כרזה מפתיעה מגליציה מעידה על חיי התרבות העשירים שהתקיימו ביידיש בקהילות מזרח אירופה. המחזה על המלך הורדוס הועלה בלבוב באישור השלטונות, ובהשתתפות התזמורת הצבאית המקומית.
תרגום הכרזה:
את התאטרון הקים האמרגן יעקב בער גימפל (1906-1840), שהחל את דרכו כמאייר כרזות ומודעות. כאשר שמעו מומחים את המאייר הצעיר שר הזמינו אותו להצטרף למקהלת התאטרון העירוני הפולני בלבוב והוא שר בה קרוב לארבעים שנה. כשהתקרב לגיל חמישים הבין גימפל שלא יישאר עוד זמן רב זמר המקהלה הראשי. באותה תקופה פגש בשחקנים של להקת תאטרון יהודי שהופיעו בניהולו של האמרגן חיים בנימין טרייטלר והגיע למסקנה שיוכל למלא תפקיד של מנהל תאטרון. מאז לא הרפה ממנו הרצון להקים תאטרון יהודי בלבוב, בדומה לתאטרון הפולני או הגרמני.
גימפל הצליח להשיג את תמיכתו של המנהל לשעבר של התאטרון הפולני העירוני בלבוב, אדם ברוג-מילשבסקי, והגיש לשלטונות בקשה לקבלת רשיון לפתיחת תאטרון יהודי בלבוב. שירותו רב השנים בתאטרון הפולני העירוני והתמיכה של ברוג-מילשבסקי עשו את שלהם, והרשיון ניתן ב-24 באפריל 1889. הייתה זו הפעם הראשונה שבה ניתן רשיון להקמת תאטרון יהודי קבוע, בשונה מלהקות שחקנים נודדות שהיו מצויות אז.
הצגת הבכורה של קבוצת התאטרון בלבוב התקיימה ב-25 במאי 1889 בגן הציבורי Pod Sroka ('תחת העורב') בפרוור הצפוני של לבוב. הקהל הרב שמילא את הגן ראה את האופרטה 'שולמית' מאת אברהם גולדפדן. בהמשך הועלה המחזה 'בר כוכבא' שאף אותו כתב גולדפדן. שתי ההצגות זכו להצלחה מסחררת, בין השאר הודות לליהוק השחקנים היהודים הטובים ביותר באותה תקופה: יוסף וסופיה ויינשטוק, אברהם וברטה טנצמן, אברהם ואנטה אקסלרוד, ברנרד ומרי וילנסקי, אברהם פישקינד, שמואל טבצ‘ניקוב, רגינה פראגר ואחרים.
הופעת הבכורה המוצלחת של התאטרון היהודי בלבוב הרשימה מאוד את יהודה ליב לנדא (1942-1866), תלמיד בית המדרש לרבנים והגימנסיה בלבוב, אז בן 23, שהספיק כבר לכתוב שלושה מחזות בעברית: 'בר כוכבא', 'אחרית ירושלים' ו'הורדוס'. בעקבות הצלחת התאטרון תרגם לנדא ליידיש את המחזה ‘הורדוס‘ ומסר אותו לגימפל. המחזה מצא חן בעיני גימפל ולהקתו, ואדולף פטר, אחד הנגנים בתזמורת הצבאית שליוותה את הופעותיהם של השחקנים היהודים, כתב למחזה מוזיקה שכללה אריות רבות. השתתפות התזמורת הצבאית הייתה אחד התנאים שהציבו השלטונות למתן הרשיון. יוצר התלבושות והתפאורה היה אלפרד נוסיג (1943-1864), לימים פסל, סופר, הוגה דעות ציוני ואיש ציבור שהוצא להורג בידי המחתרת היהודית בגטו ורשה בגלל שיתוף פעולה עם הגרמנים.
תאריך הצגת הבכורה של המחזה 'הורדוס הגדול' אינו ידוע, אך תאריך ההצגה השנייה — 13 ביולי 1890 — נודע לנו הודות לגילוי הכרזה. מזיכרונותיה של השחקנית ברטה קאליש מתברר שהמחזה נחל הצלחה גדולה אף יותר מאשר יצירותיו של גולדפדן, ובמשך שנים רבות הוא היה אחד המחזות הפופולריים והמוצגים ביותר בגליציה.
המחזאי יהודה ליב לנדא סיים בהצלחה את לימודיו באוניברסיטת לבוב ב-1893. הוא קיבל תואר דוקטור לתאולוגיה והוסמך לרבנות בהיותו בן 27 בלבד. באותה שנה התקיימה בעיר ברודי הופעת הבכורה של המחזה החדש שלו 'יש תקווה'. היה זה המחזה הראשון שהוצג בגליציה בעברית. במפנה המאות עסק הרב הצעיר והנמרץ בפעילות ציבורית, והיה בין השאר מזכירו של בנימין זאב הרצל. ב-1901 הוזמן לנדא לשמש רב במנצ'סטר, ומ-1903 כיהן כרב ביוהנסבורג. הצגות התאטרון היהודי בלבוב נמשכו ברציפות במשך חמישים שנה, עד לשואה. אריכות ימים תאטרלית כזו לא ידעה הבמה היהודית עד להקמתה של מדינת ישראל.
תרגם מרוסית: דן חרוב
הכתבה התפרסמה במקור בגיליון מס' 25 במגזין הישראלי להיסטוריה "סגולה".
תגובות על כתבה זו