כל מי שעוקב מעט אחר מסלול חייה של חנה סנש מגלה מהר מאוד את החוט ששזור לאורך הביוגרפיה שלה: חנה סנש לא הפסיקה לכתוב. היא כתבה בילדותה, וחיברה שירים וסיפורים אפילו עוד לפני שלמדה לכתוב בעצמה. היא כתבה בשנות נערותה, והתקבלה למועצה הספרותית של בית הספר היוקרתי שבו למדה (אך נאלצה לוותר על כך מסיבות אנטישמיות). היא כתבה מרגע שהגיעה לארץ ישראל – בתחילה בהונגרית ומהר מאוד גם בעברית – והיא כתבה גם על אדמת אירופה, לאחר שיצאה למשימת הצניחה שממנה לא שבה.
סנש כתבה עד הרגע האחרון ממש. היא כתבה למשל שיר אפילו בין כתלי הכלא. אך אוסף חנה סנש אוצר גם את השורות האחרונות שכתבה בחייה. לאחר שהוצאה להורג נמצא על שמלתה פתק קטן, קצרצר, כתוב הונגרית. הנמענת היא אמה של חנה, קטרינה, ובפתק מעריכה דווקא סנש – שכתבה כל חייה – את ערכה של השתיקה. בפתק כתוב כך: "אמא יקרה, איני יודעת מה לומר לך. אגיד רק זאת: אלפי תודות, וסלחי לי, אם תוכלי. הרי אין כמוך מבינה שמילים לא נחוצות כאן. באהבה גדולה, בתך". הפתק הזה שמור כעת באוסף חנה סנש בספרייה הלאומית.
זה לא היה הפתק או המכתב היחיד שכתבה סנש בזמן שהותה באירופה. כידוע, עזבה סנש את הארץ בינואר 1944. במרץ הוטסה לאיטליה, וזמן קצר אחר כך כבר צנחה ביוגוסלביה, בלב כוחות האויב. היא הסתובבה בין כוחות הפרטיזנים במשך כשלושה חודשים, מחכה לשעת כושר להמשיך במשימה ולהסתנן להונגריה, ארץ מולדתה. בתחילת חודש יוני 1944 סברו כנראה כי הגיעה השעה – אך סנש נלכדה עוד באותו היום, שעות אחדות לאחר שחצתה את הגבול. היא הואשמה בריגול ונכלאה במשך כחמישה חודשים, עד ליום הוצאתה להורג.
לאורך השנים נודעו הסיפורים על מה שהספיקה לכתוב במהלך החודשים בקרב הפרטיזנים ואפילו במהלך תקופת מאסרה. כך למשל סיפורו של אחד מהשירים הידועים ביותר שכתבה סנש, "אשרי הגפרור". פעמים רבות סופר כיצד העבירה את הפתק שבו כתבה את ארבע השורות הבודדות של השיר לחברה הצנחן ראובן דפני, רגע לפני שעברה את הגבול להונגריה, שבה נלכדה. דפני סיפר כיצד ביקשה ממנו להחזיר את הפתק במקרה שהיא לא תחזור מן המשימה, וכיצד הוא השליך אותו באומרו שאין סיכוי שהיא לא תחזור. למרבה המזל, שב לחפש את הפתק ומצא אותו. כיצד בדיוק התגלגל לארץ ישראל – זאת לא יודעים – אך מדובר באחד מהשירים האחרונים שכתבה. הפתק המקורי בכתב ידה של סנש שמור כיום בקיבוץ לוחמי הגטאות.
בנובמבר 2020 החליטה משפחת סנש להפקיד את אוסף חנה סנש בספרייה הלאומית, ואיתו הגיעו אל הספרייה עוד כמה פתקים ומכתבים שאותם כתבה סנש לאחר שעזבה את הארץ לטובת משימתה המסוכנת. בין עשרות הפריטים אפשר למצוא שני פתקים ששלחה סנש לאמה קטרינה ולאחיה גיורא ב-13 במרץ 1944, יומיים לפני צניחתה. שני פתקים קטנים, כתובים בעיפרון בשפה ההונגרית. סנש כתבה לאימה, שעוד שהתה אז בבודפשט: "אמי יקירתי, בעוד כמה ימים אהיה כה קרובה אליך, אך רחוקה כאחד. אנא סלחי לי ונסי להבין אותי. מיליון חיבוקים. אנה". בתחתית הפתק כתבה את התאריך. מאחור כתבה בעברית "לאמא" וחתמה בשמה המחתרתי, הגר.
הפתקים הללו ועוד מכתבים נוספים ששלחה סנש בעת ששהתה באירופה הם מעין שביל בו אפשר לצעוד בעקבותיה של סנש במהלך המשימה המסוכנת באירופה. דרישות שלום, בקשת סליחה, ואפילו כמה שירים: את כל אלה הספיקה סנש לכתוב בחודשים האחרונים לחייה, עד הרגע האחרון.
