סיפור אהבתם של מר תמר וגברת דבש

הוא: מחלוצי ענף התמרים בארץ ישראל. היא: מחלוצות ענף הדבש העברי. האם סיפורם של בני הזוג בנציון וחיה ישראלי הוא סיפורה של החלוציות והציונות? מסע מרגש בין מכתבים, תמונות, דבורים ודקלים

מימין: בנציון ישראלי בגדיד תמרים. נדב מן, ביתמונה. מאוסף בנציון ישראלי. מקור האוסף: אהרון ישראלי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית. משמאל: חיה ישראלי אוחזת חלת דבש במסגרת, קבוצת כנרת, 1930. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

נערה הייתי וגם זקנתי, ולא הבינותי איך אין הערכה ליצור נפלא זה, הדבורה, העמלה במסירות בכל רגע אפשרי, עושה זאת בחיי שיתוף נפלאים, ומאפשרת קיום בכבוד לעובדים סביבה

(חיה)

אחרי תלאות רבות באתי הביתה עם השתילים בחול המועד סוכות. עוד בבצרה חליתי בקדחת וזה הוסיף על התלאות. אבל כל זה עבר ובימי חום נטענו את השתילים במקומם. כל הדרך זכרתי בהוקרה וזוכר עכשיו את אשר הוא פעל למעני ולמען הצלחת שיבת ציון של התמרים.

(בנציון)

לא כל יום אנחנו פוגשים זוג אוהבים שסימל בחייו ובמותו את החלוציות העברית. אבל, הזוג חיה ובנציון ישראלי היו בדיוק כאלו.

זוג שלא "דיברו" על אידאולוגיה, אלא עשו אותה. בנציון במסעות מסוכנים ברחבי המזרח התיכון כדי להשיג חוטרים לענף התמרים שאותו חלם להקים בארץ ישראל, והיא, בעשרות שנים של עבודה בכוורת, כדי להצמיח פה ענף דבש משגשג.

אבל גם מצאנו פה סיפור אהבה מתוק כדבש. מכתבים חמים ומרגשים, שבו בני הזוג מספרים זה לזו וזו לזה על הקשיים היומיומיים, ואתגרי החלוציות העברית החדשה.

את סיפורם של בנציון וחיה נספר דרך המכתבים והתמונות שליוו את חים – בנפרד וביחד – של בני הזוג. האם זוהי סיפורה של המדינה?

 

1907: חיה מהעיירה קלצק ובנציון מהעיירה גלוכוב מתאהבים ברחובות

למלאכי היקר שלום!

שני ימים עברו כבר ואנוכי אינני יכול להתרגל אל המחשבה שאת כה רחוקה ממני. האמנם פרחה נשמתי ירושלימה?! הלכתי אתמול אל אותם המקומות ששם היינו מטיילים שינו, אולי יקטן כאבי! ומי יודע אולי אראה את תמונתך מרחפת שם! בחדר לא יכולתי לשבת, הכל הזכיר שם שאת, מלאכי היקר, אינך.

(בנציון כותב לחיה, 1907)

 

בנציון וחיה ישראלי. נדב מן, ביתמונה. מאוסף בנציון ישראלי. מקור האוסף: אהרון ישראלי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

 

1917: לזוג נולדה הבת עמליה

לשנינו היה ברור שאנחנו נהיה משפחה, אבל כל אחד חי את חייו ושמרנו על קשר… התחלנו לחשוב על ילד בימי חסן בק. התורכים ירדו לחיינו ורדפו אותנו. יום יום היתה סכנה לחיי 'הצד השני'.

בוקר אחד באו ואספו את כל הבחורים ואמרו שלוקחים אותם לאיזה מקום. בנציון ניסה להתחמק כדי לנסות לעשות משהו. הם ראו אותו וירו אחריו, אבל לא פגעו בו. אז החלטנו שמוכרח להיות לי ילד.

כשהייתי בהריון זה היה סוד כמוס וקדוש. איש לא ידע. עבדתי בכל מקום 18 שעות ביום, כמו שעבדו אז, והייתי מאושרת. חשבתי שאני היחידה בעולם שיש לה הרגשות כאלה.

(חיה)

בנציון וחיה ישראלי עם בתם הבכורה עמליה בת השנתיים. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל.

1919: חיה משתתפת בקורס כוורנים ראשון במקוה ישראל

מסר לך בוודאי שאול על האפשרות להשיג כאן באמצעות משפחתי כ-45 לירות ארץ ישראליות בשביל המכוורת בכדי לשלם בעוד 8-9 חודשים בריבית רגילה. מחשבתי להקים בכסף זה את המחסן וקניית נחילים לכוורות שישנן, והתשלום עם הכנסת הדבש לתנובה.

(חיה כותבת לבנציון, 1931)

תמונה קבוצתית של משתתפי קורס כוורנים (דבוראים) ובהם חיה ישראלי, מקווה ישראל, 1919. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל.

