אוסף כרזות ההסתדרות בעיצוב האחים שמיר

הכרזות שהודבקו על לוחות המודעות ברחובות או במקומות העבודה היו אמצעי תקשורת של ההסתדרות אל חבריה ואל קהל רחב יותר

מתחילת דרכה, ב-4 בדצמבר 1920, היו למייסדי הסתדרות העובדים הכללית בארץ ישראל שאיפות מעל ומעבר לאיגוד מקצועי שנועד להגן על זכויות חבריו. מטרה מרכזית הייתה בניית תשתית התיישבותית של הציבור היהודי באמצעות התיישבות עובדת, שכונות פועלים ופיתוח מפעלים חיוניים כמפעלי מים, תחבורה, מזון, בנייה וקליטת עלייה.

ראשי ההסתדרות היו ערים לצורך לגייס את חבריה למשימות אלו. אמצעי התקשורת בשנים הראשונות היו מצומצמים. רק למעט בתי אב היו אמצעים לרכוש מינוי לעיתון או מקלט רדיו. הפלקט שהודבק על לוחות המודעות ברחובות או במקומות העבודה היה אמצעי להגיע לקהל הרחב ביותר – גם מעבר לחברים הרשומים בהסתדרות. גם עיתוני ההסתדרות 'דבר ו'אמר' נזקקו לפרסום חוצות כדי לקדם את תפוצתם.

האחים גבריאל ומקסים שמיר התמחו בעיצוב כרזות בסטודיו שלהם בריגה, לטביה. עם עליתם ארצה באמצע שנות ה-30 פתחו סטודיו בתל אביב. בין העבודות הראשונות הייתה כרזה ליריד המזרח וכרזות 'הפועל' – אגודת הספורט של ההסתדרות. הקשר שלהם עם ההסתדרות על כל ענפיה נמשך 40 שנים.

 

 

פעמיים בכל שנה היו מאמצי יחסי הציבור של ההסתדרות מרוכזים בימי חג: אחד במאי – חג הפועלים הבינלאומי, יום ההסתדרות – יום השנה לייסוד ההסתדרות. שני המועדים נחגגו בתהלוכות, עצרות, מסיבות ואירועים משפחתיים. המסרים העכשוויים של ההסתדרות באו לביטוי בכרזות.

התכנים והעיצוב של כרזות אחד במאי שיקפו את אופייה הייחודי של ההסתדרות: רק כרזה אחת מוקדשת לערך של איגוד מקצועי – ערבות הדדית. יתר הכרזות מעבירות מסרים לאומיים: עצמאות, עלייה, ביטחון.

בכרזות יום ההסתדרות באו לידי ביטוי המשימות של איגוד מקצועי: גיוס חברים, הגנה על העובדים ושותפות במאבק. אך גם בחגה של ההסתדרות השתקפו משימות לאומיות – ביסוס המדינה וביטחון.

שמיר עבדו עבור מועצת הפועלות ועבור כתב העת 'דבר הפועלת' ושילבו דמויות נשים בכרזות לצד פועל התעשייה והחקלאי.

בתקופת המדינה-בדרך נטלה על עצמה הסתדרות העובדים משימות אופייניות לממשלה, לצד ממשלת המנדט ובמקביל לסוכנות היהודית, ובחלקן – המשיכה כך גם בעשורים הראשונים של המדינה. בשנות העלייה הגדולה נרתמה ההסתדרות לבניית שיכונים לעולים ולימודי עברית. בימי הצנע השתתפה ההסתדרות במאבק של משרד האספקה בשוק השחור ועידוד מעבר מן העיר אל החקלאות. בשנים הקשות של המאבק בהסתננות נחלצה לעזרת יישובי הספר.

האחים שמיר, מעצבי סמל המדינה, שילבו באופן טבעי את יצירתם בכרזות אחדות, בסגנון ריאליסטי או סימבוליסטי, כמו גם את הדגל הלאומי בשני הסגנונות; ובכך שיקפו את ההזדהות של הסתדרות הפועלים עם הלאום.

 

כל הכרזות בכתבה הם מאוסף האחים שמיר, אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

תגיות

יורם א. שמיר ואורי שמיר

יורם א. שמיר: עורך www.shamir-brothers.com מאז פרש מאוניברסיטת תל אביב, שם שימש מנהל האגף לקשרי חוץ, יורם שמיר חוקר ואוצר תערוכות בתחום הגרפיקה. הוא ערך את "רק הצעקה תגיע –אוסף הכרזות של מכון ז'בוטינסקי" ואת "האחים שמיר- מעצבים שהיו לסמל". באתר הספריה הלאומית אצר (יחד עם רותם כסלו) את "כדורגל בחסות הוד מלכותו". יורם שמיר הוא בן ואחיין של האחים שמיר. אורי שמיר: מנהל אתר האחים שמיר ועורך המהדורה האנגלית. אורי היה מראשוני ממר"מ, עבד כל חייו בתחום המחשבים, בעיקר ב- Xerox וב- EDS בה השתתף בפרויקטי ה outsourcing הגדולים בעולם בשעתו. בשיתוף עם בן דודו יורם פיתח את אתר האחים שמיר, והשתתף בפרויקטים רבים להנצחת שמם ועבודותיהם. אורי הוא בנו הצעיר של מקסים שמיר. משפחת שמיר התירה לספריה הלאומית להשתמש בעותקים דיגיטליים של עבודות שמיר במסגרת פרויקט "מסע בזמן" של הספריה הלאומית בשיתוף אוניברסיטת קליפורניה.

לכתבות נוספות של יורם א. שמיר ואורי שמיר >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו