הפיל הצבעוני מביט קדימה מתוך ציור התלוי על קיר בקומת הקרקע של בניין עיריית ראשון לציון. גופו כחול, ירוק, כתום, צהוב ואדום, והוא מצויר במשיכות מכחול רחבות. אולי הוא לא מתאים לנופי הסוואנה האפריקאית, אך בעיני עדן בן רובי, האמנית המקומית שציירה אותו, הוא נראה טבעי לחלוטין.
הציור שבה את ליבה של מירב בן רובי, עד כדי כך שהיא הדפיסה אותו על חולצה שלבשה בזמן שהתראיינה לסרט קצר על חייה של בתה, בת ה-23. עדן בן רובי נרצחה עם בן זוגה, אריאל ביטון, על ידי מחבלי חמאס לאחר שנמלטה מפסטיבל המוזיקה נובה והסתתרה במיגונית ב-7 באוקטובר 2023.
עדן ציירה את הפיל במהלך סדנת אמנות בת שבועיים בהודו, שם ביקרה בקיץ האחרון לחייה. מכיוון שהבד לא התייבש עדיין כשעדן עזבה את הודו, מנהל הסדנה לקח על עצמו לשלוח אותו בדואר מאוחר יותר. הציור הגיע אל עדן שבוע לפני הירצחה.
כשתיסגר התערוכה בעירייה — המציגה יצירות של שישה תושבי ראשון לציון שנהרגו בפסטיבל הנובה ובמלחמה מאז — הציור יחזור לבית משפחת בן רובי, שם הוא היצירה היחידה של עדן שמוצגת. זה לא שעדן אהבה פילים במיוחד, הסבירה מירב האם. אלא שבתה התרשמה במיוחד מפוסט באנגלית שקראה:
עצות מפיל
תעשה רושם ראשוני גדול.
אל תעבוד עבור בוטנים.
היה קשוב
דע מתי לדרוך במקום הנכון.
היה עדין, לא משנה מה גודלך.
תחשוב בגדול.
הסתער קדימה.
"זו הייתה עדן: היא האמינה שלא משנה מה הגודל שלך — תביא רעיונות גדולים," אמרה. "תשאיר רושם, כזה שלא ישכחו."
עדן, בעלת הצמות הבלונדיניות, אהבה ליצור. "גלריה בניו יורק" הייתה אחת המטרות שכתבה ברשימה במחברת שנמצאה מתחת לכרית שלה. עדן לא הספיקה לפתוח גלריה, אך מירב הגשימה עבורה את הדבר הקרוב ביותר לכך – היא אירגנה תערוכה ודאגה שעבודותיה של עדן, יחד עם עבודות של קורבנות נוספים מפסטיבל הנובה, יוצגו בשכונת צ'לסי במנהטן בחודש אפריל.
"מה שנגע בי ביצירות של עדן היה הכנות שבהן. אפשר להרגיש את הרגשות שלה ואת החיבור שלה לאנשים, למקומות ולדברים שהיו חשובים לה," אמרה ג'וליה לוין, שותפה לארגון האירוע בניו יורק שבדירתה תלוי עותק של ציור פיל נוסף של עדן, הפעם בסגנון הודי.
עדן הייתה מציירת, רושמת ויוצרת. היא עשתה קעקועים לחברים. נראה היה שהיא חברה של כולם, מישהי שמשמחת, מעודדת ומרוממת את הרוח, מישהי שמחמיאה לאחרים בחופשיות. היא אהבה לרקוד ולשיר ולחייך. זה הקונצנזוס שעולה מתוך הסרט שנעשה על חייה, "After Eden".
הסרט נוצר על ידי צעירים יהודים מיוון, ארץ מוצאם של בני משפחתו של אביה של עדן, עוזי. במהלך חודשי הקיץ, נהגה עדן לנסוע ליוון על מנת להשתתף במחנה קיץ יהודי, שם עבדה מאוחר יותר כיועצת. כשמירב ועוזי ביקרו באקרופוליס בפסח האחרון, קופאית מקומית זיהתה את מירב כאמא של עדן.
"אני לא כמו כולם. זה די ברור. זו גם הסיבה שאני אצליח", אומרת עדן בקטע שנכלל בסרט.
קרן וייסהאוס, אוצרת התערוכה בראשון לציון, סיפרה שהיא נפעמת מתנועת משיכות המכחול של עדן, מהשימוש הרב בצבעים ומהעליזות שמשתקפת ביצירותיה. בתערוכה מוצגות כתריסר מיצירותיה, כולן סקיצות ורישומים למעט ציור הפיל.
"התצוגה מעידה על האישיות של עדן, על כך שראתה את האור בכל דבר," אמרה וייסהאוס. "רואים כמה היא הייתה תוססת, כמו מים מבעבעים. בדיוק כמו שלכל אחד יש סגנון כתב יד ייחודי, כך גם אצל אמנית – אפשר ללמוד על האישיות והסגנון שלה. רואים מהיצירות שלה שהיא מלאת אנרגיה, חיובית ואופטימית. אפשר לראות דרך הנושאים שבחרה ביצירותיה שהיא רואה את היופי בעולם ובאנשים."
זה בולט גם בציורים של עדן שווייסהאוס לא כללה בתערוכה — " הם מאוד צבעוניים, רוויים בצבעים, כמו כשציירה שקיעות," היא אמרה. "רואים את התשוקה שלה לחיים."
הדבר המדהים ביותר ביצירות ובתערוכות הוא שעדן מעולם לא למדה אמנות. "הכל הגיע מהראש שלה, מהדמיון שלה," אמרה מירב.
אנשים ממשיכים לחלוק לעדן כבוד. אירוע יוגה מתקיים לזכרה במיאמי, וערב טעימות יין נערך בישראל. השף הידוע משה שגב הוסיף קוקטייל "שקיעות של עדן" לתפריטי המסעדות שלו בפתח תקווה ובהוד השרון על שמה.
"כל מי שעושה משהו לזכרה של עדן מחזק ומרגש אותנו מאוד. הכאב תמיד שם, אבל זה עוזר. זה מבחינתי אומר, 'תראו, אנחנו לא שוכחים אותה'," אמרה מירב.
"בכל פעם שאני מנציחה אותה בדרך כלשהי, אני מרגישה אותה קרוב ללב שלי."
***