1931-1933: לאחר מות רחל המשוררת, שהייתה מיודדת עם הזוג, קורא בנציון לשתול בכנרת גן לזכרה

ההצעה שהתקבלה היתה כי במשך שנתיים נביא חוטרי תמרים מהמינים והמשובחים שבמצרים, בארם נהריים ובשאר הארצות העיקריות המגדלות אותם, ונטע אותם בגן ובמשתלה. מהשתילים אשר יקבלו וישתרשו בגן יישלחו חוטרים מושרשים לנקודות ישוב שונות, על מנת שגם אלו יעיברו במשך הזמן חוטרים מושרשים לנקודות ישוב חדשות, במחזור קבוע, מנקודה לנקודה, עד אשר יתפשטו 'דקלי רחל' על פני כל הנקודות החקלאיות ויסיפו משלהן לארץ ולנופה, שהיא כה אהבה.

(בנציון)

חיה ישראלי ליד חוטר דקל במשתלת התמרים "גן רחל", קבוצת כנרת, 1934. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

1933-1938: המסעות של בנציון לעירק, פרס ומצרים כדי להשיג חוטרים ולהביאם ארצה

נעים לבשרך, כי בפעולה אשר גם בה כמובן עזרתנו, החיאת התמר בארץ להצלחתה הכלכלית ושינוי נופה, אני עושה פה עם חברי ביערות תמרים שבקרבת המפרץ הפרסי ולמרות המכשולים אשר אנו נפתלים בהם, אני מקווה לשוב בימים הקרובים עם אלפי עצי תמר, כובשי שממה!

(בנציון, 1936)

בנציון ישראלי רוכב על גמל במטע תמרים בעירק, 1933. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין ארכיון קיבוץ כנרת, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל.

1941-1945 בנציון בשירות הצבא הבריטי

ילדים יקרים,

עם השחר הבא אנו מפליגים. אם גם לא ישר לחזית, הנה בכל זאת מפליגים מן הארץ למלחמה עם הרשע. זאת התמורה הגדולה בחיי היהודים ואות לתקומתם. אני חש כי הנני נשאר כאן בתוככם והנני לוקח איתי בלבי אתכם, את כנרת ואת הארץ כולה ואשאב מכם אומץ בפעולות המלחמה ובפגישות עם יהודים.

אתכם, תמיד אתכם, בכל אשר אהיה

אבא וסבא בנציון

(בנציון למשפחתו, 1943)

 

בנציון ישראלי (מימין) אשתו חיה ובנו אהרון (משמאל) בקבוצת כנרת בעת חופשה מהשירות הצבאי, 1941. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל
בנציון ישראלי במדים. נדב מן, ביתמונה. מאוסף פייקלה. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

 

1954 בנציון נהרג באסון המטוס במעגן. בן 67 במותו

עז כבזלת הזאת שבבקעת הירדן, סלע מסלעי הגליל. קליפתו רכה, פריכה כמעט, ותוכו – חזק מצור, ובחובו אש יוקדת, אש תמיד.

ראשי הדקלים אשר שבו לפאר את נופנו מספרים פועלו, ולו יד בכל המעשה הגדול שנעשה בארץ לאורך שני דורות כמעט, אך בחיר מעשיו וכלילם – הוא עצמו.

נעקר הסלע. פתאום שונה כה נוף כנרת, כנרת בלא מעוז בנציון. ולקול נפילתו עונה הד הרים: איכה כה? אחכה כה?

(החבר דוד זכאי נפרד מבנציון, 1954)

בנציון ישראלי בגדיד תמרים. נדב מן, ביתמונה. מאוסף בנציון ישראלי. מקור האוסף: אהרון ישראלי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

1963: חיה זוכה בתואר "אם השנה" בישראל

אני מודה מאוד על שימת הלב והכבוד שהנחלתם לי בהכניסכן אותי ברשימה נכבדת זו של אמהות בישראל. אני יודעת כי לא בשל עצמי בא לי זה, כי אם בשל הדרך הלכתי בה, ודרך זו לא הלכתי לבדי. היא דרך היחד, אנו נעזרים איש ברעהו.

(חיה)

ילדי קבוצת כנרת עם המטפלת חיה ישראלי, 1927. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

 

חיה ובנציון עם ילדיהם למעט יעקב אשר נולד בשנה זו, 1926. נדב מן, ביתמונה. מאוסף בנציון ישראלי. מקור האוסף: אהרון ישראלי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

 

1979: חיה ישראלי הולכת לעולמה בגיל 88

אמא,

לדבורה דמית – בעמלך, בשקדנותך ובחריצותך, וכמלכת הדבורים הוצאת נחילים: 5 בנים, 20 נכדים ו-19 נינים, שילכו וירבו.

את נאספת אל אבא לאחר 25 שנה. אם היה הוא 'אבי קבוצת כנרת' – את היית אמה… וכך תנוחו מנוחת עולמים זו לצד זה – מופת וסמל לדורות.

(הבן אהרוניק נפרד מאמו חיה)

חיה ישראלי עם בנה אהרוניק, 1921. נדב מן, ביתמונה. מאוסף בנציון ישראלי. מקור האוסף: אהרון ישראלי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

 

לקריאה נוספת:

על שפת אגם סואן / בנציון וחיה ישראלי, העורכים – מוקי צור, אהרן ישראלי

חיה ישראלי ז"ל : ליום השלושים י' כסלו תש"ם 9.11.1979 / (ערך יוסף מרגלית)