ב-5 בדצמבר 2017 מציינים את יום הולדתו ה-120 של גרשם שלום (1982-1897), חוקר דגול למיסטיקה היהודית וסולל הדרך לעיסוק אקדמי במדעי היהודת בישראל. גרשם (ובשמו הגרמני גרהרד) שלום נולד בברלין למשפחה יהודית מתבוללת. אביו ארתור שלום היה הבעלים של בית דפוס משגשג. לגרשם היו עוד שלושה אחים גדולים ממנו, שניים מהם (ריינהולד ואריך) המשיכו את העסק המשפחתי לאחר מות אביו ב-1925, ואילו האח השלישי, וורנר, עשה קריירה פוליטית כחבר בכיר במפלגה הקומוניסטית, שממנה גורש ב-1926, למרות שהיה חבר ברייכסטאג (הפרלמנט הגרמני הכללי ברפובליקת וויימר) לאחר תפנית פוליטית במפלגה זו. אמו בטי, ריינהולד ואריך היגרו לאוסטרליה בעקבות עליית הנאצים לשלטון, וורנר נרצח במחנה ריכוז בוכנוולד ב-1940.
גרהרד/גרשם היה הציוני היחיד במשפחתו – עובדה שהפכה לנושא טעון בסכסוכים ממושכים עם אביו, שבסופו של הדבר גירש את בנו מבית המשפחה ב-1917. שלום למד מתמטיקה בינה (Jena), ברן (Bern) ובמינכן, אך שינה לבסוף את מסלול לימודיו וחקר בדוקטורט שלו את 'ספר הבהיר' הקבלי. גרשם שלום עלה ארצה ב- 1923, לאחר סיום לימודיו האקדמיים ובשיא ההיפר-אינפלציה בגרמניה, עבד מספר שנים בבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים (כיום הספרייה הלאומית) ועם היווסדה של האוניברסיטה העברית מונה למרצה. במהלך שנות פעילותו המחקרית והאקדמית ייסד גרשם שלום תחום מחקר חדש במדעי היהדות: חקר המיסטיקה היהודית והקבלה. שלום נמנה בין האינטלקטואלים היהודיים הבולטים של המאה ה-20 וזכה בפרסים רבים בישראל וברחבי התבל.
דמותו של גרשם שלום מיקדה לאורך השנים, ועודנה ממקדת, את תשומת ליבם של חוקרים רבים מישראל ומהעולם. רק בחמש שנים האחרונות יצאו לאור ביוגרפיות, קבצי מאמרים ופרסומי מכתבים, בין היתר מאת נועם זדוף, אמיר אנגל, ג'ורג' פרוצ'ניק, לינה ברוך. ספרים נוספים עתידים לצאת לאור בקרוב.
ערב עלייתו ארצה, בשנת 1918, הכיר שלום הצעיר את אלזה (אֶשָה) בורכהארט (1978-1896), בחורה יהודייה וציונית מהמבורג, לימים אשתו הראשונה. הידידות בין השניים נמשכה בכל השנים שקדמו לעלייתם ארצה ב-1923 ומצאה ביטוי – בין היתר – בחלופת מכתבים אינטנסיבית שקיימו. גם בתקופות שונות בהן נסע אחד מהשניים, נהגו להחליף מכתבים רבים וכך הצטברו 227 מכתבים וגלויות מאת גרשם שלום אל אשה ו-310 מכתבים מאת אשה אל גרשם מהשנים 1937-1918. למרות הקשר האינטנסיבי והממושך התברר במהלך השנים, שהזוג לא הסתדר בדרכו המשותפת, כך שהתגרשו בשנת 1936. שניהם התחתנו מחדש: גרשם שלום נשא את פניה פרויד ואשה את שמואל הוגו ברגמן, לשעבר מנהל בית הספרים, פרופסור לפילוסופיה ושכן לגרשם ואשה שלום בשכונת רחביה בירושלים.
ארכיונו האישי של גרשם שלום הופקד לספרייה הלאומית בנובמבר 1984. ארכיון זה עשיר ביותר ומכיל כתבי יד, יומנים ומכתבים רבים אל ומאת גרשם שלום. חלקים רבים מעיזבון זה שימשו בסיס לפרסומים שונים ובאופן זה הפיצו מידע על תחומי הידע והמחקר של חוקר המיסטיקה המפורסם. עד היום פורסמו ארבעה כרכים המכילים התכתבויות שונות של שלום, שני כרכים ובהן יומניו האישיים עד 1923 ועוד מחקרים שונים. אולם: חלקים ניכרים של ההתכתבות נשארו חסויים עד לאחרונה, ככל הנראה עקב אופים האישי למדי (אך לא בכל המקרים). ההתכתבות בין גרשם שלום ואשתו הראשונה לא הייתה נגישה לעיון עד לפני מספר חודשים, למרות שמרבית המכתבים לא בולטים בגלל אופים האינטימי בין שני בני הזוג. קריאת המכתבים מדגימה את הרמה האינטלקטואלית הגבוהה של שניהם, ומספר לא מבוטל של מכתבים אלה שופך אור על סוגיות ואנשים שליוו את השניים לפני ואחרי עלייתם ארצה.
מרבית המכתבים נכתבו בגרמנית ורק כמות קטנה בעברית, אלו הם בעיקר פרי עטו של גרשם שלום משנת 1923. כבר באביב של שנה זו עלתה אשה לארץ ישראל ורק באמצע ספטמבר הגיע גרשם שלום בעקבותיה. ככל הנראה הרגיש צורך "לתרגל" את חברותו בשימוש השפה העברית בחודשיה הראשונים בארץ ולכן חיבר את המכתבים בשפה זו. פה ושם אשה השיבה לו בעברית, אך העדיפה לכתוב את מחשבותיה בגרמנית. בשנים מאוחרות יותר וויתר גם גרשם על השימוש בעברית בחליפת המכתבים עם אשתו אשה.
חלופת המכתבים מכסה נושאים רבים, והיא חושפת בין היתר את דעותיהם הפוליטיות-ציוניות במסגרת פעילויותיהם בברית הנוער Blau-Weiss בגרמניה, מספקת הצצה גם לחיי היומיום הקשים בשנים הראשונות לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, אך גם על חברים וידידים משותפים. שמות מפורסמים מופיעים יחד עם מעשים ודיווחים פחות ידועים, בראש ובראשונה של ועל ש"י עגנון, שהיה מיודד מאוד עם שניהם סביב שנת 1920. אשה, שלמדה באוניברסיטת מינכן, פגשה את עגנון פעמים רבות בעיר זו ודיווחה על כך לגרשם, שנדד בין ברן, מינכן, ברלין ופרנקפורט. גם וולטר ודורה בנימין היו חברים קרובים לשניהם ובהתאם לכך הפילוסוף ואשתו מוזכרים רבות במכתבים של שניהם. גם שמות אחרים מוזכרים: גרטה ואריך בראואר, טוני הלה, וואלריה גרינוולד (שלפי המכתבים כמעט נשאה לש"י עגנון), שמואל סמבורסקי, שמואל הוגו ברגמן, עקיבא ארנסט סימון, הזוג טיכו, זלמן שוקן, קיטי שטיינשניידר, מרטין בובר, היינץ פפלאום (שעברת את שמו לחירם פרי), וורנר קרפט, לודוויג שטראוס ורבים אחרים. אין ספק שחליפת המכתבים בין אשה וגרשם שלום מהווה מקור היסטורי חשוב ביותר, לתולדות הציונות בשנות ה-20 ו-ה30 של המאה הקודמת, למצב בגרמניה ובארץ באותן שנים ולחייהם של אנשים בולטים מהתקופה.
להלן קטע ממכתב ששלח שלום בעברית אל אשה ב-י"ח תמוז תרפ"ג (2 ביולי 1923) ובו מדווח לה על פגישה בבאד הומבורג בגרמניה (אז מקום מגוריו של ש"י עגנון), שבמיוחד ריגשה אותו:
ואני ידידתי ראיתי גדולות בימים האחרונים. שלשום יום שבת היה ובאתי להומבורג לבקר את עגנון. והקראתי לפניו תרגום מעשה עזריאל משה שומר הספרים והוא נתלהב מאד ונהנה מזה. (בעת האחרונה הוא נכה-רוח מאד והולך קודר ומתאונן ומתלונן על הזמן פי עשר משעשה תמיד.) אמר לי, רצונך להכיר את אחד העם? אמרתי אני: כמובן, והלא מצוה היא לקבל פני הרב, הוא רב ומורה הדור, ואפילו אחד העם שכנראה נמצא בבחינת "זקן ששכח תלמודו" במדה ידועה, לא יקל בעינינו. אבל לא היתה כוונתו של עגנון לזה אלא להביאני ולוודע אותי לביאליק! כי הלכנו לביתו של מר סמיטיצקי ושם ישב איש על השולחן והנה ביאליק. ונכנס בשיחה עמי ותהה על קנקני וקבלני בידידות גדולה.
