הטבע הישראלי עמד בפני סכנה איומה, בשנות השישים התריעו חברי כנסת, הרשויות וחובבי הטבע בראשות עוזי פז ואברהם יפה, מנכ"ל רשות שמורות הטבע, שאם לא יעשה מעשה, פרחי הבר יכחדו והדורות הבאים לא יזכו להכיר את פרחי הארץ. לשם כך יצא לדרך הקמפיין "צא לנוף אך אל תקטוף", שנועד ליצור מהפכה במערכת היחסים בין האדם לטבע.
הפרח, יצירת האומנות של הטבע
כדי לצאת לדרך היה צורך בתמונות או באיורים בוטניים שילוו את הכרזות וייצרו קשר רגשי בין הציבור לבין הפרחים. בנקודה הזאת פעלה רשות הטבע והגנים באופן מהפכני ביחס לפרויקטים או קמפיינים שנוהלו עד אז בישראל. הם החליטו ללכת בגדול. עד כדי כך שהם גייסו כספים ופנו את מרי גריירסון והת'ר ווד שהיו לא פחות מאשר הציירות הבוטניות של הגנים המלכותיים בלונדון.
גריירסון, שהייתה ידועה מאוד בתחומה, חשה שבגילה המתקדם הנסיעה אל המדינה הקטנה במזרח התיכון היא מעל לכוחותיה. ולכן שלחה את סגניתה, ווד, אל חיק הטבע הארצישראלי. במשך ארבע חודשים סיירה ווד ברחבי הארץ בחברתם של עובדי רט"ג שהכירו לה את כל פרחי הבר הנדירים והיפים ביותר של נופי ארצנו.
במהלך הביקור היא אפילו התאהבה בישראלי ותכננה לגור בישראל תקופה מסויימת עד שסיפור אהבתם נגמר בשברון לב. אולם למרות שסיפור האהבה נגדע, המסע של ווד יצר את 400 הציורים הבוטנים המרהיבים ביותר שצוירו אי פעם של הנוף הישראלי.
זר פרחים לגברת
הציורים של התר ווד הצטרפו לעוד ציורים שיצרה ברכה אביגד, ציירת בוטנית ישראלית. בארץ ישראל הענייה לא היה זמן או כסף כדי להשקיע בלימודי אומנות. אולם כאשר הנרייטה סאלד הגיעה לביקור בחברת הנוער בתל חי בשנת 1935 נתנה לה אביגד במתנה ציור של פרחים שציירה בהשראת הנוף של תל חי. סאלד התרשמה כל כך מהאיכות של האיורים הבוטנים של הנערה הצעירה, עד כדי כך שדאגה להעניק לאביגד מלגת לימודי אומנות בבצלאל.
אביגד איירה מספר פרחים לפרויקט דומה שנועד להציל את פרחי הכרמל במהלך שנות השישים המוקדמות. אולם כאשר החל להתארגן קמפיין "צא לנוף אך אל תקטוף" העדיפה שלא להשתתף בו מסיבות אישיות. אולם למרות שלא יכלה להשתתף בו בעצמה היא אישרה לרט"ג להשתמש באיורים שלה למען המטרה החשובה.
פרחים בעליית הגג, קופת החולים, ובתי הספר
הקמפיין להגנת הצומח זכה מייד להצלחה מסחררת, תשדירי רדיו, כרזות, ושלטים הציפו את המרחב הציבורי הישראלי. האזרח הממוצע נתקל בו במשך עשרות פעמים במהלך היום, החל מהתור בבנק ועד לקופת החולים או בבתי הספר של ילדיו. ומעל הכל חלשו איורי הפרחים המרהיבים שעוררו בכל מי שראה אותם חיבה ורצון לגונן עליהם.
ההצלחה של הקמפיין הייתה גדולה כל כך עד שהאיורים לא הוגבלו לכרזות בלבד, ומהר מאוד התחילו להדפיס את האיורים על חוברות לימוד, כלי חרסינה, קופסאות גפרורים, והם הפכו לאיקונות תרבותיות. חלק מזכרונות הילדות של מאות אלפי ישראלים מלאים בפרחי הבר היפים הללו.
