בשבילו גיבורים עפים: הצד המפתיע של אמיר גוטפרוינד

הסופר הכוכב שזרח בחיינו רק עשור וחצי, בכלל לא ידע עד גיל 17 שהוא רוצה לכתוב. מה שינה את דעתו ואיך הקדשה אחת קטנה על גיליון מגזין נדיר מגלה שאמיר גוטפרוינד לא רק קרא פנטזיה אלא גם כתב אותה

יעל אינגל
15.06.2023
אמיר גוטפרוינד (צילום של מוטי קיקיון) וההקדשה בכתב ידו

עד גיל 17, המחשבה שיום אחד הוא יהיה סופר מעולם לא חלפה במוחו של אמיר גוטפרוינד. עד אז, כך הוא סיפר, חשב שכתיבה היא בזבוז זמן. מפתיע אם כך שדווקא הוא יהפוך להיות סופר מצליח ופורה. למעשה, הקריירה הקצרה (מדי) של גוטפרוינד כסופר הייתה מאוד מרשימה: למרות שפרסם את ספרו הראשון רק בגיל המאוחר יחסית 37, הוא הספיק לפרסם 7 רומנים ובעשור וחצי השנים עד שנפטר מסרטן.

אמיר גוטפרוינד ז"ל צילום: מוטי קיקיון

גוטפרוינד, יליד חיפה, לא הלך במסלול הרגיל של כותבים וסופרים. הוא למד בכלל מתמטיקה באוניברסיטה, התגייס כעתודאי לצה"ל והמשיך בשירות קבע שנים ארוכות, עד שהגיע לדרגת סגן אלוף בחיל האוויר. בתחילת שנות ה-2000, בעודו בצבא, החל לפרסם רומנים.

ספריו הם תמצית הישראליות ואחד מהם, "בשבילה גיבורים עפים", אפילו הפך לסרט ("פעם הייתי") ולסדרת טלוויזיה. הצלחתו תורגמה להכרת הממסד כשזכה בפרס ספיר (על "אחוזות חוף") ובפרס בוכמן (על "שואה שלנו") וספריו תורגמו לשפות רבות.

מבחר מספריו של אמיר גוטפרוינד בספרייה הלאומית

אבל נחזור לרגע לאמיר הנער – משהו קרה אז, בגיל 17, ששינה את מסלול חייו והפך אותו, כפי שהוא מעיד על עצמו ל"אדם שהכתיבה היא העיסוק המרכזי בחייו וכל שאר הדברים הם רק אלה שצריך לגמור כדי שיהיה אפשר להתפנות כבר לכתיבה".

נקודת המפנה משויכת להשפעתו של ספר מסוים מאוד. גוטפרוינד מתאר איך יותר משבוע אחרי שסיים לקרוא אותו, עוד הסתובב מוטרד ושקוע בגורל הדמויות שהופיעו בו. מעניין שהספר הזה לא היה רומן שגרתי, אלא דווקא ספר הפנטזיה המפורסם, יותר נכון – הטרילוגיה: "שר הטבעות" של טולקין. הדמויות שאפפו את מחשבותיו של גוטפרוינד היו ההוביטים, יצורים דמיוניים. אז הוא החליט שהוא רוצה להשפיע על אנשים באותה דרך בה טולקין השפיע עליו.

3 כרכי הטרילוגיה "שר הטבעות" של ג'. ר. ר. טולקין שיצאו לאור בישראל ב-1979-1980

גוטפרוינד לא הפך להיות כותב פנטזיה, רחוק מכך. הרומנים שלו היו הכי ישראלים וריאליסטים שאפשר לדמיין ועסקו בנושאים כמו ניצולי שואה והחיים בשיכון, כשברקע נוכחות תמיד מלחמות ישראל. אולי משום כך זכה להצלחה כזו גדולה – היה קל לאנשים למצוא את עצמם בספריו.

ולמרות זאת, מסתבר שלפני שהפך לסופר ישראלי קאנוני, הוא כתב פנטזיה. באחד הראיונות איתו, כשהוא כבר סופר מוכר, הזכיר גוטפרוינד ספר פנטזיה ששמור במגירתו ולעולם לא פורסם, אך למעט זאת לא היה ידוע על כתיבה שלו בז'אנר הזה. בזכות פרויקט ההקדשות שלנו גילינו דבר חדש ומפתיע – הקדשה נדירה שקיבלנו מגולשת חושפת את העובדה גוטפרוינד פירסם גם סיפור פנטזיה, סיפור קצר.

במשך עשרות שנים אי אפשר היה למצוא ספרות מקור של פנטזיה או של מדע בדיוני בשוק הספרות המקומי הקטן. התחום היה זניח לחלוטין ולא מוכר. הניצנים מוקדמים להגעת סוגת הפנטזיה לארץ הופיעו בסוף שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80' התאספו כמה משוגעים לדבר והוציאו בישראל את המגזין "פנטסיה 2000".

כריכת גליון מספר 41 של המגזין "פנטסיה 2000" שיצא לאור באפריל 1984 ובו מופיע הסיפור "ידיד עמוק" מאת אמיר גוטפרוינד

המגזין יצא לאור בדפוס כמובן, והיווה את אחת מאבני הפינה של הז'אנר בארץ. 44 גיליונות שלו יצאו לאור בין השנים 1978-1984. גם אז לא היה פשוט להשיגו וכיום הוא נחשב כמיתולוגי בתחומו וגיליונותיו הם פריטי אספנות של ממש.

