית במאבקה של בריטניה במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה בזירת המזרח התיכון. היא הייתה בין המשתתפים החשובים בוועידת קהיר שכינס ב-1921 שר המושבות הבריטי דאז, וינסטון צ'רצ'יל.

ועידת קהיר. מקור: ויקיפדיה

 

בתמונות מן הוועידה גרטרוד בל בולטת בכך שהיא האישה היחידה בין עשרות הגברים שהשתתפו בוועידה. היא לא הוזמנה לוועידה כ"קישוט" אלא מתוקף תפקידה כיועצת לנציב הבריטי בעיראק. מטרות הוועידה היו למצוא פתרון להתפוררותה של האימפריה העות'מאנית לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה מחד ויישוב ההבטחות הסותרות שהעניקו הבריטים והצרפתים לערבים במהלך שנות המלחמה מאידך. סר פרסי קוקס, הנציב הבריטי בעיראק, וגרטרוד בל הציגו בוועידה את תכניתם עבור עיראק, שהתבססה על היכרותה של בל עם השבטים השונים באזור וחזונה בנוגע לעיראק. התכנית שלה ושל קוקס התקבלה ללא עוררין על ידי צ'רצ'יל ושאר חברי הוועידה. כחלק ממסקנות הוועידה, היא פעלה לסייע לפיצל, מהשושלת ההאשמית, לעלות לכס המלוכה בעיראק.

לאחר הקמתה של עיראק המודרנית, היא חזרה לאהבתה הגדולה הראשונה, הארכיאולוגיה. היא הקימה את המוזיאון הלאומי בעיראק, וסייעה בהעברת החוק הקובע כי עתיקות שנחפרו במקום מסוים יישארו בארץ בה נחפרו.

גרטרוד בל מתה בעיראק ביולי 1926, ממנת יתר של כדורי שינה. הדעות חלוקות האם זו הייתה התאבדות או טעות במינון: מכתביה לאמה החורגת אינם מרמזים על נטיות אובדניות. מנגד, היא ביקשה מידידיה שיטפלו בחיות המחמד שלה אם יקרה לה משהו.

באוספי הספרייה הלאומית מצוי קובץ שירה פרסית שהוקדש לגרטרוד בל, אותה אישה יוצאת דופן וחסרת תקדים בנוף המזרח-תיכוני של אותם ימים. הספר הוקדש לה בשנת 1921. הקובץ הגיע לספרייה הלאומית דרך אוסף אברהם שלום יהודה. זה האחרון היה סוחר כתבי יד ידוע, שתרם את אוסף כתבי היד המרהיבים שלו, כמו גם את הארכיון שלו, לספרייה הלאומית ב-1951. אוסף יהודה כולל אלפי כתבי יד אסלאמיים בנושאים המכסים את תחומי היסוד של התרבות המוסלמית: קוראנים, חדית', הלכה אסלאמית ומדעים. האוסף כולל גם ספרי שעות נוצריים ואת כתביו התיאולוגיים של אייזיק ניוטון.

כיצד כתב היד שהוקדש לגרטרוד בל הגיע לידיו של אברהם שלום יהודה ומשם לספריה הלאומית? בארכיון של גרטרוד בל באוניברסיטת ניוקאסל מצויים המכתבים והיומנים שלה, שנתרמו על ידי אמה החורגת. מחיפוש בארכיון עולה כי דרכיהם של גרטרוד בל ואברהם שלום יהודה הצטלבו ב-1902, על סיפון האוניה קלאופטרה, שהפליגה מאיזמיר לחיפה. יהודה היה בחברת אמריקנים שגם בל התיידדה איתם. במכתב לאמה החורגת היא מתארת את אברהם שלום יהודה בתיאורים לא מחמיאים. אם כן, השאלה מתחדדת: אם אברהם שלום יהודה וגרטרוד בל נפגשו רק פעם אחת, והם לא היו ידידים, כיצד כתב היד שלה הגיע לידיו של אברהם שלום יהודה?

 

כתב-היד שהתגלגל לידיו של אברהם שלום יהודה מאוספיה של גרטרוד בל

 

עור ברווז: כשבן גוריון שינה את חייו של דודו גבע

הקדשה מיוחדת שהשיג דודו גבע מראש הממשלה הנערץ הכריעה את עתידו, והפכה אותו לאומן המבריק שכולנו מכירים. למה אנחנו צריכים להודות לבן גוריון על הברווז האופטימי של גבע ומה מיוחד בהקדשות שגבע הקדיש בעצמו לאחרים? פרויקט מיוחד

הברווז מתוך כריכת הספר "הברווז" מאת דודו גבע (1994, הוצאת סימן קריאה), ודוד בן גוריון בצילום של בוריס כרמי מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

האומן דודו גבע הלך לעולמו בשנת 2005, אבל נראה שבמובנים מסוימים הוא חי ובועט בליבם של רבים, ממש כפי שהיה במשך חייו. הוא היה אומן בחסד – מוכשר כשד, מקורי ומצחיק – שהתפרש על המון תחומים: יוצר של ציורים, של מילים ושל כל השילובים האפשריים ביניהן, אומן קומיקס וקריקטורה, מאייר ועיתונאי שעבד במגוון עיתונים והוציא שלל ספרים משוגעים ומצחיקים. יש שיאמרו שהסרטון שיצר לשיר "קפה טורקי" של אריק איינשטין, בשנת 1974, היה בעצם הווידאו קליפ הראשון בעולם. גבע השתמש באנימציה משוכללת ומתקדמת לזמנה, שליוותה את השיר האהוב.

היצירה שלו לא כבשה את המיינסטרים הישראלי, כנראה בגלל שהייתה לעיתים חתרנית, אנטי ממסדית ופוליטית, ותמיד מאוד פרועה. התכונות הללו של גבע ויצירתו הכניסו אותו לעיתים לצרות והוא פוטר ממספר עיתונים, אך תמיד המשיך להשמיע את קולו.

פרט מתוך הספר 'הברווז', 1994, הוצאת ספרי סימן קריאה. פורסם לראשונה בטור 'שירת הברווז' בעיתון 'חדשות'.

הקו היצירתי הייחודי של גבע ליווה אותו לכל מקום – באיורים לעיתון, ברצועות הקומיקס המבריקות שלו, בעבודות האומנות שיצר ואפילו בהקדשות שכתב על ספריו. גבע השקיע מחשבה במה שהיה אמור להיות שרבוט לא מחייב והיה ידוע בכך שהפך ערבי חתימות והקדשות על ספריו לאירועים של ממש – כאשר ערך אירועי חתימות המוניים באמצע הרחוב או החליט לחתום בשמות של הדמויות הידועות שהמציא ואייר, כמו הברווז או הפקיד יוסף.

לתשומת הלב הרבה שהקדיש גבע להקדשות שהעניק, הייתה כנראה סיבה מיוחדת, שנעוצה בילדותו. גבע עצמו היה אספן נלהב של הקדשות וחתימות של אנשים מפורסמים, והבין את השמחה שאפשר להפיק מקבלת מילים אישיות חמות מאדם נערץ. את התחושה הזו הוא רצה להעביר הלאה, במחווה לילד שהיה. כשלמד בגימנסיה בירושלים שהייתה צמודה למשרד ראש הממשלה, היו הוא ושאר ילדי הגמנסיה "צדים" את חתימותיהם של כל השרים שיצאו מהמשרד אחרי ישיבה עם בן גוריון. כל אחד רצה להשיג כמה שיותר חתימות "שוות", אבל החתימה הנדירה ביותר הייתה זו של ראש הממשלה עצמו. בן גוריון היה סרבן חתימות ידוע, והיה מפנה את הילדים הנלהבים לקבל דף של תמונתו עם חתימתו המודפסת מלשכתו.

מתוך הספר 'דודו גבע – פשר החיים' 2006, הוצאת כתר. הספר הוא בעצם קטלוג של תערוכה רטרוספקטיבית של דודו גבע שהוצגה במוזיאון נחום גוטמן לאומנות כשנה לאחר מותו. אוצרת התערוכה: טלי תמיר, עורכות הספר: ציפה קמפינסקי וטלי תמיר.

אבל גבע הילד לא וויתר:

"והנה יום אחד החצפתי פנים ועניתי לראש הממשלה בקולי הבדק והתקיף, מול עיני חבריי, כי החתימות שהוא שולח [החתימות המודפסות- י.א] אינן שוות פרוטה בשוק האוטוגרפים… חתימה שלו תהפוך אותי למקובל בכיתה וגם תעלה מאוד את ערך האוסף שלי."

התעוזה שלו השיגה את מטרתה, כפי שסיפר גבע:

"זיק ניצת בעיניו של הזקן. מאז ומעולם ידע להעריך אנשי חזון בלתי שגרתיים. מתברר שדבריי חדרו לליבו. הוא שאל מה ערכה של חתימתו. עניתי: כמו 5 גולדות או 20 לוי אשכולים. תמיד ידעתי להחמיא לאנשים שהתייחסו אליי בכבוד.

ואז קרה הלא יאמן. דוד בן גוריון, האנדרטה האנושית, רכן מעל פנקס החתימות שלי, שהיה אגב, בצידה השני של מחברת התנ"ך שלי, וחתם ביד בטוחה ונמרצת… בן גוריון אורגינל הכפיל את ערכו של האוסף שלי אלף מונים".

למרות ההישג הכביר לו זכה, מהר מאוד גבע איבד עניין באוסף החתימות המפואר שלו. למעשה, הוא החליף אותו באוסף חוברות הקומיקס "Mad Magazine". המעשה הזה התברר כמעשה גורלי ששינה את מהלך חייו:

"לאחר כשנה דעך העניין שלי בחתימות מכיוון שלרוץ אחרי מפורסמים עם פנקס ביד נראה לי דבר נחות ולא סוציאליסטי ופניתי לשחק סטנגה. בתום אחד המשחקים פנה אליי חבר בהצעה טובה שהתבררה כעסקת חיי: להחליף את אוסף החתימות הנשכח שלי באוסף נפלא של חוברות "מד מגזין" אותן צבר בנעוריו…באותו ערב נחתם דיל ובוצעה עסקת החליפין. כך זכיתי באורח פלא בכיוון חדש לחיים. כיוון ששירת אותי נאמנה לכל אותו הדרך ותודתי נתונה הן למר דוד בן גוריון והן לחבר'ה המטורפים האלה מניו יורק, שמן ההומור שלהם אני גונב עד עצם היום הזה."

כשחיפשנו הקדשות מיוחדות שסופרים כתבו על ספריהם, זכינו לקבל יחד איתן גם סיפורים על דודו גבע. זאב אנגלמאיר, אומן עטור שבחים בזכות עצמו, היה חבר טוב של גבע והם פעלו יחד במשך שנים:

"דודו גבע היה אלוף עולם בהקדשות – על ספרים, על פוסטרים, על קומיקסים. ההקדשות שכתב היו נדיבות ומצחיקות. הוא כתב אותן במהירות, אבל בתשומת לב, לפעמים עם ציורי ברווזים ובלוני מלל.

גיליתי את דודו גבע כשקראתי את "zoo ארץ zoo" – שכתבו ב. מיכאל, קובי ניב, חנוך מרמרי, אפרים סידון ואיירו הוא ודיק קודור. הספר הדהים אותי כילד וגילה לי הומור פרוע, מצחיק בטירוף, שלא הכרתי לפני. "האביר זיק ספר מדליק" היה ספר הילדים המאויר הראשון שלו שקראתי והתאהבתי בו סופית.

ZOO ארץ ZOO? כתבו: דודו גבע, אפרים סידון, חנוך מרמרי, קובי ניב ודיק קודור. 1982, הוצאת דומינו.

בפעם הראשונה שפגשתי אותו הייתי סטודנט בשנה א' בבצלאל. ביקשתי ממנו המלצה לפרס קרן שרת. הוא כתב לי המלצה אבל הוא צייר מסביב לה ברווזים רוקדים.

כשהוצאתי לאור את הספר הראשון שלי "הידעת", שלחתי לו עותק עם הקדשה, ודודו שלח לי בתגובה את הספר "דרדס במכנס" וכתב לי כך:

"אנגלמאיר יקירי,

תודה רבה רבה על הספר הנפלא והמבריק והמצויין והמתקדם והנועז והמוטרף והעל הכיפקי ששלחת לי, כן ירבו כמותו וכמוך במציאותנו המדברית והמשמימה. חבל רק שאין בו קצת מהמונטאז'ים המופלאים שאתה עושה מדי פעם בצילומים (איפה נתקלתי בהם, ב"בועה" או ב"משקפים"?) ששווים לפחות עוד ספר אחד נוסף.

יום יבוא ונעבוד קצת יחד, אם תסכים, רגע לפני שיקיץ הקץ על תרבות הנייר ועל העולם ישתלטו נערי הוידאו מעוגלי האזניים (מלשון עגיל).
שוב תודה ובהצלחה, דודו".

זאת ההקדשה הכי משמחת ומדרבנת ליצור שקיבלתי בחיי."

כשאנגלמאיר וגבע עבדו יחד, הם השתעשעו בכתיבת הקדשות זה בשם זה:

"בשנים של "חבורת החור" היו לנו תוכניות מגלומניות "לחורר את העולם". יצרנו עטיפות דיסקים ובשכר העבודה הוצאנו לאור עיתון מתקפל ששמו "חור בלב". הלכנו ברחובות למכור אותו להמונים, וכתבנו המוני הקדשות. לפעמים דודו חתם וכתב הקדשות מוגזמות בשמי, ואני חתמתי "באהבה והערצה מדודו גבע" בשמו, וציירתי ברווזים ולבבות."

אני חושב שהיה בטקס הזה, של כתיבת ההקדשה, משהו משעשע. דודו צחק מכל מי שהייתה לו פוזה של חשיבות עצמית, ולכן גם ההקדשות היו מגוחכות ומצחיקות, עם ציורי ברווזים ויוספים."

ההקדשות שגבע כתב משקפות את האישיות המיוחדת שלו – אמן ששמר על קשרים חמים עם מי שעבד איתו ושגם כשהיה בשיא הצלחתו היה חף מאגו, נהג בהומור ובצניעות ודאג לתמוך ביוצרים צעירים ולקדם אותם.

חגי גילר, אמן קומיקס, מספר איך דרכו הצטלבה עם זו של דודו גבע, ואיך זכה להקדשה אישית מהברווז:

"דודו גבע היה ההשראה העיקרית שלי לעסוק ביצירת קומיקס, גדלתי על הספרים שלו מגיל צעיר, הרבה לפני שהבנתי את רוב הבדיחות. הייתי קורא את הטורים שלו בעיתונות באופן קבוע, ועד היום היצירה שלי מאוד מושפעת מהסגנון שלו.

תמיד חלמתי לפגוש אותו אבל איכשהו זה לא קרה, עד שיום אחד, בשנת 2004, הוזמנתי לאירוע הפתיחה של תערוכת איורים בשם "הלם העתיד" ושמעתי שהוא יהיה שם. נסעתי לתערוכה במיוחד במטרה לפגוש אותו. כשהגעתי לשם ניגשתי אליו בהתרגשות והוא די צחק על איך שאני עושה ממנו כזה ביג דיל, הוא לקח את "ספר הברווז" שהבאתי איתי וצייר את ההקדשה בליווי המילים:

"לחגי
בהערצה רבה לנצח
מהברווז"

אני מניח שזאת הייתה התגובה שלו להתלהבות שלי ממנו, לעשות הפוך על הפוך".

גבע שיתף פעולה עם האומנים זאב אנגלמאיר ותמיר שפר במסגרת "חבורת החור" – שלישיית אמני קומיקס אלטרנטיביים שחברו לעבודה משותפת ב-1998 ועבדו יחד כ-3 שנים. יחד הם עיצבו את עטיפת האלבום החצי-מחתרתי של "צמד ריאות" (רע מוכיח ומאור כהן) שנקרא "צעצועים מהבית ספר הישן" (כך במקור).

עטיפת התקליט 'צעצועים מהבית ספר הישן' של 'צמד ראות' (כתבו, הלחינו וביצעו: רע מוכיח ומאור כהן) שיצא בשנת 2000, שיצרו דודו גבע, תמיר שפר וזאב אנגלמאיר עריכה גרפית: הדס זעירא.

הדס זעירא, גרפיקאית שעזרה לשלושה בשלבים הטכניים של יצירת עטיפת האלבום, מתארת את דודו כאיש מתוק, "מאוד מאוד נחמד, ומאוד מצחיק, עם חוש הומור מעולה, רודף צדק ברמות שלא פגשתי מעולם. היינו חברים, הוא הכיר את המשפחה שלי, את הבנות שלי והקדיש את הספר "הברווז" לי ולבנותיי":

"להדס מחמל לבנו
ולאפרוחותיה החמודות
מאבי הברווז המודרני
גבע"

לאחר מותו של גבע, שנפטר מהתקף לב והוא רק בן 54, נערכו לו בתל אביב מחוות הנצחה שונות. הידועה שבהן היא בובת הברווז המתנפח היושב על ראשו של בניין העירייה. כיום עומד פסל של הברווז המפורסם שלו (שאולי יותר מוכר ממנו עצמו) בכיכר מסריק. ההקדשות שהוא השאיר מאחוריו הן עוד דרך לזכור את האדם המיוחד שהיה. כאמור, ביותר ממובן אחד הוא עדיין איתנו.

תודתנו שלוחה לכל מי ששיתף בהקדשותיו וביצירותיו של דודו גבע וחלק סיפורים על ההיכרות עמו.