פרחי הבר של הטבע הישראלי ניצלו בזכות התגייסות הציבור. אולם הדרך לליבו של הציבור עברה דרך האיורים המרהיבים של אביגד, גריירסון וווד. תוך שנים ספורות המנהג הנפוץ של קטיפת פרחי הבר עבר כמעט לחלוטין מההרגלי הטיולים של הישראלים.
תרדמת החורף
בשנים שחלפו מאז קמפיין "צא לנוף אך אל תקטוף" נעשו מספר ניסיונות לשחזר את ההצלחה האדירה, אולם אלה לא הצליחו ליצור את אותו סחף מרגש כבעבר. עד כדי כך שהאיורים של הת'ר ווד נעלמו מעל פני האדמה.
האיורים הנדירים והיחודיים שנעשו ביד האומן של המאיירות הבוטניות של ה"קיו גרדן" לא נמצאו, ואפשר אולי אפילו לומר, שהם נשכחו לאורך השנים. ההצלחה כבר עברה, הדורות התחלפו, ומי זכר את הפרחים העדינים ההם ששקעו לתרדמת החורף?
אולם ישנם דברים שלא יכולים להישכח מהלב.
במהלך מעבר של המשרדים של רשות הטבע והגנים הלכה אחת העובדות לשוטט במחסנים הענקיים. ובמעטפה קטנה דחופה בחלק האחורי של אחד המדפים היא מצאה אוצר. את האיורים הייחודיים של הת'ר ווד ומרי גריירסון, ששינו את הטבע הישראלי לתמיד. האיורים עברו תיקונים ושימור, והצבעים שלהם חדים וחיים כבעבר. אולם עדיין למרות החשיבות הגדולה שלהם, איך מנגישים אותם בחזרה לציבור? ובעיקר למבוגרים שהפרחים הללו היו חלק משמעותי כל כך מילדותו? התשובה לכך הגיעה מכיוון מפתיע, דווקא מהספרייה הלאומית.
פריחה מוחדשת
"רוב התערוכות של הספרייה הלאומית מבוססות על האוספים שלנו", מספרת קארין שבתאי, אוצרת משנה של תערוכות הספרייה הלאומית. "לא רק לספר לציבור על הדברים שנמצאים במרתפי הספרייה, אלא גם לספר סיפור מחדש, על ידי חיבור מפתיע."
את החיבור הזה מצאו נטע אסף, אוצרת תערוכות הספרייה הלאומית, ושבתאי, ברעיון שצמח בהן – תערוכה על פרחים. כן, דווקא בזמן מלחמה, דווקא להתמקד ביופיים של הדברים הקטנים ובני החלוף. כדי לממש את החזון שלהן, הן החלו לחקור את המרתפים של הספרייה הלאומית, ולחפש את הפריטים הנדירים שאי אפשר לראות בשום מקום אחר, את הסיפור שרק הספרייה הלאומית, על רבדיה השונים ועל האוצרות התרבותיים ששמורים ומופקדים בה, יכולה לספר.
לספרייה ישנו אוסף כרזות גדול מאוד, אבל לצד הכרזות עצמן הן רצו להנגיש לציבור את הרגע הראשוני בו באה לעולם תודעת שמירת הטבע הישראלית. כך נוצר רגע משמח של שיתוף פעולה ביוזמת רשות הטבע והגנים מול הספרייה הלאומית. 16 מתוך 400 האיורים של הת'ר ווד, ששמורים בארכיון רשות הטבע והגנים, הושאלו לתערוכת "יש פרחים", שנפתחה באוגוסט, ובה לצד הכרזות המפורסמות שעיצבו את נופם של ישראלים רבים – מופיעים גם הציורים הייחודיים עצמם.
"זו כרזה משמעותית וחשובה", מתארת אסף, "הרגע של שינוי בתנועת המטוטלת ביחס של האנשים שיושבים במקום הזה אל הטבע והנוף".
לפרטים נוספים על התערוכה "יש פרחים: בין דפי הספרייה הלאומית" ולרכישת כרטיסים לחצו כאן.