ואנחנו דברנו עברית, כמובן, ואני היום שמח מאד, כי ביאליק (שמדבר עברית אשר ממש אין דוגמתה בכל הארץ והשפעתי לטובה ונתלהבתי ממש מרמת הדבור החזק והאמיץ הזה) שבחני מאוד מאוד על דבור העברי שלי וכמעט נשקני וחבקני כדרך הרוסים בשמעו תולדותי ולא רצה להַאֲמִין. ועל זה אני שמח כי ראיתי שכבר זכיתי לעמוד בפני גדולי עולם. ודברנו כמה שעות על הקבלה וראיתי כי זה האיש גדול הדור הוא באמת ולא שקר העידו בו. יש לו פנים משונים ואדירים מחד. דומה לאכר רוסי מכל וכל ואינו דומה לו עוד במשהו בשעה שפותח פיו ומדבר כי אותה שעה מתמלאת פניו יופי של מעלה ורוח של חיים ממש ולא רבו לי הימים מיום עמדי על דעתי שראיתי אנשים כאלה ואמנם רק עגנון יכול להשות ולהדמות לו. ואף על פי שאיננו מדבר בשום אופן בדרך גבוה או "במליצה" בכל זאת זהרה של שכינה שפוכה ונמשכת על דבורו והוכחתי לראות שיש עברית בעולם וכי כדאי ללמוד!
ובשעת שיחתנו נכנס גם אחד העם והוא מדבר כמו שהוא כותב, בדרך משכיל ופקח ונכנס לתוך וכוחנו וטען טענות של ממש כאלו היו כתובות על ספר על פרשת דרכים! אבל ירד פלאים ורק ניצוץ נשאר בו, וישבנו שם כמה שעות (ביאליק מדבר פי מאה ממני: מתחיל ואינו מסיים) [עמוד 3] וכאשר יצאנו לפנות ערב, אמר עגנון אלי: עתה ראית שני גדולי הדור, האריה והפיל!!! ומשם הלכנו למקום אחר וראינו שערוריה ונמאסת היא בעיני: היינו אצל ה"רבי מהוסיאטין" נכדו של הרישינֶר למלוה מלכא וראינו את החסידות בירידתה ובקלקולה, ושם דברנו עם כמה חסידים שוטים אשר ספרו למשל כי שלמה בובר הזקן לא חבר ספריו מלבו וממנו, אלא נתן לאיזה ליטאי מ' זהובים והוא כתב את ספרו!! ואמר זה החסיד עוד: מסתמא נכדו זה עושה כמעשה זקנו, ומה לנו תועלת בספרי אנשים שאינם מאמינים כי יש אלקים שופטים בארץ ואוכלים טרפות בפרהסיה.
וכביכול ראיתי ביום זה כל היהדות כלה בגדולתה ובירידתה והדברים עשו עלי רושם גדול מאד. הגע בעצמך – אמר לי עגנון – את עם הארץ ובור זה שאיננו יודע דף גמרא ורש"י ואולי אף חומש איננו מבין, מכנים אוֹתוֹ בשם הקדוש והנורא רבי, שמשמעו מוֹרִי, ולביאליק שהוא רבן של כל בני הגולה והאיר עיני ישראל הכהים, אומרים "מַר ביאליק", ככה הפכנו הקערה. והצדק אתו! ועוד ראיתי שם אנשים שהכַּרְתִים בְשֶכְבָר הימים, וגם שבתי לראות איש אחד בן גילי מאנשי ה"יונג יודא" בשנת תרע"ג אשר נעשה לדיוקן של צבוע כמו שמפורש בגמרא סוטה, ופנים מכוערים ומגועלים כאלה מעולם לא ראית והיה מן הראוי לצייר אותו, ואם כן עולם ומלואו ראיתי ביום קָצֵר. וגם מחר אסע לשם ואמשיך שיחתי עמו. הוא רוצה באולי למסור לי כל ענין הקבלה בעתון המדעי שלו "הַדְבִיר".
התכתבות זו וחלקים חדשים אחרים מארכיונו של גרשם שלום יוצגו לציבור באירוע בספרייה הלאומית: ספרים גנוזים ומכתבים סמויים, יום ב', 4 בדצמבר 2017 (ט"ז כסלו תשע"ח)