ורד טוכטרמן היתה נערה צעירה שגדלה בחיפה של תחילת שנות ה-80'. במסגרת חוג נוער שוחר מדע של הטכניון היא קיבלה מנוי בהנחה לעיתון לא מוכר שנקרא "פנטסיה 2000" וכך היא נחשפה אל עולמות סיפורת הפנטזיה. ורד הפכה לקוראת מושבעת ומעריצה של הז'אנר, ואספה באדיקות את גליונות כתב העת שקיבלה.

רובם המכריע של גיליונות "פנטסיה 2000" הורכבו מסיפורים קצרים מתורגמים של גדולי הכותבים של אותה התקופה – איזאק אסימוב, בריאן אולדיס וכיוצא באלה. אך מדי פעם היה משתרבב לעיתון סיפור מקור אחד שכתב יוצר ישראלי כלשהו, לא תמיד באיכות מזהירה.

ורד טוכטרמן, צילום: דניאלה הראל

יום אחד נתקלה ורד הנערה בסיפור שמצא חן בעיניה מייד ומשך את ליבה: "ידיד עמוק". את הסיפור היא אהבה מיד: זה היה סיפור אימה גותי, שמתאר מעין עסקה עם השטן – איש ולו מרתף בו יושב יצור מכושף ואפל שמנפיק עבורו בקבוקי יין איכותיים.

העמוד הראשון בסיפור הקצר שכתב אמיר גוטפרוינד, מתוך גיליון 41 של המגזין "פנטסיה 2000"

שמו של הסופר הלא מוכר של אותו סיפור היה אמיר גוטפרוינד. ורד תייקה את שמו בזיכרונה. שנים מאוחר יותר ורד הפכה להיות סופרת, עורכת ומתרגמת בעצמה, בעיקר בתחומים של מדע בדיוני ופנטסיה.

בשנת 2004, כשגוטפרוינד היה כבר סופר ידוע, הגיעה ורד לדוכן "שבוע הספר" שבו גוטפרוינד, ישב וחתם על ספריו המוכרים וה"רציניים", הרומנים שכתב ופרסם. היא ניגשה אליו ובידיה לא פחות מאשר הגליון 41 המודפס המקורי של "פנטסיה 2000", שכלל את הסיפור שלו. היא ביקשה ממנו כי יחתום לה עליו. גוטפרוינד הסתכל מופתע על העיתון, וחייך אליה חיוך ענקי. לאחר מכן כתב לה כך:

"לורד וגיא,
מזה עשור ויותר אני שוקד על השמדת עותקים וקוראים של חוברת זו. בגלל פיתולי זמן, ומימדים אפלים וקצת נעבעכיות [ביטוי ביידיש שמשמעותו מיסכנות, חוסר אונים – י.א.] תמיד נשארים בודדים נרדפים. מעולם, לפני היום, אף אחד מהם לא פנה אלי לבקש הקדשה…
א. גוטפרוינד
יוני 2004"

ההקדשה שכתב גוטפרוינד שם בדוכן תופסת כמה מופתע הוא היה באותו הרגע – "מעולם, לפני היום, אף אחד מהם לא פנה אלי לבקש הקדשה". אפשר לשער שמי שאך פרסם את ספרו השני "אחוזות חוף"' שזכה בפרס ספיר' לא דמיין שיתבקש לחתום על משהו אחר לגמרי מעברו – גיליון שסיפור קצר שלו הופיע בו 20 שנה קודם לכן כשעוד היה קצין חיל אויר.

אם תרצו, יש בהקדשה גם צד מעט "אפל" ("השמדת עותקים וקוראים"), מה שמתאים למי שחובב ספרות פנטזיה שיש בה הרבה פעמים כוחות אפלים שמניעים את העלילה. הרצון שלו להשמיד את העדות המודפסת לכתיבתו יכולה הייתה לנבוע ממבוכה על כתיבה שהיא בוסרית ופחות טובה בעיניו. לצד זאת ההקדשה מאוד מצחיקה דווקא בגלל שהוא צוחק על עצמו, מה שהקפיד לעשות, במיוחד כשהתראיין.. אגב, הציור הקטן שמופיע ליד שמו הוא סימן ההיכר שלו וחוזר על עצמו בהקדשות אחרות שכתב .

ואולי ההקדשה המושקעת גם מרמזת שהוא התרגש לראות שמישהי אהבה את כתיבתו ה"צעירה" עד כדי כך שהיא שמרה את הגיליון במשך שני עשורים והגיעה איתו במיוחד לאירוע.

גוטפרוינד לא פירסם את ספר הפנטזיה שכתב. במקום זאת, הוא פנה לספרות היפה שם היה להצלחה מסחררת. אך מי יודע, אם היה בחיים כיום, אולי היה חוזר מתישהו לכתיבה בז'אנר זה או משלב אותו ביצירותיו? השערות אלה ימשיכו ללוות את מי שאהבו אותו ואת כתיבתו.

 

לכתבות נוספות בפרויקט ההקדשות המיוחד שלנו "הרי את מוקדשת לי"

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation