אישה עומדת בחלוק מעבדה לבן מעל שולחן מואר היטב.
"אזמל" היא אומרת ומושיטה יד. כשהסכין בידה, היא רוכנת מעל השולחן ומבצעת חתך ארוך.
ה"פציינט" שעל שולחן הניתוחים אינו אדם, אלא כתב יד שתאריך כתיבתו, או יותר נכון העתקתו אינו ידוע.
מטרת ה"ניתוח" היא לקבוע בן כמה כתב היד הזה. את זאת יעשו על ידי בדיקת דגימה ממנו במעבדה חיצונית. חשיבותה של הבדיקה ותוצאותיה קשורים לכתב היד ה"מנותח": זהו לא כתב יד רגיל אלא כתב יד המיוחס לפילוסוף והרופא הפרסי הידוע בן המאה ה-11, אבן סינא.
אבן סינא נחשב לאחד ההוגים החשובים של עולם האסלאם, והוא חלק מקבוצה מצומצמת של הוגים אסלאמיים שהיו בעלי שם עולמי עוד בחייהם, גם בעולם האסלאם וגם באירופה, שם הוא ידוע כ"אֲבִיסֶנָּה".
אבן סינא עלה לגדולה בגיל צעיר ונחשב כרופא וכפילוסוף מוערך. הוא קנה את תהילתו כאשר בגיל צעיר מאוד נקרא לרפא את סולטאן פרס שנפל למשכב ממושך. הצלחתו, שהוכיחה את עליונותו על רופאי החצר, זיכתה אותו בגישה לספרייה המלכותית של הסולטאן. זכות זו הביאה לפרץ יצירה נרחב מצידו של אבן סינא, שבין פירותיו ספר הפילוסופיה של המדעים החשוב "ספר הריפוי" (כתאב אלשפאא').
במהלך חייו הקצרים אבן סינא הספיק לכתוב מאות יצירות. באוספי הספרייה ישנם מאות כתבי יד של חיבוריו השונים של אבן סינא, וגם פירושים מאוחרים שנכתבו על חיבורים אלה. אך שתיים מהן בולטות מעל כל השאר: האחת בתחום הרפואה והשנייה בתחומי המדעים.
הייחודיות של אבן סינא בשתי יצירות אלה, נובעת מכך שהוא ערך מיפוי של כל תחום הידע, תוך חלוקה לקטגוריות ברורות. בנוסף, נוגע ייחודו גם לכך שהוא בוחן קטגוריות אלה באופן ביקורתי ומציג את תובנותיו על כל תחום ותחום. שיטה זו של בחינת הקטגוריות השונות באופן ביקורתי, בעיקר בתחום הרפואה, הפכה להיות הבסיס שעליו במידה רבה מבוססת הרפואה המודרנית: "רפואה מבוססת ראיות".
ספר המדעים המדובר שלו, כתאב אלשפאא' ("ספר הריפוי") כולל 4 כרכים, וכל אחד מהם מוקדש לנושא אחר. באוספי הספרייה מצוי הכרך הראשון, העוסק בלוגיקה. שאר הכרכים עוסקים במדעי הטבע, פסיכולוגיה, מדעים חישוביים (גיאומטריה, מתמטיקה, מוסיקה ואסטרונומיה) ומטא-פיזיקה. מטרת "ספר הריפוי" היא לסקור את כל תחומי המדעים הקיימים. ייחודו וחשיבותו כאמור היא במבנה של הספר, שהפך להיות הסטנדרט שעל פיו נכתבו ספרי הפילוסופיה מאז.
הכרך הראשון של "ספר הריפוי" נמסר לידי הספרייה הלאומית כחלק מהאוסף העצום של החוקר, הסופר והאספן המנוסה, אברהם שלום יהודה. המקטלג של האוסף, אפרים ווסט, רשם את כתב היד הייחודי בקטלוג הספרייה. אחד הפרטים הנרשמים בקטלוג כל ספר חדש בספרייה הוא שנת יצירתו הידועה או המוערכת.
על גבי כתב יד זה לא היה רישום ברור של השנה בה נוצר. ובקטלוג העתקתו של כתב יד זה מסומנת "1050?". לא ברור מה הביא לתיארוך זה – האם זו הייתה הערכה מושכלת מבוססת אולי על הנייר או סוג הדיו, ואולי זו הייתה תחושת בטן בלבד.
אך מה החשיבות בכלל של תיארוך כתב יד?
כתב יד שהועתק בימי חייו של המחבר נחשב כחשוב יותר מכתב יד לאחר מותו של המחבר משום שמצביע על חשיבותו של אותו מחבר. וכן הוא קרוב יותר לניסוח המקורי של החיבור. יש לציין כי ישנם מעט מאוד כתבי יד של כתאב אלשפאא' מימי חייו של אבן סינא. גילוי של עותק נוסף זה, מימי חייו, שופך אור נוסף על הנוסח המקורי של חיבור חשוב זה.
ישנן מספר דרכים לתארך כתבי יד. הדרך המוכרת והקלה ביותר היא להיעזר בקולופון: הערה שכתב מעתיק כתב היד ובו הוא כותב מתי בוצעה ההעתקה ולעיתים מוסיף פרטים נוספים על כתב היד. אפשר למצוא קולופונים על הרבה מאוד כתבי יד, אך כאמור, לא על כתב יד זה.
דרכים נוספות אך פחות ישירות מהקולופון הן לתארך כתבי יד דרך בחינת פרטים שונים בכתב היד – דף השער והמידע המופיע עליו, הערות, חותמות בעלים, הערות על הסכמות ללימוד הספר (אג'אזאת). חשוב לציין כי בהרבה כתבי יד מוקדמים אין בכלל דף שער! גם הערות בשולי הדפים יכולות לשפוך אור על תאריך ההעתקה של כתב היד.
נוסף על כך, החומר הפיזי שממנו עשוי כתב היד עשוי ללמד על תאריך העתקתו: סוג הנייר, סוג הדיו, צבעים ועיטורים, סוג הכתב, צורת מספור הדפים או הקונטרסים וכיוצא באלה. עם זאת, הקודיקולוגית (מדענית העוסקת בחקר החומרים מהם יוצרו ספרים) של אוסף האסלאם בספרייה הלאומית מזהירה מפני ניסיון לתארך כתב יד (או גם ספר מודפס) על פי הכריכה, משום שזו ניתנת להחלפה.
אחד הדברים שעשויים לעזור לזיהוי תאריך כתב היד הוא סוג הנייר, איכותו, מראה המרקם השטוח והשקיפות שלו, הברק והצבע של פני השטח, וגם המוצקות או הגמישות שלו. בעזרת התבוננות בצורת הנייר של כתב היד שנמצא בידינו, אנו יכולים לראות בבירור את הגורמים הללו, כך שלמשל אפשר לראות את הסיבים שמהם נוצר הנייר, ניתן גם לראות שיש אזורים כהים יותר מאחרים, דבר שמעיד על התאריך ועל התקופה שבה נכתב כתב היד.
במהלך השנים מאז שהגיע לספרייה הלאומית הועלו סברות בנוגע לתאריך ההעתקה של כתב היד: היו שטענו כי כתב היד אכן מימי חייו של אבן סינא, לעומת אלה שטענו כי כתב היד הועתק לאחר מותו של המחבר.
השאלות עלו ביתר שאת כשפנתה לספרייה מומחית לקודיקולוגיה איסלאמית מאיטליה שהטילה ספק בתיארוך הזה, וטענה שהוא נכתב 200 שנה מאוחר יותר, התגייסו אנשי הספרייה כדי לבדוק ולתת תשובה חד משמעית לגבי תיארוך כתב היד.
מרסלה סקלי, ראש מחלקת שימור ושיקום בספרייה הלאומית פנתה לפרופסורית אליזבטה בוארטו בבקשה לבצע בדיקת פחמן 14, הידועה כבדיקה האמינה ביותר לתיארוך נייר. פרופ' אליזבטה בוארטו, מומחית בעלת שם עולמי בתחום הגיעה לספרייה הלאומית כדי לאסוף דגימה מכתב היד.
לשם כך בוצע "ניתוח" לקיחת הדגימה. כיוון שמדובר במה שמכונה בדיקה הרסנית, היה דיון ארוך בין מרסלה סקלי לבין פרופסור בוארטו לגבי אופן ומקום לקיחת הדגימה. המחשבה הראשונית הייתה לערוך את הבדיקה על הדיו שבו השתמשו בכתב היד. אך בסופו של דבר, כדי להימנע כמה שניתן מפגיעה בכתב היד עצמו, נלקחה הדגימה מצידי הדפים בצורת פס מוארך ולא בצורת מלבן כמו שנהוג לרוב.
שיטת הבדיקה הזו מכונה גם השיטה הרדיומטרית מתבססת על כך שלכל חומר אורגני יש קצב דעיכה רדיואקטיבית קבוע. כך, ככל שהחפץ עתיק יותר, כך תמצא בו כמות קטנה יותר של פחמן רדיואקטיבי. המחקר בתחום התפתח מאוד עם השנים, וכיום ניתן להשתמש בשיטה זו לתיארוך כל חפץ דומם ממקור אורגני עד ל-50 אלף שנה אחורה. סוכם כי בנוסף לבדיקת פחמן 14, תתבצע גם בדיקת החומר לפני בדיקת התיארוך. הבדיקה התבצעה ב"מעבדת מחקר מאיץ ספקטרומטר מסות ע"ש דנגור" שבמכון ויצמן ברחובות תחת פיקוחה של פרופ' בוארטו.
כשחזרה התשובה סוף סוף מפרופ' בוארטו – היה ברור האספן והמקטלג צדקו ותחושת הבטן שלהם הייתה מדויקת: כתב היד אינו מהמאה ה-14 אלא נוצר בין השנים 1,040-1,160 לכל היותר, מעט לאחר תקופת חייו של אבן סינא שמת בשנת 1037. כמו כן התגלה כי מקור הנייר הוא תאית, בהמשך יעשו בדיקות נוספות לגילוי סוג הסיבים ממנו יצרו את הנייר. זו דוגמא נוספת כיצד המדע בא לעזרתה של ההיסטוריה וכיצד אנשי מקצוע מהשורה הראשונה מסייעים לנו להכיר לעומק את האוצרות הרוחניים הנמצאים ברשותנו ופתוחים לקהל הרחב לצורך עיון ומחקר.
הכתבה נערכה בסיוע מרסלה סקלי, ראש מחלקת שימור ושיקום בספרייה הלאומית.
